וַהֲרֵי זְרִיקָה דְּלָא כְּתִיב בַּיהּ אֶלָּא כְּהוּנָּה, וּתְנַן: זָרַק בִּשְׂמֹאל פָּסוּל, וְלָא פְּלִיג רַבִּי שִׁמְעוֹן? אָמַר אַבָּיֵי: פְּלִיג בְּבָרַיְיתָא, דְּתַנְיָא: קִבֵּל בִּשְׂמֹאל פָּסוּל, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מַכְשִׁיר; זָרַק בִּשְׂמֹאל פָּסוּל, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מַכְשִׁיר.
הגמרא שואלת: אבל האם אין זו הזאה של הדם, שלגביה רק הכהונה כתובה בפסוק, ושנינו: אם הזה את הדם בידו השמאלית, הרי זה פסול; ורבי שמעון אינו חולק על דין זה, ומכאן שרבי שמעון סבור שאזכור של כהונה אינו מצריך אזכור של המילה אצבע? אביי אומר: הוא חולק על דין זה בברייתא, כפי שנלמד בברייתא: אם קיבל את הדם בידו השמאלית, הרי זה פסול, ורבי שמעון מכשיר אותו. ועוד, אם הזה את הדם בידו השמאלית, הרי זה פסול, ורבי שמעון מכשיר אותו .
וְאֶלָּא, הָא דְּאָמַר רָבָא: ״יָד״ ״יָד״ לִקְמִיצָה, לְמָה לִי? מִכְּהוּנָּה נָפְקָא!
הגמרא שואלת: אבל זה שרבא אומר בנוגע למונחים המיותרים בקטע הדן במצורע: לומדים גזירה שווה בין המילה "יד" הכתובה באותו קטע לבין המילה "יד" הכתובה לגבי קמיצה ממנחה, כדי לציין שגם זו חייבת להיעשות ביד ימין, למה לי גזירה שווה זו? אפשר ללמוד שהקמיצה חייבת להיעשות ביד ימין מן אזכור הכהונה, שכן נאמר: "וקמץ הכהן מלא קמצו" (ויקרא ה:יב).
חַד לְקוֹמֶץ, וְחַד לְקִידּוּשׁ קוֹמֶץ.
הגמרא משיבה: שתי הדרשות נחוצות, אחת עבור הוצאת הקומץ ממנחה, ואחת עבור קידוש הקומץ, כלומר, הנחתו בכלי שרת שני. את שתיהן יש לבצע ביד ימין.
לְרַבִּי שִׁמְעוֹן דְּלָא בָּעֵי קִידּוּשׁ קוֹמֶץ, וּלְמַאן דְּאָמַר נָמֵי דְּבָעֵי קִידּוּשׁ קוֹמֶץ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן, וּבִשְׂמֹאל אַכְשׁוֹרֵי מַכְשַׁר – ״יָד״ ״יָד״ דְּרָבָא לְמָה לִי?
הגמרא שואלת: ולפי רבי שמעון, שאינו מצריך קידוש של הקומץ, או לפי מי שאומר שרבי שמעון גם מצריך את קידוש הקומץ אך שהוא מחשיב את הקידוש ככשר כאשר הוא נעשה ביד השמאל (ראה כו ע"א), למה לי הגזירה השווה של רבא בין "יד" ל"יד"?
אִי לִקְמִיצָה גּוּפַהּ, אַלִּיבָּא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, מִדְּרַבִּי יְהוּדָה בְּרֵיהּ דְּרַבִּי חִיָּיא נָפְקָא, דְּאָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּרֵיהּ דְּרַבִּי חִיָּיא: מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן? דְּאָמַר קְרָא: ״קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הִיא כַּחַטָּאת וְכָאָשָׁם״.
אם מישהו מציע כי יש צורך לציין כי קמיצת הקומץ עצמה חייבת להתבצע ביד ימין, אין זה יכול להיות, שכן דבר זה נלמד מן הפסוק שהובא על ידי רבי יהודה ברבי חייא. שכן רבי יהודה ברבי חייא אומר: מה הטעם שרבי שמעון אינו דורש שהקומץ יתקדש בכלי שרת? כפי שהפסוק אומר לגבי המנחה: "קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הִוא כַּחַטָּאת וְכָאָשָׁם" (ויקרא ו׳:י׳).
בָּא לְעוֹבְדָהּ בַּיָּד – עוֹבְדָהּ בְּיָמִין, כְּחַטָּאת; בָּא לְעוֹבְדָהּ בִּכְלִי – עוֹבְדָהּ בִּשְׂמֹאל, כְּאָשָׁם.
רבי יהודה, בנו של רבי חייא, מפרט: הפסוק משווה את המנחה לחטאת ולאשם. לפיכך, אם הכהן בא לבצע את הקטרת הקומץ בידו, הוא מבצע אותה ביד ימין, כמו במקרה של חטאת, שדמה נזרק ביד. ואם הוא בא לבצע זאת בכלי, כלומר, אם תחילה הוא מקדש את הקומץ בכלי שרת, אז הוא רשאי לבצע זאת ביד שמאל, כמו במקרה של אשם, שדמו נזרק מכלי. מאחר שנטילת הקומץ נעשית ביד, הפסוק מלמד שיש לעשותה ביד ימין, וההיקש הלשוני אינו נחוץ.
לֹא נִצְרְכָא אֶלָּא לְקוֹמֶץ דְּמִנְחַת חוֹטֵא, סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: הוֹאִיל וְאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן שֶׁלֹּא יְהֵא קׇרְבָּנוֹ מְהוּדָּר, כִּי קָמֵיץ לַהּ נָמֵי בִּשְׂמֹאל תִּתַּכְשַׁר, קָמַשְׁמַע לַן.
הגמרא משיבה: הגזירה השווה נצרכת רק לקמיצה של מנחת חוטא, ללמד שיש לקמוץ אותה ביד ימין. היה עולה על דעתך לומר: מאחר שרבי שמעון אומר שמנחה זו אינה טעונה שמן ולבונה כדי שקרבנו של החוטא לא יהיה מעולה יותר, שמא כאשר הכהן קמץ את הקומץ בידו השמאלית, שהיא דרך פחותה, אף היא תהיה כשרה. לכן הגזירה השווה מלמדת אותנו שהקמיצה חייבת להיעשות תמיד ביד ימין, אפילו במקרה של מנחת חוטא.
קָמַץ וְעָלָה בְּיָדוֹ צְרוֹר, אוֹ גַרְגֵּר מֶלַח,
§ המשנה מלמדת: אם כהן הוציא את הקומץ מן הקמח, ואבן או גרגר מלח נמצאו בידו,
תרגומים שנוצרו על ידי בינה מלאכותית עשויים שלא להיות מדויקים לחלוטין.
למשוב או תיקוני תרגום, צור קשר עם drashot@drashot.ai.
טקסטים מסופקים על ידי Sefaria