אֶלָּא קְרָא יַתִּירָא הוּא, מִכְּדֵי כְּתִיב ״וְהֵבֵאתָ שָׁם וְאָכַלְתָּ לִפְנֵי ה׳ אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם וְגוֹ׳״, לִכְתּוֹב רַחֲמָנָא ״לֹא תוּכַל לְאוֹכְלָם״, מִיהְדָּר מְפָרֵשׁ בְּהוּ רַחֲמָנָא לְמָה לִי?
אלא, הלימוד הוא שכל הפסוק הפותח: "לֹא תוּכַל לֶאֱכֹל בִּשְׁעָרֶיךָ מַעְשַׂר דְּגָנְךָ" (דברים יב:יז) הוא פסוק מיותר. שהרי כבר נכתב: "וַהֲבֵאתֶם שָׁמָּה עֹלֹתֵיכֶם וְזִבְחֵיכֶם וְאֶת מַעְשְׂרֹתֵיכֶם וְאֵת תְּרוּמַת יֶדְכֶם וְנִדְרֵיכֶם וְנִדְבֹתֵיכֶם וּבְכֹרוֹת בְּקַרְכֶם וְצֹאנְכֶם, וַאֲכַלְתֶּם שָׁם לִפְנֵי ה׳ אֱלֹהֵיכֶם" (דברים יב:ו–ז); כל הדברים שיש לאוכלם בתוך חומות ירושלים נמנו. יניח נא הרחמן לכתוב בפשטות: לא תאכלם, בלשון כללית, והיה בכך איסור שעל כל אחד מן המקרים המנויים היה אדם חייב מלקות. למה לי שהרחמן ישוב וימנה ויפרט כל אחד מהם?
אֶלָּא לְיַחוֹדֵי לְהוּ לָאוֵי לְכׇל חַד וְחַד.
אלא, חזרה זו באה לציין איסורים נוספים על כל אחד ואחד מן המקרים המנויים בפסוק המאוחר יותר (דברים י"ב:י"ז). האיסור אינו נלמד באמצעות קל וחומר; אלא הוא נלמד מן הפסוק המיותר. רבי שמעון לומד באמצעות היקשי קל וחומר את האיסור הנוסף החל בכל אחד מן המקרים הללו.
גּוּפָא, אָמַר רָבָא: זָר שֶׁאָכַל מִן הָעוֹלָה לִפְנֵי זְרִיקָה חוּץ לַחוֹמָה – לְרַבִּי שִׁמְעוֹן לוֹקֶה חָמֵשׁ. וְלִילְקֵי נָמֵי מִשּׁוּם: ״וְזָר לֹא יֹאכַל כִּי קֹדֶשׁ הֵם״! הָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דִּלְכֹהֲנִים חֲזֵי, הָכָא דִּלְכֹהֲנִים נָמֵי לָא חֲזֵי.
§ באשר לעניין עצמו, רבא אומר: באשר לזר שאכל מבשר עולה לפני זריקת דמה, מחוץ לחומות, לשיטת רבי שמעון הוא לוקה חמש מלקויות. הגמרא מציעה: ושילקה גם כן משום שעבר על האיסור: "וזר לא יאכל, כי קודש הם" (שמות כט:לג). הגמרא מסבירה: דבר זה האוסר על זר לאכול מאכל מקודש חל רק במקרה שבו המאכל ראוי לאכילה לכהנים. כאן, שבו המאכל אינו ראוי לאכילה גם לכהנים, שכן אין היתר לאיש לאכול מעולה, אין איסור מיוחד החל על זר.
וְלִילְקֵי נָמֵי מִשּׁוּם ״וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה לֹא תֹאכֵלוּ״, כֵּיוָן שֶׁיָּצָא בָּשָׂר חוּץ לִמְחִיצָתוֹ – נֶאֱסָר! הָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דְּבִפְנִים חֲזֵי, הָכָא דִּבְפָנִים נָמֵי לָא חֲזֵי.
הגמרא מציעה: ושילקה גם משום שעבר על האיסור: "ובשר בשדה טרפה לא תאכלו" (שמות כב:ל). מן הלשון "בשדה" נלמדת הלכה כללית: משיצא הבשר מחוץ למחיצתו והוא בשדה, כגון בשר קודשים שהוצא אל מחוץ ליריעות המשכן המגדירות את העזרה, יש בכך איסור, והבשר אסור. הגמרא מסבירה: דבר זה, האיסור לאכול בשר קודשים מחוץ למחיצת עזרת המקדש, חל רק במקרה שבו הבשר ראוי לאכילה בפנים העזרה. כאן, במקרה של עולה, שבו הבשר אינו ראוי לאכילה בפנים העזרה גם כן, שכן אין רשות לאיש לאכול מן העולה, אין איסור מיוחד החל על זר האוכל מן הבשר מחוץ לעזרה.
וְלִילְקֵי נָמֵי כִּדְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, דְּאָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: ״לֹא יֵאָכֵל כִּי קֹדֶשׁ הוּא״,
הגמרא מציעה: ושילקה אותו גם כן בהתאם לדבריו של רבי אליעזר. שכן רבי אליעזר אומר שכאשר נאמר לגבי בשר ושיירי הלחם מקרבנות המילואים: "לא יֵאָכֵל כי קֹדש הוא" (שמות כט, לד),
תרגומים שנוצרו על ידי בינה מלאכותית עשויים שלא להיות מדויקים לחלוטין.
למשוב או תיקוני תרגום, צור קשר עם drashot@drashot.ai.
טקסטים מסופקים על ידי Sefaria