המשנה לימדה שכל הנבלות מצטרפות יחד, ומכאן שנבלות של בעלי חיים שאינם כשרים מצטרפות יחד עם נבלות של בעלי חיים כשרים, רק לעניין טומאה. אבל לעניין האיסור של אכילת נבלות, נבלות של בעלי חיים כשרים הן נפרדות, כלומר, הן מצטרפות רק עם נבלות של בעלי חיים כשרים אחרים, ונבלות של בעלי חיים שאינם כשרים אף הן נפרדות. ולוי אומר: אפילו לעניין האיסור של אכילת נבלות, נבלות של בעלי חיים כשרים ושאינם כשרים מצטרפות יחד.

ורב אסי אומר: נבלת בהמה כשרה היא נפרדת, ונבלת בהמה שאינה כשרה היא נפרדת. מאחר שרב אסי לא פירש אם הוא מתייחס רק לאכילה או גם לטומאה, יש מי שאומרים שרב אסי חולק על דעתו של רב, כלומר, שהוא מפרש את המשנה כמתייחסת לכל הנבלות ממין דומה, כלומר, מבהמות כשרות מצד אחד, ומבהמות שאינן כשרות מצד אחר. ויש מי שאומרים שרב אסי אינו חולק על דעתו של רב, ומודה שנבלות של בהמה כשרה ושאינה כשרה מצטרפות יחד לעניין טומאה.

הגמרא מקשה על ההסבר הראשון של דעת רב אסי מברייתא: לגבי חצי כזית מנבלת פרה מתה וחצי כזית מבשר גמל חי, הם אינם מצטרפים זה עם זה. מכאן ניתן להסיק שאם שניהם מתים, הם כן מצטרפים. רב יכול להסביר ברייתא זו כעוסקת בטומאה, אך דבר זה מעורר קושי על רב אסי.

הגמרא משיבה: יש לומר שהמסקנה הנכונה מן הברייתא אינה שאם שניהם, הפרה והגמל, מתים, הרי הם מצטרפים. אלא יש להסיק שאם שניהם חיים, הם מצטרפים. ומיהו התנא של הברייתא? זהו רבי יהודה, שאמר: איסור אכילת אבר מן החי חל אפילו על אבר של בהמה שאינה כשרה.

הגמרא מעלה קושי על תשובה זו. אבל במקרה ההוא, מהי ההלכה אם שניהם, הפרה והגמל, מתים? האם הם אינם מצטרפים? אם כן, מדוע התנא נוקט דווקא מקרה קיצוני ומלמד: חצי כזית מנבלת פרה מתה וחצי כזית מבשרו של גמל חי? הרי, אפילו אם שניהם מתים, הם אינם מצטרפים.

ועוד, שנויה בברייתא: חצי כזית מבשרה של פרה כשהיא חיה וחצי כזית מנבלתו של גמל כשהוא מת אינם מצטרפים; אבל חצי כזית מפרה וחצי כזית מגמל, בין חיים בין מתים, מצטרפים. הרישא של הברייתא קשה, שכן לכאורה היא נסתרת על ידי הסיפא. אלא, האין זה נכון להסיק מן הברייתא שאם יש חצי כזית מכל אחד משניהם כשהם מתים, הם מצטרפים?

הגמרא משיבה: רב אסי היה יכול לומר לך שתנא זה סובר כי איסור חל אף במקום שכבר קיים איסור אחר. הוא סבור שאיסור אכילת נבלת בהמה חל אף ביחס לבשר של בהמה טמאה, שכבר אסור, ומשום כך שני חצאי הזיתים מצטרפים יחד, שכן אותו איסור של אכילת נבלת בהמה חל על שניהם. לעומת זאת, רב אסי עצמו סבור שאיסור אינו חל במקום שכבר קיים איסור אחר, ולכן ברייתא זו אינה מעוררת קושי לשיטתו שהשניים אינם מצטרפים.