וְהָאִיכָּא מִסְגַּרְתּוֹ!
הגמרא שואלת: אבל האין כאן המסגרת המעוטרת של השולחן, שהייתה מקיפה את היקפו ורוחבה טפח אחד, כפי שנאמר בפסוק: "ועשית לו מסגרת טפח" (שמות כ״ה:כ״ה)? מאחר שהסידורים מונחים על מסגרת השולחן, הם מתנשאים טפח נוסף מעל השולחן.
כְּמַאן דְּאָמַר מִסְגַּרְתּוֹ לְמַטָּה הָיְתָה, וּלְמַאן דְּאָמַר מִסְגַּרְתּוֹ לְמַעְלָה הָיְתָה – פַּרְקוֹדֵי הֲוָה מְפַרְקְדָא, וְלֶחֶם בְּגַוֵּיהּ דְּשֻׁלְחָן הֲוָה יָתֵיב.
הגמרא משיבה: דבריו של רבי יוחנן הם בהתאם לדעתו של מי שאמר שמסגרת השולחן הייתה לא מעל פני השולחן אלא מתחתיהם, ולכן לא הוסיפה כל גובה לסידורים שעל השולחן. ועוד, אפילו לפי מי שאמר שמסגרת השולחן הייתה מעל פני השולחן, היא לא הוסיפה לגובה הסידורים. זאת משום שהמסגרת הייתה נטויה כלפי חוץ, ואילו הלחם הונח בתוך תחום פני השולחן.
כִּדְתַנְיָא, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: לֹא הָיָה שָׁם סְנִיפִין, אֶלָּא מִסְגַּרְתּוֹ שֶׁל שֻׁלְחָן מַעֲמֶדֶת אֶת הַלֶּחֶם. אָמְרוּ לוֹ: מִסְגַּרְתּוֹ לְמַטָּה הָיְתָה.
הגמרא מצטטת את המחלוקת בנוגע למיקום המסגרת: כפי שנלמד בברייתא: רבי יוסי אומר: לא היו שם דפנות כלל, שכן לא היה בהן צורך כדי לתמוך בכיכרות. אלא, מסגרת השולחן תמכה בלחם, שכן המסגרת הייתה מעל פני השולחן. וחכמים אמרו לרבי יוסי: מסגרת השולחן הייתה מתחת לפני השולחן, ולכן היה צורך בדפנות כדי לתמוך בכיכרות.
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: לְדִבְרֵי הָאוֹמֵר מִסְגַּרְתּוֹ לְמַטָּה הָיְתָה, טַבְלָא הַמִּתְהַפֶּכֶת טְמֵאָה.
§ רבי יוחנן אומר: לפי דברי מי שאומר שמסגרת השולחן הייתה למטה מפני השולחן, המשטח היה רק לוח שטוח. זהו עיקרון הלכתי לגבי כלי עץ שרק כלים מעוגלים מקבלים טומאה, אך לא כלים שטוחים. ידוע ששולחן לחם הפנים היה מקבל טומאה. לכן אפשר להסיק מכך שלוח שטוח מקבל טומאה, בתנאי שאפשר להפוך אותו ולהשתמש בו משני צדדיו. זאת משום שהמשטח הרחב של הלוח הופך אותו לדומה מבחינה תפקודית לכלי קיבול קעור.
לְדִבְרֵי הָאוֹמֵר מִסְגַּרְתּוֹ לְמַעְלָה הָיְתָה, טַבְלָא הַמִּתְהַפֶּכֶת תִּיבְּעֵי לָךְ.
רבי יוחנן ממשיך: לפי דברי מי שאומר שמסגרת השולחן הייתה מעל פני השולחן, השולחן שימש ככלי קיבול. לכן אי אפשר להסיק את ההלכה בנוגע ללוח שטוח שניתן להפוך אותו ממקרה השולחן, ויש עדיין להעלות את הספק אם הוא מקבל טומאה.
מִכְּלָל דְּשֻׁלְחָן בַּר קַבּוֹלֵי טוּמְאָה הוּא? כְּלִי עֵץ הֶעָשׂוּי לְנַחַת הוּא, וְכׇל כְּלִי עֵץ הֶעָשׂוּי לְנַחַת – אֵין מְקַבֵּל טוּמְאָה.
הגמרא שואלת: ניתן להסיק בדרך היקש מדבריו של רבי יוחנן שהשולחן מקבל טומאה. אך הרי הוא כלי עץ העשוי לנוח במקום קבוע, וכל כלי עץ שעשוי לנוח במקום קבוע אינו מקבל טומאה.
מַאי טַעְמָא? דּוּמְיָא דְּשַׂק בָּעֵינַן – מָה שַׂק מִטַּלְטֵל מָלֵא וְרֵיקָן, אַף כֹּל מִטַּלְטֵל מָלֵא וְרֵיקָן.
הגמרא מסבירה: מה הטעם להלכה זו? הפסוק קובע לגבי פריטים הנטמאים על ידי נבלות שרצים: “וכל אשר יפול עליו מהם במותם יטמא, מכל כלי עץ או בגד או עור או שק” (ויקרא יא:לב). הפסוק מצמיד כלי עץ לשקים, ומלמד כי אנו דורשים שכלי עץ יהיה דומה לשק כדי שיהיה ראוי לקבל טומאה. כשם ששק ניטל הן כשהוא מלא והן כשהוא ריק, כך גם כל כלי עץ שניטל הן כשהוא מלא והן כשהוא ריק ראוי לקבל טומאה. מאחר שהשולחן מיועד לעמוד במקום קבוע ולא להינשא, אין הוא צריך להיות ראוי לקבל טומאה.
שֻׁלְחָן נָמֵי מִטַּלְטֵל מָלֵא וְרֵיקָן, כִּדְרֵישׁ לָקִישׁ, דְּאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: מַאי דִּכְתִיב ״עַל הַשֻּׁלְחָן הַטָּהוֹר״? ״טָהוֹר״ – מִכְּלָל דְּאִיכָּא טָמֵא!
הגמרא משיבה: השולחן גם הוא ניטל הן כשהוא מלא והן כשהוא ריק, כלומר, אפילו כאשר לחם הפנים מונח עליו, בהתאם לדבריו של ריש לקיש. וזהו כפי שאמר ריש לקיש: מה פירוש מה שנכתב: "ושמת אותם שתים מערכות, שש המערכת, על השולחן הטהור לפני ה'" (ויקרא כד:ו)? הלשון "השולחן הטהור" מלמדת בדרך היקש שיש מקרה שבו השולחן נעשה טמא, ולכן התורה קובעת שהשולחן צריך להיות טהור כאשר לחם הפנים מונח עליו. מסקנה זו קשה, שכן העיקרון שכלי עץ המיועד לעמוד במקום קבוע אינו מקבל טומאה מלמד שהשולחן לא אמור להיות ראוי לקבל טומאה.
אֶלָּא, מְלַמֵּד שֶׁמַּגְבִּיהִין אוֹתוֹ לְעוֹלֵי רְגָלִים, וּמַרְאִין בּוֹ לֶחֶם, וְאוֹמְרִים לָהֶם: רְאוּ חִיבַּתְכֶם לִפְנֵי הַמָּקוֹם!
אלא, הפסוק מלמד שהכוהנים היו מרימים את השולחן עם לחם הפנים שעליו כדי להציג את לחם הפנים לעולי הרגל העומדים בעזרת המקדש, וכוהן היה אומר להם: ראו כמה אהובים אתם לפני, כלומר בעיני, המקום, שמחולל דרך קבע נס בנוגע ללחם הפנים. משום כך, השולחן מקבל טומאה.
כְּדִבְרֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, דְּאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: נֵס גָּדוֹל נַעֲשָׂה בְּלֶחֶם הַפָּנִים, סִילּוּקוֹ כְּסִידּוּרוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לָשׂוּם לֶחֶם חֹם בְּיוֹם הִלָּקְחוֹ״.
זהו בהתאם לאמירתו של רבי יהושע בן לוי, שכן רבי יהושע בן לוי אמר: נס גדול נעשה בלחם הפנים: מצבו בשעת סילוקו מן השולחן, לאחר שהיה מונח שם שבוע, היה כמו מצבו בשעת סידורו על השולחן; כפי שנאמר: "לשום לחם חם ביום הלקחו" (שמואל א׳ כ״א:ז׳), דבר המורה שהיה חם ביום סילוקו כפי שהיה ביום שהונח על השולחן.
וְתִיפּוֹק לִי מִשּׁוּם צִיפּוּי? מִי לָא תְּנַן: הַשֻּׁלְחָן וְהַדּוּלְבָּקִי שֶׁנִּפְחֲתוּ, אוֹ שֶׁחִיפָּן בְּשַׁיִישׁ, וְשִׁיֵּיר בָּהֶן מְקוֹם הַנָּחַת כּוֹסוֹת – טְמֵאִין. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מְקוֹם הַנָּחַת חֲתִיכוֹת.
הגמרא שואלת: אבל מדוע יש צורך ללמוד שהשולחן מקבל טומאה בשל העובדה שאינו מיועד לעמוד במקום קבוע? אפשר ללמוד שהוא מקבל טומאה בשל ציפוי הזהב שלו. האם לא למדנו במשנה (Kelim 22:1): במקרה של השולחן והדולבקי, שולחן קטן שעליו מניחים את המאכל והמשקה לפני הגשתם לשולחן הסעודה, שנשברו באופן חלקי, או שאחד מהם חופה בשיש, אבן שאינה מקבלת טומאה. אם נשאר שטח על פניהם הגדול דיו להנחת כוסות עליו, הם נשארים מקבלים טומאה. רבי יהודה אומר: השטח הנשאר חייב להיות גדול דיו להנחת חתיכות של בשר ולחם גם כן.
שִׁיֵּיר – אִין, לֹא שִׁיֵּיר – לָא.
ניתן להסיק מן המשנה שאם אדם השאיר חלק משטח פני השולחן בלי לצפות אותו בשיש, כן, הוא נשאר מקבל טומאה. אבל אם לא השאיר חלק מן השולחן בלי לצפות אותו בשיש, הוא אינו מקבל טומאה. ברור אפוא שמעמדו של כלי נקבע לפי חומר הציפוי החיצוני שלו ולא לפי החומר העיקרי שלו. לפיכך, מאחר ששולחן לחם הפנים היה מצופה זהב, צריך להיות לו דין של כלי מתכת, שמקבל טומאה אף אם הוא מיועד לעמוד במקום קבוע.
וְכִי תֵּימָא, כָּאן בְּצִיפּוּי עוֹמֵד, כָּאן בְּצִיפּוּי שֶׁאֵינוֹ עוֹמֵד, וְהָא בְּעָא מִינֵּיהּ רֵישׁ לָקִישׁ מֵרַבִּי יוֹחָנָן: בְּצִיפּוּי עוֹמֵד, אוֹ בְּצִיפּוּי שֶׁאֵינוֹ עוֹמֵד? בְּשֶׁחִיפָּה אֶת
ואם תאמר שמקרה שולחן לחם הפנים שונה, שכן כאן, לגבי השולחן המצופה שיש, המשנה מתייחסת לציפוי קבוע המחובר לשולחן במסמרים, ואילו שם, במקרה של שולחן לחם הפנים, הדיון מתייחס לציפוי שאינו קבוע, שכן הזהב לא היה מחובר לשולחן לחם הפנים במסמרים, הסבר זה קשה. והרי ריש לקיש העלה דילמה בפני רבי יוחנן: האם המשנה הדנה בשולחן המצופה שיש מתייחסת רק לציפוי קבוע, או אפילו לציפוי שאינו קבוע? האם היא מתייחסת רק למקרה שבו אדם ציפה
תרגומים שנוצרו על ידי בינה מלאכותית עשויים שלא להיות מדויקים לחלוטין.
למשוב או תיקוני תרגום, צור קשר עם drashot@drashot.ai.
טקסטים מסופקים על ידי Sefaria