§ החכמים לימדו בברייתא: באשר למספר הבתים בתפילין של ראש, הפסוק אומר: "והיה לך לאות על ידך, ולטוטפת בין עיניך" (שמות יג:טז), כשהמילה טוטפת כתובה בכתיב חסר, בלי וי״ו לפני האות האחרונה, באופן שניתן לקרוא אותה כלשון יחיד; ושוב: "והיו לטוטפת בין עיניך" (דברים ו:ח), כתובה כמילה בלשון יחיד; ושוב: "והיו לטוטפות בין עיניך" (דברים יא:יח), והפעם בכתיב מלא, עם וי״ו לפני האות האחרונה, באופן שחייב להיות לשון רבים. יש כאן ארבע אזכרות של טוטפות, שכן השלישית כתובה בלשון רבים ולכן נחשבת לשתיים. לפיכך נלמד שתפילין של ראש חייבות להיות בעלות ארבעה בתים. זהו דבריו של רבי ישמעאל.

רבי עקיבא אומר: אין צורך בראיה זו, שכן את הדרישה לארבעה בתים ניתן ללמוד מן המילה טוטפות עצמה: המילה טוט בלשון כתפי פירושה שתיים, והמילה פת בלשון אפריקי גם היא פירושה שתיים, ולכן ניתן להבין את טוטפות כמילה מורכבת שמשמעותה ארבע.

החכמים לימדו בברייתא: אפשר היה לחשוב שסופר צריך לכתוב את פרשיות התפילין של ראש על ארבע עורות נפרדים, כלומר קלפים, ולהניחן בארבעה בתים של ארבעה עורות, פרשה אחת בכל בית. לכן, הפסוק קובע: "והיה לך לזיכרון בין עיניך" (שמות יג:ט). דבר זה מלמד: אמרתי לך שהתפילין הם זיכרון אחד, ולא שהם שניים או שלושה זיכרונות, כלומר, התפילין עצמם צריכים להיות יחידה אחת. כיצד? כותב את הפרשיות על ארבעה עורות ומניחן בארבעה בתים העשויים מעור אחד.

ואם סופר כתב את כל ארבע הפרשיות על עור אחד והניחן בארבעה בתים על ידי חריצת הקלף בין כל אחת מן הפרשיות, המניח תפילין אלו יצא ידי חובתו. ובמקרה כזה צריך שיהיה רווח בין כל אחת מן הפרשיות, כדי שאפשר יהיה להניח כל אחת בבית נפרד; זהו דבריו של רבי יהודה הנשיא. וחכמים אומרים: אין צריך שיהיה רווח ביניהן. ורבי יהודה הנשיא וחכמים מסכימים שנותנים חוט או רצועה עבה יותר בין כל אחת ואחת מארבעת הבתים. הברייתא מוסיפה: ואם חריציהן, כלומר הקווים המסמנים את ההפרדה בין הבתים, אינם ניכרים מבחוץ, התפילין פסולות.

החכמים לימדו בברייתא: כיצד סופר כותב אותן? לגבי תפילין של יד, הוא כותבן על קלף אחד. אבל אם כתב אותן על ארבעה קלפים נפרדים והניחן בבית אחד, הלובש אותן יצא ידי חובתו. ובמקרה כזה יש צורך לחבר את ארבע הפרשיות, כפי שנאמר: "והיה לך לאות על ידך" (שמות יג:ט). מכאן שכשם שתפילין של יד הן אות אחת מבחוץ, שכן הבית עשוי מעור אחד, כך גם עליהן להיות אות אחת מבפנים, כלומר, ארבע הפרשיות צריכות להיות על קלף אחד. זו דעתו של רבי יהודה. רבי יוסי אומר: אין צורך לחבר את הפרשיות.

רבי יוסי אומר: וגם רבי יהודה הנכבד [בריבי] מודה לי שאם אין לאדם תפילין של יד אך יש לו שתי תפילין של ראש, שהוא מכסה אחת מהן בחתיכות עור, כדי לעשותה כבית אחד, ומניח אותה על זרועו. הגמרא שואלת: כיצד יכול רבי יוסי לומר שרבי יהודה מודה לו במקרה זה? זהו בדיוק המקרה שבו חלה מחלוקתם, שכן הם נחלקו אם פרשיות התפילין של יד יכולות להיכתב על קלפים נפרדים או לא. רבא אמר: מדבריו של רבי יוסי ניתן להסיק כי רבי יהודה חזר בו מדעתו וקיבל את פסיקתו של רבי יוסי.

רבי יוסי אמר שהכול מסכימים שאפשר להמיר תפילין של ראש לתפילין של יד. הגמרא שואלת: וכי כך הוא? והרי רב חנניה שלח את הפסיקה הבאה בשם רבי יוחנן: אם יש לאדם תפילין של יד, הוא יכול להמירן לתפילין של ראש, אבל אם יש לאדם תפילין של ראש, הוא אינו יכול להמירן לתפילין של יד, מפני שאין מורידים את קדושתו של חפץ מדרגה של קדושה חמורה יותר של תפילין של ראש לדרגה של קדושה קלה יותר של תפילין של יד.

הגמרא משיבה: אין זה קשה, שכן פסיקה זו נאמרה לגבי תפילין ישנות, שכבר ננעלו על ראשו של אדם ולכן יש להן דרגת קדושה גבוהה יותר, ואילו אותה פסיקה נאמרה לגבי תפילין חדשות, שעדיין לא נעשה בהן שימוש. הגמרא מוסיפה: ולפי מי שאומר כי הזמנה מילתא היא, כלומר, משעה שאדם מייעד חפץ לשימוש בקיום מצווה מסוימת, הוא מקבל את קדושתו של חפץ המשמש למצוות, פסיקה זו נאמרה לגבי מקרה שהתנה עליהן מלכתחילה שהוא רשאי להמירן מתפילין של ראש לתפילין של יד, ורק בנסיבות אלו מותר להמירן.

§ החכמים לימדו בברייתא: כיצד מסדרים את ארבע הפרשיות בתוך התפילין? הפרשה של: "קדש לי" (שמות יג:1–10), והפרשה של: "והיה כי יביאך" (שמות יג:11–16), מונחות מימין; הפרשה של: "שמע, ישראל" (דברים ו:4–9), והפרשה של: "והיה אם שמוע תשמעו" (דברים יא:13–21), מונחות משמאל.

הגמרא שואלת: אבל האם לא שנינו בברייתא שמניחים אותם באופן הפוך, כששתי הפרשיות הראשונות משמאל ושתי האחרונות מימין? אמר אביי שאין זו קושיה: כאן הכוונה היא לימינו של הקורא, כלומר, מי שעומד מול מי שמניח את התפילין, ואילו שם הכוונה היא לימינו של המניח את התפילין. ובאופן זה הקורא קורא את הפרשיות כסדרן, כפי שהן מופיעות בתורה, החל משמות יג:א–י לימינו.

רב חננאל אומר שרב אומר: אם אדם החליף את הפרשיות שלהן, כלומר, הניח אותן בסדר שונה בתוך התא, התפילין פסולות. אביי אמר: לא אמרנו זאת