Drashot AI Logo
(סִימָן: שסד״‎ך) וְתוּ לֵיכָּא? וְהָא אִיכָּא שְׁלֹמֹה! לָא סְלִיק מַלְכוּתֵיהּ.
לאחר אזכור שלושה מלכים שמלכו על העולם, הגמרא מציגה סימן לשמותיהם של מלכים אחרים שיידונו להלן: שין, שלמה; סמך, סנחריב; דלת, דריוש; כף, כורש. הגמרא שואלת: וכי אין עוד מלך מלבד אלה שנזכרו קודם לכן שמלך על כל העולם? והרי יש המלך שלמה שמלך על העולם וראוי היה להוסיפו לרשימה. הגמרא משיבה: שלמה לא השלים את מלכותו, שכן עזב את הכס במהלך חייו, ולכן שמו אינו מופיע ברשימה.
הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר מֶלֶךְ וְהֶדְיוֹט. אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר מֶלֶךְ וְהֶדְיוֹט וּמֶלֶךְ — מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? שְׁלֹמֹה מִילְּתָא אַחֲרִיתִי הֲוָה בֵּיהּ — שֶׁמָּלַךְ עַל הָעֶלְיוֹנִים וְעַל הַתַּחְתּוֹנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיֵּשֶׁב שְׁלֹמֹה עַל כִּסֵּא ה׳״.
הגמרא שואלת: זה מסתדר היטב לפי מי שאמר ששלמה היה תחילה מלך ולאחר מכן הדיוט, ומעולם לא שב לכס המלכות. אבל לפי מי שאמר שהוא היה תחילה מלך ולאחר מכן הדיוט, ולאחר מכן שב שוב להיות מלך, מה ניתן לומר כדי להסביר מדוע אינו נזכר ברשימת המלכים שמלכו על כל העולם? הגמרא משיבה: היה דבר נוסף בשלמה שמונע להשוותו לאחרים, שכן הוא מלך על יושבי העולמות העליונים, כלומר, שדים ורוחות, וכן על יושבי העולמות התחתונים, כפי שנאמר: "וישב שלמה על כסא ה' למלך" (דברי הימים א כט:כג), דבר המורה שמלכותו השתרעה אף על העולמות העליונים, כאשר המלך שלמה יושב על כסא ה', ולכן אין להשוותו לאחרים, שמלכו רק בארץ.
וְהָא הֲוָה סַנְחֵרִיב, דִּכְתִיב: ״מִי בְּכׇל אֱלֹהֵי הָאֲרָצוֹת הָאֵלֶּה אֲשֶׁר הִצִּילוּ אֶת אַרְצָם מִיָּדִי״! הָא אִיכָּא יְרוּשָׁלַיִם דְּלָא כַּבְשַׁהּ!
הגמרא שואלת עוד: אבל היה סנחריב, שמלך על כל העולם כולו, כפי שנאמר: "מי בכל אלהי הארצות האלה אשר הצילו את ארצם מידי כי יציל ה' את ירושלים מידי?" (ישעיהו לו:כ). הגמרא משיבה: יש ירושלים שלא כבש, כפי שמצוין בפסוק.
וְהָא אִיכָּא דָּרְיָוֶשׁ, דִּכְתִיב: ״דָּרְיָוֶשׁ מַלְכָּא כְּתַב לְכׇל עַמְמַיָּא אוּמַיָּא וְלִשָּׁנַיָּא דִּי דָיְירִין בְּכׇל אַרְעָא שְׁלָמְכוֹן יִסְגֵּא״! הָא אִיכָּא שְׁבַע דְּלָא מְלַךְ עֲלַיְיהוּ, דִּכְתִיב: ״שְׁפַר קֳדָם דָּרְיָוֶשׁ וַהֲקִים עַל מַלְכוּתָא לַאֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּא מְאָה וְעֶשְׂרִין״!
הגמרא ממשיכה לשאול: אבל הרי יש את דריוש, כפי שנאמר: "אז המלך דריוש כתב לכל העמים, האומות והלשונות השוכנים בכל הארץ: שלומכם ירבה" (דניאל ו:כו). הגמרא משיבה: ישנן שבע מדינות שעליהן לא מלך, כפי שנאמר: "שפר קדם דריוש והקים על המלכות מאה ועשרים אחשדרפנים" (דניאל ו:ב). מכאן ברור שדריוש לא מלך על כל העולם כולו, שהרי בנו אחשוורוש מלך על מאה עשרים ושבע מדינות, שבע נוספות.
וְהָא אִיכָּא כּוֹרֶשׁ, דִּכְתִיב: ״כֹּה אָמַר כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס כֹּל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ נָתַן לִי ה׳״! הָתָם אִשְׁתַּבּוֹחֵי הוּא דְּקָא מִשְׁתַּבַּח בְּנַפְשֵׁיהּ.
הגמרא מעלה שאלה נוספת: אבל יש את כורש, כפי שנאמר: "כה אמר כורש, מלך פרס: ה', אלוהי השמים, נתן לי את כל ממלכות הארץ" (עזרא א:ב). הגמרא משיבה: אין זו הוכחה שהוא שלט בעולם, שכן שם הוא היה רק מתפאר בעצמו, אף שלמעשה לא היה אמת בדבריו.
״בַּיָּמִים הָהֵם כְּשֶׁבֶת הַמֶּלֶךְ״, וּכְתִיב בָּתְרֵיהּ: ״בִּשְׁנַת שָׁלֹשׁ לְמׇלְכוֹ״! אָמַר רָבָא: מַאי ״כְּשֶׁבֶת״, לְאַחַר שֶׁנִּתְיַישְּׁבָה דַּעְתּוֹ. אָמַר: בֵּלְשַׁצַּר חַשֵּׁב וּטְעָה, אֲנָא חָשֵׁיבְנָא וְלָא טָעֵינָא.
§ הפסוק השני במגילת אסתר קובע: "בימים ההם כשבת המלך אחשוורוש על כיסא מלכותו" (אסתר א:ב), ומשתמע שהאירועים שיבואו לאחר מכן התרחשו בשנה הראשונה למלכותו; ואילו פסוק אחד לאחר מכן נאמר: "בשנת שלוש למלכו" (אסתר א:ג), ומכאן שהייתה זו השנה השלישית, ולא הראשונה. אמר רבא: אין כאן סתירה. מהי משמעות "כשבת"? הכוונה היא שלא פעל מיד עם עלייתו לכס המלכות, אלא לאחר שנתיישבה דעתו, והוא התגבר על חרדתו ודאגתו בנוגע לגאולת העם היהודי. אמר לעצמו כך: בלשאצר, מלך בבל, חישב וטעה בנוגע לגאולת העם היהודי. אני גם כן אחשב, אך לא אטעה.
מַאי הִיא — דִּכְתִיב: ״כִּי לְפִי מְלֹאת לְבָבֶל שִׁבְעִים שָׁנָה אֶפְקוֹד אֶתְכֶם״, וּכְתִיב: ״לְמַלֹּאות לְחׇרְבוֹת יְרוּשָׁלִַם שִׁבְעִים שָׁנָה״. חַשֵּׁוב: אַרְבְּעִין וַחֲמֵשׁ דִּנְבוּכַדְנֶצַּר, וְעֶשְׂרִים וּתְלָת דֶּאֱוִיל מְרוֹדַךְ, וְתַרְתֵּי דִּידֵיהּ — הָא שִׁבְעִים. אַפֵּיק מָאנֵי דְּבֵי מַקְדְּשָׁא וְאִשְׁתַּמַּשׁ בְּהוּ.
הגמרא מסבירה: מהו החישוב הזה? כפי שנכתב בנוגע לנבואת ירמיהו על שיבה לארץ ישראל: "כי לפי מלאת לבבל שבעים שנה אפקד אתכם והקימותי עליכם את דברי הטוב להשיב אתכם אל המקום הזה" (ירמיהו כט:י), ובמקום אחר נכתב בניסוח שונה מעט: "בשנת אחת למלכו אני דניאל בינותי בספרים מספר השנים אשר היה דבר ה' אל ירמיה הנביא, למלאות לחרבות ירושלים שבעים שנה" (דניאל ט:ב). הוא, בלשאצר, חישב כך: ארבעים וחמש שנים של נבוכדנצר, ועשרים ושלוש של אויל מרודך, ושתיים שלו עצמו, ובסך הכול שבעים שנים שעברו בלי גאולה. לכן היה בטוח שנבואת ירמיהו לא תתקיים עוד, ולכן אמר: אוציא את כלי המקדש ואשתמש בהם.
וּנְבוּכַדְנֶצַּר, מְנָלַן דְּאַרְבְּעִין וַחֲמֵשׁ שְׁנִין מְלַךְ? דְּאָמַר מָר: גָּלוּ בְּשֶׁבַע, גָּלוּ בִּשְׁמוֹנֶה, גָּלוּ בִּשְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה, גָּלוּ בִּתְשַׁע עֶשְׂרֵה.
הגמרא שואלת: מנין לנו שנבוכדנצר מלך ארבעים וחמש שנה? כפי שאמר החכם: גלו בשנה השביעית; גלו בשנה השמינית; גלו בשנה השמונה עשרה; וגלו בשנה התשע עשרה.
גָּלוּ בְּשֶׁבַע — לְכִיבּוּשׁ יְהוֹיָקִים גָּלוּת יְהוֹיָכִין, שֶׁהִיא שְׁמוֹנֶה לִנְבוּכַדְנֶצַּר. גָּלוּ בִּשְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה — לְכִיבּוּשׁ יְהוֹיָקִים גָּלוּת צִדְקִיָּהוּ שֶׁהִיא תְּשַׁע עֶשְׂרֵה לִנְבוּכַדְנֶצַּר, דְּאָמַר מָר: שָׁנָה רִאשׁוֹנָה כִּיבֵּשׁ נִינְוֵה, שְׁנִיָּה כִּיבֵּשׁ יְהוֹיָקִים. וּכְתִיב: ״וַיְהִי בִשְׁלֹשִׁים וָשֶׁבַע שָׁנָה לְגָלוּת יְהוֹיָכִין מֶלֶךְ יְהוּדָה בִּשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ בְּעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה לַחֹדֶשׁ נָשָׂא אֱוִיל מְרוֹדַךְ מֶלֶךְ בָּבֶל [בִּשְׁנַת מַלְכוּתוֹ] אֶת רֹאשׁ יְהוֹיָכִין מֶלֶךְ יְהוּדָה וַיּוֹצֵא אוֹתוֹ מִבֵּית הַכֶּלֶא״.
הגמרא מסבירה: הם הוגלו בשנה השביעית לאחר שנבוכדנצר הכניע את יהויקים, במה שנודע כגלות יהויכין, שהייתה למעשה השנה השמינית למלכות נבוכדנצר. ולאחר מכן הם הוגלו פעם שנייה בשנה השמונה עשרה לאחר הכנעת יהויקים, במה שנודע כגלות צדקיהו, שהייתה למעשה בשנה התשע עשרה למלכות נבוכדנצר, כפי שאמר החכם: בשנה הראשונה למלכותו נבוכדנצר כָּבַשׁ את נינוה; ובשנה השנייה כָּבַשׁ את יהויקים. וכתיב: "ויהי בשלושים ושבע שנה לגלות יהויכין מלך יהודה, בשנים עשר חודש, בעשרים וחמישה לחודש, נשא אויל מרודך מלך בבל בשנת מלכותו הראשונה את ראש יהויכין מלך יהודה ויוצא אותו מבית הכלא" (ירמיהו נב:לא).
תַּמְנֵי וּתְלָתִין וּשְׁבַע — הֲרֵי אַרְבְּעִין וַחֲמֵשׁ דִּנְבוּכַדְנֶצַּר. וְעֶשְׂרִין וּתְלָת דֶּאֱוִיל מְרוֹדַךְ — גְּמָרָא, וְתַרְתֵּי דִּידֵיהּ — הָא שִׁבְעִין. אֲמַר: הַשְׁתָּא וַדַּאי תּוּ לָא מִיפַּרְקִי, אַפֵּיק מָאנֵי דְּבֵי מַקְדְּשָׁא וְאִשְׁתַּמַּשׁ בְּהוּ.
הגמרא מחשבת: מאחר שאויל־מרודך פעל בשנה הראשונה למלכותו, מיד לאחר שעלה לשלטון, יוצא שנבוכדנצר מלך שמונה שנים לפני שהגלה את יהויכין, ושלושים ושבע שנים שבהן יהויכין היה בבית הסוהר. זה שווה ל־ארבעים וחמש שנות המלכות של נבוכדנצר. ועשרים ושלוש השנים של אויל־מרודך ידועות על פי המסורת. ויחד עם שתי השנים של בלשאצר, הדבר מביא את מניין שנות הגלות ל־שבעים. באותה שעה בלשאצר אמר לעצמו: כעת בוודאי לא ייגאלו. לכן, אוציא את כלי המקדש הקדוש ואשתמש בהם.
הַיְינוּ דְּקָאָמַר לֵיהּ דָּנִיאֵל: ״וְעַל מָרֵי שְׁמַיָּא הִתְרוֹמַמְתָּ וּלְמָאנַיָּא דִי בַיְיתֵיהּ הַיְתִיו קׇדָמָךְ״, וּכְתִיב: ״בֵּיהּ בְּלֵילְיָא קְטִיל בֵּלְשַׁאצַּר מַלְכָּא [כַּשְׂדָּאָה]״. וּכְתִיב: ״וְדָרְיָוֶשׁ מָדָאָה קַבֵּל מַלְכוּתָא כְּבַר שְׁנִין שִׁתִּין וְתַרְתֵּין״.
זהו מה שדניאל אמר לו בנוגע לעונשו הקרב על שימושו בכלי המקדש: "אבל התרוממת על אדון השמים; והביאו לפניך את כלי ביתו" (דניאל ה:כג). ונכתב עוד בפרק: "בלילה ההוא בלשאצר מלך כשדים נהרג" (דניאל ה:ל). זה היה תיאור חישובו המוטעה של בלשאצר. ונאמר לאחר נפילתו של בלשאצר: "ודריוש המדי קיבל את המלכות, והוא כבן שישים ושתיים שנה" (דניאל ו:א).
אֲמַר: אִיהוּ מִיטְעָא טָעֵי, אֲנָא חָשֵׁיבְנָא וְלָא טָעֵינָא. מִי כְּתִיב ״לְמַלְכוּת בָּבֶל״? ״לְבָבֶל״ כְּתִיב, מַאי ״לְבָבֶל״? לְגָלוּת בָּבֶל, כַּמָּה בְּצִירָן — תַּמְנֵי, חַשֵּׁיב וְעַיֵּיל חִילּוּפַיְיהוּ חֲדָא דְּבֵלְשַׁצַּר, וַחֲמֵשׁ דְּדָרְיָוֶשׁ וְכוֹרֶשׁ, וְתַרְתֵּי דִּידֵיהּ — הָא שִׁבְעִין. כֵּיוָן דְּחָזֵי דִּמְלוֹ שִׁבְעִין וְלָא אִיפְּרוּק — אֲמַר: הַשְׁתָּא וַדַּאי תּוּ לָא מִיפַּרְקִי, אַפֵּיק מָאנֵי דְּבֵי מַקְדְּשָׁא וְאִשְׁתַּמַּשׁ בְּהוּ. בָּא שָׂטָן וְרִיקֵּד בֵּינֵיהֶן וְהָרַג אֶת וַשְׁתִּי.
אחשוורוש אמר: הוא, בלשאצר, טעה. גם אני אחשב, אך לא אטעה, בסוברו שהבין את מקור טעותו של בלשאצר. האם כתוב: "שבעים שנה למלכות בבל"? והלא כתוב: "שבעים שנה לבבל." למה הכוונה ב"לבבל"? דברים אלה מתייחסים לשבעים השנים לגלות בבל. כמה שנים עוד חסרות מן שבעים השנים? שמונה שנים. הוא חישב, והכניס במקומן שנה אחת של בלשאצר, וחמש שנים של דריוש וכורש, ושתי שנים שלו עצמו, ובכך הגיע לסך של שבעים. כשראה ששבעים שנים הושלמו, והעם היהודי עדיין לא נגאל, אמר: כעת בוודאי לא ייגאלו. לכן, אוציא את כלי המקדש ואשתמש בהם. מה קרה לו? כעונש על מה שעשה, השטן בא ורקד ביניהם, והביא בלבול לחגיגתו עד שהרג את ושתי.
וְהָא שַׁפִּיר חַשֵּׁיב? אִיהוּ נָמֵי מִיטְעָא טָעֵי, דְּאִיבְּעִי לֵיהּ לְמִימְנֵי מֵחׇרְבוֹת יְרוּשָׁלַיִם.
הגמרא שואלת: אבל הוא חישב כראוי; אם כן, מדוע אירע הדבר? הגמרא משיבה: גם הוא טעה בחישובו, שכן היה עליו למנות מחורבן ירושלים בזמן גלות צדקיהו ולא מן הגלות הראשונה של יהויכין.
סוֹף סוֹף כַּמָּה בְּצִירָן? חֲדֵיסַר. אִיהוּ כַּמָּה מְלַךְ? אַרְבֵּיסַר, בְּאַרְבֵּיסַר דִּידֵיהּ אִיבְּעִי לֵיהּ לְמִיבְנֵי בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, אַלְּמָה כְּתִיב: ״בֵּאדַיִן בְּטֵילַת עֲבִידַת בֵּית אֱלָהָא דִּי בִּירוּשְׁלֶם״, אָמַר רָבָא: שָׁנִים מְקוּטָּעוֹת הֲווֹ.
הגמרא שואלת: בסופו של דבר, כמה שנים חסרו? אחת עשרה, שכן גלות צדקיהו התרחשה אחת עשרה שנים לאחר גלות יהויכין. כמה שנים מלך אחשוורוש? ארבע עשרה. אם כן, בשנתו הארבע עשרה, היה צריך להיבנות בית המקדש. אם כך, מדוע נאמר: "אז בטלה מלאכת בית האלוהים אשר בירושלים; ובטלה עד שנת שתים למלכות דריוש מלך פרס" (עזרא ד:כד), שמכאן עולה שבית המקדש לא נבנה במשך כל ימי מלכות אחשוורוש? אמר רבא: השנים שנמנו היו שנים חלקיות. כדי להשלים את שבעים השנים, היה צורך להמתין עד השנה השנייה למלכות דריוש השני, שאז אכן נבנה בית המקדש.

תרגומים שנוצרו על ידי בינה מלאכותית עשויים שלא להיות מדויקים לחלוטין.

למשוב או תיקוני תרגום, צור קשר עם drashot@drashot.ai.

טקסטים מסופקים על ידי Sefaria