תָּנוּ רַבָּנַן: ״לְטֹטֶפֶת״ ״לְטֹטֶפֶת״ ״לְטוֹטָפוֹת״ – הֲרֵי כָּאן אַרְבַּע, דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל.
§ החכמים לימדו בברייתא: באשר למספר הבתים בתפילין של ראש, הפסוק אומר: "והיה לך לאות על ידך, ולטוטפת בין עיניך" (שמות יג:טז), כשהמילה טוטפת כתובה בכתיב חסר, בלי וי״ו לפני האות האחרונה, באופן שניתן לקרוא אותה כלשון יחיד; ושוב: "והיו לטוטפת בין עיניך" (דברים ו:ח), כתובה כמילה בלשון יחיד; ושוב: "והיו לטוטפות בין עיניך" (דברים יא:יח), והפעם בכתיב מלא, עם וי״ו לפני האות האחרונה, באופן שחייב להיות לשון רבים. יש כאן ארבע אזכרות של טוטפות, שכן השלישית כתובה בלשון רבים ולכן נחשבת לשתיים. לפיכך נלמד שתפילין של ראש חייבות להיות בעלות ארבעה בתים. זהו דבריו של רבי ישמעאל.
רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אֵינוֹ צָרִיךְ, ״טַט״ בְּכַתְפִּי שְׁתַּיִם, ״פַּת״ בְּאַפְרִיקִי שְׁתַּיִם.
רבי עקיבא אומר: אין צורך בראיה זו, שכן את הדרישה לארבעה בתים ניתן ללמוד מן המילה טוטפות עצמה: המילה טוט בלשון כתפי פירושה שתיים, והמילה פת בלשון אפריקי גם היא פירושה שתיים, ולכן ניתן להבין את טוטפות כמילה מורכבת שמשמעותה ארבע.
תָּנוּ רַבָּנַן: יָכוֹל יִכְתְּבֵם עַל אַרְבָּעָה עוֹרוֹת, וְיַנִּיחֵם בְּאַרְבָּעָה בָּתִּים בְּאַרְבָּעָה עוֹרוֹת? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ״, זִכָּרוֹן אֶחָד אָמַרְתִּי לָךְ, וְלֹא שְׁנַיִם וּשְׁלֹשָׁה זִכְרוֹנוֹת. הָא כֵּיצַד? כּוֹתְבָן עַל אַרְבָּעָה עוֹרוֹת וּמַנִּיחָן בְּאַרְבָּעָה בָּתִּים בְּעוֹר אֶחָד.
החכמים לימדו בברייתא: אפשר היה לחשוב שסופר צריך לכתוב את פרשיות התפילין של ראש על ארבע עורות נפרדים, כלומר קלפים, ולהניחן בארבעה בתים של ארבעה עורות, פרשה אחת בכל בית. לכן, הפסוק קובע: "והיה לך לזיכרון בין עיניך" (שמות יג:ט). דבר זה מלמד: אמרתי לך שהתפילין הם זיכרון אחד, ולא שהם שניים או שלושה זיכרונות, כלומר, התפילין עצמם צריכים להיות יחידה אחת. כיצד? כותב את הפרשיות על ארבעה עורות ומניחן בארבעה בתים העשויים מעור אחד.
וְאִם כְּתָבָן בְּעוֹר אֶחָד, וְהִנִּיחָן בְּאַרְבָּעָה בָּתִּים – יָצָא, וְצָרִיךְ שֶׁיְּהֵא רֶיוַח בֵּינֵיהֶן, דִּבְרֵי רַבִּי. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵינוֹ צָרִיךְ. וְשָׁוִין, שֶׁנּוֹתֵן חוּט אוֹ מְשִׁיחָה בֵּין כׇּל אַחַת וְאַחַת. וְאִם אֵין חֲרִיצָן נִיכָּר – פְּסוּלוֹת.
ואם סופר כתב את כל ארבע הפרשיות על עור אחד והניחן בארבעה בתים על ידי חריצת הקלף בין כל אחת מן הפרשיות, המניח תפילין אלו יצא ידי חובתו. ובמקרה כזה צריך שיהיה רווח בין כל אחת מן הפרשיות, כדי שאפשר יהיה להניח כל אחת בבית נפרד; זהו דבריו של רבי יהודה הנשיא. וחכמים אומרים: אין צריך שיהיה רווח ביניהן. ורבי יהודה הנשיא וחכמים מסכימים שנותנים חוט או רצועה עבה יותר בין כל אחת ואחת מארבעת הבתים. הברייתא מוסיפה: ואם חריציהן, כלומר הקווים המסמנים את ההפרדה בין הבתים, אינם ניכרים מבחוץ, התפילין פסולות.
תָּנוּ רַבָּנַן: כֵּיצַד כּוֹתְבָן? תְּפִלָּה שֶׁל יָד כּוֹתְבָהּ עַל עוֹר אֶחָד, וְאִם כְּתָבָהּ בְּאַרְבַּע עוֹרוֹת וְהִנִּיחָה בְּבַיִת אֶחָד – יָצָא. וְצָרִיךְ לְדַבֵּק, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל יָדְךָ״, כְּשֵׁם שֶׁאוֹת אַחַת מִבַּחוּץ – כָּךְ אוֹת אַחַת מִבִּפְנִים, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אֵינוֹ צָרִיךְ.
החכמים לימדו בברייתא: כיצד סופר כותב אותן? לגבי תפילין של יד, הוא כותבן על קלף אחד. אבל אם כתב אותן על ארבעה קלפים נפרדים והניחן בבית אחד, הלובש אותן יצא ידי חובתו. ובמקרה כזה יש צורך לחבר את ארבע הפרשיות, כפי שנאמר: "והיה לך לאות על ידך" (שמות יג:ט). מכאן שכשם שתפילין של יד הן אות אחת מבחוץ, שכן הבית עשוי מעור אחד, כך גם עליהן להיות אות אחת מבפנים, כלומר, ארבע הפרשיות צריכות להיות על קלף אחד. זו דעתו של רבי יהודה. רבי יוסי אומר: אין צורך לחבר את הפרשיות.
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: וּמוֹדֶה לִי רַבִּי יְהוּדָה בְּרִיבִּי, שֶׁאִם אֵין לוֹ תְּפִילִּין שֶׁל יָד וְיֵשׁ לוֹ שְׁתֵּי תְּפִילִּין שֶׁל רֹאשׁ, שֶׁטּוֹלֶה עוֹר עַל אַחַת מֵהֶן וּמַנִּיחָהּ. מוֹדֶה? הַיְינוּ פְּלוּגְתַּיְיהוּ! אָמַר רָבָא: מִדְּבָרָיו שֶׁל רַבִּי יוֹסֵי חָזַר בּוֹ רַבִּי יְהוּדָה.
רבי יוסי אומר: וגם רבי יהודה הנכבד [בריבי] מודה לי שאם אין לאדם תפילין של יד אך יש לו שתי תפילין של ראש, שהוא מכסה אחת מהן בחתיכות עור, כדי לעשותה כבית אחד, ומניח אותה על זרועו. הגמרא שואלת: כיצד יכול רבי יוסי לומר שרבי יהודה מודה לו במקרה זה? זהו בדיוק המקרה שבו חלה מחלוקתם, שכן הם נחלקו אם פרשיות התפילין של יד יכולות להיכתב על קלפים נפרדים או לא. רבא אמר: מדבריו של רבי יוסי ניתן להסיק כי רבי יהודה חזר בו מדעתו וקיבל את פסיקתו של רבי יוסי.
אִינִי? וְהָא שְׁלַח רַב חֲנַנְיָה מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן: תְּפִלָּה שֶׁל יָד עוֹשִׂין אוֹתָהּ שֶׁל רֹאשׁ, וְשֶׁל רֹאשׁ אֵין עוֹשִׂין אוֹתָהּ שֶׁל יָד, לְפִי שֶׁאֵין מוֹרִידִין מִקְּדוּשָּׁה חֲמוּרָה לִקְדוּשָּׁה קַלָּה.
רבי יוסי אמר שהכול מסכימים שאפשר להמיר תפילין של ראש לתפילין של יד. הגמרא שואלת: וכי כך הוא? והרי רב חנניה שלח את הפסיקה הבאה בשם רבי יוחנן: אם יש לאדם תפילין של יד, הוא יכול להמירן לתפילין של ראש, אבל אם יש לאדם תפילין של ראש, הוא אינו יכול להמירן לתפילין של יד, מפני שאין מורידים את קדושתו של חפץ מדרגה של קדושה חמורה יותר של תפילין של ראש לדרגה של קדושה קלה יותר של תפילין של יד.
לָא קַשְׁיָא, הָא בְּעַתִּיקָתָא, הָא בְּחַדְתָּתָא. וּלְמַאן דְּאָמַר הַזְמָנָה מִילְּתָא הִיא, דְּאַתְנִי עֲלַיְיהוּ מֵעִיקָּרָא.
הגמרא משיבה: אין זה קשה, שכן פסיקה זו נאמרה לגבי תפילין ישנות, שכבר ננעלו על ראשו של אדם ולכן יש להן דרגת קדושה גבוהה יותר, ואילו אותה פסיקה נאמרה לגבי תפילין חדשות, שעדיין לא נעשה בהן שימוש. הגמרא מוסיפה: ולפי מי שאומר כי הזמנה מילתא היא, כלומר, משעה שאדם מייעד חפץ לשימוש בקיום מצווה מסוימת, הוא מקבל את קדושתו של חפץ המשמש למצוות, פסיקה זו נאמרה לגבי מקרה שהתנה עליהן מלכתחילה שהוא רשאי להמירן מתפילין של ראש לתפילין של יד, ורק בנסיבות אלו מותר להמירן.
תָּנוּ רַבָּנַן: כֵּיצַד סִדְרָן? ״קַדֶּשׁ לִי״ ״וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ״ מִיָּמִין, ״שְׁמַע״ ״וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ״ מִשְּׂמֹאל.
§ החכמים לימדו בברייתא: כיצד מסדרים את ארבע הפרשיות בתוך התפילין? הפרשה של: "קדש לי" (שמות יג:1–10), והפרשה של: "והיה כי יביאך" (שמות יג:11–16), מונחות מימין; הפרשה של: "שמע, ישראל" (דברים ו:4–9), והפרשה של: "והיה אם שמוע תשמעו" (דברים יא:13–21), מונחות משמאל.
וְהָתַנְיָא אִיפְּכָא? אָמַר אַבָּיֵי: לָא קַשְׁיָא, כָּאן מִימִינוֹ שֶׁל קוֹרֵא, כָּאן מִימִינוֹ שֶׁל מַנִּיחַ, וְהַקּוֹרֵא קוֹרֵא כְּסִדְרָן.
הגמרא שואלת: אבל האם לא שנינו בברייתא שמניחים אותם באופן הפוך, כששתי הפרשיות הראשונות משמאל ושתי האחרונות מימין? אמר אביי שאין זו קושיה: כאן הכוונה היא לימינו של הקורא, כלומר, מי שעומד מול מי שמניח את התפילין, ואילו שם הכוונה היא לימינו של המניח את התפילין. ובאופן זה הקורא קורא את הפרשיות כסדרן, כפי שהן מופיעות בתורה, החל משמות יג:א–י לימינו.
אָמַר רַב חֲנַנְאֵל אָמַר רַב: הֶחְלִיף פָּרָשִׁיּוֹתֶיהָ פְּסוּלוֹת. אָמַר אַבָּיֵי: לָא אֲמַרַן
רב חננאל אומר שרב אומר: אם אדם החליף את הפרשיות שלהן, כלומר, הניח אותן בסדר שונה בתוך התא, התפילין פסולות. אביי אמר: לא אמרנו זאת