מַתְנִי׳ חֲמִשָּׁה דְּבָרִים בָּעוֹלָה מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה: הַבָּשָׂר, וְהַחֵלֶב, וְהַסּוֹלֶת, וְהַיַּיִן, וְהַשֶּׁמֶן. וְשִׁשָּׁה בַּתּוֹדָה: הַבָּשָׂר, וְהַחֵלֶב, וְהַסּוֹלֶת, וְהַיַּיִן, וְהַשֶּׁמֶן וְהַלֶּחֶם.
משנה:חמישה דברים בעולה ובמנחה והנסך הנלווים אליה מצטרפים להשלים שיעור פרוטה אחד לעניין חיוב מעילה, ושיעור כזית לעניין חיוב משום פיגול, נותר, ואכילת קדשים בטומאה. ואלו הם: הבשר; החלב של העולה המוקרב על המזבח; הסולת של המנחה הנלווית; היין של הנסך הנלווה; והשמן של המנחה הנלווית. ויש שישה דברים בתודת שלמים המצטרפים: הבשר, החלב, הסולת, היין, השמן, והלחמים הנלווים לתודת השלמים.
גְּמָ׳ מַתְנֵי לֵיהּ רַב הוּנָא לְרָבָא: ״חֲמִשָּׁה דְּבָרִים בָּעוֹלָם מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה״. אָמַר לֵיהּ: ״בָּעוֹלָם״ קָא אָמְרַתְּ? וְהָא קָתָנֵי בַּתּוֹדָה ״שִׁשָּׁה דְּבָרִים שֶׁבַּתּוֹדָה – הַבָּשָׂר וְהַחֵלֶב וְהַסּוֹלֶת וְהַיַּיִן וְהַשֶּׁמֶן וְלַחְמֵי תוֹדָה״! אֲמַר לֵיהּ: תְּנִי ״בָּעוֹלָה״.
גמרא: המשנה מלמדת שחמישה דברים בעולה [ba’ola] מצטרפים יחד. רב הונא שנה לרבא את המשנה כך: חמישה דברים בעולם [ba’olam] מצטרפים יחד. רבא אמר לרב הונא: האם אמרת: בעולם, כלומר, שיש רק חמישה דברים בעולם הקרבנות שמצטרפים יחד? והרי שנינו במשנה לגבי קרבן תודה שיש שישה דברים בקרבן התודה שמצטרפים יחד: הבשר, החלב, הסולת, היין, השמן והלחמים המלווים את קרבן התודה? רב הונא אמר לרבא: יש לשנות במשנה: חמישה דברים בעולה [ba’ola] מצטרפים יחד, ולא: חמישה דברים בעולם.
תְּנֵינָא לְהָא דְּתָנוּ רַבָּנַן: עוֹלוֹת וְאֵימוּרִים מִצְטָרְפִין לִכְזַיִת לְהַעֲלוֹתָן בַּחוּץ, וּלְחַיֵּיב עֲלֵיהֶן מִשּׁוּם פִּיגּוּל וְנוֹתָר וְטָמֵא.
§ המשנה מלמדת שהבשר והחֵלֶב מצטרפים יחד. הגמרא מעירה כי אנו כבר למדנו זאת, כפי ששנו חכמים במפורש בברייתא (תוספתא 1:28): בשרם של עולות ואימוריהן מצטרפים כדי להשלים שיעור של כזית המחייב על הקרבתם בחוץ לעזרה, וכדי לחייב אדם על אכילתם משום פיגול, נותר, ואכילתם כשהוא טמא.
קָתָנֵי: בְּעוֹלָה – אִין, בִּשְׁלָמִים – לָא. בִּשְׁלָמָא לְהַעֲלוֹתָן בַּחוּץ, עוֹלָה דְּכָלִיל הִיא – מִצְטָרְפִין, שְׁלָמִים – לָא מִצְטָרְפִין. אֶלָּא לְחַיֵּיב עֲלֵיהֶן מִשּׁוּם פִּיגּוּל וְנוֹתָר וְטָמֵא, שְׁלָמִים אַמַּאי לָא מְחַיֵּיב?
הגמרא מציינת שהברייתאמלמדת כי לגבי עולה, כן, הלכה זו חלה, ואילו לגבי שלמים, היא אינה חלה. הגמרא מעלה קושי: ניחא, לגבי הקרבתם בחוץ לעזרה, מסתבר שבמקרה של עולה, שהיא כולה נשרפת על המזבח, הכול מצטרף, ואילו לגבי שלמים, שבשרם אינו נשרף על המזבח, הבשר והאימורים אינם מצטרפים. אבל לגבי חיוב אדם באחריות על פיגול, ונותר, ועל אכילתם כשהוא טמא, גם במקרה של שלמים, מדוע אין הוא מתחייב?
וְהָתְנַן: כׇּל הַפִּיגּוּלִים מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה, וְכׇל הַנּוֹתָרוֹת מִצְטָרְפוֹת זוֹ עִם זוֹ!
הגמרא מפרטת: אבל האם לא למדנו במשנה להלן: כל חתיכות בשר הקודשים שהן פיגול מצטרפות זו עם זו להשלים לשיעור כזית לחיוב, וכל חתיכות בשר הקודשים שהן נותר מצטרפות זו עם זו להשלים לשיעור כזית לחיוב? המשנה מציינת שזו ההלכה לגבי כל סוגי הקרבנות.
אֶלָּא אֵימָא: עוֹלָה וְאֵימוּרֶיהָ מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה לִכְזַיִת לִיזְרֹק עֲלֵיהֶן אֶת הַדָּם.
הגמרא משיבה: אלא אמור שהברייתא צריכה להיקרא כך: הבשר של עולה וחלקיה הקרבניים מצטרפים כדי להוות כזית כדי לאפשר לזרוק את הדם עבורם. אם בשר העולה אבד לאחר שנשחטה ורק כזית מן הבשר והחלקים הקרבניים נותרו, הם מצטרפים כדי להתיר את זריקת הדם.
וְכֵיוָן דְּמִצְטָרְפִין לִיזְרֹק אֶת הַדָּם – חַיָּיב וְכוּ׳.
הגמרא מוסיפה ומסבירה: ומכיוון שהם מצטרפים יחד לכדי שיעור כזית לעניין זריקת הדם, משנזרק אותו דם הם מצטרפים יחד לכדי השיעור המינימלי של כזית כדי לחייב אדם באחריות על אכילתם משום פיגול, נותר, ואכילתם בטומאה. לעומת זאת, במקרה של שלמים, הבשר והאימורים אינם מצטרפים יחד לעניין זריקה, וכיוון שהזריקה אינה תקפה, הם אינם מצטרפים לאחר מכן לכדי כזית כדי לחייב אדם על אכילתם משום פיגול, נותר, ואכילתם בטומאה.
וּמַאן קָתָנֵי לַהּ? רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ הִיא, דְּתַנְיָא: רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: כׇּל הַזְּבָחִים שֶׁבַּתּוֹרָה שֶׁנִּשְׁתַּיֵּיר מֵהֶן כְּזַיִת בָּשָׂר וּכְזַיִת חֵלֶב – זוֹרֵק אֶת הַדָּם, כַּחֲצִי זַיִת בָּשָׂר וְכַחֲצִי זַיִת חֵלֶב – אֵינוֹ זוֹרֵק אֶת הַדָּם.
הגמרא מוסיפה: ומי הוא התנאהשונה ברייתא זו? זהו רבי יהושע, כפי שנלמד בברייתא שרבי יהושע אומר: לגבי כל הקרבנות שבתורה שנשאר מהם כזית בשר הראוי לאכילה, או כזית חלב הראוי להקרבה על המזבח, זורקין את הדם. אם כל מה שנשאר הוא חצי כזית בשר וחצי כזית חלב, אין זורקין את הדם. מאחר שהבשר והחלב משמשים לתפקידים שונים, שכן החלב נשרף על המזבח ואילו הבשר נאכל על ידי הכוהנים, הם אינם מצטרפים ליצור את השיעור המינימלי שצריך להישאר כדי לזרוק את הדם.
וּבָעוֹלָה, אֲפִילּוּ כַּחֲצִי זַיִת בָּשָׂר וְכַחֲצִי זַיִת חֵלֶב – זוֹרֵק אֶת הַדָּם, מִפְּנֵי שֶׁכּוּלָּהּ כָּלִיל. וּבַמִּנְחָה, אֲפִילּוּ כּוּלָּהּ קַיֶּימֶת – לֹא יִזְרוֹק.
אך בנוגע לעולה, אפילו אם כל מה שנותר היה חצי כזית בשר וחצי כזית חלב, זורקים את הדם, מפני שהכול נשרף על המזבח. מאחר שגם הבשר וגם החלב קרבים על המזבח, הם מצטרפים. ובמקרה של מנחה, אפילו אם כולה נותרה, אין לזרוק את הדם.
מִנְחָה מַאי עֲבִידְתַּיהּ? אָמַר רַב פָּפָּא: מִנְחַת נְסָכִים.
באשר לאמירה האחרונה, הגמרא שואלת: מה הרלוונטיות של מנחה לברייתא זו? מנחה אינה טעונה זריקת דם על המזבח. רב פפא אמר: המנחה הנידונה היא המנחה המובאת עם הנסכים הנלווים לקרבנות בהמה. הברייתא מלמדת שאם לא נותר כלל מבשר הבהמה, אף אם כל המנחה הנלווית שלמה, אין לזרוק את דם הבהמה.
מַתְנִי׳ הַתְּרוּמָה, וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר, וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר שֶׁל דְּמַאי, וְהַחַלָּה, וְהַבִּיכּוּרִים – מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה לֶאֱסוֹר וּלְחַיֵּיב עֲלֵיהֶן אֶת הַחוֹמֶשׁ. כׇּל הַפִּיגּוּלִים – מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה. וְכׇל הַנּוֹתָרִים – מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה.
משנה: תרומה, ותרומת מעשר, ותרומת מעשר של ספק מעושר [דמאי], וחלה, וביכורים כולם מצטרפים זה עם זה לשיעור הנדרש לאסור תערובת עם תוצרת חולין, וכן להשלים את השיעור הנדרש של כזית המחייב את האוכלם בתשלום קרן וחומש. כל חתיכות בשר הקודשים שהן פיגול מצטרפות זו עם זו לשיעור כזית לחיוב, וכל בשר קודשים שהוא נותר מצטרף זה עם זה לשיעור כזית לחיוב.
גְּמָ׳ מַאי טַעְמָא? כּוּלְּהוּ אִיקְּרוּ ״תְּרוּמָה״. גַּבֵּי חַלָּה כְּתִיב: ״רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵכֶם חַלָּה תָּרִימוּ תְרוּמָה״,
גמרא: הגמרא שואלת: מה הטעם שכל המאכלים המנויים במשנה מצטרפים יחד? הגמרא משיבה: הטעם הוא שכולם נקראים תרומה בתורה. הגמרא מפרטת: לגבי חלה נאמר: "מֵרֵאשִׁית עֲרִסֹתֵכֶם תָּרִימוּ חַלָּה תְּרוּמָה; כִּתְרוּמַת גֹּרֶן כֵּן תָּרִימוּ אֹתָהּ" (במדבר טו:כ).
גַּבֵּי בִּיכּוּרִים נָמֵי אִיקְּרוּ ״תְּרוּמָה״, דְּתַנְיָא: ״וּתְרוּמַת יָדֶךָ״ – אֵלּוּ בִּיכּוּרִים, אֲבָל אִינָךְ – לָא צְרִיכָא.
באשר לביכורים, הם נקראים גם תרומה, כפי שנלמד בברייתא הדנה במאכלים שאין לאוכלם מחוץ לירושלים: הפסוק אומר: "לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך ותירשך ויצהרך ובכורות בקרך וצאנך וכל נדריך אשר תדור ונדבותיך ותרומת ידך" (דברים יב:יז). "ותרומת ידך"; אלו הביכורים. אך באשר לשאר הפריטים המנויים במשנה, כלומר, תרומה, תרומת המעשר, ותרומת מעשר של דמאי, אין צורך להסביר מדוע הם מצטרפים יחד או להביא פסוק, שכן ברור שהם נקראים תרומה.
מַתְנִי׳ כׇּל הַנְּבֵילוֹת – מִצְטָרְפִין זוֹ עִם זוֹ. וְכׇל הַשְּׁקָצִים – מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה.
משנה:כל נבלות הבהמה, שאכילתן אסורה והן מטמאות במגע ובמשא, מצטרפות זו עם זו להשלים לשיעור כזית. וכל הבריות המאוסות מצטרפות זו עם זו להשלים לשיעור כזית כדי לחייב את האוכלן מלקות. שמונת השרצים המנויים בתורה מצטרפים להשלים לשיעור כעדשה, המטמא במגע, ולחייב את האוכלן מלקות.
גְּמָ׳ אָמַר רַב:
גמרא: המשנה מלמדת שכל נבלות הבהמה, שאכילתן אסורה ושהן מטמאות במגע ובמשא, מצטרפות יחד לשיעור כזית הנדרש. רב אומר:
תרגומים שנוצרו על ידי בינה מלאכותית עשויים שלא להיות מדויקים לחלוטין.
למשוב או תיקוני תרגום, צור קשר עם drashot@drashot.ai.
טקסטים מסופקים על ידי Sefaria