וְהִנִּיחוֹ בְּבִיסָא, וְנָגַע טְבוּל יוֹם בְּאֶחָד מֵהֶן, מַהוּ? כִּי תְּנַן: כְּלִי מְצָרֵף מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ לַקֹּדֶשׁ, הָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דְּנָגְעִי בַּהֲדָדֵי, אֲבָל הֵיכָא דְּלָא נָגְעִי בַּהֲדָדֵי – לָא, אוֹ דִילְמָא לָא שְׁנָא?
והונח בכלי כך שקמח המידה היה בשני מקומות, בלי מגע זה עם זה, ואדם אחד שהיה טמא טומאה פולחנית שטבל באותו יום וממתין לצאת הלילה כדי שתושלם תהליך הטהרה נגע באחד מן החלקים של מנחת הקמח, מהי ההלכה? האם הוא פוסל רק את החלק של מנחת הקמח שבו נגע, או גם את החלק האחר? כאשר למדנו במשנה (Ḥagiga 20b) שכלי מצרף את כל האוכל שבתוכו לעניין קודשים, כלומר שאם חלק מן התכולה נטמא כל התכולה נטמאת אף היא, האם עניין זה חל רק כאשר התכולה נוגעת זו בזו, אבל כאשר התכולה אינה נוגעת זו בזו הטומאה אינה מועברת לשאר התכולה? או שמא אין הבדל.
אֲמַר לְהוּ אִיהוּ: מִי תְּנַן ״כְּלִי מְחַבֵּר״? ״כְּלִי מְצָרֵף״ תְּנַן, כֹּל דְּהוּ. הוֹשִׁיט אֶחָד לְבֵינֵיהֶן – מַהוּ?
רב כהנא אמר לבני רבי חייא: האם למדנו במשנה שכלי מצרף את מה שבתוכו? למדנו שכלי מצרף את מה שבתוכו, ומשמע שהוא עושה כן בכל מקרה, בין שהתכולה נוגעת זו בזו ובין שלא. אז שאלו בני רבי חייא את רב כהנא: אם אדם הכניס עוד חצי עשירית האיפה ביניהן, ואדם טמא שטבל באותו יום נגע בה, מהי ההלכה? האם שתי חצאי-העשירית הראשונות נטמאות?
אֲמַר לְהוּ: צָרִיךְ לִכְלִי – כְּלִי מְצָרְפוֹ, אֵין צָרִיךְ לִכְלִי – אֵין כְּלִי מְצָרְפוֹ.
רב כהנא אמר להם: רק כאשר פריט טעון כלי כדי שיתקדש, למשל במקרה של שתי מחציות העישרון של מנחה, אז הכלי מצרפו יחד. אבל במקרה של פריט שאינו טעון כלי, כגון חצי העישרון הזה שהונח ביניהם, הכלי אינו מצרפו.
הוֹשִׁיט טְבוּל יוֹם אֶת אֶצְבָּעוֹ בֵּינֵיהֶן, מַהוּ? אֲמַר לְהוּ: אֵין לְךָ דָּבָר שֶׁמְּטַמֵּא מֵאֲוִירוֹ אֶלָּא כְּלִי חֶרֶס בִּלְבַד.
בניו של רבי חייא שאלו אז: אם מי שטבל באותו יום הכניס את אצבעו בין שני חצאי העישרון של האיפה שהונחו בכלי, מבלי לגעת באף אחד מהם, מהי ההלכה? האם שני חצאי העישרון נטמאים? רב כהנא אמר להם בתשובה: הדבר היחיד שיש לכם שמעביר טומאה דרך חללו הוא כלי חרס בלבד.
הֲדַר אִיהוּ בְּעָא מִינַּיְיהוּ: מַהוּ לִקְמוֹץ מִזֶּה עַל זֶה? צֵירוּף דְּאוֹרָיְיתָא אוֹ דְּרַבָּנַן?
רב כהנא עצמו אז שאל את בניו של רבי חייא: אם שני חצאי עשירית האיפה של מנחה מונחים בכלי אחד אך אינם נוגעים זה בזה, מהי ההלכה? האם אפשר לקמוץ מזו מחצי עשירית האיפה עבור חצי עשירית האיפה ההיא? האם צירוף תכולת הכלי מועיל מדין תורה או מדברי חכמים? אם הוא מועיל מדין תורה, אז הקמיצה כשרה. ואם הוא מועיל מדברי חכמים, אז הקמיצה לא נעשתה כראוי, שכן היא לא נלקחה מכל העשירית של מנחת הסולת.
אָמְרוּ לוֹ: זוֹ לֹא שָׁמַעְנוּ, כַּיּוֹצֵא בּוֹ שָׁמַעְנוּ, דִּתְנַן: שְׁתֵּי מְנָחוֹת שֶׁלֹּא נִקְמְצוּ וְנִתְעָרְבוּ זוֹ בָּזוֹ, אִם יָכוֹל לִקְמוֹץ מִזּוֹ בִּפְנֵי עַצְמָהּ וּמִזּוֹ בִּפְנֵי עַצְמָהּ – כְּשֵׁירוֹת, וְאִם לָאו – פְּסוּלוֹת.
אמרו לו לרב כהנא: לא שמענו את ההלכה לגבי מקרה זה במפורש, אבל שמענו את ההלכה לגבי מקרה הדומה לזה. כפי שלמדנו במשנה: במקרה של שתי מנחות שלא נקמצו ושנתערבו זו בזו, אם הכהן יכול לקמוץ קומץ מזו המנחה לבדה ומזו המנחה לבדה, הן כשרות כמנחות, אבל אם לא, הן פסולות, שכן קומץ כל מנחה חייב להילקח ממקורה המקורי.
כִּי יָכוֹל לִקְמוֹץ מִיהָא כְּשֵׁירוֹת, אַמַּאי? הָךְ דִּמְעָרַב הָא לָא נָגַע!
הם מסבירים: בכל מקרה, המשנה מלמדת שבמקרה שבו הוא יכול לקמוץ קומץ מכל אחת מן המנחות, המנחות כשרות. מדוע זה נחשב לקמיצה תקפה? והרי חלק זה של המנחה שהתערבב עם המנחה האחרת אינו נוגע בחלק של המנחה שממנו נקמץ הקומץ. מכאן ברור שהכלי מצרף את החלקים השונים של המנחה יחד, וניתן לקמוץ מכל חלק שבתוכנו, אפילו אם אינם נוגעים זה בזה.
אָמַר רָבָא: דִּלְמָא בְּגוּשִּׁין הַמְחוּלָּקִין הָעֲשׂוּיִין כְּמַסְרֵק.
רבא אמר: אין להסיק זאת מן המשנה, שכן אולי פסיקת המשנה נאמרה לגבי מקרה שבו הגושים של המנחה מחולקים כמו שיניה של מסרק, כך שאף על פי שהקומץ ניטל מגוש של המנחה הנפרד מן הגוש המעורב עם המנחה האחרת, כל חלקי המנחה עדיין נוגעים זה בזה. עדיין ייתכן שבמקרה שהציג רב כהנא, שבו החלקים אכן מופרדים זה מזה, אפשר שאין אדם יכול ליטול את הקומץ מחלק אחד עבור האחר.
מַאי הָוֵי עֲלַהּ? אָמַר רָבָא: תָּא שְׁמַע, דְּתַנְיָא: ״וְהֵרִים מִמֶּנּוּ״ – מִן הַמְחוּבָּר, שֶׁלֹּא יָבִיא עִשָּׂרוֹן בִּשְׁנֵי כֵּלִים וְיִקְמוֹץ. הָא בִּכְלִי אֶחָד דּוּמְיָא דִּשְׁנֵי כֵּלִים – קָמֵיץ.
הגמרא שואלת: מאחר ששאלה זו לא הוכרעה, איזו מסקנה הלכתית הוסקה בעניין זה? רבא אמר: בוא ושמע ראיה, כפי שנלמד בברייתא: הכתוב אומר: "והרים ממנו בקומצו" (ויקרא ו:ח), כלומר שייטול את הקומץ מן המנחה המחוברת. מכאן לומדים שאין מביאים עשירית האיפה המחולקת בשני כלים ואין קומצים מאחד על חברו. לכן ניתן להסיק כי במקרה של כלי אחד שהוא דומה לשני כלים, שכן כל המנחה מובאת בכלי אחד אף שחלקיה השונים אינם נוגעים זה בזה, מותר לקמוץ מחלק אחד עבור החלק האחר.
אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: דִּילְמָא שְׁנֵי כֵּלִים הֵיכִי דָּמֵי? כְּגוֹן קְפִיזָא בְּקַבָּא, דְּאַף עַל גַּב דַּעֲרִיבִי מֵעִילַּאי, כֵּיוָן דְּמִיפַּסְקָן מְחִיצָתָא דִּקְפִיזָא מִתַּתָּא.
אביי אמר לרבא: שמא אפשר לומר: מהן הנסיבות שבהן הברייתא קובעת שאין להביא עשירית האיפה בשני כלים? הנסיבות הן, למשל, אם חקק את חללו של מדת קפיזא קטנה בתוך חללה של מדת קב גדולה, כך שבתוך כלי אחד היו שני חללים המופרדים במחיצה שלא הגיעה עד ראש הכלי. במקרה זה, אף על פי ששניהם מעורבים למעלה, מעל המחיצה, מאחר שמחיצת הקפיזא מפרידה ביניהם למטה, הם עדיין נפרדים ואינם מצטרפים יחד.
הָא כְּלִי אֶחָד דּוּמְיָא דִּשְׁנֵי כֵּלִים, הֵיכִי דָּמֵי? כְּגוֹן עֲרֵיבַת תַּרְנְגוֹלִין, וְאַף עַל גַּב דְּמִיפַּסְקָן מְחִיצָתָא הָא נְגִיעַ, אֲבָל הָכָא דְּלָא נְגִיעַ כְּלָל – תִּיבְּעֵי לָךְ.
אביי ממשיך: מהן הנסיבות של כלי אחד שהוא דומה לשני כלים, שלגביו הסקת שמותר להוציא את הקומץ מחלק אחד עבור החלק האחר? הנסיבות הן, למשל, אבוס של תרנגולת שמלא מים או מספוא, ואף על פי שמחיצה מחלקת את חלקו העליון של האבוס, התכולה נוגעת למטה. אבל כאן, במקרה של שני חצאי עשירית האיפה המונחים בכלי שאינם נוגעים זה בזה כלל, עליך להעלות את הספק אם ניתן להוציא את הקומץ מחלק אחד עבור החלק האחר.
בָּעֵי רַבִּי יִרְמְיָה: צֵירוּף כְּלִי וְחִיבּוּר מַיִם, מַהוּ?
רבי ירמיה מעלה דילמה: במקרה שבו כלי מצרף את שני חצאי העשרון של איפה שבתוך הכלי אך אינם נוגעים זה בזה, ויש חיבור באמצעות מים בין אחד מחצאי העשרון של האיפה שבתוך הכלי לבין חצי עשרון אחר של איפה שמחוץ לכלי, ואדם שטבל באותו יום נגע בחצי העשרון האחר של האיפה שבתוך הכלי, מהי ההלכה? האם הוא פוסל גם את חצי העשרון של האיפה שמחוץ לכלי?
כִּי תְּנַן כְּלִי מְצָרֵף מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ לַקֹּדֶשׁ, הָנֵי מִילֵּי דְּגַוַּאי, אֲבָל דְּבָרַאי – לָא, אוֹ דִילְמָא, כֵּיוָן דִּמְחַבַּר – מְחַבַּר.
כאשר למדנו במשנה (חגיגה כ ע"ב) שכלי מצרף את כל האוכל שבתוכו לעניין קודש, כלומר שאם חלק מן התכולה נטמא כל התכולה נטמאת אף היא, האם דבר זה חל רק על מה שנמצא בתוך הכלי, אבל לא על מה שנמצא מחוץ לו, אף על פי שהפריט החיצוני מחובר לפריט שבתוך הכלי? או שמא, מאחר שחצי העישרון של איפה שנמצא מחוץ לכלי מחובר לפריט טמא, הרי הוא מחובר ונטמא.
וְאִם תִּימְצֵי לוֹמַר: כֵּיוָן דִּמְחַבַּר מְחַבַּר, חִיבּוּר מַיִם וְצֵירוּף כְּלִי, וְנָגַע טְבוּל יוֹם מִבַּחוּץ – מַהוּ?
רבי ירמיה ממשיך: ואם תאמר שמאחר שחצי עשירית האיפה שנמצאת מחוץ לכלי מחוברת לדבר טמא, היא מחוברת ונעשית טמאה, אפשר להעלות דילמה נוספת. במקרה שיש חיבור באמצעות מים בין חצי עשירית האיפה שמחוץ לכלי לבין חצי עשירית איפה אחרת שנמצאת בתוך הכלי, והכלי מצרף שתי חצאי עשירית איפה שנמצאות בתוך הכלי, ומי שטבל באותו יום נגע בחצי עשירית האיפה שמחוץ לכלי, מהי ההלכה?
כִּי תְּנַן ״כְּלִי מְצָרֵף״, הָנֵי מִילֵּי דְּנָגַע מִגַּוַּאי, אֲבָל מִבָּרַאי – לָא, אוֹ דִילְמָא לָא שְׁנָא? תֵּיקוּ.
כאשר למדנו במשנה שכלי מצרף את כל האוכל שבתוכו לעניין קודשים, כלומר שאם חלק מן התכולה נטמא כל התכולה נטמאת אף היא, האם דבר זה חל רק במקרה שבו טבול יום נגע במה שבפנים הכלי, ובכך העביר טומאה לכל תכולת הכלי, ומתוך החיבור באמצעות המים הטומאה עוברת אחר כך למה שמחוץ לכלי, אבל אין הוא חל במקרה שבו טבול יום נגע במה שבחוץ של הכלי, ורק חצי העישרון המחובר לפריט החיצוני נטמא? או שמא מקרה זה אינו שונה, והכלי מצרף את כל תכולתו לעניין טומאה. הגמרא מעירה: הספק יעמוד בלא הכרעה.
בָּעֵי רָבָא: עִשָּׂרוֹן שֶׁחִלְּקוֹ, וְנִטְמָא אֶחָד מֵהֶן, וְהִנִּיחוֹ בְּבִיסָא, וְחָזַר טְבוּל יוֹם וְנָגַע בְּאוֹתוֹ טָמֵא – מַהוּ? מִי אָמְרִינַן שְׂבַע לוֹ טוּמְאָה, אוֹ לָא?
§ הוכח שכלי מצרף את התכולה הנמצאת בו, אפילו אם אינה נוגעת זו בזו, לעניין טומאה, כך שאם חלק מן התכולה נטמא, כל התכולה נטמאת. רבא העלה דילמה: לגבי עשירית האיפה של מנחה שחילק אדם ולאחר מכן הניח את שני החצאים בשני כלים שונים, ואחד מהם נטמא ולאחר מכן הניח אותו בכלי קיבול יחד עם חצי העשירית השני של האיפה, ואז טבול יום נגע באותו אחד שכבר נטמא, מהי ההלכה? האם נאמר שהפריט כבר רווי בטומאה ואינו יכול להיטמא פעם שנייה, ולכן חצי העשירית השני של האיפה אינו נטמא אף על פי שהוא מצורף באותו כלי קיבול, או לא?
אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: וּמִי אָמְרִינַן שְׂבַע לֵיהּ טוּמְאָה? וְהָתְנַן: סָדִין טָמֵא
אביי אמר לו: והאם אנו אומרים שפריט שכבר רווי בטומאה אינו יכול להיטמא פעם שנייה? והרי למדנו במשנה (Kelim 27:9): לגבי סדין שהוא טמא משום טומאה פולחנית
תרגומים שנוצרו על ידי בינה מלאכותית עשויים שלא להיות מדויקים לחלוטין.
למשוב או תיקוני תרגום, צור קשר עם drashot@drashot.ai.
טקסטים מסופקים על ידי Sefaria