והרקיקים יחד; ולפי הצעה זו, הוא מסיר מלוא חופן מן הכיכרות עבור הרקיקים ומלוא חופן מן הרקיקים עבור הכיכרות.

הגמרא משיבה: שמענו שרבי שמעון אמר: אם אדם הביא מנחת מאפה שחלקה חלות וחלקה רקיקים, והכהן קמץ, ומה שעלה בידו היה רק מאחד משני הסוגים, או חלות בלבד או רקיקים בלבד, יצא ידי חובת הקמיצה.

הגמרא שואלת: אבל האין כאן בעיה של השמן העודף? הגמרא (עה ע"א) קובעת שאם מנחת מאפה מובאת חציה חלות וחציה רקיקין, השמן מתחלק בשווה ביניהן; חצי נבלל עם החלות וחצי ניתן על הרקיקין. גם את השמן העודף מן הרקיקין אפשר לבלול עם החלות. אבל אם המנחה נאפית כולה כרקיקין, השמן שנותר ניתן לכהנים. לכן, ביאורו של אביי למשנה מעורר קושי, שכן אם האדם אמר בנדרו שיביא חצי חלות וחצי רקיקין, מחזירים את השמן העודף ובוללים אותו עם החלות. אבל אם אמר שכל המנחה תהיה רקיקין, השמן העודף צריך להיות נאכל לכהנים.

הגמרא פותרת בעיה זו בהתאם לדבריו של רבי שמעון בן יהודה. כפי שנלמד בברייתא שרבי שמעון בן יהודה אומר משום רבי שמעון ששמן של מנחה הנאפית חציה חלות וחציה רקיקין ניתן כך: מושחין את הרקיקין בצורת האות היוונית כי, Χ, ואת השמן הנותר אוכלים הכוהנים. לפיכך, השמן הנותר של מנחה הנאפית חציה חלות וחציה רקיקין משמש באותה דרך כמו זה של מנחה הנאפית כולה כרקיקין.

§ רב כהנא אמר לרב אשי: אם אדם מפרט בנדרו איזו מנחה יביא, ולאחר מכן שוכח, מדוע הוא מביא רק חמישה סוגי מנחות? האם אין מקום להסתפק גם לגבי סוג נוסף של מנחה, והוא המנחה הבאה עם הנסכים המלווים עולות שונות? מנחה זו יכולה גם לבוא בפני עצמה כנדבה, כפי שאמר רבא: אדם רשאי לנדב מנחה הבאה עם הנסכים בכל יום, אם ירצה בכך.

הגמרא משיבה שאין כל אי־ודאות באשר לאפשרות שהוא אמר שיביא מנחת נסכים, משום שהיא שונה לחלוטין משאר סוגי המנחות. כאשר אדם מסופק איזו מנחה נדר להביא, הספק הוא רק לגבי מנחות מסוימות. הגמרא מציגה סימן להבדלים הללו: יחיד, בגלל, לבונה, עם לוג, קומץ ממנה.

הגמרא מפרטת: חוסר הוודאות לגבי איזו מנחה נדר להביא הוא לגבי מנחה שמובאת אך ורק בשל חובתו של יחיד. אבל אין חוסר ודאות לגבי מנחה שמובאת בשל חובת הציבור, למשל מנחה המובאת עם נסכים, המתלווים לקרבנות ציבור וכן לקרבנות יחיד; בוודאי הוא לא נדר להביא סוג זה של מנחה.

יתר על כן, כאשר אדם אינו בטוח, הדבר נוגע למנחת מאכל המובאת מחמת חובתה שלה. אך אין אדם מסופק לגבי מנחת מאכל המובאת עם נסכים מחמת דרישותיו של קורבן.

כאשר אדם מסופק הרי זה בנוגע למנחת מאכל המחייבת שלבונה תובא עמה. אבל אין אדם מסופק בנוגע למנחת מאכל המובאת עם נסכים, שאינה מחייבת לבונה.

כאשר אדם אינו בטוח, הרי זה בנוגע לסוג של מנחת קמח המובאת עם לוג אחד של שמן. אבל אין אדם מסתפק אם היא מובאת עם שלושה לוגין של שמן או יותר, שזו ההלכה בנוגע למנחות המובאות עם נסכים (ראו במדבר טו:ה–ו, ט).

כאשר אדם אינו בטוח, הדבר אמור רק לגבי מנחת מאכל הטעונה קמיצה. אבל אין ספק לגבי מנחת מאכל שאינה טעונה קמיצה, וזו ההלכה לגבי מנחה הבאה עם נסכים.

§ המשנה מלמדת: אם אדם אומר: פירטתי מנחת עשיריות של איפה, אך איני זוכר כמה פירטתי, לדעת חכמים עליו להביא מנחה של שישים עשיריות האיפה. לדעת רבי יהודה הנשיא עליו להביא שישים מנחות, שכל אחת מהן במספר שונה של עשיריות, מאחת ועד שישים.

החכמים לימדו בברייתא: אם אדם אומר: פירשתי שאביא מנחה, וקבעתי שיש להביאה בכלי אחד של עשיריות האיפה, אבל איני יודע מה מספר העשיריות שפירשתי, עליו להביא מנחה אחת של שישים עשיריות האיפה. זהו דברי חכמים. רבי יהודה הנשיא אומר: עליו להביא שישים מנחות של עשיריות בשישים כלים, שכל אחד מהם מכיל שיעור מעשירית אחת ועד שישים עשיריות, שהן בסך הכול 1,830 עשיריות האיפה.

הברייתא ממשיכה: אם אמר: פירשתי סוג מסוים של מנחת מאכל עם מספר מסוים של עשיריות האיפה שתובא בכלי אחד, אבל איני יודע מה פירשתי, או איזה סוג של מנחת מאכל פירשתי, ואיני יודע כמה עשיריות האיפה פירשתי, עליו להביא את חמשת הסוגים השונים של מנחות המאכל, וכל אחת מהן צריכה להכיל שישים עשיריות של איפה, שהן בסך הכול שלוש-מאות עשיריות של איפה. זו דעתם של החכמים. רבי יהודה הנשיא אומר: עליו להביא חמשה סוגים שונים של מנחות מאכל, ולגבי כל סוג עליו להביא שישים מנחות מאכל, כל אחת עם מספר שונה של עשיריות, מאחת ועד שישים, שהן בסך הכול 9,150 עשיריות של איפה.

הגמרא שואלת: ביחס לאיזה עיקרון נחלקו החכמים ורבי יהודה הנשיא ? רב חסדא אמר: הם נחלקו בשאלה האם מותר להכניס חולין אל עזרת המקדש. רבי יהודה הנשיא סבור כי אסור להכניס חולין אל עזרת המקדש. לפיכך יש צורך להביא שישים מנחות מכל סוג, שכן אם אדם מביא רק מנחה אחת של שישים עשרונים של איפה בכלי אחד, ייתכן שהוא עובר על איסור זה, מפני שאפשר שנדר להביא פחות מכמות זו, והכמות העודפת היא חולין. והחכמים סבורים כי מותר להכניס חולין אל עזרת המקדש. לפיכך, גם אם המנחה גדולה מן הנדרש, אין בכך כל משמעות.

רבא אמר שהמחלוקת בין החכמים לבין רבי יהודה הנשיא היא בעניין אחר: הכול מסכימים שאסור להכניס חולין אל עזרת המקדש, וכאן נחלקו בשאלה אם מותר לערב קרבן הבא לשם חובה יחד עם קרבן נדבה.

החכמים סבורים כי מותר לערב מנחה שמקיימת חובה יחד עם מנחת נדבה, ולכן אפשר להביא שישים עשרונים בכלי אחד ולהתנות שהכמות שמעבר לחובתו תהיה מנחת נדבה. ורבי יהודה הנשיא סבור כי אסור לערב מנחה שמקיימת חובה יחד עם מנחת נדבה, ולכן אי אפשר לעשות תנאי כזה; כל מנחה אפשרית טעונה כלי לעצמה. לגבי כל כלי, הוא מתנה שאם זו יכולה לקיים את נדרו, תיחשב לקיום נדרו, ואם לאו תשמש כמנחת נדבה.

אביי אמר לרבא: לשיטת החכמים, האומרים כי מותר לערב מנחה שהיא חובה יחד עם מנחת נדבה, וכלי אחד של שישים עשרונים יכול לשמש בחלקו לקיום החובה ובחלקו כמנחת נדבה, יש קושי: האם אין אנו צריכים קמיצה של שתי קומצות, אחת למנחת החובה ואחת למנחת הנדבה? רבא השיב: לשיטת החכמים, נדרש שהכהן יקמוץ קומץ ושוב יקמוץ קומץ.

אביי אמר לרבא: אבל אם כן, מאחר שהעשיריות שמקיימות חובה והעשיריות שהן מתנה מעורבות יחד בכלי אחד, כאשר הכהן קומץ קומץ, האם אין הוא קומץ מתוך עשיריות שמקיימות חובה כדי לחשב עבור עשיריות שהן קרבן מתנה, וקומץ מתוך עשיריות שהן קרבן מתנה כדי לחשב עבור עשיריות שמקיימות חובה?

רבא השיב לאביי: אין זו קושיה, שכן המביא את מנחתו תולה אותה בדעתו של הכהן, שכן הוא אומר: לכל מקום שיד הכהן מגיעה עתה, כשהוא קומץ את הקומץ הראשון, שם יהיו העשרונים המקיימים את חובתי, ולכל מקום שידו מגיעה בסוף, כשהוא קומץ את הקומץ השני, תהיה זו מנחת נדבה.

אביי שאל את רבא: אבל כיצד הכהן מקטיר את הקומץ על המזבח? אם הכהן יקטיר את הקומץ מן מנחת הנדבה תחילה, כיצד יוכל אחר כך להקטיר את הקומץ של העשרונות המקיימים את החובה? שמא כל המנחה היא עבור החובה, שכן הנדר היה להביא שישים עשרונות של איפה, וכל מה שמלבד הקומץ הראשון, ובכלל זה הקומץ השני, הוא השיריים, ועל ידי הקטרת חלק ממנו הכהן גורם לשיריים שייחסרו.

והאדון אמר: בנוגע לשיירי מנחה שנחסרה בין קמיצת הקומץ לבין הקטרתו של הקומץ על המזבח, ההלכה היא שאין מקטירים את הקומץ בגללה, שכן אין היא נחשבת למנחה כשרה.

לחלופין, אם הכהן ישרוף תחילה את הקומץ שמקיים את החובה, כיצד יוכל לשרוף את הקומץ של מנחת המתנה?