כָּאן בְּגּוֹפָן שֶׁלָּנוּ, כָּאן בְּגּוֹפָן שֶׁלָּהֶן.
כאן, המשנה מתייחסת למגילות תורה שנכתבו בלשון אחרת בכתב שלנו, כלומר, באותיות עבריות. שם, הברייתא מתייחסת למגילות תורה שנכתבו בלשון אחרת בכתב שלהם, באותיות של אלפבית אחר.
אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: בְּמַאי אוֹקֵימְתָּא לְהַהִיא? בְּגּוֹפָן שֶׁלָּהֶן, מַאי אִירְיָא מִקְרָא שֶׁכְּתָבוֹ תַּרְגּוּם וְתַרְגּוּם שֶׁכְּתָבוֹ מִקְרָא? אֲפִילּוּ מִקְרָא שֶׁכְּתָבוֹ מִקְרָא וְתַרְגּוּם שֶׁכְּתָבוֹ תַּרְגּוּם נָמֵי. דְּהָא קָתָנֵי: עַד שֶׁיִּכְתְּבֶנּוּ אַשּׁוּרִית עַל הַסֵּפֶר בִּדְיוֹ!
אביי אמר לרבא: כיצד העמדת את אותהברייתא, כלומר, שהיא עוסקת בספרי תורה שנכתבו בלשון אחרת בכתבם? אם כך הוא, מדוע הברייתאלימדה במפורש שמעמדו ההלכתי של פסוק עברי בתורה שכתב אדם בתרגום ארמי, או פסוק הכתוב בתרגום ארמי שכתב אדם בעברית של התורה, אינו כמעמד של כתבי הקודש? המעמד ההלכתי של אפילו פסוק עברי בתורה שכתב אדם בעברית של התורה ופסוק הכתוב בתרגום ארמי שכתב אדם בתרגום ארמי גם הם אינם כמעמד של כתבי הקודש, כפי שנלמד בסוף הברייתא: ספר תורה מטמא את הידיים רק אם כותבים אותו בכתב אשורית, על מגילת קלף, ובדיו.
אֶלָּא, לָא קַשְׁיָא: הָא רַבָּנַן, הָא רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל.
אלא, יש להסביר את העניין בדרך אחרת. דבר זה אינו קשה. פסיקה זו במשנה היא לפי חכמים, המתירים לכתוב מגילות תורה בכל לשון, ואותה פסיקה שבברייתא היא לפי רבן שמעון בן גמליאל.
אִי רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל הָא אִיכָּא יְוָנִית! אֶלָּא, לָא קַשְׁיָא: כָּאן בִּסְפָרִים, כָּאן בִּתְפִלִּין וּמְזוּזוֹת.
הגמרא שואלת: אם הברייתא היא לפי רבן שמעון בן גמליאל, נוסף על אשורית, האם אין גם יוונית שבה ניתן לכתוב גם את התורה? אלא, אמור שאין זו קושיה. כאן, המשנה מתייחסת לספרי תורה, שניתן לכותבם בכל לשון; שם, הברייתא מתייחסת לתפילין ולמזוזות, שניתן לכותבם רק בעברית, בכתב עברי.
תְּפִלִּין וּמְזוּזוֹת מַאי טַעְמָא? מִשּׁוּם דִּכְתִיב בְּהוּ: ״וְהָיוּ״ — בַּהֲוָיָיתָן יְהוּ, מַאי תַּרְגּוּם שֶׁכְּתָבוֹ מִקְרָא אִיכָּא? בִּשְׁלָמָא תּוֹרָה — אִיכָּא ״יְגַר שָׂהֲדוּתָא״, אֶלָּא הָכָא מַאי תַּרְגּוּם אִיכָּא?
הגמרא שואלת: בנוגע לתפילין ומזוזות, מה הטעם שהן חייבות להיכתב בעברית? הגמרא מסבירה: מפני שנאמר לגביהן: "והיו הדברים האלה " (דברים ו:ו), ללמד שכמות שהן כך יהיו, בלא שינוי. הגמרא מקשה: אם הברייתא עוסקת בתפילין ובמזוזות, איזו תרגום ארמי שכתב אדם בלשון העברית של הTorah יש כאן? אמנם, בTorah יש פסוק הכתוב בתרגום ארמי: "יגר שהדותא" (בראשית לא:מז); אולם כאן, בתפילין ובמזוזות, אילו פסוקים בתרגום ארמי יש שאפשר לכותבם בעברית?
אֶלָּא, לָא קַשְׁיָא: כָּאן בִּמְגִילָּה, כָּאן בִּסְפָרִים. מְגִילָּה מַאי טַעְמָא, דִּכְתִיב בַּהּ: ״כִּכְתָבָם וְכִלְשׁוֹנָם״. מַאי תַּרְגּוּם שֶׁכְּתָבוֹ מִקְרָא אִיכָּא?
אלא, אמור שזה אינו קשה. כאן, הברייתא מתייחסת אל המגילה, מגילת אסתר, שחייבת להיכתב בעברית; שם, המשנה מתייחסת אל ספרי תורה, שיכולים להיכתב בכל לשון. הגמרא שואלת: מה הטעם שהמגילה חייבת להיכתב בעברית? משום שנאמר לגבי המגילה: ״ככתבם וכלשונם״ (אסתר ח׳:ט׳), ללא שינוי. הגמרא שואלת: אבל אם הברייתא מתייחסת למגילה, איזו תרגום ארמי שכתב אדם בעברית של התורה יש כאן? כל המגילה כתובה בעברית.
אָמַר רַב פָּפָּא: ״וְנִשְׁמַע פִּתְגָם הַמֶּלֶךְ״. רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר: ״וְכׇל הַנָּשִׁים יִתְּנוּ יְקָר לְבַעְלֵיהֶן״.
רב פפא אמר שכך כתוב: "וכאשר יישמע פתגם המלך" (אסתר א:כ), ושפתגם היא למעשה מילה בארמית. רב נחמן בר יצחק אמר שכך כתוב: "וכל הנשים יתנו יקר לבעליהן" (אסתר א:כ), ויקר הוא בארמית לכבוד.
רַב אָשֵׁי אָמַר: כִּי תַּנְיָא הָהִיא בִּשְׁאָר סְפָרִים, וְרַבִּי יְהוּדָה הִיא. דְּתַנְיָא: תְּפִלִּין וּמְזוּזוֹת אֵין נִכְתָּבִין אֶלָּא אַשּׁוּרִית, וְרַבּוֹתֵינוּ הִתִּירוּ יְוָנִית.
רב אשי הציע הסבר אחר ואמר: כאשר ברייתא זו נשנית, היא נשנית לגבי שאר ספרי התורה, מלבד התורה. והיא בהתאם לדעתו של רבי יהודה, כפי שנשנה בברייתא: תפילין ומזוזות נכתבות רק בכתב אשורית; וחכמינו התירו לכותבן גם ביוונית.
וְהָכְתִיב ״וְהָיוּ״! אֶלָּא אֵימָא: סְפָרִים נִכְתָּבִים בְּכׇל לָשׁוֹן, וְרַבּוֹתֵינוּ הִתִּירוּ יְוָנִית. הִתִּירוּ?! מִכְּלָל דְּתַנָּא קַמָּא אָסַר!
הגמרא שואלת: כיצד התירו זאת רבותינו? האם לא נאמר לגבי תפילין ומזוזות: "וְהָיוּ" הדברים האלה "וְהָיוּ" (דברים ו:ו), ומכאן שמשמען שאין לשנות את לשונם. אלא אמור שכך אומרת הברייתא: מגילות תורה נכתבות בכל לשון; ורבותינו התירו לכותבן ביוונית גם כן. שוב שואלת הגמרא: רבותינו התירו? מכלל, שלכאורה התנא הראשון אוסר לכתוב ספר תורה ביוונית. ואולם, הוא מתיר במפורש לכתוב ספר תורה בכל לשון.
אֶלָּא אֵימָא: רַבּוֹתֵינוּ לֹא הִתִּירוּ שֶׁיִּכָּתְבוּ אֶלָּא יְוָנִית. וְתַנְיָא אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: אַף כְּשֶׁהִתִּירוּ רַבּוֹתֵינוּ יְוָנִית — לֹא הִתִּירוּ אֶלָּא בְּסֵפֶר תּוֹרָה,
אלא אמור כהסבר לברייתא: וחכמינו התירו שייכתבו רק ביוונית. ונשנה בברייתא אחרת שרבי יהודה אמר: אף כשחכמינו התירו יוונית, לא התירוה אלא בספר תורה, ולא לשאר ספרי התורה, שחייבים להיכתב רק בעברית.
וּמִשּׁוּם מַעֲשֶׂה דְּתַלְמַי הַמֶּלֶךְ. דְּתַנְיָא: מַעֲשֶׂה בְּתַלְמַי הַמֶּלֶךְ שֶׁכִּינֵּס שִׁבְעִים וּשְׁנַיִם זְקֵנִים וְהִכְנִיסָן בְּשִׁבְעִים וּשְׁנַיִם בָּתִּים וְלֹא גִּילָּה לָהֶם עַל מָה כִּינְסָן. וְנִכְנַס אֵצֶל כׇּל אֶחָד וְאֶחָד, וְאָמַר לָהֶם: כִּתְבוּ לִי תּוֹרַת מֹשֶׁה רַבְּכֶם. נָתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּלֵב כׇּל אֶחָד וְאֶחָד עֵצָה וְהִסְכִּימוּ כּוּלָּן לְדַעַת אַחַת.
הגמרא ממשיכה: וזה היה בשל המעשה של המלך תלמי, כפי שנלמד בברייתא: היה מעשה במלך תלמי של מצרים, שכינס שבעים ושניים זקנים מחכמי ישראל, והכניס אותם לשבעים ושניים חדרים נפרדים, ולא גילה להם לשם מה כינס אותם, כדי שלא יתאמו את תשובותיהם. הוא נכנס וניגש אל כל אחד ואחד, ואמר לכל אחד מהם: כתבו לי תרגום של תורת משה רבכם. הקדוש ברוך הוא נתן חכמה בלבו של כל אחד ואחד, וכולם הסכימו על הבנה משותפת אחת. לא זו בלבד שכולם תרגמו את הטקסט כראוי, אלא שכולם גם הכניסו את אותם השינויים לטקסט המתורגם.
וְכָתְבוּ לוֹ: ״אֱלֹהִים בָּרָא בְּרֵאשִׁית״. ״אֶעֱשֶׂה אָדָם בְּצֶלֶם וּבִדְמוּת״.
והם כתבו לו: אלוהים ברא בראשית [בראשית], תוך היפוך סדר המילים בביטוי הראשון בתורה, שעלול היה להתפרש בטעות כך: "בראשית ברא אלוהים" (בראשית א׳:א׳). הם עשו זאת כדי לשלול את דעתם של המאמינים בקדמות העולם ושל הסבורים שיש שתי רשויות בעולם: האחת היא בראשית, שבראה את השנייה, אלוהים. והם כתבו: אעשה אדם בצלם ובדמות, במקום: "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו" (בראשית א׳:כ״ו), שכן גם משם אפשר היה להסיק בטעות שיש רשויות מרובות ושלאלוהים יש צורה אנושית.
״וַיְכַל בְּיוֹם הַשִּׁשִּׁי וַיִּשְׁבּוֹת בְּיוֹם הַשְּׁבִיעִי״. ״זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאוֹ״, וְלֹא כָּתְבוּ ״בְּרָאָם״.
במקום: "וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ" (בראשית ב׳:ב׳), דבר שהיה עלול להתפרש כאילו חלק ממלאכתו הושלם בשבת עצמה, הם כתבו: וַיְכַל בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי מְלַאכְתּוֹ, וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי. הם גם כתבו: זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אוֹתוֹ, ולא כתבו כפי שכתוב בתורה: "זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אוֹתָם" (בראשית ה׳:ב׳), כדי למנוע את הרושם שיש סתירה בין פסוק זה לבין הפסוק: "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם" (בראשית א׳:כ״ז), שממנו משתמע שאלוהים ברא אדם אחד.
״הָבָה אֵרְדָה וְאָבְלָה שָׁם שְׂפָתָם״. ״וַתִּצְחַק שָׂרָה בִּקְרוֹבֶיהָ״.
במקום: "בואו, נרדה ונבלה שם את שפתם" (בראשית י"א:ז׳), דבר המרמז על רשויות מרובות, הם כתבו בלשון יחיד: בוא, ארדה ואבלה שם את שפתם. נוסף על כך, הם החליפו את הפסוק: "ותצחק שרה בקרבה [bekirba]" (בראשית י"ח:י"ב), ב: ותצחק שרה בקרב קרוביה [bikroveha]. הם עשו שינוי זה כדי להבחין בין צחוקה של שרה, שאלוהים ביקר, לבין צחוקו של אברהם, שלא נרשמה עליו כל תגובה. על פי השינוי, צחוקה של שרה היה פוגעני משום שהשמיעה אותו לאחרים.
״כִּי בְאַפָּם הָרְגוּ שׁוֹר וּבִרְצוֹנָם עִקְּרוּ אֵבוּס״. ״וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת בָּנָיו וַיַּרְכִּיבֵם עַל נוֹשֵׂא בְּנֵי אָדָם״.
הם גם שינו את הפסוק: “כי באפם הרגו איש וברצונם עקרו שור” (בראשית מט:ו), כך שייקרא: כי באפם הרגו שור וברצונם עקרו אבוס, כדי להימנע מן ההאשמה שבני יעקב היו רוצחים. במקום: “ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם על החמור” (שמות ד:כ), כתבו: ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם על נושא בני אדם, דבר שיכול להתפרש כסוס או כגמל ולא כחמור השפל.
״וּמוֹשַׁב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בְּמִצְרָיִם וּבִשְׁאָר אֲרָצוֹת אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה״. ״וַיִּשְׁלַח אֶת זַאֲטוּטֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״. ״וְאֶל זַאֲטוּטֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁלַח יָדוֹ״.
במקום: “ומושב בני ישראל, אשר ישבו במצרים, שלושים שנה וארבע מאות שנה” (שמות יב:מ), שכאשר קוראים אותו כפשוטו אינו מדויק, שכן הם לא ישבו במצרים זמן רב כל כך, כתבו: ומושב בני ישראל, אשר ישבו במצרים ובארצות אחרות, ארבע מאות שנה. במקום: “וישלח את נערי בני ישראל, ויעלו עולות” (שמות כד:ה), המעורר את השאלה מדוע נשלחו צעירים לבצע עבודה זו, כתבו: וישלח את בחירי [זאטוטי] בני ישראל. אותו מונח הוחלף שוב כמה פסוקים לאחר מכן, וכך נוסח הפסוק: “ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו” (שמות כד:יא), כך: ואל בחירי בני ישראל לא שלח ידו.