מַתְנִי׳ הָעׇרְלָה וְכִלְאֵי הַכֶּרֶם – מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אֵין מִצְטָרְפִין.
משנה:פירותיו של עץ בשלוש השנים הראשונות לאחר נטיעתו [ערלה] (ראו ויקרא יט:כג), וכלאים, כלומר, תבואה שנזרעה בכרם (ראו דברים כב:ט) מצטרפים יחד לשיעור הנדרש כדי לאסור תערובת שאליה נתערבו. דין זה חל כאשר נפח התוצרת המותרת הוא פחות ממאתיים פעמים מן התוצרת האסורה. רבי שמעון אומר: אינם מצטרפים יחד.
גְּמָ׳ וּמִי צָרִיךְ רַבִּי שִׁמְעוֹן לְצָרוֹפֵי? וְהָתַנְיָא, רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: כׇּל שֶׁהוּא לְמַכּוֹת? תְּנִי: אֵין צְרִיכִין לְצָרֵף.
גמרא: הגמרא שואלת: והאם לשיטת רבי שמעון, האם שני חצאי השיעור צריכים להצטרף יחד, כדי שמי שאוכל אותם יהיה חייב? והרי שנינו בברייתא שרבי שמעון אומר: האוכל כל שיעור שהוא ממאכל אסור חייב במלקות, שכן חכמים אמרו ששיעור כזית נאמר רק לעניין החיוב להביא קורבן? הגמרא משיבה: לשון המשנה אינה מדויקת ויש לתקנה, כדי ללמד שרבי שמעון אומר: אין הם צריכים להצטרף יחד, שכן לוקה אדם אפילו על פחות מן השיעור המינימלי.
מַתְנִי׳ הַבֶּגֶד וְהַשַּׂק, הַשַּׂק וְהָעוֹר, הָעוֹר וְהַמַּפָּץ – כּוּלָּן מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה.
משנה: בגד חייב להיות בגודל של לפחות שלושה על שלושה טפחים כדי להיעשות אב הטומאה, באמצעות טומאה המועברת על ידי דריסת זב. שק העשוי משיער עיזים חייב להיות בגודל של לפחות ארבעה על ארבעה טפחים, בעוד שעור בהמה חייב להיות חמישה על חמישה, ומחצלת שישה על שישה. הבגד והשק, השק והעור, וכן העור והמחצלת מצטרפים יחד כדי להוות את השיעור הנדרש להיטמא בהתאם לחומר של השיעור הגדול יותר.
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: מָה טַעַם? מִפְּנֵי שֶׁהֵן רְאוּיִן לִיטָּמֵא בְּמוֹשָׁב.
רבי שמעון אמר: מה הטעם שהם מצטרפים יחד, אף על פי שמידותיהם הנדרשות אינן שוות? מפני ש כל חומרי המרכיב ראויים להיטמא בטומאה המועברת למושב שעליו יושב זב, שכן אפשר להשתמש בכל אחד מהם כדי לתקן אוכף או כיסוי אוכף. מאחר שמידת כל החומרים הללו שווה במקרה של זב, הם מצטרפים יחד גם לשאר צורות הטומאה.
גְּמָ׳ תָּנָא: קִיצַּע מִכּוּלָּן שְׁלֹשָׁה, וְעָשָׂה מֵהֶן בֶּגֶד לְמִשְׁכָּב – שְׁלֹשָׁה, לְמוֹשָׁב – טֶפַח, לַאֲחִיזָה – כׇּל שֶׁהוּ.
גמרא: חכם אחד שנה בברייתא: במקרה שבו אדם חתך מכל אחד מן החומרים המנויים במשנה, כלומר הבגד, השק, העור והמחצלת, חתיכה שגודלה פחות משלושה על שלושה טפחים, ותפר אותם יחד, ובכך יצר מהם בגד; אם עשה את הבגד לשכיבה עליו, אזי השיעור המינימלי כדי שיקבל טומאת אב הוא שלושה טפחים. אם ייעד אותו לישיבה, השיעור המינימלי הוא טפח אחד. אם התכוון להשתמש בו לאחיזה, הוא נטמא בכל שיעור.
מַאי לַאֲחִיזָה? אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ, אָמַר רַבִּי יַנַּאי: שֶׁכֵּן עוֹמֵד לְנַוְולָה. בְּמַתְנִיתָא תָּנָא: הוֹאִיל וְרָאוּי לְקוֹצְצֵי תְאֵנִים.
הגמרא שואלת: מהו הטעם להלכה במקרה שבו התכוון להשתמש בו לאחיזה? מדוע בד זה מסווג כבגד? ריש לקיש אומר שרבי ינאי אומר: הוא נחשב לבגד מפני שהוא עומד לשמש כהגנה לידיים בשעת האריגה [lenavla], כדי שהאורג לא יחתוך את אצבעותיו בעת יישור החוטים. שנויה בברייתא: הוא נחשב לבגד מאחר שהוא ראוי לקוטפי תאנים להניח את החומר על ידיהם, כדי למנוע מהן להתלכלך.
הַדְרָן עֲלָךְ קׇדְשֵׁי מִזְבֵּחַ
הַנֶּהֱנֶה מִן הַהֶקְדֵּשׁ שָׁוֶה פְּרוּטָה, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא פָּגַם – מָעַל, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: כׇּל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ פְּגָם – לֹא מָעַל, עַד שֶׁיִּפְגּוֹם. וְשֶׁאֵין בּוֹ פְּגָם, כֵּיוָן שֶׁנֶּהֱנָה – מָעַל.
משנה:הנהנה בשווה ערך של פרוטה אחת מחפץ מוקדש, אף על פי שלא פגם בו, חייב על מעילה; זהו דבריו של רבי עקיבא. וחכמים אומרים: לגבי כל חפץ מוקדש שיש בו אפשרות להיפגם, אין אדם חייב במעילה עד שיגרום לו פגם בשווי פרוטה אחת; ואילו לגבי חפץ שאין בו אפשרות להיפגם, משעה שנהנה ממנו הוא חייב במעילה.
כֵּיצַד? נָתְנָה קַטְלָא בְּצַוָּארָהּ, טַבַּעַת בְּיָדָהּ, שָׁתָה בְּכוֹס שֶׁל זָהָב, כֵּיוָן שֶׁנֶּהֱנָה – מָעַל. לָבַשׁ בְּחָלוּק, כִּסָּה בְּטַלִּית, בִּיקַּע בְּקַרְדּוֹם – לֹא מָעַל עַד שֶׁיִּפְגּוֹם.
המשנה מפרטת: כיצד? אם אישה ענדה שרשרת זהב מקודשת [ketala] על צווארה, או טבעת זהב על ידה, כלומר על אצבעה, או אם אדם שתה מתוך כוס זהב מקודשת, מאחר שאינם ניזוקים על ידי השימוש, משעה שהוא מפיק הנאה בשווי פרוטה אחת מהם, הוא חייב משום מעילה. אם אדם לבש גלימה מקודשת, התכסה בבגד מקודש, או ביקע עצים בגרזן מקודש, הוא אינו חייב משום מעילה עד שיגרום להם נזק בשווי peruta אחת.
הַנֶּהֱנֶה מִן הַחַטָּאת, כְּשֶׁהִיא חַיָּה – לֹא מָעַל, עַד שֶׁיִּפְגּוֹם. כְּשֶׁהִיא מֵתָה, כֵּיוָן שֶׁנֶּהֱנָה – מָעַל.
מי שמפיק הנאה מקרבן חטאת בעודו חי אינו חייב משום מעילה עד שיגרום לו נזק בשווי פרוטה אחת. כשהוא מת, משעה שהוא מפיק הנאה בשווי של פרוטה אחת ממנו, הוא חייב משום מעילה.
גְּמָ׳: תָּנָא: מוֹדֶה רַבִּי עֲקִיבָא לַחֲכָמִים בְּדָבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ פְּגָם. בְּמַאי קָא מִיפַּלְגִי?!
גמרא: החכמים שנו בברייתא: רבי עקיבא מודה לחכמים במקרה של חפץ שיש בו אפשרות להינזק באמצעות השימוש בו, שאין אדם חייב משום מעילה אלא אם כן גרם נזק בשווי פרוטה אחת. הגמרא שואלת: מאחר שזהו לכאורה בדיוק כמו דעת החכמים, במה חולקים רבי עקיבא והחכמים ?
אָמַר רָבָא: בִּלְבוּשׁ מְצִיעָאָה, וּמַלְמְלָא.
רבא אמר: בנוגע לבגדים חיצוניים כגון מעילים, החשופים למזג האוויר ולגורמים אחרים, ולבגדים הנלבשים במגע עם העור, שעלולים להינזק מזיעה, רבי עקיבא וחכמים מסכימים שאין אדם חייב על מעילה אלא כאשר הבגדים ניזוקו לפחות בשווי של פרוטה אחת. הם חולקים במקרה של בגד אמצעי, כלומר, בגד שאינו בגד חיצוני ואינו נלבש על הגוף. וכן הם חולקים במקרה של בגד העשוי ממלמלא, אריג דק מאוד; מאחר שבגד זה יקר, הלובש אותו נזהר מאוד שלא יינזק, וממילא אינו נתון לפחת מדיד בכל פעם שלובשים אותו. במקרים אלה, רבי עקיבא סבור שאדם חייב על מעילה אם הפיק הנאה בשווי של פרוטה אחת אף על פי שהבגדים לא פחתו בשווי של פרוטה אחת, ואילו חכמים סבורים שכיוון שיש פחת מצטבר, אין אדם חייב על מעילה אלא כאשר גרם נזק בשווי פרוטה אחת.
תָּנוּ רַבָּנַן: ״נֶפֶשׁ״ – אֶחָד הַיָּחִיד, וְאֶחָד הַנָּשִׂיא, וְאֶחָד הַמָּשִׁיחַ.
§ החכמים לימדו בברייתא: בנוגע למעילה בהקדש, הכתוב אומר: "כי נפש כי תמעל מעל, וחטאה בשגגה, מקדשי ה'" (ויקרא ה:טו). מן הלשון הכללית "נפש" נלמדת הלכה זו חלה בין אם החייב הוא יחיד פשוט, ובין אם הוא המלך, ובין אם הוא הכהן המשיח. אף שבעניינים אחרים מוטל עליהם להביא קרבנות שונים, לאנשים אלה אחריות אחידה בנוגע לחטא המעילה.
״כִּי תִמְעֹל מַעַל״, אֵין ״מַעַל״ אֶלָּא שִׁנּוּי, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: ״אִישׁ אִישׁ כִּי תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ וּמָעֲלָה בוֹ מַעַל״, וְאוֹמֵר: ״וַיִּמְעֲלוּ בֵּאלֹהֵי
הברייתא מוסיפה לפרש את הפסוק: "אם נפש כי תמעל מעל [ma’al], וחטאה" (ויקרא ה:טו). המונח ma’al אינו אלא סטייה מן הנורמה. וכן, הפסוק אומר לגבי אישה החשודה בניאוף: "איש איש כי תשטה אשתו ומעלה בו מעל [ma’al]" (במדבר ה:יב). וכן הוא אומר לגבי עבודת אלילים: "וימעלו [vayimalu] באלוהי
תרגומים שנוצרו על ידי בינה מלאכותית עשויים שלא להיות מדויקים לחלוטין.
למשוב או תיקוני תרגום, צור קשר עם drashot@drashot.ai.
טקסטים מסופקים על ידי Sefaria