אֲבֹתֵיהֶם וַיִּזְנוּ אַחֲרֵי הַבְּעָלִים״.
אבותיהם, וסטו אחרי אלוהי עמי הארץ, אשר אלוהים השמיד מפניהם" (דברי הימים א׳ 5:25). בדומה לכך, מי שעושה שימוש לרעה ברכוש מקודש סוטה מן התכלית שלשמה נועד הפריט המסוים לשימוש.
יָכוֹל פָּגַם וְלֹא נֶהֱנָה, אוֹ נֶהֱנָה וְלֹא פָּגַם,
הברייתא ממשיכה: אפשר שהיה עולה על הדעת שההשוואה בין מעילה לבין עבודת כוכבים מלמדת שאדם חייב על מעילה אפילו אם פגם בחפץ המוקדש אך לא הפיק ממנו הנאה, שכן כך היא ההלכה בנוגע לעבודת כוכבים, שבה אדם משנה את עבודת ה' לעבודת כוכבים בלי להפיק הנאה. או, לאור ההשוואה בין מעילה לבין סוטה, אפשר היה לחשוב שאדם יהיה חייב על מעילה אם הפיק הנאה מן החפץ המוקדש אך לא פגם בו, כשם שהנואפת מפיקה הנאה ממעשה הביאה האסור בלי שנגרם לה כל נזק גופני.
וּבִמְחוּבָּר לַקַּרְקַע, וּבְשָׁלִיחַ שֶׁעָשָׂה שְׁלִיחוּתוֹ?
ואולי יש לחייב על מעילה בפריט המחובר לקרקע. ובמקרה של שליח שמעל כאשר ביצע את שליחותו שהוטלה עליו, אפשר היה לחשוב שהשליח עצמו, ולא מי שמינה אותו, צריך להיות חייב על המעילה.
תַּלְמוּד לוֹמַר ״וְחָטְאָה״. נֶאֱמַר: ״חֵטְא״ בִּתְרוּמָה, וְנֶאֱמַר: ״חֵטְא״ בִּמְעִילָה.
ההלכה במקרים אלה נלמדת מן העובדה שהפסוק אומר: "נפש כי תמעל מעל, וחטאה בשגגה, מקדשי ה'" (ויקרא ה:טו). המילה "חטא" נאמרה לגבי תרומה, בפסוק: "ולא תשאו עליו חטא, בהרימכם את חלבו ממנו" (במדבר יח:לב); ו"חטא" גם נאמר לגבי מעילה בהקדש. כמה הלכות נלמדות מגזירה שווה זו.
מָה ״חֵטְא״ הָאָמוּר בִּתְרוּמָה, פּוֹגֵם וְנֶהֱנֶה, וּמִי שֶׁפָּגַם נֶהֱנֶה, וּבַדָּבָר שֶׁפּוֹגֵם בּוֹ נֶהֱנֶה, וּפְגִימָתוֹ וַהֲנָאָתוֹ כְּאֶחָד, וּבְתָלוּשׁ מִן הַקַּרְקַע, וּבְשָׁלִיחַ שֶׁעָשָׂה שְׁלִיחוּתוֹ –
הברייתא מפרטת: כשם שלגבי המילה "חטא" שנאמרה לגבי תרומה, כאשר אדם חוטא באכילת תרומה אסורה, מדובר במקרה שבו אדם גורם נזק ומפיק הנאה, והאדם שגרם לנזק לתרומה הוא אותו אדם שהפיק הנאה; וכן לגבי תרומה, אדם חייב רק אם הוא מפיק הנאה מאותו פריט שהוא מזיק לו; וכן הוא חייב במקרה של תרומה רק אם נזקו והנאתו מתרחשים בו-זמנית; וכן מעמד התרומה חל רק על פריט התלוש מן הקרקע; וכן מעמד התרומה חל במקרה של שליח שביצע את שליחותו שהוטלה עליו בקביעת פריט כתרומה, כך הדין גם במעילה.
אַף ״חֵטְא״ הָאָמוּר בִּמְעִילָה, פּוֹגֵם וְנֶהֱנֶה, וּמִי שֶׁפָּגַם נֶהֱנֶה, וּבַדָּבָר שֶׁפּוֹגֵם בּוֹ נֶהֱנֶה, וּפְגִימָתוֹ וַהֲנָאָתוֹ כְּאֶחָד, וּבְתָלוּשׁ מִן הַקַּרְקַע, וּבְשָׁלִיחַ שֶׁעָשָׂה שְׁלִיחוּתוֹ.
הברייתא מוסיפה להסביר: כך גם, המילה "חטא" שנאמרה לגבי מעילה חלה דווקא כאשר האדם גם גורם נזק וגם מפיק הנאה מחפצים מוקדשים; וכאשר האדם שגרם לנזק גם הפיק הנאה מהם בעצמו; והוא מפיק הנאה מן אותו חפץ שהוא מזיק לו; והנזק שלו והפקת ההנאה שלו מתרחשים בו-זמנית; ומעילה חלה רק על חפץ התלוש מן הקרקע; ומעילה נעשית בידי הממנה את השליח במקרה של שליח שביצע את שליחותו שהוטלה עליו.
אֵין לִי אֶלָּא אוֹכֵל, וְנֶהֱנֶה בְּדָבָר שֶׁאֵין בּוֹ פְּגָם, מִנַּיִן?
הברייתא ממשיכה: מן הגזירה השווה "יש לי" למדתי רק שאדם חייב משום מעילה אם הוא אוכל פריטים מקודשים כאשר אין הוא רשאי לעשות כן, בדומה למקרה של תרומה. אבל לגבי מי שמפיק הנאה מפריט שאין בו אפשרות להיפגם, מניין אני לומד שגם זה נחשב מעילה?
אֲכִילָתוֹ וַאֲכִילַת חֲבֵרוֹ, הֲנָיָיתוֹ וַהֲנָיַית חֲבֵרוֹ, הֲנָאָתוֹ וַאֲכִילַת חֲבֵרוֹ, אֲכִילָתוֹ וַהֲנָיַית חֲבֵרוֹ שֶׁמִּצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה, אֲפִילּוּ לִזְמַן מְרוּבֶּה, מִנַּיִן?
בדומה לכך, אם אדם אוכל מפריט מקודש ונותן לאדם אחר לאכול, במקום שיש אכילתו ואכילתו של אחר; או אם הוא מפיק הנאה ונותן לאחר להפיק הנאה, במקום שיש הנאתו של זה והנאתו של אחר; וכן הנאתו של זה ואכילתו של אחר; ואכילתו של זה והנאתו של אחר; ההלכה היא שבכל המקרים הללו, הנאה ואכילה מצטרפות זו עם זו, אפילו במשך פרק זמן ארוך באותו יום, כדי להגיע לשווי של פרוטה אחת המחייבת במעילה. מניין נלמדת הלכה זו?
תַּלְמוּד לוֹמַר: ״תִּמְעֹל מַעַל״ – מִכׇּל מָקוֹם.
הפסוק קובע: "אם מישהו מבצע מעילה." סעיף כללי ומקיף זה מלמד שאדם חייב על מעילה בשווי פרוטה אחת של רכוש מוקדש בכל מקרה, כלומר, אפילו אם נתן אותו לאחר ואחד מהם אכל בעוד האחר הפיק הנאה, ואפילו אם נדרש זמן מה באותו יום כדי להשתמש בשווי של פרוטה אחת.
אִי מָה ״חֵטְא״ הָאָמוּר בִּתְרוּמָה – לֹא צֵירַף שְׁתֵּי אֲכִילוֹת כְּאֶחָד, אַף ״חֵטְא״ הָאָמוּר בִּמְעִילָה – לֹא צֵירַף שְׁתֵּי אֲכִילוֹת כְּאַחַד. מִנַּיִן אָכַל הַיּוֹם וְאָכַל לְמָחָר, וַאֲפִילּוּ לִזְמַן מְרוּבֶּה? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״תִּמְעֹל מַעַל״ – מִכׇּל מָקוֹם.
הברייתא מוסיפה וקובעת: אם יש השוואה בין תרומה לבין מעילה, אפשר לטעון כך: כשם שבמקרה של המילה "חטא" שנאמרה לגבי תרומה, התורה אינה מצרפת שני מעשי אכילה נפרדים למעשה אחד אסור, כך גם, אולי לגבי המילה "חטא" שנאמרה לגבי מעילה, התורה אינה מצרפת שני מעשי אכילה למעשה אחד. מנין נלמד שאם אדם אכל חצי מן השיעור המזערי של כזית היום ואכל חצי נוסף מחר, אפילו אם זמן רב עבר, מעשי המעילה הנפרדים מצטרפים ונחשבים למעשה אחד, ומשמעות הדבר היא שהעושה כן חייב משום מעילה? הפסוק קובע: "נפש כי תמעל מעל." לשון הריבוי שבפסוק מלמדת שהוא חייב בכל מקרה.
אִי מָה ״חֵטְא״ הָאָמוּר בִּתְרוּמָה – פְּגִימָתוֹ וַהֲנָאָתוֹ כְּאֶחָד, מִנַּיִן לַאֲכִילָתוֹ וַאֲכִילַת חֲבֵרוֹ? וַאֲפִילּוּ מִכָּאן וְעַד שָׁלֹשׁ שָׁנִים, מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״תִּמְעֹל מַעַל״ – מִכׇּל מָקוֹם.
הברייתא ממשיכה: אם יש השוואה בין תרומה לבין מעילה, ניתן לטעון כך: כשם שבמקרה של המילה "חטא" שנאמרה לגבי תרומה, הפגיעה בתרומהוההנאה של האדם מן התרומה מתרחשות בו-זמנית, כך צריך לחול גם לגבי מעילה בהקדש. מניין שנגזרת אחריות על מעילה על אכילתו ואכילת חברו, כאשר כל אחד מהם לבדו אכל פחות משווי פרוטה, ואפילו אם שני מעשי האכילה מופרדים בזמן מעכשיו ועד שלוש שנים לאחר מכן; מניין שניתן לצרף את מקרי המעילה? הפסוק קובע: "אם נפש תמעל מעל." לשון הריבוי שבפסוק מלמדת שהוא חייב בכל מקרה.
אִי מָה ״חֵטְא״ הָאָמוּר בִּתְרוּמָה
הברייתא ממשיכה: אם הדבר נלמד מן ההיקש הלשוני שיש כמה הלכות המשותפות הן לתרומה והן למעילה, אפשר לטעון כך: כשם שבמקרה של המילה "חטא" שנאמרה לגבי תרומה,
תרגומים שנוצרו על ידי בינה מלאכותית עשויים שלא להיות מדויקים לחלוטין.
למשוב או תיקוני תרגום, צור קשר עם drashot@drashot.ai.
טקסטים מסופקים על ידי Sefaria