מוּרְאָה וְנוֹצָה.
הזפק והנוצות, אשר מושלכים על הקרקע לצד המזבח ואינם נשרפים.
וְהָאִיכָּא נְסָכִים, לַשִּׁיתִין אָזְלִי.
הגמרא שואלת: אבל האם אין נסכי יין, שנשפכים כולם על המזבח? הגמרא משיבה שהיין אינו נשפך למעשה על המזבח; הוא נשפך לתוך נקבים שבצד המזבח ויורד אל הנקזים.
וְהָאִיכָּא מִנְחַת נְסָכִים? כֵּיוָן דְּאִיכָּא מִנְחָה דְּאָכְלִי כֹּהֲנִים מִינַּהּ, לָא פְּסִיקָא לֵיהּ.
הגמרא שואלת: אבל האם אין מנחת נסכים, הבאה עם נסכים, שנשרפת כולה על המזבח? הגמרא משיבה שכאשר אדם אומר: הרי עלי להביא למזבח, כוונתו ברורה להביא סוג של קרבן שמוקרב רק על המזבח. מנחה הבאה עם נסכים היא סוג של מנחה. לכן, מאחר שיש סוגים אחרים של מנחה שמהם הכוהנים אוכלים, לאחר שקמץ ממנה והקטירו אותו, מנחה הבאה עם נסכים אינה דוגמה ברורה לקרבן שמוקרב על המזבח בשלמותו, ובוודאי שלא לכך התכוון הוא. לכן, כוונתו ודאי הייתה להביא לבונה.
״הֲרֵי עָלַי זָהָב״ – לֹא יִפְחוֹת מִדִּינַר זָהָב. וְדִלְמָא נְסָכָא? אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: דְּאָמַר ״מַטְבֵּעַ״. וְדִלְמָא פְּרִיטֵי? אָמַר רַב פָּפָּא: פְּרִיטֵי דְּדַהֲבָא לָא עָבְדִי אִינָשֵׁי.
§ המשנה מלמדת כי האומר: מוטל עלי לתרום זהב לאוצר המקדש, חייב לתרום לא פחות מדינר זהב. הגמרא מקשה: אבל שמא כוונתו בשימוש במילה זהב אינה למטבע כלל, אלא לחתיכה [נסכא] קטנה של זהב. אמר רבי אלעזר: המקרה של הברייתא הוא כשהוא אמר את המילה מטבע. הגמרא מקשה עוד: אבל שמא כוונתו אינה לדינר, אלא למטבעות קטנים יותר, כגון פרוטות. אמר רב פפא: אין אנשים עושים פרוטות של זהב. לכן, אין זה סביר שזו הייתה כוונתו.
״כֶּסֶף״ – לֹא יִפְחוֹת מִדִּינָר. וְדִלְמָא נְסָכָא? אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: דְּאָמַר ״מַטְבֵּעַ״, וְדִלְמָא פְּרִיטֵי? אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: בְּאַתְרָא דְּלָא סָגוּ פְּרִיטֵי דְכַסְפָּא.
§ המשנה מלמדת כי האומר: מוטל עלי לתרום כסף לבדק הבית, חייב לתרום לא פחות משוויו של דינר כסף. הגמרא מקשה: אבל אולי כוונתו בשימוש במילה כסף אינה למטבע כלל, אלא לחתיכה קטנה של כסף. אמר רבי אלעזר: המקרה של הברייתא הוא כשהוא אמר את המילה מטבע. הגמרא מקשה עוד: אבל אולי כוונתו אינה לדינר, אלא למטבעות קטנים יותר, כגון פרוטות. אמר רב פפא: ההלכה של הברייתא נאמרה לגבי מקום שבו פרוטות כסף אינן מצויות במחזור.
״נְחוֹשֶׁת״ – לֹא יִפְחוֹת מִמָּעָה כֶּסֶף. תַּנְיָא: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר – לֹא יִפְחוֹת מִצִּינּוֹרָא קְטַנָּה שֶׁל נְחֹשֶׁת. לְמַאי חַזְיָא? אָמַר אַבָּיֵי: שֶׁמְּחַטְּטִין בָּהּ פְּתִילוֹת, וּמְקַנְּחִין בָּהּ נֵרוֹת.
§ המשנה מלמדת כי האומר: הרי עלי לתרום נחושת לבדק הבית, חייב לתרום לא פחות מ־שווי של מעה של כסף. שנויה בברייתא שרבי אליעזר בן יעקב אומר: חייב הוא לתרום לא פחות מ־הכמות הדרושה לעשות וו נחושת קטן. הגמרא שואלת: לאיזה שימוש הוא ראוי במקדש? אמר אביי: מגרדים בו את הפתילות מן המנורה ומנקים בו את הנרות של המנורה בו.
בַּרְזֶל, תַּנְיָא, אֲחֵרִים אוֹמְרִים: לֹא יִפְחוֹת מִכָּלְיָה עוֹרֵב, וְכַמָּה? אָמַר רַב יוֹסֵף: אַמָּה עַל אַמָּה.
המשנה דנה במשכונות של זהב, כסף ונחושת. מהי ההלכה אם אדם אומר: מוטל עליי לתרום ברזל? כך שנינו בברייתא שאחרים אומרים: הוא חייב לתרום לא פחות מן הכמות שאפשר לעשות ממנה בסיס ויתד שנועדו להרחיק את העורבים [מיקליא עורב]. הגמרא שואלת: וכמה הוא שיעור זה? אמר רב יוסף: אמה אחת ברוחב על אמה אחת באורך.
אִיכָּא דְאָמְרִי: לֹא יִפְחוֹת מֵאַמָּה עַל אַמָּה. לְמַאי חַזְיָא? אָמַר רַב יוֹסֵף: לְכָלְיָה עוֹרֵב.
יש מי שאומרים נוסח אחר של ברייתא זו וההסבר שלאחריה: מי שנודר לתרום ברזל חייב לתרום לא פחות מאמה אחת ברוחב על ידי אמה אחת באורך. הגמרא שואלת: למה מתאים שיעור ברזל זה? רב יוסף אמר: הוא מתאים לבסיס וליתד שנועדו להרחיק את העורבים.
מַתְנִי׳ ״הֲרֵי עָלַי יַיִן״ – לֹא יִפְחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה לוּגִּין, ״שֶׁמֶן״ – לֹא יִפְחוֹת מִלּוֹג, רַבִּי אוֹמֵר: שְׁלֹשָׁה לוּגִּין.
משנה: האומר: הרי עלי להביא נסך של יין, חייב להביא לא פחות משלושה לוגין, שכן זו הכמות המזערית של יין המובא לנסך הנלווה לקרבן בהמה. האומר: הרי עלי להביא שמן, חייב להביא לא פחות מלוג, שכן המנחה הקטנה ביותר כוללת לוג אחד של שמן. רבי יהודה הנשיא אומר: חייב להביא לא פחות משלושה לוגין, שכן זו כמות השמן במנחה הנלווית לקרבן כבש, שהיא הכמות הקטנה ביותר בכל המנחות הנלוות לקרבן בהמה.
״פֵּירַשְׁתִּי, וְאֵינִי יוֹדֵעַ מָה פֵּירַשְׁתִּי״ – יָבִיא כְּיוֹם מְרוּבֶּה.
האומר: פירשתי כמה לוג נדרתי להביא, אבל איני יודע מה השיעור שפירשתי, חייב להביא כמות שמן השווה לכמות המובאת ביום שבו מוקרבת הכמות הגדולה ביותר של שמן במקדש.
גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: ״אֶזְרָח״ – מְלַמֵּד שֶׁמִּתְנַדְּבִין יַיִן, וְכַמָּה? שְׁלֹשָׁה לוּגִּין.
גמרא: התורה קובעת לגבי נסכים: "כָּל הָאֶזְרָח יַעֲשֶׂה כָּכָה אֶת אֵלֶּה לְהַקְרִיב אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחוֹחַ לַה'" (במדבר טו:יג). מאחר שפסוק זה מיותר, המונחים השונים שבו משמשים לדרוש הלכות. המונח "האזרח" מלמד שאדם רשאי לנדור נסכים בפני עצמם, אפילו כאשר אינם קרבים יחד עם קורבן. וכמה הוא השיעור המינימלי המוקרב? שלושה לוגין, שהוא השיעור הקטן ביותר של נסך בתורה ומוקרב עם כבש.
וּמִנַּיִן שֶׁאִם רָצָה לְהוֹסִיף יוֹסִיף? תַּלְמוּד לוֹמַר ״יִהְיֶה״. יָכוֹל יִפְחוֹת? תַּלְמוּד לוֹמַר ״כָּכָה״.
ומנין נלמד שאם רוצה להוסיף על שיעור זה, רשאי להוסיף עליו? הפסוק אומר לגבי הנסכים הקשורים לקרבנות המוסף של ראש חודש: “ונסכיהם: חצי הין יין יהיה לפר, ושלישית ההין לאיל, ורביעית ההין לכבש” (במדבר כח:יד). מן הלשון היתרה “יהיה” ניתן להבין שיש שיעורים נוספים של יין שאפשר להביא כנסכים בפני עצמם. אפשר היה לחשוב שהוא יכול לפחות את שיעור היין שבנסך לפחות משלושה לוג. לכן, הפסוק אומר: “כל האזרח יעשה ככה, ככה” (במדבר טו:יג), כלומר, אין להביא פחות משלושה לוג יין.
שֶׁמֶן – לֹא יִפְחוֹת מִן הַלּוֹג, רַבִּי אוֹמֵר: שְׁלֹשָׁה לוּגִּין. בְּמַאי קָא מִיפַּלְגִי?
המשנה מלמדת שאם אמר: חובה עליי להביא שמן, עליו להביא לא פחות מלוג אחד, שכן מנחת המינימום כוללת לוג שמן. רבי יהודה הנשיא אומר: עליו להביא לא פחות משלושה לוגין. הגמרא שואלת: לגבי איזה עיקרון הם חלוקים?
אַמְרוּהָ רַבָּנַן קַמֵּיהּ דְּרַב פָּפָּא: בְּדוּן מִינַּהּ וּמִינַּהּ, בְּדוּן מִינַּהּ וְאוֹקֵים בְּאַתְרַהּ – קָא מִיפַּלְגִי.
החכמים אמרו לפני רב פפא: הרבנים ורבי יהודה הנשיא חלוקים בנוגע לשיטה הראויה של היסק לוגי כאשר גוזרים את ההלכה בעניין אחד מן ההלכה בעניין אחר. דעה אחת סוברת שהשיטה הראויה היא ללמוד ממנו, ושוב ממנו, כלומר, להשוות את שני המקרים בכל ההיבטים, ואילו האחרת סוברת שההשוואה משתרעת רק על עניין מסוים אחד הנלמד מן המקרה העיקרי, בהתאם לעיקרון: ללמוד ממנו אך לפרש את ההלכה בהתאם למקומה שלה, כלומר, בכל שאר ההיבטים אין המקרים מושווים.
רַבָּנַן סָבְרִי: דּוּן מִינַּהּ וּמִינַּהּ, מָה מִנְחָה מִתְנַדְּבִין – אַף שֶׁמֶן נָמֵי מִתְנַדְּבִין, וּמִינַּהּ: מָה מִנְחָה בְּלוֹג – אַף שֶׁמֶן בְּלוֹג.
החכמים הסבירו: הרבנים סוברים לפי העיקרון: למדים ממנו, ושוב למדים ממנו. הגמרא מסבירה את יישום העיקרון הזה: כשם שמנחה מובאת כתרומה, כך גם שמן מובא כתרומה, כפי שנלמד מן הפסוק העוסק במנחה. ושוב מסיקים ממקור זה: כשם שמנחה טעונה לוג שמן, כך גם כאן, קרבן של שמן בלבד חייב להיות לוג שמן.
וְרַבִּי סָבַר: דּוּן מִינַּהּ וְאוֹקֵי בְּאַתְרַהּ, מָה מִנְחָה מִתְנַדְּבִין, אַף שֶׁמֶן נָמֵי מִתְנַדְּבִין, וְאוֹקֵי בְּאַתְרַהּ כִּנְסָכִים, מָה נְסָכִים שְׁלֹשֶׁת לוּגִּין, אַף שֶׁמֶן נָמֵי שְׁלֹשֶׁת לוּגִּין.
ורבי יהודה הנשיא סבור שהדרך הראויה היא ללמוד ממנו אך לפרש את ההלכה לפי מקומה שלה: כשם שמנחה נתרמת, כך גם שמן נתרם. אבל לגבי כל שאר ההיבטים של הלכה זו, פרש את ההלכה לפי מקומה שלה, ומעמדה הוא כשל נסכים, הדומים לשמן בכך שאף הם ניצקים על המזבח: כשם שתורמים נסכים של שלושה לוגין, כך גם כאשר תורמים שמן, תורמים שלושה לוגין.
אֲמַר לְהוּ רַב פָּפָּא: אִי מִמִּנְחָה גָּמַר לַהּ רַבִּי, דְּכוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דּוּן מִינַּהּ וּמִינַּהּ, אֶלָּא רַבִּי מֵ״אֶזְרָח״ גְּמִיר לַהּ.
רב פפא אמר לחכמים שהציעו פירוש זה: אם רבי יהודה הנשיא למד את מקור נדבת השמן מן הפסוק העוסק במנחה, לא היה חולק על החכמים, שכן הכול משתמשים בכלל: למדים ממנו, ושוב ממנו. אלא, רבי יהודה הנשיא לומד את נדבת השמן מן פסוק העוסק בנסכים: "כָּל הָאֶזְרָח הַיִּלּוֹד יַעֲשֶׂה כָּכָה אֶת אֵלֶּה לְהַקְרִיב אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַיהוה" (במדבר טו:יג). רבי יהודה הנשיא לומד מכאן שכשם שאפשר לתרום נסכי יין, כך גם אפשר לתרום שמן. לכן רבי יהודה הנשיא משווה שמן לנסכי יין: כשם שתורמים נסכים של שלושה לוג, כך גם תורמים שלושה לוג של שמן.
אֲמַר לֵיהּ רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב נָתָן לְרַב פָּפָּא: וּמִי מָצֵית אָמְרַתְּ הָכִי? וְהָתַנְיָא: ״קׇרְבָּן״ – מְלַמֵּד שֶׁמִּתְנַדְּבִין שֶׁמֶן, וְכַמָּה? שְׁלֹשֶׁת לוּגִּין. מַאן שָׁמְעַתְּ לֵיהּ דְּאָמַר שְׁלֹשֶׁת לוּגִּין? רַבִּי, וְקָא מַיְיתֵי לַהּ מִ״קׇּרְבָּן״. אֲמַר לֵיהּ: אִי תַּנְיָא תַּנְיָא.
רב הונא, בנו של רב נתן, אמר לרב פפא: וכיצד אתה יכול לומר שלפי רבי יהודה הנשיא מקור נדבת השמן אינו ממנחת הסולת? והלא שנינו בברייתא לגבי הפסוק: "וכי תקריב מנחה [korban minḥa]" (ויקרא ב:א), שהמילה היתרה korban מלמדת שאפשר לנדב שמן. וכמה צריך לנדב? שלושה log. הגמרא מבארת את השאלה: את מי שמעת שאומר שנדבת השמן היא שלושה log? זו היא דעתו של רבי יהודה הנשיא, ואף על פי כן הוא מביא את מקור נדבת השמן מן המילה korban, המתייחסת למנחה. רב פפא אמר לו: אם ברייתא זו נשנתה, נשנתה, ואיני יכול לחלוק עליה.
״פֵּירַשְׁתִּי, וְאֵינִי יוֹדֵעַ מָה פֵּירַשְׁתִּי״ – יָבִיא כְּיוֹם מְרוּבֶּה. תְּנָא: כְּיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חַג שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת.
המשנה מלמדת שמי שאומר: פירשתי כמה לוג נדרתי להביא אבל איני יודע איזה מספר פירשתי, חייב להביא כמות שמן השקולה לכמות המובאת ביום שבו מוקרבת הכמות הגדולה ביותר של שמן במקדש. חכמים לימדו: עליו להביא כמות שמן השקולה לכמות המובאת ביום הראשון של החג, כלומר, סוכות, כאשר הוא חל בשבת. הקרבנות המובאים באותו יום כוללים את הקרבנות המוספים של סוכות וגם את הקרבנות המוספים של שבת, וסך כל כמות השמן המובאת באותו יום היא 140 לוג.
מַתְנִי׳ ״הֲרֵי עָלַי עוֹלָה״ – יָבִיא כֶּבֶשׂ. רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר: אוֹ תּוֹר אוֹ בֶּן יוֹנָה.
משנה: האומר: הרי עלי להביא עולה, חייב להביא כבש, שהוא בהמת הקרבן הזולה ביותר המוקרבת כקרבן. רבי אלעזר בן עזריה אומר: רשאי הוא להביא או תור או בן יונה, כעולת העוף.
״פֵּירַשְׁתִּי מִן הַבָּקָר, וְאֵינִי יוֹדֵעַ מָה פֵּירַשְׁתִּי״ – יָבִיא פַּר וְעֵגֶל. ״מִן הַבְּהֵמָה, וְאֵינִי יוֹדֵעַ מָה פֵּירַשְׁתִּי״ – יָבִיא פַּר וְעֵגֶל, אַיִל, שָׂעִיר, גְּדִי וְטָלֶה. ״פֵּירַשְׁתִּי, וְאֵינִי יוֹדֵעַ מָה פֵּירַשְׁתִּי״ –
האומר: נדרתי להביא עולה, ופירטתי שהיא תהיה מן הבקר, אך איני יודע איזה בעל חיים פירטתי, חייב להביא פר ושור צעיר זכר, שכן עולה באה רק מן הזכרים. האומר: נדרתי להביא עולה ופירטתי שהיא תהיה מן הבהמות אך איני יודע איזו בהמה פירטתי, חייב להביא פר ושור צעיר זכר, איל, שעיר עזים גדול, שעיר עזים קטן וכבש זכר. האומר: נדרתי להביא עולה, ופירטתי איזה סוג עולה תהיה, אך איני יודע מה פירטתי,
תרגומים שנוצרו על ידי בינה מלאכותית עשויים שלא להיות מדויקים לחלוטין.
למשוב או תיקוני תרגום, צור קשר עם drashot@drashot.ai.
טקסטים מסופקים על ידי Sefaria