תָּנוּ רַבָּנַן: סָדִין בְּצִיצִית – בֵּית שַׁמַּאי פּוֹטְרִין וּבֵית הִלֵּל מְחַיְּיבִין, וַהֲלָכָה כְּדִבְרֵי בֵּית הִלֵּל.
החכמים לימדו בברייתא: לגבי ציצית על גלימה של פשתן, בית שמאי סוברים שהגלימה פטורה מציצית, משום שתכלת חייבת להיות עשויה מצמר, ויש איסור מן התורה ללבוש שעטנז של צמר ופשתן. ובית הלל סוברים שגלימת פשתן חייבת במצוות ציצית. וההלכה היא כדברי בית הלל.
אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן רַבִּי צָדוֹק: וַהֲלֹא כׇּל הַמֵּטִיל תְּכֵלֶת בִּירוּשָׁלַיִם אֵינוֹ אֶלָּא מִן הַמַּתְמִיהִין!
רבי אליעזר בן רבי צדוק אומר: וכי אין זה המצב שכל מי שקובע תכלת בבגד פשתן בירושלים אינו נחשב אלא כאחד מאלה שגורמים לאחרים להשתומם על התנהגותם, שכן נראה שהוא עובר על האיסור ללבוש בגד שיש בו צמר ופשתן יחד?
אָמַר רַבִּי: אִם כֵּן, לָמָּה אֲסָרוּהָ? לְפִי שֶׁאֵין בְּקִיאִין.
הברייתא מסכמת: רבי יהודה הנשיא אומר: אם כן, שההלכה היא בהתאם לבית הלל וטלית של פשתן חייבת בציצית, מדוע אסרו החכמים להטיל ציצית בבגדי פשתן בירושלים? זה מפני שהאנשים אינם בקיאים דיים בהלכה, ועלולים בסופו של דבר ללבוש בגדי צמר ופשתן גם כאשר אין בכך צורך למצוות ציצית.
אֲמַר לֵיהּ רָבָא בַּר רַב חָנָא לְרָבָא: וְלִרְמוֹ בֵּי עַשְׂרָה וְנִפְּקוּ לְשׁוּקָא וּמִפַּרְסְמָא (למילתא) [מִילְּתָא]! כׇּל שֶׁכֵּן דְּמַתְמְהוּ עִילָּוַן.
רבא בר רב חנא אמר לרבא: אם זה החשש, אזי ייקחו עשרה בני אדם טליות פשתן עם ציציות ויצאו לשוק ובכך יפרסמו את הדבר, כלומר, שמותר לקבוע חוטי צמר בבגד פשתן משום המצווה. רבא השיב: על אחת כמה וכמה אנשים יתמהו עלינו על שאנו נוהגים בדרך כה בלתי רגילה.
וְלִידְרְשַׁהּ בְּפִירְקָא! גְּזֵירָה מִשּׁוּם קָלָא אִילָן.
הגמרא מציעה: ילמדו החכמים במהלך הדרשה הציבורית שלהם, שהטלת חוטי צמר בבגד פשתן מותרת לצורך מצוות ציצית. הגמרא משיבה: לבישת חוטים בבגד פשתן אסורה בגלל גזירה דרבנן משום החשש שאנשים עשויים להשתמש בחוטים שנצבעו בכחול באמצעות אינדיגו [קלא אילן], במקום בתכלת, הצבע התכלת המופק מן החילזון (ראו 44b), ובמקרה כזה הם לא יקיימו את מצוות ציצית ויעברו על האיסור ללבוש בגד שיש בו צמר ופשתן.
וְלֹא יְהֵא אֶלָּא לָבָן! כֵּיוָן דְּאֶפְשָׁר בְּמִינָן – לָא.
הגמרא מציעה: אפילו אם חוטי התכלת של אדם אינם צבועים בתכלת כנדרש למצווה, יהיו הם נחשבים רק כחוטים לבנים. בהיעדר תכלת מקיימים את המצווה בחוטים לבנים, ולכן צריך להיות מותר לקבוע חוטי צמר לבנים בבגד פשתן. הגמרא מסבירה: מאחר שאפשר לקבוע חוטים לבנים שהם מאותו סוג חומר כמו הבגד, כלומר פשתן, ובכך לקיים את המצווה בלי לדחות את האיסור על לבישת בגד העשוי מצמר ופשתן, אין לקבוע חוטי צמר לבנים בבגד פשתן.
כִּדְרֵישׁ לָקִישׁ, דְּאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: כׇּל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא עֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה, אִם אַתָּה יָכוֹל לְקַיֵּים אֶת שְׁנֵיהֶם – מוּטָב, וְאִם לָאו – יָבוֹא עֲשֵׂה וְיִדְחֶה אֶת לֹא תַעֲשֶׂה.
הגמרא מציינת: דבר זה הוא בהתאם לשיטתו של ריש לקיש. שכן ריש לקיש אומר: כל מקום שאתה מוצא מצוות עשה ואיסור המתנגשים זה בזה, אם אתה יכול לקיים את שניהם, הרי זה עדיף; ואם אין זה אפשרי, תבוא מצוות העשה ותדחה את האיסור. במקרה זה, ההתנגשות היא בין מצוות ציצית לבין האיסור ללבוש בגד שיש בו צמר ופשתן. אפשר לקיים את שניהם על ידי שימוש בחוטים לבנים שהם פשתן במקום צמר, אם הבגד עשוי מפשתן.
וְלִיבְדְּקוּהָ, אֶלָּא גְּזֵירָה מִשּׁוּם טְעִימָה.
הגמרא מציעה: ושיבדקו את החוטים כדי לברר אם הם צבועים באינדיגו או בתכלת, כפי שמבואר בגמרא (מב ע"ב). הגמרא משיבה: אלא, האיסור לקבוע ציציות בבגד פשתן הוא גזירה דרבנן משום החשש שמא החוטים התכולים נצבעו בצבע תכלת ששימש לבדיקת צבע הצבע ביורה, ולכן נעשו פסולים (ראה מב ע"ב). במקרה כזה, לא יהיה קיום של מצוות ציצית תכלת שידחה את האיסור ללבוש בגד של צמר ופשתן.
וְלִיכְתְּבָה אַדִּיסְקֵי! אַדִּיסְקֵי לֵיקוּם וְלִיסְמוֹךְ? אָמַר רָבָא: הַשְׁתָּא
הגמרא מציעה: שיכתבו החכמים איגרות להודיע ליצרני הצבע כי תכלת ששימשה לבדיקת צבעו של הצבע ביורה פסולה לציציות של מצווה. הגמרא מסבירה: וכי נלך ונסמוך על איגרות, בהנחה שיצרני הצבע יפעלו לפי ההוראות הכתובות בהן? רבא השיב על כך ואמר: עכשיו,
תרגומים שנוצרו על ידי בינה מלאכותית עשויים שלא להיות מדויקים לחלוטין.
למשוב או תיקוני תרגום, צור קשר עם drashot@drashot.ai.
טקסטים מסופקים על ידי Sefaria