אם כן, איזה כלי בגודל אביא במקומו כדי להשלים את המניין של שבעה כלים? אלא, היה שם כלי מידה נוסף של לוג וחצי במקדש, שבו היו מודדים את השמן ששימש למנחת החביתין של הכהן הגדול; לוג וחצי שימשו בבוקר ולוג וחצי אחר הצהריים.

אמרו החכמים לרבי שמעון: אין צורך בכלי ייעודי ללוג וחצי עבור מנחת הכהן הגדול, שכן היה שם כלי של חצי לוג, במקדש, ואפשר לחשב את הלוג וחצי הנדרשים באמצעות שימוש בכלי של חצי לוג שלוש פעמים.

רבי שמעון אמר להם: אבל גם לפי דבריכם, אין לעשות כלי של חצי לוג או של לוג אחד, שכן היה שם כלי של רביעית לוג, ואפשר לחשב כל כמות נדרשת באמצעות שימוש חוזר בכלי של רביעית לוג. אלא זה היה העיקרון לגבי כלי המידה במקדש: כלי מידה ששימש למדידת כמות זו לא שימש למדידת כמות אחרת.

הברייתא מסיימת בדעה שנאמרה גם במשנה: רבי אלעזר, בנו של רבי צדוק, אומר: היו סימונים על הכלי שהכיל הין אחד, המציינים את הכמויות הנדרשות לפר, לאיל ולכבש.

הגמרא מנתחת את הברייתא. מהו ההבדל בין הדעות של רבי מאיר ורבי יהודה? שניהם מונים את אותם שבעה כלים, אך בסדר שונה. רבי יוחנן אמר: ההבדל המעשי ביניהם נוגע לשאלה האם הכלים מקדשים את הגלישה [beirutzei] של כלי המידה, כלומר, הנוזל שזורם על הדפנות החיצוניות של הכלי כאשר ממלאים אותו מעבר לקיבולתו.

לפי מי שאמר שיש למנות את הכלים בסדר עולה של גודל, כלומר רבי יהודה, הוא סבור כי השֶׁפֶךְ של כלי המידה מקודש. טעמו הוא כך: כאשר נצטווה משה לעשות כלים אלה, הרחמן בתחילה נתן למשה כלי מידה של רבע הין ואמר לו: בכלי זה חשב את הכמויות השונות הנצרכות ועשה כלים בהתאם. כך, למשל, כדי לחשב חצי הין, משה היה ממלא פעמיים את הכלי של רבע הין, ובכל פעם יוצק אותו לכלי גדול יותר. כאשר יוצקים מכלי קטן לכלי גדול, השֶׁפֶךְ גם נכנס לכלי הגדול ולכן הוא נכלל בחישוב. ברור אפוא שגם השֶׁפֶךְ מקודש.

לפי מי שאמר שיש למנות את הכלים בסדר יורד של גודל, כלומר רבי מאיר, הוא סבור כי השיריים הגולשים מכלי המידה אינם מתקדשים. נימוקו הוא כך: כאשר נצטווה משה לעשות את הכלים הללו למקדש, הרחמן בתחילה נתן למשה כלי מידה של הין אחד ואמר לו: בעזרת זה הכלי חשב את הכמויות השונות הנצרכות ועשה את הכלים בהתאם. כך, למשל, כדי לחשב חצי הין, משה מילא את הכלי של ההין האחד וחילק אותו בשווה לשני כלים. אחר כך, כדי לחשב רבע הין, היה מחלק בשווה את הנוזל שבאחד מאותם כלים לעוד שני כלים. כאשר יוצקים מכלי גדול לכלי קטן יותר, השיריים שעל הדפנות החיצוניות של הכלי הגדול אינם נכנסים לכלי הקטן אלא נופלים לארץ. לכן השיריים הגולשים מוחרגים מן החישוב. בהתאם לכך, אין יסוד לומר שהשיריים הגולשים מתקדשים.

אביי אמר: הכול, הן רבי יהודה והן רבי מאיר, מסכימים כי לגבי השיריים הגולשים מכלי המידה, אפשר לומר כי הם מקודשים ואפשר לומר כי אינם מקודשים, כלומר, מחלוקתם אינה קשורה לסוגיה זו. אלא כאן הם נחלקים לגבי משמעות המונח "מלא" בפסוק: "וקרבנו קערת כסף אחת שלשים ומאה משקלה מזרק אחד כסף שבעים שקל בשקל הקדש שניהם מלאים סלת בלולה בשמן למנחה" (במדבר ז:יג).

מי שאמר שיש למנות את הכלים בסדר יורד לפי הגודל, כלומר רבי מאיר, סבור שהמונח "מלא" מציין שגודלו של כל כלי צריך להיות מדויק, כלומר, שעליו להכיל לא פחות ולא יותר מן הכמות שנקבעה. אם מחשבים את המידות השונות על ידי מילוי תחילה של כלי בגודל הגדול ביותר, הין אחד, ולאחר מכן מחלקים בזהירות את תכולתו בין שני כלים קטנים יותר וכן הלאה, מגיעים למידות מדויקות. לעומת זאת, אם מתחילים בגודל הקטן ביותר ומשתמשים בו פעמים רבות כדי לחשב כמויות גדולות יותר, אזי בכל פעם שהוא מוזג הוא כולל את הגלישה של הכלי הקטן יותר, ולכן הכמויות המחושבות גדולות מעט מן הקבוע.

ומי שאמר שיש למנות את הכלים בסדר עולה של גודל, כלומר, רבי יהודה, סבור שכוונת המונח "מלא" היא שגודלו של כל כלי לא יכיל פחות מן השיעור שנקבע, אבל אם הוא מכיל יותר, גם זה נקרא מלא. בהתאם לכך, ניתן לחשב את הכמויות השונות החל מן הכלי הקטן ביותר.

במשנה ובברייתא שהובאו לעיל אמר האדון כי בניגוד לדעת החכמים, רבי שמעון אומר: לא היה כלי שם במקדש שהכיל הין אחד, שכן לאיזו מטרה יכול היה לשמש כלי של הין אחד? נפח נוזל זה מעולם לא שימש בקרבן. הגמרא מעירה: רבי שמעון משיב יפה לחכמים, כלומר, זוהי קושיה סבירה. ומה היו החכמים אומרים? מדוע יש כלי מידה של הין אחד? הגמרא משיבה: זה היה כלי של הין אחד שמשה עשה במדבר לשם מדידת שמן המשחה שבו נמשחו המשכן, כליו והכוהנים, כפי שנאמר: "ושמן זית הין. ועשית אותו שמן משחת קודש" (שמות ל:כד–כה).

הגמרא מסבירה את המחלוקת בין רבי שמעון לבין החכמים. חכם אחד, רבי שמעון, סבור כי מאחר שלא היה עוד צורך בכלי של הין אחד בדורות הבאים, משה עשה אותו רק למען אותו זמן, ולאחר מכן נגנז. והחכם האחר, החכמים, סבורים כי מאחר שהוא נעשה ונעשה בו שימוש בימי משה, הוא נשמר במקדש אף על פי שכבר לא היה בו צורך.

המאסטר אמר בברייתא שלאחר שטען שלא היה כלי של הין אחד, רבי שמעון שאל: אם כן, איזה כלי בגודל זה אביא במקומו כדי להשלים את המניין של שבעה כלים? הגמרא שואלת: האם לא ניתן פשוט לא לכלול כלי שביעי? מה מחייב אותו למנות שביעי? הגמרא מסבירה: זה בדיוק כפי שרבינא אמר לגבי עניין אחר: נלמד כמסורת שיש שני מקרים שבהם סמיכת ידיים על ראש הקרבן נדרשת בקורבנות ציבור. כאן גם כן, יש לומר שנלמד כמסורת שהיו שבעה כלי מידה לנוזלים במקדש.

המשנה מלמדת: רבי אלעזר, בנו של רבי צדוק, אומר: לא היה צורך בכלים נפרדים למנחות ולנסכים של כל סוג בהמה. אלא, היו סימוני מידה על הכלי שהכיל הין אחד, המציינים את המידות לקרבנות השונים. הגמרא שואלת: אבל האם אין לרבי אלעזר בן רבי צדוק מסורת שהיו שבעה כלי מידה? הגמרא מודה: אין לו מסורת זו. ואם תרצה, אמור במקום זאת שיש לו מסורת זו, אך הוא מבין שמה שנאמר בעניין שבעה כלי מידה? פירושו שצריכות להיות שבע דרכים קבועות של מדידה, אך לא שחייבים להיות שבעה כלים שונים.

משנה:לְמָה שימש כלי המידה של רבע לוג? הוא שימש למדידת רבע לוג מים עבור טהרת המצורע, ורבע לוג שמן עבור הרקיקים והחלות שהנזיר מביא ביום שבו מסתיימת נזירותו.

איזו מטרה שימש כלי המידה של חצי-לוג? הוא שימש למדידת חצי-לוג מים עבור טקס הסוטה, וחצי-לוג שמן עבור שלושת סוגי לחמי המצה המלווים את קורבן התודה.

ובעזרת כלי של לוג אחד, היו מודדים את השמן לכל מנחות הקבועות.

כל עשירית האיפה של קמח טעונה לוג אחד של שמן. בהתאם לכך, אפילו אם מביאים מנחה של שישים עשרונות איפה של קמח, מוסיפים לה שישים לוגין של שמן. רבי אליעזר בן יעקב אומר: כל מנחה, בלי קשר לנפחה, אפילו מנחה של שישים עשרונות איפה של קמח, טעונה רק את הלוג היחיד שלה של שמן, כפי שנאמר לגבי הקרבן שמביא מצורע עני ביום טהרתו: "ועשרון סולת אחד בלול בשמן למנחה, ולוג שמן" (ויקרא יד:כא). הצמידות של "מנחה" עם "לוג שמן" מלמדת עיקרון לכל המנחות: כל קרבן טעון רק לוג אחד של שמן.

המשנה מפרטת את כמויות השמן והיין שנדרשו למנחות ולנסכים שליוו את הקרבת בהמה. שישהלוג, כלומר, חצי הין, עבור אלה של פר; וארבעהלוג, כלומר, שליש הין, עבור אלה של איל; ושלושהלוג, כלומר, רבע הין, עבור אלה של כבש.

בנוסף, נדרשו שלושה וחצילוג של שמן עבור המנורה, שכן היו בה שבעה נרות, וחצי לוג נדרש לכל נר.

גמרא:רבי יהודה הנשיא היה יושב בבית המדרש והעלה קושיה: לשם מה נמשח כלי המידה של רבע לוג בשמן המשחה, ובכך התקדש ככלי שרת? אם תאמר שהיה צורך בכך כדי למדוד את המים המשמשים לטהרת מצורע,