וְאֶחָד הָיָה עֲבוּר שׁוֹוִי הַכְּבָשִׂים שֶׁהוּבְאוּ כְּאָשָׁם שֶׁל נָזִיר אוֹ שֶׁל מְצֹרָע. וְאֶחָד הָיָה עֲבוּר שׁוֹוִי הַשְּׂעִירִים שֶׁהוּבְאוּ כְּחַטָּאוֹת צִיבּוּר בַּמּוֹעֲדִים. וְאֶחָד הָיָה עֲבוּר הָעוֹדֵף שֶׁל מַטְבְּעוֹת שֶׁל מִי שֶׁהִקְדִּישׁ מָעוֹת לִקְנוֹת אַחַת מֵאוֹתָן קָרְבָּנוֹת וְנִשְׁאֲרוּ לוֹ מָעוֹת לְאַחַר קְנִיַּת הַבְּהֵמָה. וְאֶחָד הָיָה עֲבוּר הַמַּעָה הַנּוֹסֶפֶת מָעָה שֶׁשּׁוּלְּמָה כְּתוֹסֶפֶת בְּמִקְרֶה שֶׁבּוֹ שְׁנֵי אֲנָשִׁים הֵבִיאוּ יַחְדָּו אֶת מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל שֶׁלָּהֶם כְּשֶׁקֶל אֶחָד.

לאחר ציטוט ארבע הדעות הללו, הגמרא מסבירה: כל שאר החכמים אינם אומרים בהתאם לפירושו של חזקיה ששש השופרות לאיסוף נועדו למנוע מריבות בין משפחות הכוהנים, שכן הם סבורים כי אין אנו חוששים למריבה בין הכוהנים. אין להם סיבה לריב, שהרי כל אחת ואחת מן המשפחות משרתת ביום שלה ומקבלת את עורות הבהמות שהוקרבו באותו יום.

שאר החכמים אינם אומרים בהתאם לפירושו של רבי יוחנן ששש השופרות נועדו למנוע מן המטבעות להתבלות, שכן אין אנו חוששים שהמטבעות יתבלו.

שאר החכמים אינם אומרים בהתאם לפירושו של זעירי שהמשנה היא בהתאם לדעתו של רבי יהודה הנשיא, משום שאין אנו מפרשים משנה בהתאם לדעת יחיד כנגד דעת הרוב.

שאר החכמים גם אינם אומרים בהתאם לפירושו של בר פדא, ששש קופות האיסוף היו עבור שווי פרים, אילים, כבשים ושעירים שאבדו, עבור המטבעות העודפים שנותרו לאחר קניית קורבן, ועבור המעה המשולמת כתוספת מעבר למחצית השקל של שני אנשים. זאת משום שהם סבורים שאין סיבה להבחין בין העודף לבין שוויים של בעלי חיים מסוימים, שכן כל בעלי החיים שאבדו והוקרב אחר במקומם הם גם עודף, ושוויים הוא עודף לאחר שנקנה קורבן החלופי.

שאר החכמים גם אינם מסכימים עם הסברו של בר פדא שהשופר השישי לאיסוף היה עבור ה־מעה, משום שהם סבורים שה־מעה הולך אל אותה מטרה כמו השקלים הרגילים, כפי שנלמד בברייתא לגבי ה־מעה: להיכן היה הולך תוספת זו [קלבון], כלומר, מה היו עושים בה? היו מוסיפים אותה לשקלים עצמם, שבהם היו משתמשים לקניית קרבנות התמיד והמוספים; זו דעתו של רבי מאיר. רבי אליעזר אומר: היו משתמשים בה לקרבנות נדבה של הציבור.

הגמרא מביאה שני הסברים נוספים למטרת שש השופרות. ושמואל אומר: שישה שופרות אלה כנגד המעות העודפות שנותרו לאחר רכישת שישה קורבנות, כלומר: המותר שנותר לאחר רכישת קורבן חטאת; והמותר שנותר לאחר רכישת קורבן אשם; והמותר שנותר לאחר רכישת אשם נזיר, המובא אם בא במגע עם מת במהלך ימי נזירותו; והמותר שנותר לאחר רכישת אשם מצורע, המובא כחלק מתהליך טהרתו; והמותר שנותר לאחר רכישת מנחת חוטא; והמעות העודפות שנותרו לאחר רכישת עשירית האיפה של מנחת מחבת המוקרבת על ידי הכהן הגדול בכל יום, חציה בבוקר וחציה בערב.

ורבי אושעיא אומר שיש הסבר אחר לשש קופות השופר: הן כנגד המטבעות העודפים שנותרו לאחר רכישת קורבן חטאת; והמטבעות העודפים שנותרו לאחר רכישת קורבן אשם; והמטבעות העודפים שנותרו לאחר רכישת אשם נזיר; והמטבעות העודפים שנותרו לאחר רכישת אשם מצורע; והמטבעות העודפים שנותרו לאחר רכישת זוגות של תורים או בני יונה בידי נשים לאחר לידה, בידי זבים כחלק מתהליך טהרתם, ואחרים; והמטבעות העודפים שנותרו לאחר רכישת מנחת חוטא.

הגמרא שואלת: ומה הטעם ששמואל אינו אומר בהתאם לפירושו של רבי אושעיא, שאחת מן השופרות הייתה עבור מטבעות העודף שנותרו לאחר רכישת זוגות עופות? הגמרא משיבה: שופר לאיסוף מטבעות עבור זוגות של עופות כבר נשנה ברישא של המשנה במסכת שקלים (יח ע"א), בתוך רשימת שבעת השופרות ששימשו למטרות אחרות מקרבנות נדבת הציבור.

הגמרא שואלת: וכי רבי אושעיא שונה את המשנה מבלי לשנות שאחד מן השופרות היה עבור זוגות של עופות? וכי יש לו נוסח אחר של המשנה? והלא רבי אושעיא שונה את המשנה במפורש, ושונה בנוסח שלו למשנה שהיה שם שופר עבור זוגות של עופות? הגמרא משיבה שאחד מן השופרות היה עבור מעות שיועדו לשם קניית זוגות של עופות, ואחד מן השופרות היה למותר המעות שנותרו לאחר קניית זוגות של עופות.

הגמרא שואלת: ומה הטעם שרבי אושעיא אינו אומר בהתאם לדעתו של שמואל? הגמרא משיבה שהוא סובר כדעת מי שאומר שהמותר של המטבעות שנותרו לאחר רכישת עשירית האיפה של מנחת המחבת של הכהן הגדול אינם משמשים לרכישת קורבנות אחרים אלא מניחים אותם להירקב; כפי ששנינו בברייתא: המותר של המטבעות שנותרו לאחר רכישת המנחה של משמש לרכישת קורבן נדבה ציבורי. המותר של המטבעות שנותרו לאחר רכישת מנחה מניחים אותו להירקב.

הגמרא מבהירה את הלשון הסתומה: מה הברייתאאומרת? רב חסדא אמר שכך הברייתאאומרת: העודף של המטבעות שנותרו מרכישת מנחת חוטא משמש לרכישת קרבן נדבה ציבורי. העודף של המטבעות שנותרו מרכישת עשירית האיפה של מנחת המחבת של הכהן הגדול מונח עד שירקב.

רבא הציע פרשנות חלופית לברייתא ואמר: אפילו העודף של המטבעות שנותרו מרכישת עשירית האיפה של מנחת המחבת של הכהן הגדול גם הוא משמש לרכישת קורבן נדבה ציבורי. אלא, העודף של המטבעות שנותרו מרכישת הלחמים המלווים קורבן תודה מונח עד שירקב.

הגמרא מציינת כי דעותיהם של רב חסדא ורבה מקבילות לדעות שהועלו במחלוקת בין אמוראים מוקדמים, שכן לגבי העודף של המטבעות שנותרו לאחר רכישת עשירית האיפה של מנחת המחבת של הכהן הגדול, רבי יוחנן אומר שמשתמשים בהם לקניית קורבן נדבה ציבורי, ואילו רבי אלעזר אומר שיש להניחם להירקב.

הגמרא מקשה על דעתו של רבי אלעזר ממשנה (שקלים ו ע"ב): המותר של מעות שיועדו לשקלים הוא חולין; אבל לגבי המותר של מעות שנותרו לאחר קניית עשירית האיפה למנחה, ומותר המעות שיועדו לקניית קרבנות הבאים מחמת טומאה או חטא, כגון קיני זבים, קיני זבות, קיני יולדות, וחטאות, ואשמות, במקרים אלו המותר של המעות יינתן לנדבה ציבורית.

הגמרא מסבירה את ההתנגדות: מה משמעות הביטוי: מנחת עשירית האיפה? האם אין זה מתייחס לעודף המטבעות שנותרו לאחר רכישת מנחת עשירית האיפה של הכהן הגדול, מנחת מחבת?

הגמרא משיבה: לא, מדובר בעודף המטבעות שנותרו לאחר רכישת מנחת חוטא, שאף היא מובאת מעשירית האיפה של סולת (ויקרא ה:יא).

רב נחמן בר רב יצחק אמר: מסתבר לקבל את דעתו של מי שאמר: העודף של המטבעות שנותרו מרכישת עשירית האיפה של מנחת המחבת של הכהן הגדול מניחים אותו להירקב.

כפי שנלמד בברייתא בנוגע למנחת חוטא: הפסוק קובע: "ואם לא תשיג ידו לשתי תורים או לשני בני יונה, והביא את קרבנו אשר חטא עשירית האיפה סולת לחטאת; לא ישים עליה שמן ולא יתן עליה לבונה, כי חטאת היא" (ויקרא ה:יא). רבי יהודה אמר שהביטוי "כי חטאת היא" מתפרש כהגבלה: היא נקראת חטאת, ואין מנחה אחרת נקראת חטאת. מכאן נלמד שלגבי עשירית האיפה מנחת מחבת של הכהן הגדול, היא אינה נקראת חטאת, ולכן היא טעונה לבונה.

רב נחמן הסיק: ומכיוון שאין היא נקראת קרבן חטאת, את העודף שלה אין להשתמש בו לקניית עולות נדבה ציבוריות כמו עודף המעות של קרבנות חטאת; אלא יש להניחו שירקב.

משנה: לגבי מי שאמר: שור זה הוא מעתה עולה, ולאחר מכן נפל בו מום [venista’ev] ונפסל להקרבה, עליו לפדות את השור ובכסף זה לקנות שור אחר לקרבן תחתיו. אם ירצה, רשאי להביא שני שוורים בכסף הפדיון שלו במקום אחד. אם אמר אדם: שני השוורים הללו הם מעתה עולה, ולאחר מכן נפל בהם מום, אם ירצה רשאי להביא שור אחד בכסף הפדיון שלהם. ורבי יהודה הנשיא אוסר זאת, וסובר שעליו להביא שני שוורים.

במקרה שאדם אמר: איל זה הוא מעתה עולה, ונפל בו מום, אם ירצה רשאי להביא כבש בדמי פדיונו . במקרה שאדם אמר: כבש זה הוא מעתה עולה, ונפל בו מום, אם ירצה רשאי להביא איל בדמי פדיונו . ורבי יהודה הנשיא סבור שהדבר אסור לאדם להביא מין אחד של בהמה בדמי פדיון של מין אחר של בהמה.