נזיר י. - בבלי

י.

אוֹ כְּמִנְחַת סוֹטָה — תִּקְדּוֹשׁ, אִי לָא — לָא. קָא מַשְׁמַע לַן דְּמַיְיתֵי מִן הַחִיטִּים.

או כמו מנחת סוטה, ששתיהן עשויות משעורים, היא צריכה להתקדש, ואם לא ניתן לנדב מנחה משעורים, הרי שלא תהיה זו מנחה כלל. לכן המשנה מלמדת אותנו שאדם בכל זאת מביא מנחה העשויה מחיטים. רבי יוחנן סבור שהקושיה שהעלה חזקיה כנגד פירושו שלו אינה מכרעת, ולא היה צריך לחזור בו.

מַתְנִי׳ אָמַר: ״אָמְרָה פָּרָה זוֹ הֲרֵינִי נְזִירָה אִם עוֹמֶדֶת אֲנִי״, ״אוֹמֵר הַדֶּלֶת הַזֶּה הֲרֵינִי נְזִירָה אִם נִפְתָּח אֲנִי״ — בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: נָזִיר, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: אֵינוֹ נָזִיר. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: אַף כְּשֶׁאָמְרוּ בֵּית שַׁמַּאי, לֹא אוֹמְרִים אֶלָּא בְּאוֹמֵר ״הֲרֵי פָּרָה זוֹ עָלַי קׇרְבָּן, אִם עוֹמֶדֶת הִיא״.

משנה: אם אחד אמר: פרה זו אמרה: הריני נזירה אם אעמוד; או אם אמר: דלת זו אומרת: הריני נזירה אם אפתח, בית שמאי אומרים שהוא נזיר, ובית הלל אומרים שאינו נזיר. רבי יהודה אמר: אף כשבית שמאי אומרים שהנדר חל, אין הם אומרים כן אלא לגבי מי שאמר: פרה זו הרי היא אסורה עלי כקרבן אם תעמוד. במקרה זה הרי זה כאילו נדר שהפרה אסורה. אולם בית שמאי מודים שאף על פי שהנדר חל, אין זה נדר נזירות.

גְּמָ׳ פָּרָה מִי קָא מִישְׁתַּעְיָא? אָמַר רָמֵי בַּר חָמָא: הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן — כְּגוֹן שֶׁהָיְתָה פָּרָה רְבוּצָה לְפָנָיו, וְאָמַר: ״כִּסְבוּרָה פָּרָה זוֹ אֵינָהּ עוֹמֶדֶת — הֲרֵינִי נָזִיר מִבְּשָׂרָהּ אִם עָמְדָה מֵאֵלֶיהָ״. וְעָמְדָה מֵאֵלֶיהָ. וְהָלְכוּ בֵּית שַׁמַּאי לְשִׁיטָתָן וּבֵית הִלֵּל לְשִׁיטָתָן.

גמרא: הגמרא שואלת: וכי פרה מדברת? מה פשר האמירה: פרה אמרה: הריני נזירה? רמי בר חמא אמר: במה עסקינן הכא? אנו עוסקים במקרה שפרה רבוצה הייתה לפניו, והוא ניסה, ללא הצלחה, לגרום לה לעמוד, ואמר: פרה זו סבורה שהיא לא תעמוד; הריני נזיר ולכן אמנע מבשרה אם תעמוד מאליה, ואכן עמדה מאליה. בית שמאי הולכים לשיטתם הרגילה ובית הלל הולכים לשיטתם הרגילה .

בֵּית שַׁמַּאי דְּאָמְרִי ״מִן הַגְּרוֹגְרוֹת וּמִן הַדְּבֵילָה״ — הָוֵי נָזִיר, הָכָא נָמֵי, כִּי אָמַר ״מִבְּשָׂרָהּ״ — הָוֵי נָזִיר. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: לָא הָוֵי נָזִיר.

הגמרא מסבירה: בית שמאי, האומרים שמי שנודר להיות נזיר ולכן יימנע מתאנים מיובשות ומעוגות של תאנים מיובשות הוא נזיר, אומרים שגם כאן, כשהוא אומר: הריני נזיר ולכן יימנע מבשרה, הוא נזיר. מאחר שאין אדם מוציא דבריו לבטלה, מחזיקים אותו בחלק הראשון של דבריו: הריני נזיר, והמילים: ולכן יימנע מבשרה, אינן נחשבות. ובית הלל אומרים: אינו נזיר.

וְהָא אַמְרוּהָ בֵּית שַׁמַּאי חֲדָא זִימְנָא! אָמַר רָבָא: תַּרְתֵּי תְּלָת. וְכֵן תָּנֵי רַבִּי חִיָּיא תַּרְתֵּי תְּלָת. וְכֵן אָמַר רַבִּי אוֹשַׁעְיָא תַּרְתֵּי תְּלָת.

הגמרא מעלה קושי: אבל אם רמי בר חמא צודק, האם בית שמאי לא כבר אמרו הלכה זופעם אחת? לפי הסברו של רמי בר חמא, משנה זו והקודמת נבדלות רק ביחס לדוגמאות שניתנו, אך העיקרון זהה. רבא אמר: דרכם של החכמים להביא שתיים או שלוש דוגמאות ממקרים שונים המציעים נקודות מבט מחודשות, אף שעל פי מהותן הן משקפות את אותו עיקרון. וגם רבי חייא שנה שתיים או שלוש דוגמאות בנוגע לאותה סוגיה עצמה. וגם רבי אושעיא אמר שתיים או שלוש דוגמאות.

וּצְרִיכִי, דְּאִי אִיתְּמַר בְּהָא גְּרוֹגְרוֹת וּדְבֵילָה: הָתָם הוּא דְּאָמְרִי בֵּית שַׁמַּאי הָוֵי נָזִיר, מִשּׁוּם דְּמִיחַלְּפָן בַּעֲנָבִים. אֲבָל בָּשָׂר בַּעֲנָבִים — לָא מִיחַלַּף. וְאִי אִיתְּמַר בָּשָׂר: הָכָא הוּא דְּאָמְרִי בֵּית שַׁמַּאי הָוֵי נָזִיר בְּבִישְׂרָא וְחַמְרָא. אֲבָל גְּרוֹגְרוֹת וּדְבֵילָה — לָא, קָא מַשְׁמַע לַן.

וגם כל המקרים הללו נחוצים, שכן אילו היה נאמר רק שהוא נזיר במקרה זה של תאנים יבשות ודבלות, היה אפשר לומר שרק שם בית שמאי אומרים שהוא נזיר, משום שתאנים מתבלבלות עם ענבים, וסביר להניח שענבים היו בדעתו. אבל בשר בוודאי אינו מתבלבל עם ענבים, וייתכן שבמקרה של המשנה הוא אינו נזיר אפילו לדעת בית שמאי. ואילו היה נאמר רק שהוא נזיר במקום שבו נדר שבשר אסור עליו, היה אפשר לומר שכאן בית שמאי אומרים שהוא נזיר מפני שהתכוון לצירוף השכיח של בשר ויין, וסביר להניח שייתכן שיין היה בדעתו. אבל תאנים יבשות ודבלות אינן מצורפות ליין, ולכן לא היה צריך להיות נזיר. כדי לדחות טענה זו, המשנה מלמדת אותנו שהוא נזיר בשני המקרים.

וְאִי אִיתְּמַר הָנֵי תַּרְתֵּי: הָנֵי הוּא דְּקָאָמְרִי בֵּית שַׁמַּאי, אֲבָל דֶּלֶת אֵימָא מוֹדוּ לְהוּ לְבֵית הִלֵּל. וְאִי תַּנָּא דֶּלֶת: בְּהָא קָאָמְרִי בֵּית הִלֵּל, אֲבָל בְּהָךְ תַּרְתֵּי אֵימָא מוֹדוּ לְהוּ לְבֵית שַׁמַּאי, קָמַשְׁמַע לַן דְּלָא.

ואם היה נאמר רק שהוא נזיר לגבי שני אלה המקרים של תאנים ובשר, היה אפשר לומר: דווקא במקרים אלה בית שמאי אומרים שהוא נזיר, אבל במקרה של דלת, אומר אני שהם מודים לבית הלל שאמירה כזו בוודאי אינה מהווה נדר נזירות. לכן היה צורך לומר גם מקרה זה. ואם, לעומת זאת, היה מלמד רק את המקרה של דלת, היה אפשר לומר את ההפך, כלומר שדווקא במקרה זה בית הלל אומרים שאין כאן נזירות, אבל בשני אלה המקרים הקודמים אומר אני שהם מודים לבית שמאי שהאדם קיבל על עצמו נדר נזירות. לכן התנא מלמד אותנו שאין זה כך; למעשה, בית שמאי סבורים שהוא נזיר בכל שלושת המקרים, ובית הלל סבורים שאינו נזיר.

אָמַר רָבָא: מִי קָתָנֵי ״אִם עָמְדָה מֵאֵלֶיהָ״? אֶלָּא אָמַר רָבָא: כְּגוֹן שֶׁהָיְתָה פָּרָה רְבוּצָה לְפָנָיו, וְאָמַר: ״הֲרֵי עָלַי קׇרְבָּן״. בִּשְׁלָמָא פָּרָה — בַּת קׇרְבָּן הִיא, אֶלָּא דֶּלֶת — בַּת קׇרְבָּן הִיא?! אֶלָּא אָמַר רָבָא: כְּגוֹן שֶׁהָיְתָה פָּרָה רְבוּצָה לְפָנָיו,

לאחר מתן תשובה לקושי אחד שהועלה נגד הסברו של רמי בר חמא, רבא מציג בעיה נוספת. רבא אמר: האם המשנה מלמדת: אם היא עמדה מעצמה? המשנה קובעת: אם היא עומדת, ואינה מזכירה את התנאי: מעצמה. אלא, רבא אמר: המשנה מתייחסת למקרה שבו הייתה לפניו פרה רובצת, והוא אמר: הרי עלי להביא אותה כקורבן נזיר, ובדרך זו האדם מקבל על עצמו נזירות. הגמרא מקשה: אמנם, פרה יכולה להיות קורבן, אבל האם דלת יכולה להיות קורבן? כיצד נדרו שהדלת תהיה קורבן יכול להיחשב קבלת נזירות? אלא, רבא אמר שפירושו כך: מדובר במקרה שבו הייתה לפניו פרה רובצת המסרבת לעמוד,

תרגומים שנוצרו על ידי בינה מלאכותית עשויים שלא להיות מדויקים לחלוטין.

למשוב או תיקוני תרגום, צור קשר עם drashot@drashot.ai.

טקסטים מסופקים על ידי Sefaria