הגמרא ממשיכה: מובן, לפי מי שאמר שהשולחנות הוצבו לאורך רוחב ההיכל, מן הצפון אל הדרום, הדבר מסתדר היטב. לפי דעה זו היה די מקום במזרח ובמערב של השולחן כדי ששני הכוהנים המסדרים את הלחמים החדשים יעמדו בצד אחד של השולחן, ושני הכוהנים המסירים את הלחמים הישנים יעמדו בצדו האחר.

אבל לפי מי שאמר שהשולחנות היו מונחים לאורך ההיכל, מן המזרח למערב, כך שהכהנים המסדרים ומסירים את לחם הפנים היו עומדים מצפון ומדרום לשולחן, הדבר קשה. עתה, ראה כמה מקום תפסו השולחנות: כמה רחוק היה השולחן מרוחק מן הכותל הצפוני של ההיכל? הוא היה במרחק שתיים וחצי אמות מן הכותל, שכן זהו המקום הנצרך למעבר שני כהנים. ולכך יש להוסיף אמה אחת עבור רוחב השורה הצפונית של השולחנות עצמה, ועוד שתיים וחצי אמות שהיו בין השורה הצפונית של חמשת השולחנות לבין שולחנו של משה, שכן גם כאן נדרש מקום למעבר שני כהנים.

הגמרא ממשיכה לחשב את השטח שתפסו השולחנות: ואז יש להוסיף אמה אחת עבור רוחב שולחנו של משה, ושתיים וחצי אמות שהיו בין שולחנו של משה לבין שורת השולחנות הדרומית, ועוד אמה אחת עבור רוחב השורה הדרומית עצמה. סך הכול עשר וחצי אמות, שלפיהן נמצא שהשולחן תופס חצי אמה בדרום ההיכל, אף שעל השולחן להיות כולו בצפון ההיכל.

הגמרא משיבה: האם אתה סבור שהשולחן של משה היה מצוי יחד עם שאר עשרת השולחנות, כלומר, במקביל להם? לא כך היה. שולחנו של משה היה מונח במערב לשאר השולחנות, במקום המקביל לרווח שבין שתי שורות השולחנות, ואין לצרף את רוחבו לרוחב שתי השורות של שולחנות שלמה. לפיכך כל השולחנות היו מונחים בצפון ההיכל. מאחר שהמקדש נבנה על קרקע שהשתפלה ממערב למזרח, נמצא ששולחנו של משה היה מוגבה מעל שולחנות שלמה. שולחנו של משה הונח במערב ושולחנות שלמה הונמכו מעט כלפי המזרח. לפיכך נראו שולחנות שלמה ביחס לשולחנו של משה כתלמיד היושב במפלס נמוך יותר לפני רבו.

§ החכמים לימדו בברייתא: שלמה בנה עשרה שולחנות שהיו מוצבים בהיכל, נוסף על שולחנו של משה, אך הכוהנים היו מסדרים את לחם הפנים רק על שולחנו של משה. דבר זה נלמד מן הפסוק, כפי שנאמר: "ויעש שלמה את כל הכלים אשר בית ה׳, את מזבח הזהב, ואת השולחן אשר עליו לחם הפנים, זהב" (מלכים א׳ ז:מח), ומכאן שלחם הפנים הונח על שולחן אחד בלבד.

בדומה לכך, שלמה עשה עשר מנורות, אך הכוהנים היו מדליקים את הנרות רק על המנורה של משה. דבר זה נלמד מן הפסוק, כפי שנאמר: "ומקטירים לה' בכל בוקר ובכל ערב עולות וקטרת סמים; ולחם המערכת על השולחן הטהור, ומנורת הזהב ונרותיה לבער בערב בערב" (דברי הימים ב׳ 13:11). לשון היחיד מלמדת שהנרות הודלקו על מנורה אחת בלבד.

רבי אלעזר בן שמוע אומר: היו מסדרים את לחם הפנים על כל השולחנות, כפי שנאמר: "ויעש שלמה את כל הכלים אשר בית האלוהים, ואת מזבח הזהב, וגם השולחנות אשר עליהם לחם הפנים" (דברי הימים ב׳ 4:19). לשון הרבים מלמדת שלחם הפנים היה מסודר על כל השולחנות. והיו מדליקים את הנרות על כל המנורות, כפי שנאמר בפסוק שלאחר מכן: "והמנורות ונרותיהם לבערם כמשפט לפני הדביר, זהב סגור" (דברי הימים ב׳ 4:20).

רבי יוסי, בנו של רבי יהודה, אומר: היו מסדרים את לחם הפנים רק על שולחנו של משה. אלא כיצד אני מקיים את משמעות הפסוק: "והשולחנות אשר עליהם לחם הפנים… מזהב טהור" (דברי הימים ב׳ 4:19–20)? אלו הם שלושת השולחנות שהיו במקדש, שמתוכם היו שניים מוצבים באולם של ההיכל, מבפנים סמוך לפתח המקדש, כלומר, סמוך לפתח ההיכל. אחד מן השולחנות הללו היה עשוי מכסף, והשולחן האחר היה עשוי מזהב.

על השולחן של כסף הכהן מניח את לחם הפנים החדש שנאפה, לפני הכנסתו אל המקדש, כדי שהכיכרות יתקררו מעט מחום התנור. וכאשר לחם הפנים הישן מוסר משולחן לחם הפנים, הוא מונח על השולחן של זהב ביציאתו מן המקדש, עד שהלבונה נשרפת על המזבח. הטעם לכך שלחם הפנים מונח על שולחן כסף לפני שהוא מוכנס אל המקדש ועל שולחן זהב כאשר הוא מוצא משם הוא שמעלים לרמה גבוהה יותר בענייני קדושה ואין מורידים. מאחר שהוא מונח על שולחן לחם הפנים של זהב כל השבוע, אי אפשר להורידו לשולחן כסף בעת הוצאתו. הגמרא מסיקה: השלישי מבין שלושת השולחנות הוא השולחן האחד של זהב שבתוך המקדש שעליו לחם הפנים תמיד נמצא.

הגמרא שואלת: ומנין לנו שאין מורידין בענייני קדושה? רבי יהודה הנשיא אמר: דבר זה נלמד מן הכתוב, שנאמר: "ויקם משה את המשכן, ויתן את אדניו, וישם את קרשיו, ויתן את בריחיו, ויקם את עמודיו" (שמות מ:יח). מכאן למדנו שלאחר שמשה, שהיה במדרגת קדושה גבוהה יותר משאר העם, התחיל במלאכת הקמת המשכן, הוא לבדו השלימה.

הגמרא שואלת: ומניין לנו שמעלים לדרגה גבוהה יותר בענייני קדושה? רבי אחא בר יעקב אמר: דבר זה נלמד מן הכתוב, כפי שנאמר בפסוק לגבי המחתות של אנשי עדת קורח, שבהן הקטירו קטורת לפני שנאכלו באש: "את מחתות החטאים האלה בנפשותם ועשו אותם רקעי פחים ציפוי למזבח כי הקריבום לפני ה' ויקדשו ויהיו לאות לבני ישראל" (במדבר יז:ג). בתחילה היו למחתות מעמד של כלים המשמשים בעבודת המזבח, שכן הכילו את הקטורת, ועכשיו לאחר שנעשו לציפוי למזבח, נתעלה מעמדן למעמד של המזבח עצמו.

§ לאחר שהוזכר העיקרון שאין מורידים בענייני קדושה, הגמרא מביאה עניין קשור. הפסוק קובע: "בעת ההיא אמר ה' אלי: פסל לך שני לוחות אבנים כראשונים... ואכתוב על הלוחות את הדברים אשר היו על הלוחות הראשונים, אשר שיברת, ושמתם בארון" (דברים י:א–ב). רב יוסף מלמד ברייתא: פסוק זה מלמד שגם הלוחות של הברית וגם שברי הלוחות השבורים מונחים בארון. יש ללמוד מכאן שביחס לתלמיד חכם ששכח את ידיעת הTorah שלו מחמת נסיבות שאינן תלויות בו, כגון מחלה, אין לנהוג בו באופן מבזה. אף שהלוחות הראשונים נשברו, אסור לנהוג בהם בחוסר כבוד, מפני קדושתם. תלמיד חכם ששכח את ידיעת ה-Torah שהייתה לו בעבר נמשל ללוחות השבורים הללו.

הגמרא מציינת סימן לשלוש האמירות הבאות של ריש לקיש, שכולן קשורות לעיקרון שאמר רב יוסף: מי שגרם לביטול לימוד תורה לשם מצווה, תלמיד חכם שחטא, ותלמיד חכם ששכח את לימודו.