וְאָמְדוּ שֶׁאֵין יָכוֹל לְקַבֵּל אַרְבָּעִים – פָּטוּר. אֲמָדוּהוּ לְקַבֵּל שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה, וּמִשֶּׁלָּקָה אָמְדוּ שֶׁיָּכוֹל הוּא לְקַבֵּל אַרְבָּעִים – פָּטוּר.
ואז העריכו אותו שוב והסיקו שאינו יכול לקבל ארבעים מלקות ולשרוד, הוא פטור מן המלקות הנוספות. אם הרופאים בתחילה העריכו לגביו שהוא מסוגל לקבל רק שמונה עשרה מלקות, ולאחר שהולקה שמונה עשרה פעמים העריכו שהוא מסוגל לקבל ארבעים, הוא פטור מקבלת מלקות נוספות.
גְּמָ׳ מַאי טַעְמָא? אִי כְּתִיב ״אַרְבָּעִים בְּמִסְפָּר״ הֲוָה אָמֵינָא: אַרְבָּעִים בְּמִנְיָינָא, הַשְׁתָּא דִּכְתִיב ״בְּמִסְפַּר אַרְבָּעִים״ – מִנְיָן שֶׁהוּא סוֹכֵם אֶת הָאַרְבָּעִים. אָמַר רָבָא: כַּמָּה טַפְשָׁאֵי שְׁאָר אִינָשֵׁי, דְּקָיְימִי מִקַּמֵּי סֵפֶר תּוֹרָה, וְלָא קָיְימִי מִקַּמֵּי גַּבְרָא רַבָּה, דְּאִילּוּ בְּסֵפֶר תּוֹרָה כְּתִיב ״אַרְבָּעִים״, וַאֲתוֹ רַבָּנַן בְּצַרוּ חֲדָא.
גמרא: הגמרא פותחת בדיון על מספר המלקות. מה הטעם שאמרו חכמים שהוא לוקה ארבעים חסר אחת? אילו היה כתוב: ארבעים במספר, הייתי אומר שמשמעות הדבר היא ארבעים כסכום מדויק; עכשיו שנכתב: "במספר, ארבעים," הכוונה היא לסכום המתקרב לארבעים. וכן, אמר רבא: כמה טפשים הם שאר האנשים שעומדים בפני ספר תורה העובר לפניהם, ואילו אינם עומדים בפני אדם גדול, כאשר חכם עובר לפניהם; שהרי בספר תורה כתוב ארבעים, ובאו חכמים וגרעו אחת, וקבעו את מספר המלקות לשלושים ותשע. לכאורה, סמכותם של חכמים גדולה כל כך עד שהם יכולים לתקן פסוק מפורש בתורה.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַרְבָּעִים שְׁלֵימוֹת וְכוּ׳. אָמַר רַבִּי יִצְחָק: מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי יְהוּדָה – דִּכְתִיב ״מָה הַמַּכּוֹת הָאֵלֶּה בֵּין יָדֶיךָ וְאָמַר אֲשֶׁר הֻכֵּתִי בֵּית מְאַהֲבָי״. וְרַבָּנַן? הַהוּא בְּתִינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן הוּא דִּכְתִיב.
המשנה מלמדת: רבי יהודה אומר: הוא לוקה ארבעים שלמות מלקות, כשהמכה הנוספת ניתנת בין כתפיו. רבי יצחק אומר: מה הטעם לשיטתו של רבי יהודה? זהו כפי שנאמר: "ואמר אליו מה המכות האלה בין ידיך? ואמר אשר הוכיתי בית מאהבי" (זכריה יג:ו). רבי יהודה מבין שפסוק זה מתייחס למי שיש לו פצעים ממלקות שניתנו בין זרועותיו, ומכאן שיש מכה אחת הניתנת בין הכתפיים. וכיצד מסבירים חכמים, הסבורים שאדם לוקה רק שלושים ותשע מלקות, את הפסוק הזה? הם מסבירים שפסוק זה נאמר לגבי תלמידי בית ספר שהוכו בידי רבם על רשלנות בלימודיהם, ואינו מתייחס למלקות הניתנות בידי בית הדין.
אֵין אוֹמְדִין אֶלָּא בְּמַכּוֹת הָרְאוּיוֹת וְכוּ׳. לָקָה – אִין, לֹא לָקָה – לָא.
המשנה מלמדת: אומדים את מספר המלקות שהנענש מסוגל לשאת רק במספר של מלקות הראוי להתחלק לשלוש קבוצות שוות. אם הרופאים אמדו לגביו שהוא מסוגל לקבל ארבעים מלקות ולחיות, ולאחר מכן הלקו אותו בחלק מאותן ארבעים מלקות, ואז שבו ואמדו אותו והסיקו שאינו יכול לקבל ארבעים מלקות ולחיות, הוא פטור מכל מלקות נוספות. אם הרופאים אמדו אותו בתחילה שהוא מסוגל לקבל שמונה עשרה מלקות בלבד, ולאחר שהלקו אותו שמונה עשרה מלקות אמדו שהוא מסוגל לקבל ארבעים, הוא פטור מקבלת מלקות נוספות. הגמרא מסיקה: אם הולקה בפועל, כן, הוא פטור; אם לא הולקה, לא, הוא אינו פטור מיתר ארבעים המלקות.
וּרְמִינְהוּ: אֲמָדוּהוּ לְקַבֵּל אַרְבָּעִים, וְחָזְרוּ וְאָמְדוּ שֶׁאֵין יָכוֹל לְקַבֵּל אַרְבָּעִים – פָּטוּר. אֲמָדוּהוּ לְקַבֵּל שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה, וְחָזְרוּ וַאֲמָדוּהוּ שֶׁיָּכוֹל לְקַבֵּל אַרְבָּעִים – פָּטוּר.
והגמרא מעלה סתירה מברייתא: אם הרופאים העריכו לגביו שהוא מסוגל לקבל ארבעים מלקות ולשרוד, ולאחר מכן העריכו אותו שוב והסיקו שאינו יכול לקבל ארבעים מלקות ולשרוד, הוא פטור. אם הרופאים בתחילה העריכו לגביו שהוא מסוגל לקבל רק שמונה עשרה מלקות, ולאחר מכן העריכו שהוא מסוגל לקבל ארבעים, הוא פטור. לכאורה, אפילו אם לא קיבל כלל מלקות, אם ההערכה משתנה, הרי זה כאילו הולקה.
אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: לָא קַשְׁיָא, הָא – דַּאֲמָדוּהוּ לְיוֹמֵי, הָא – דַּאֲמָדוּהוּ לִמְחַר וּלְיוֹמָא אוּחְרָא.
רב ששת אמר: אין זה קשה, שכן מקרה זה שבמשנה הוא מקרה שבו הרופאים העריכו את כשירותו לקבל מלקות לאותו יום, ולא חל שינוי במצבו; אלא התברר שההערכה הראשונית הייתה מוטעית. הוא פטור רק אם כבר הולקה; ואם לא, מבצעים הערכה נוספת. אותו מקרה שבברייתא הוא מקרה שבו הרופאים מעריכים את כשירותו לקבל מלקות ליום המחרת או ליום אחר. במקרה זה, ההערכה הראשונית הייתה מדויקת; מצבו הוא שהשתנה. לכן, אם נקבע שאינו מסוגל לקבל מלקות, הוא פטור.
מַתְנִי׳ עָבַר עֲבֵירָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ שְׁנֵי לָאוִין, אֲמָדוּהוּ אוֹמֶד אֶחָד – לוֹקֶה וּפָטוּר, וְאִם לָאו – לוֹקֶה וּמִתְרַפֵּא, וְחוֹזֵר וְלוֹקֶה.
משנה: אם אדם עבר עבירה הכרוכה בשני איסורים, והעריכו לגביו הערכה אחת של מספר המלקות שיוכל לשאת כעונש על שתי העבירות, הוא לוקה בהתאם להערכתם ופטור מכל מלקות נוספות. ואם לא, אם העריכו אותו לגבי מספר המלקות שיוכל לשאת על עבירה אחת, הוא לוקה ומותר לו להתרפא, ולאחר מכן לוקה שוב על שעבר על האיסור השני.
גְּמָ׳ וְהָתַנְיָא: אֵין אוֹמְדִין אוֹמֶד אֶחָד לִשְׁנֵי לָאוִין!
גמרא: המקרה במשנה הוא כזה שבו נעשתה הערכה אחת עבור שתי סדרות של מלקות. הגמרא שואלת: אבל האם לא שנינו בברייתא: אין עושים הערכה אחת לשני איסורים?
אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: לָא קַשְׁיָא, הָא – דַּאֲמָדוּהוּ לְאַרְבָּעִים וַחֲדָא. הָא – דַּאֲמָדוּהוּ לְאַרְבָּעִים וְתַרְתֵּי.
רב ששת אמר: אין זה קשה; פסיקה זו בברייתא, שאין עושים אומדן אחד לשני איסורים, היא במקרה שבו הרופאים אמדו לגביו שהוא מסוגל לקבל ארבעים ואחת מלקות, שתי מלקות מעבר למניין שלם. מאחר ששתי המלקות הנוספות הללו אינן מתחלקות בשלוש, שהיא דרישה המבוססת על המשנה הקודמת, הוא מקבל רק שלושים ותשע מלקות. זה מהווה רק סדרת מלקות אחת. הוא נשאר חייב לקבל סדרה נוספת של מלקות לאחר שיחלים, דבר המצריך אומדן נוסף וסדרת מלקות נוספת. אותה פסיקה במשנה, שעושים אומדן אחד לשני איסורים, היא במקרה שבו הרופאים אמדו לגביו שהוא מסוגל לקבל ארבעים ושתיים מלקות. במקרה זה, אפשר לייחס שלושים ותשע מלקות לאיסור אחד ועוד שלוש מלקות לאיסור השני. דבר זה שקול לשני אומדנים נפרדים, אף שבפועל נעשה רק אומדן אחד.
מַתְנִי׳ כֵּיצַד מַלְקִין אוֹתוֹ? כּוֹפֶה שְׁתֵּי יָדָיו עַל הָעַמּוּד הֵילָךְ וְהֵילָךְ, וְחַזַּן הַכְּנֶסֶת אוֹחֵז בִּבְגָדָיו, אִם נִקְרְעוּ – נִקְרְעוּ, וְאִם נִפְרְמוּ – נִפְרְמוּ, עַד שֶׁהוּא מְגַלֶּה אֶת לִבּוֹ. וְהָאֶבֶן נְתוּנָה מֵאַחֲרָיו. חַזַּן הַכְּנֶסֶת עוֹמֵד עָלָיו וּרְצוּעָה בְּיָדוֹ, שֶׁל עֵגֶל, כְּפוּלָה אֶחָד לִשְׁנַיִם וּשְׁנַיִם לְאַרְבָּעָה, וּשְׁתֵּי רְצוּעוֹת שֶׁל חֲמוֹר עוֹלוֹת וְיוֹרְדוֹת בָּהּ. יָדָהּ טֶפַח וּרְחָבָה טֶפַח, וְרֹאשָׁהּ מַגַּעַת עַל פִּי כְרֵיסוֹ.
משנה:כיצד מלקין אותו? כופת את שתי ידיו של הלוקה מכאן ומכאן לעמוד, ושליח הציבור אוחז בבגדיו כדי להסירם. אם נקרעו תוך כדי כך, נקרעו, ואם נפרמו, נפרמו, והוא ממשיך עד שהוא מגלה את לבו. והאבן שעליה עומד השליח בשעת ההלקאה נתונה מאחוריו של הלוקה. ושליח הציבור עומד עליה ורצועה בידו. רצועה זו של עגל היא, והיא כפולה, אחת לשתיים, ושתיים לארבע, ושתי רצועות של חמור עולות ויורדות בתוך הרצועה הכפולה של עגל. אורך ידה הוא טפח אחד, ורוחב הרצועות הוא טפח אחד, ועל הרצועה להיות ארוכה דיה כך שראשה יגיע לפי כריסו, כלומר לטבורו, כשהוא לוקה מאחור.
וּמַכֶּה אוֹתוֹ שְׁלִישׁ מִלְּפָנָיו וּשְׁתֵּי יָדוֹת מִלְּאַחֲרָיו. וְאֵינוֹ מַכֶּה אוֹתוֹ לֹא עוֹמֵד וְלֹא יוֹשֵׁב, אֶלָּא מוּטֶּה, שֶׁנֶּאֱמַר ״וְהִפִּילוֹ הַשֹּׁפֵט״,
והשמש מלקה אותו בשליש מן המלקות מלפניו, על חזהו, ושני שלישים מאחוריו, על גבו. ואינו מלקה אותו כשהלוקה עומד, ולא כשהוא יושב; אלא, הוא מלקה אותו כשהוא כפוף, כפי שנאמר: "והפילו השופט, והכהו" (דברים כ״ה:ב׳), ומכאן שהלוקה צריך להיות בתנוחה הקרובה לשכיבה.
וְהַמַּכֶּה מַכֶּה בְּיָדוֹ אַחַת בְּכׇל כֹּחוֹ, וְהַקּוֹרֵא קוֹרֵא: ״אִם לֹא תִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת וְגוֹ׳״, ״וְהִפְלָא ה׳ אֶת מַכֹּתְךָ וְאֵת מַכּוֹת וְגוֹ׳״ וְחוֹזֵר לִתְחִלַּת הַמִּקְרָא: ״וּשְׁמַרְתֶּם אֶת דִּבְרֵי הַבְּרִית הַזֹּאת וְגוֹ׳״ וְחוֹתֵם: ״וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר עָוֹן״, וְגוֹ׳, וְחוֹזֵר לִתְחִלַּת הַמִּקְרָא.
והשמש המלקה את מי שמקבל מלקות מלקה [makeh] אותו ביד אחת בכל כוחו, והכרוז של בית הדין מקריא את הפסוקים: "אם לא תשמור לעשות את כל דברי התורה הזאת הכתובים בספר הזה, ליראה את השם הנכבד והנורא הזה, ה' אלוהיך. והפלא ה' את מכותך [makkotekha] ואת המכות של זרעך, מכות גדולות ונאמנות וחליים רעים ונאמנים" (דברים כח:נח–נט). ואז הוא חוזר לתחילת הפסוק. הוא גם מקריא: "ושמרתם את דברי הברית הזאת, ועשיתם אותם, למען תשכילו את כל אשר תעשון" (דברים כט:ח), ומסיים בפסוק: "והוא רחום יכפר עון ולא ישחית; והרבה להשיב אפו ולא יעיר כל חמתו" (תהילים עח:לח), ואז חוזר לתחילת הפסוק הפותח: "אם לא תשמור לעשות."
וְאִם מֵת תַּחַת יָדוֹ – פָּטוּר. הוֹסִיף לוֹ עוֹד רְצוּעָה אַחַת וּמֵת – הֲרֵי זֶה גּוֹלֶה עַל יָדוֹ. נִתְקַלְקֵל, בֵּין בְּרֵיעִי בֵּין בְּמַיִם – פָּטוּר, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: הָאִישׁ – בְּרֵיעִי, וְהָאִשָּׁה – בְּמַיִם.
אם מי שלוקה מת בידי השמש, האחרון פטור, מפני שפעל על פי הוראת בית הדין. אם השמש הוסיף לו מלקה נוספת ברצועה והוא מת, השמש גולה לעיר מקלט בגללו, כרוצח בשגגה. אם מי שלוקה מלכלך את עצמו, מחמת פחד או כאב, בין בצואה ובין במי רגליים, הוא פטור ממלקות נוספות. רבי יהודה אומר שסף הבושה לגברים ולנשים שונה: האיש נפטר אם לכלך את עצמו בצואה, והאישה נפטרת אפילו במי רגליים.
תרגומים שנוצרו על ידי בינה מלאכותית עשויים שלא להיות מדויקים לחלוטין.
למשוב או תיקוני תרגום, צור קשר עם drashot@drashot.ai.
טקסטים מסופקים על ידי Sefaria