אלא, ברור שהמשנה מתייחסת למקרה שאין לו מספר מספיק של בהמות לשני הקרבנות. ואם היא מתייחסת לקרבנות של אותו יום, מדוע אומרת המשנה שאי-הקרבת אחד מהם אינה מונעת את הקרבת האחר? מאחר שקרבן התמיד תדיר יותר והוא מקודש, ואילו הקרבנות המוספים מקודשים אך הם פחות תדירים מקרבן התמיד, הקרבן התדיר קודם. לפיכך, אי-הקרבת קרבן התמיד הייתה צריכה למנוע את הקרבת הקרבנות המוספים.

אלא, האין זה מתייחס למקרה שבו אין בלשכת המקדש די בהמות הן למוספי היום והן לתמיד של מחר, ואף על פי כן המשנה מלמדת שאי הקרבת אחד מהם אינה מונעת את הקרבת האחר? ברור אפוא שהם שקולים והוא רשאי להקריב איזה קרבן שירצה. בכך תיפתר הדילמה של רבי חייא בר אבין.

אביי אמר לרב חסדא: אין זה יישוב תקף של הדילמה, שכן אפשר לטעון כי למעשה, המשנה עוסקת במקרה שיש להם די בהמות לכל הקרבנות, והמשנה עוסקת בשאלת הקרבת האחד לפני האחר. ובאשר למה שמעורר קושי עבורך על סמך הברייתא הקובעת כי אין קרבן שיקדים לקרבן התמיד של שחר, אותה ברייתאאינה אלא מציינת את המצווה לכתחילה.

הגמרא מציעה: בוא ושמע פתרון לדילמה של רבי חייא בר אבין על סמך משנה (ערכין יג ע"א): יש מי שסובר כי לא פחות משישה כבשים שנבדקו ונמצאו ללא מום בלשכת הטלאים, דיים לשבת ולשני ימי החג של ראש השנה שבשנים מסוימות חלים בסמוך לה.

הגמרא מבהירה: מהן הנסיבות של מקרה זה? אם נאמר שמדובר במקרה שבו לאוצר המקדש יש די בהמות לכל הקרבנות שצריך להקריב, שישה כבשים אינם מספיקים, שכן יש רבים מן הכבשים המוקרבים עבור קרבנות התמיד והמוספים באותם שלושה ימים. בסך הכול נדרשים עשרים ושניים כבשים: שניים בכל יום לקרבנות התמיד, שניים לקרבן המוסף של שבת, שבעה לקרבן המוסף של ראש השנה, ושבעה לקרבן המוסף של ראש חודש.

אלא, האם אין זה כך שהמשנה מתייחסת למקרה שבו לאוצר המקדש אין די בהמות לכל הקרבנות, והיא מלמדת שהבהמות שיש לו משמשות לקרבנות התמיד של כל שלושת הימים ולא לקרבן המוסף של שבת ביום הראשון מבין שלושת הימים? לפיכך, ניתן להסיק מכך שקרבנות התמיד של מחר קודמים לקרבנות המוסף של היום.

הגמרא משיבה: לא, אין זו ראיה תקפה, שכן אפשר לטעון כי למעשה, המשנה עוסקת במקרה שבו יש בידי גזברות המקדש מספיק בהמות לכל הקרבנות של שלושת הימים, וזה מה שהמשנה אומרת כשהיא מזכירה שישה כבשים: מחזיקים לצורך קרבנות התמיד לא פחות משישה כבשים שנבדקו ונמצאו ללא מום בלשכת הטלאים ארבעה ימים לפני שחיטתם. כבשים המוקרבים כקרבנות אחרים אינם צריכים להיבדק ארבעה ימים לפני שחיטתם. ולפי דעת מי היא משנה זו? הרי היא בהתאם לדעתו של בן בג בג.

כפי שנלמד בברייתא, שבן בג בג אומר: מנין שקרבן התמיד טעון ביקור ארבעה ימים קודם לשחיטתו? הכתוב אומר לגבי קרבן התמיד: "תשמרו להקריב לי במועדו" (במדבר כ"ח:ב'), ובמקום אחר, לגבי קרבן הפסח, הכתוב אומר: "בעשור לחודש הזה ויקחו להם איש שה...והיה לכם למשמרת עד ארבעה עשר יום לחודש הזה" (שמות י"ב:ג'–ו').

לפיכך, נלמד באמצעות היקש לשוני כי כשם שבפסוק שם, קורבן הפסח טעון בדיקה ארבעה ימים לפני שחיטתו, מן העשירי בחודש עד הארבעה עשר, כך גם כאן, קורבן התמיד טעון בדיקה ארבעה ימים לפני שחיטתו. אין זו דרישה החלה על כל הקורבנות; היא נאמרה במפורש לגבי קורבן הפסח והורחבה באמצעות היקש לשוני לקורבן התמיד.

§ הגמרא מביאה דיון הנוגע למשנה שהובאה קודם לכן. רבינא אמר לרב אשי: בנוגע לששת הכבשים הבדוקים הללו, שחייבים תמיד להישמר בלשכת הטלאים, היה צריך להיות שבעה, שכן יש צורך בטלה נוסף עבור קרבן התמיד של בוקר היום השלישי של השבוע, מאחר שלא ניתן לבדוק אותו בשבת או בימי החג שלאחר מכן של ראש השנה, ולכן יש לבדוק אותו ולהחזיקו מראש.

רב אשי השיב לרבינא: לפי שיטתך המספר הנכון אינו שבע, אלא הוא שמונה; שכן יש גם את הקרבן התמיד של אחר הצהריים בערב שבת שיש למנות אף אותו.

רבינא השיב: זה אינו קשה, משום שהמשנה אומרת שלאחר שהקריב את קורבן התמיד של בין הערביים צריכים להיות שישה כבשים בדוקים.