אֲבָל לַאֲכִילָה הוּא דְּלֹא מְרַצָּה.
אך באשר להתיר זאת לאכילה, בעניין זה אפילו רבי עקיבא מודה שהזאת הדם אינה מועילה לקבלה.
הַדְרָן עֲלָךְ קׇדְשֵׁי קָדָשִׁים
חַטַּאת הָעוֹף מוֹעֲלִין בָּהּ מִשֶּׁהוּקְדְּשָׁה, נִמְלְקָה – הוּכְשְׁרָה לְהִפָּסֵל בִּטְבוּל יוֹם וּבִמְחוּסַּר כִּפּוּרִים וּבְלִינָה.
משנה:מי שנהנה מחטאת העוף חייב במעילה משעה שהוקדשה. משנמלקה בעורפה, הוכשרה להיפסל לקרבן במגע עם טבול יום שטבל במקווה באותו היום וממתין לערב שמש להשלמת תהליך טהרתו, ובמגע עם מחוסר כיפורים שעדיין לא הביא קרבן כפרה להשלמת תהליך טהרתו, כגון זב ומצורע, שעדיין אינם מותרים באכילת בשר קודשים; ובכך שדמה לן, כלומר, אם דמה לא נזרק לפני השקיעה.
הוּזָּה דָּמָהּ – חַיָּיבִין עָלָיו מִשּׁוּם פִּיגּוּל, נוֹתָר, וְטָמֵא, וְאֵין בָּהּ מְעִילָה.
לאחר שדמו נזרק, חייבים בכרתעל אכילתו משום איסור פיגול, ואיסור נותר, וכן איסור אכילת בשר קודשים כשהוא טמא. אך אין חיוב על מעילה בקודש, משום שלאחר זריקת הדם מותר לכוהנים לאכול מבשרו והוא אינו עוד מוקדש בלעדית לאל.
גְּמָ׳ קָתָנֵי הוּכְשְׁרָה לִיפָּסֵל בִּטְבוּל יוֹם, וּבִמְחוּסַּר כִּפּוּרִים, וּבְלִינָה. לִיפָּסֵל – אִין, אֲבָל לְטַמּוֹיֵי – לָא.
גמרא: המשנה מלמדת: מרגע שנמלקה, חטאת העוף נעשתה ראויה להיפסל לקרבן על ידי מגע עם טבול יום, ועל ידי מגע עם מחוסר כיפורים, ועל ידי כך שדמה לן בלילה. ניתן להסיק מכאן כי כן, היא ראויה להיפסל, אך היא אינה ראויה לטמא פריטים אחרים בטומאה.
מַתְנִיתִין מַנִּי? רַבָּנַן הִיא, דְּתַנְיָא: אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר: טְבוּל יוֹם
לאור ההסקה שלעיל, הגמרא שואלת: של מי הדעה המובעת במשנה? הגמרא משיבה: זוהי דעתם של חכמים, כפי שנלמד בברייתא (תוספתא, טהרות 1:4) שאבא שאול אומר: בנוגע למי שטבל באותו יום,
תרגומים שנוצרו על ידי בינה מלאכותית עשויים שלא להיות מדויקים לחלוטין.
למשוב או תיקוני תרגום, צור קשר עם drashot@drashot.ai.
טקסטים מסופקים על ידי Sefaria