תְּחִלָּה.
ראשית, בקטע הדן בעולות (ראו ויקרא 1:3).
״מִן הַצֹּאן״ – יָבִיא כֶּבֶשׂ, הוֹאִיל וּפָתַח בּוֹ הַכָּתוּב תְּחִלָּה.
בדומה לכך, מי שאומר: מוטל עליי להביא עולה מן הצאן, חייב להביא כבש לעולתו, שכן הפסוק פותח בו תחילה בקטע הדן בעולות מן הצאן, כפי שנאמר: "ואם מן הצאן קרבנו מן הכשבים או מן העזים לעולה זכר תמים יקריבנו" (ויקרא א:י).
״מִן הָעוֹף״ – יָבִיא תּוֹרִים, הוֹאִיל וּפָתַח בּוֹ הַכָּתוּב תְּחִלָּה.
בדומה לכך, מי שאומר: מוטל עליי להביא עולה מסוג של עוף, חייב להביא תורים כעולתו, שכן הפסוק פותח בהם תחילה בקטע העוסק בעולות העוף, כפי שנאמר: "ואם מן העוף עולה קרבנו לה', והקריב מן התורים או מן בני היונה את קרבנו" (ויקרא א:יד).
אַלְּמָה תְּנַן: הֲרֵי עָלַי עוֹלָה – יָבִיא כֶּבֶשׂ. רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר: תּוֹר אוֹ בֶּן יוֹנָה, וְלָא פְּלִיג רַבִּי יְהוּדָה.
אם כן, מדוע למדנו במשנה (קז ע"א): האומר: הרי עלי להביא עולה, חייב להביא כבש, שהוא בהמת הקרקע הזולה ביותר המוקרבת כקרבן. רבי אלעזר בן עזריה אומר: רשאי הוא להביא תור או בן יונה כעולת העוף. ורבי יהודה אינו חולק.
אֶלָּא מַאי מְיוּחֶדֶת שֶׁבַּמְּנָחוֹת? דְּלֵית לֵיהּ שֵׁם לְוַוי.
הגמרא מציעה פירוש חדש: אלא, למה מתכוון רבי יהודה כשהוא אומר שמנחת הסולת היא הבולטת שבמנחות? כוונתו היא שאין לה תואר מגדיר. רק מנחת סולת נקראת בפשטות מנחה, ללא כל הסתייגות אחרת.
וְהָא תָּנָא הוֹאִיל וּפָתַח בּוֹ הַכָּתוּב תְּחִלָּה קָאָמַר? הָכִי קָאָמַר: אֵיזֶהוּ מִנְחָה מְיוּחֶדֶת שֶׁבַּמְּנָחוֹת, דְּלֵית לֵיהּ שֵׁם לְוַוי? זוֹ שֶׁפָּתַח בּוֹ הַכָּתוּב תְּחִלָּה.
הגמרא מקשה: והאם לא שנינו בברייתא שרבי יהודה אומר שיש להביא מנחת סולת מפני שהפסוק פותח בה תחילה? הגמרא משיבה: כך היא כוונת הברייתא: איזו מנחה היא הבולטת ביותר מבין המנחות, שכן אין לה תואר מגדיר? זו היא, כלומר מנחת הסולת, שבה הפסוק פותח תחילה. הטעם שרבי יהודה סבור שיש להביא מנחת סולת אינו מפני שהפסוק פותח בה, אלא מפני שאין לה תואר מגדיר.
פְּשִׁיטָא, מִנְחַת הַסּוֹלֶת קָאָמַר, סִימָנָא בְּעָלְמָא.
הגמרא מקשה: אם כן, ההסבר של הברייתא מיותר; וכי אין זה מובן מאליו שרבי יהודה מתייחס למנחת סולת, הרי הוא אומר זאת במפורש? הגמרא משיבה: הברייתא מסבירה שהאזכור של המנחה שבה נפתח הקטע רק משמש כסימן זיכרון, כדי שלא ישכח אדם לאיזה סוג מנחה רבי יהודה מתייחס.
״מִנְחָה״, ״מִין הַמִּנְחָה״ [וְכוּ׳]. בָּעֵי רַב פָּפָּא: ״מִינֵי מִנְחָה״ מַהוּ?
§ המשנה מלמדת שאם אדם אומר: מוטל עליי להביא מנחה, או: מוטל עליי להביא מין מנחה, עליו להביא מנחה אחת. זאת משום שהביע את כוונתו בלשון יחיד. אבל אם הוא אומר בלשון רבים: מוטל עליי להביא מנחות, או: מנחות ממין מסוים, עליו להביא שתי מנחות. רב פפא מעלה דילמה: אם אדם אמר: מוטל עליי להביא מיני מנחה, תוך שימוש בשילוב של לשון יחיד ולשון רבים, מהי ההלכה?
כֵּיוָן דְּאָמַר ״מִינֵי״, תַּרְתֵּי קָאָמַר, וּמַאי ״מִנְחָה״? (דְּכוּלַּהּ) מְנָחוֹת נָמֵי ״מִנְחָה״ מִיקַּרְיָין, דִּכְתִיב ״וְזֹאת תּוֹרַת הַמִּנְחָה״.
הגמרא מסבירה את הדילמה: אולי יש לומר כי מאחר שאמר: סוגים, בלשון רבים, לכאורה הוא אמר שהוא מתכוון להביא שתיים מנחות. ואם כן, מה הטעם שהשתמש במילה בלשון יחיד: מנחה? הוא השתמש בה מפני שכל הקטגוריה של מנחות נקראת גם: מנחה, בלשון יחיד, כפי שנאמר בפסוק: "וזאת תורת המנחה: הקרב אותה בני אהרן לפני ה', אל פני המזבח" (ויקרא ו:ז).
אוֹ דִלְמָא, כֵּיוָן דְּאָמַר ״מִנְחָה״, חֲדָא מִנְחָה קָאָמַר, וּמַאי ״מִינֵי מִנְחָה״? הָכִי קָאָמַר: ״מִמִּינֵי מִנְחָה חֲדָא מִנְחָה עֲלַי״.
או שמא יש לנמק כי מאחר שאמר: מנחה, בלשון יחיד, לכאורה אמר שהוא מתכוון להביא רק מנחה אחת. ואם כך, למה התכוון כשהשתמש בביטוי בלשון רבים: מיני מנחה? לכך התכוון לומר: מתוך המינים השונים של מנחה, מוטל עלי להביא אחת.
תָּא שְׁמַע: ״מִנְחָה״ ״מִין מִנְחָה״ – יָבִיא אַחַת, הָא ״מִינֵי מִנְחָה״ – שְׁתַּיִם.
הגמרא מציעה: בוא ושמע הוכחה שכוונתו להביא שתי מנחות, ממה שנאמר במשנה: אם אמר אדם: הרי עלי להביא מנחה, או: הרי עלי להביא מין מנחה, חייב להביא אחת. דבר זה מלמד שאם אמר: מיני מנחה, חייב להביא שתיים.
אֵימָא סֵיפָא: ״מְנָחוֹת״, ״מִין מְנָחוֹת״ – יָבִיא שְׁתַּיִם, הָא ״מִינֵי מִנְחָה״ – חֲדָא. אֶלָּא, מֵהָא לֵיכָּא לְמִשְׁמַע מִינַּהּ.
הגמרא דוחה הוכחה זו. אמור את הסעיף האחרון: אם אחד אומר: מוטל עליי להביא מנחות, או: מוטל עליי להביא מנחות מסוג מסוים, עליו להביא שתיים. דבר זה מצביע על כך שאם הוא אומר: סוגים של מנחה, עליו להביא רק אחת. אלא שאין ללמוד ממשנה זו כל היקש, שכן ההיקשים האפשריים סותרים זה את זה.
תָּא שְׁמַע: ״מִין מְנָחוֹת עָלַי״ – יָבִיא שְׁתֵּי מְנָחוֹת מִמִּין אֶחָד, הָא ״מִמִּינֵי מִנְחָה״ – חֲדָא.
הגמרא מציעה פתרון נוסף לדילמה של רב פפא: בוא ושמע את מה שנלמד בברייתא: אם אדם אומר: מוטל עלי להביא מנחות מסוג מסוים, עליו להביא שתי מנחות מסוג אחד. מכאן שאם אדם אומר: מוטל עלי להביא מסוגי המנחה, הוא חייב להביא רק אחת.
דִּלְמָא: הָא ״מִינֵי מִנְחָה״ – מֵבִיא שְׁתֵּי מְנָחוֹת מִשְּׁנֵי מִינִין.
הגמרא דוחה היסק זה: אולי ההיסק הנכון מן הברייתא הוא שזה מלמד שאם אדם אומר: מוטל עליי להביא סוגים של מנחה, עליו להביא שתי מנחות, משני סוגים שונים.
וְהָא לָא תָּנֵי הָכִי, ״מִין מְנָחוֹת עָלַי״ – מֵבִיא שְׁתֵּי מְנָחוֹת מִמִּין אֶחָד, ״מִינֵי מְנָחוֹת עָלַי״ – מֵבִיא שְׁתֵּי מְנָחוֹת מִשְּׁנֵי מִינִין, הָא ״מִינֵי מִנְחָה״ – חֲדָא.
הגמרא מערערת על הדחייה. אך דבר זה אינו שנוי בברייתא, שכן הברייתא המלאה נקראת כך: אם אמר: הרי עליי להביא מנחות מסוג מסוים, עליו להביא שתי מנחות מסוג אחד. אם אמר: הרי עליי להביא סוגי מנחות, עליו להביא שתי מנחות, משני סוגים שונים. מכאן שאם אמר: הרי עליי להביא סוגים של מנחה, אינו מביא אלא אחת.
דִּלְמָא הָא מַנִּי, רַבִּי שִׁמְעוֹן הִיא, דְּאָמַר: מֶחֱצָה חַלּוֹת וּמֶחֱצָה רְקִיקִין יָבִיא, וּמַאי ״מִינֵי מִנְחָה״? מִנְחָה דְּאִית בַּהּ תְּרֵי מִינֵי.
הגמרא דוחה הוכחה זו: אולי הברייתא אינה בהתאם לכל הדעות; אלא, בהתאם לדעת מי היא הברייתא הזו? היא בהתאם לדעתו של רבי שמעון, שאמר לגבי מי שנודר להביא מנחת מאפה תנור, שאם הוא רוצה להביא חצי מן המנחה כחלות וחצי ממנה כרקיקים, רשאי הוא להביא אותה בדרך זו. ולפי זה, מה משמעות הביטוי: מיני מנחה? הכוונה היא למנחה שיש בה שני מינים של בצק אפוי. לכן, די בהבאת מנחה אחת כזו.
אֲבָל רַבָּנַן דְּאָמְרִי, מֶחֱצָה חַלּוֹת וּמֶחֱצָה רְקִיקִין – לֹא יָבִיא, מֵבִיא שְׁתֵּי מְנָחוֹת מִשְּׁנֵי מִינִין.
אבל לפי דעתם של החכמים, האומרים שאם אדם רוצה להביא מחצית מן המנחה כחלות ומחצית ממנה כרקיקים, אינו רשאי להביאה בדרך זו, שכן הם סבורים שכל המאפים שבמנחה חייבים להיות מאותו סוג, הרי הוא ממילא חייב להביא שתי מנחות משני סוגים שונים.
״פֵּירַשְׁתִּי וְאֵינִי יוֹדֵעַ מַה פֵּירַשְׁתִּי״ – יָבִיא חֲמִשְׁתָּן. מַאן תַּנָּא?
§ המשנה מלמדת שאם אדם אומר: פירטתי מנחת אך איני יודע איזו מנחה פירטתי, עליו להביא את כל חמשת סוגי המנחות. הגמרא שואלת: מיהו התנא ששנה הלכה זו?
אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה: דְּלָא כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, דְּאִי רַבִּי שִׁמְעוֹן – כֵּיוָן דְּאָמַר מֶחֱצָה חַלּוֹת וּמֶחֱצָה רְקִיקִין יָבִיא.
רבי ירמיה אמר: הלכה זו אינה בהתאם לדעתו של רבי שמעון. שכן, אילו הייתה בהתאם לדעתו של רבי שמעון, מאחר שהוא אמר שאם אדם רוצה להביא מחצית ממנחתו האפויה כחלות ומחצית ממנה כרקיקים, הוא רשאי להביא אותה בדרך זו, מדוע צריך להביא רק חמש מנחות כדי לכסות את כל הנדרים האפשריים שאולי נדר? היה עליו להידרש להביא כמה מנחות מאפה תנור כדי לכסות את כל הצירופים האפשריים של חלות ורקיקים.
אִי נָמֵי סָבַר לַהּ כְּרַבִּי יְהוּדָה, דְּאָמַר כׇּל הַמְּנָחוֹת בָּאוֹת עֶשֶׂר, אִיכָּא לְסַפּוֹקַהּ בְּאַרְבַּע עֶשְׂרֵה מְנָחוֹת.
לכן, אפילו אם התנא של המשנה סובר בהתאם לדעתו של רבי יהודה, שאמר כי כל המנחות מובאות כעשרה פריטים, בניגוד לדעתו של רבי מאיר שכל המנחות מובאות כשנים עשר פריטים, יש מקום לספק, המחייב ארבע עשרה מנחות שונות. נוסף על מנחת המחבת, מנחת המרחשת ומנחת הסולת, ישנם עוד אחד עשר צירופים של מנחת מאפה שהוא אולי התכוון להביא. ייתכן שהתכוון להביא עשר חלות, או עשרה רקיקים, או חלה אחת ותשעה רקיקים, שתי חלות ושמונה רקיקים, שלוש חלות ושבעה רקיקים, וכן הלאה.
אַבָּיֵי אָמַר: אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבִּי שִׁמְעוֹן, שָׁמְעִינַן לֵיהּ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן דְּאָמַר: מַיְיתֵי וּמַתְנֵי.
אביי דחה את הסברו של רבי ירמיה ואמר: אתה יכול אפילו לומר שהמשנה היא בהתאם לדעתו של רבי שמעון. שמענו שרבי שמעון אמר: מי שמסופק אם הוא חייב להביא קורבן מסוים רשאי להביא את הקורבן ולהתנות שאם הוא חייב להביא קורבן, זהו קורבנו, ואם אינו חייב, הרי זו נדבה. לכן, במקרה של המשנה, אפשר להביא את חמשת סוגי מנחות, כאשר מנחת המאפה שלו כוללת עשר חלות ועשרה רקיקים, ולהתנות שכל הפריטים שנכללו בנדרו ישמשו לקיום חובתו, וכל האחרים הם נדבות.
דְּתַנְיָא: רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, לַמׇּחֳרָת מֵבִיא אֲשָׁמוֹ וְלוּגּוֹ
כפי שנלמד בברייתא (תוספתא, נזיר ו:א): כיצד מי שמעמדו כמצורע מוטל בספק מביא את אשם שלו ואת לוג השמן ביום השמיני לטהרתו? רבי שמעון אומר: למחרת, לאחר שבעת ימי טהרתו, הוא מביא את אשם שלו ואת הלוג של השמן
תרגומים שנוצרו על ידי בינה מלאכותית עשויים שלא להיות מדויקים לחלוטין.
למשוב או תיקוני תרגום, צור קשר עם drashot@drashot.ai.
טקסטים מסופקים על ידי Sefaria