Drashot AI Logo
נִקּוּרִים נִקּוּרִים בָּעִיסָּה – תּוֹלִין, לֹא אוֹכְלִין וְלֹא שׂוֹרְפִין.
חורים קטנים בבצק במקום שהתרנגולות ניקרו בו, במקרה זה הבצק מוחזק בתלייה; אין אוכלים אותו ואין שורפים אותו, שכן ייתכן שהתרנגולות שתו מן הנוזלים הטמאים לפני שניקרו בבצק, אך אין לכך הוכחה. אף על פי שזהו מקרה שבו אי אפשר לשאול אותן, דבר שבדרך כלל היה מביא לכך שהבצק ייחשב טהור, כאן הוא נחשב טמא מחמת הספק. העובדה שבמקרה השני של הברייתא הוא אינו נחשב לטמא בוודאות תומכת בדעתו של רבי יוחנן, הסבור שבמקרה של הילד גם מעמדו של הבצק נשאר עניין של ספק.
אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בְּמַשְׁקִים לְבָנִים, אֲבָל בְּמַשְׁקִים אֲדוּמִּים – אִם אִיתָא דִּנְקִיר מִידָּע יְדִיעַ. וְדִילְמָא בְּלַעְתִּינְהוּ עִיסָּה?
רבי יהושע בן לוי אומר: הם לימדו הלכה זו רק במקרה של נוזל לבן, כאשר מראה סימני הניקור אינו מספק הוכחה אם התרנגולות שתו קודם לכן מן הנוזל, אבל במקרה של נוזל אדום טמא, אם אכן ניקרו, היה הדבר נודע שהן שתו מן הנוזל, שכן סימני הניקור היו נצבעים באדום. הגמרא שואלת: אפילו אם הנוזל היה אדום ולא היו סימנים אדומים על הבצק, כיצד אפשר לומר בוודאות שהן לא ניקרו? שמא הבצק ספג את הנוזל, ולא הותיר סימן שניתן לזהותו?
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: דָּבָר זֶה שָׁמַע בְּרִיבִּי, וּפֵירוּשׁוֹ לֹא שָׁמַע: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בְּמַשְׁקִים צְלוּלִים, שֶׁבָּבוּאָה שֶׁל תִּינוֹק נִיכָּר בָּהֶ[ן], אֲבָל מַשְׁקִים עֲכוּרִים – לֹא.
רבי יוחנן אומר: המכובד, כלומר, רבי יהושע בן לוי, שמע דבר זה, אך לא שמע את פירושו, והיה עליו להוסיף פרט נוסף: שנו הלכה זו רק במקרה של נוזל צלול, שיכול להיספג בבצק מבלי להשאיר כתם. מה פירוש צלול? הכוונה היא לנוזל שבו בבואתו [bavua] של ילד ניכרת כשהוא מביט לתוכו. אבל במקרה של נוזל עכור, הלכה זו לא נאמרה, שכן הנוזל היה משאיר סימן.
מַתְנִי׳ לֹא יִתְיַיחֵד אָדָם עִם שְׁתֵּי נָשִׁים, אֲבָל אִשָּׁה אַחַת מִתְיַיחֶדֶת עִם שְׁנֵי אֲנָשִׁים. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אַף אִישׁ אֶחָד מִתְיַיחֵד עִם שְׁתֵּי נָשִׁים בִּזְמַן שֶׁאִשְׁתּוֹ עִמּוֹ, וְיָשֵׁן עִמָּהֶם בְּפוּנְדְּקִי, מִפְּנֵי שֶׁאִשְׁתּוֹ מְשַׁמַּרְתּוֹ. מִתְיַיחֵד אָדָם עִם אִמּוֹ וְעִם בִּתּוֹ וְיָשֵׁן עִמָּהֶם בְּקֵירוּב בָּשָׂר. וְאִם הִגְדִּילוּ – זוֹ יְשֵׁנָה בִּכְסוּתָהּ וְזֶה יָשֵׁן בִּכְסוּתוֹ.
משנה:איש לא יתייחד עם שתי נשים שמא יחטא עמן, אבל אישה אחת מתייחדת עם שני אנשים. רבי שמעון אומר: אפילו איש אחד מתייחד עם שתי נשים כשאשתו עמו, ובאותו מצב הוא אף רשאי ללון באותו פונדק עם שתי נשים, מפני שאשתו משמרתו מלחטוא עמן. ועוד אמרו כי איש מתייחד עם אמו, ועם בתו, וישן עמן בקירוב בשר בלא בגדים, שכן אין לחשוש שיבואו לידי תשמיש. וכאשר הם, הבן או הבת, גדלו, זה ישן בבגדה וזו ישנה בבגדו, אבל רשאים הם לחלוק מיטה.
גְּמָ׳ מַאי טַעְמָא? תְּנָא דְּבֵי אֵלִיָּהוּ: הוֹאִיל וְנָשִׁים דַּעְתָּן קַלּוֹת עֲלֵיהֶן.
גמרא:מה הטעם שאסור לאיש להתייחד עם שתי נשים, אך לאישה מותר להתייחד עם שני גברים? בית מדרשו של אליהו לימד: מפני שנשים דעתן קלה והן מתפתות ביתר קלות.
מְנָא הָנֵי מִילֵּי? אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: רֶמֶז לְיִחוּד מִן הַתּוֹרָה מִנַּיִן – שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי יְסִיתְךָ אָחִיךָ בֶן אִמֶּךָ״.
הגמרא שואלת: מנין הדברים הללו, שאסור לאיש להתייחד עם נשים, נלמדים? רבי יוחנן אומר משום רבי ישמעאל: מנין יש רמז מן התורה הכתובה לאיסור ייחוד? שנאמר לגבי מי שמסית אחרים לעבודת אלילים: "כי יסיתך אחיך בן אמך" (דברים יג:ז).
וְכִי בֶּן אֵם מֵסִית, בֶּן אָב אֵינוֹ מֵסִית? אֶלָּא לוֹמַר לָךְ: בֵּן מִתְיַיחֵד עִם אִמּוֹ, וְאָסוּר לְהִתְיַיחֵד עִם כׇּל עֲרָיוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה.
רבי ישמעאל שוקל מדוע התורה משתמשת בדוגמה של "בן אמך". וכי רק בן האם הוא המסית? והלא גם בן האב מסית? אלא, הפסוק בא לומר לך: בן מתייחד עם אמו. לפיכך, אם לאישה יש שני בנים משני בעלים שונים, שניהם יישארו קרובים אליה. לכן התורה משתמשת בדוגמה של "בן אמך", משום שאחים למחצה החולקים אם נעשים קרובים זה לזה. לעומת זאת, אחים למחצה החולקים אב לא ייעשו קרובים, שכן אשת אביו של אדם שאינה אמו היא ערווה אסורה. ואסור להתייחד עם מי שהיחסים עמו אסורים מן התורה.
פְּשָׁטֵיהּ דִּקְרָא בְּמַאי כְּתִיב? אָמַר אַבָּיֵי: לָא מִיבַּעְיָא קָאָמַר. לָא מִיבַּעְיָא בֶּן אָב, דְּסָנֵי לֵיהּ וְעָיֵיץ לֵיהּ עֵצוֹת רָעוֹת, אֶלָּא אֲפִילּוּ בֶּן אֵם, דְּלָא סָנֵי לֵיהּ – אֵימָא צָיְיתִי לֵיהּ, קָא מַשְׁמַע לַן.
מאחר שפסוק זה רק רומז לאיסור הייחוד, הגמרא שואלת: למה מתכוונת בפשטות משמעותו של הפסוק הכתוב, כלומר, בהקשר של הסתה לעבודת אלילים, מדוע הוא מדגיש "בן אמך"? אמר אביי: הפסוק מדבר בלשון של: לא נצרכה. לא נצרכה לומר שאין להתפתות על ידי בן אב, ששונא אותו בשל יריבותם על ירושת אביהם ולכן נותן לו עצה רעה. אלא, כך הוא הדין אפילו בבן אם, שאינו שונא אותו, שכן אינם יריבים על אותה ירושה, שהרי כל אחד יורש מאביו שלו. לכן אפשר היה לומר שעליו לשמוע לו ולקבל את עצתו. משום כך מלמדנו הכתוב שלא ישים לב לפיתוייו.
נֵימָא מַתְנִיתִין דְּלָא כְּאַבָּא שָׁאוּל, דְּתַנְיָא: כׇּל שְׁלֹשִׁים יוֹם – יוֹצֵא בְּחֵיק, וְנִקְבָּר בְּאִשָּׁה אַחַת וּשְׁנֵי אֲנָשִׁים, אֲבָל לֹא בְּאִישׁ אֶחָד וּשְׁתֵּי נָשִׁים. אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר: אַף בְּאִישׁ אֶחָד וּשְׁתֵּי נָשִׁים.
הגמרא מעירה: האם נאמר שהמשנה אינה בהתאם לדעתו של אבא שאול, כפי שנלמד בברייתא: אם ילד מת בכל זמן במהלך שלושים הימים הראשונים לאחר לידתו, אין עורכים לו הלוויה כראוי אלא מוציאים אותו כשהוא מוחזק בחיקם, ולא על אלונקה, וקוברים אותו אישה אחת ושני גברים. אבל אין לקבור אותו איש אחד ושתי נשים, משום האיסור על ייחוד. אבא שאול אומר: מותר אפילו לקבור אותו איש אחד ושתי נשים. מכאן שאבא שאול סבור שמותר לאיש להתייחד עם שתי נשים.
אֲפִילּוּ תֵּימָא אַבָּא שָׁאוּל, בִּשְׁעַת אֲנִינוּת תְּבִיר יִצְרֵיהּ.
הגמרא דוחה זאת: אתה יכול אפילו לומר שהמשנה היא בהתאם לדעתו של אבא שאול, שכן הוא מתיר זאת רק במקרה של הברייתא, משום שבשעת אבלות קשה, כלומר, מיד לאחר שקרוב משפחה נפטר, היצר של אדם לחטוא נשבר, ואין חשש שמא יבוא לידי חטא.
וְרַבָּנַן סָבְרִי לַהּ כְּרַבִּי יִצְחָק. דְּאָמַר רַבִּי יִצְחָק: ״מַה יִּתְאוֹנֵן אָדָם חָי גֶּבֶר עַל חֲטָאָיו״ – אֲפִילּוּ בִּשְׁעַת אֲנִינוּתוֹ שֶׁל אָדָם יִצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו. וְאַבָּא שָׁאוּל? כִּי כְּתִיב הָהוּא – בְּמִתְרַעֵם עַל מִדּוֹתָיו כְּתִיב, וְהָכִי קָאָמַר: מָה יִתְרַעֵם עַל מִדּוֹתָיו, וְכִי גָּבַר עַל חֲטָאָיו? דַּיּוֹ חַיִּים שֶׁנָּתַתִּי לוֹ!
והרבנים, המתירים את הייחוד כאסור אפילו אז, סוברים בהתאם לדבריו של רבי יצחק, שכן רבי יצחק אומר כך לגבי הפסוק: "מדוע יתאונן אדם חי, גבר על חטאיו?" (איכה ג:לט): אפילו בשעת אבלו הקשה של אדם, יצרו לחטוא מתגבר עליו. הגמרא שואלת: וכיצד מסביר אבא שאול פסוק זה? הגמרא משיבה: כאשר זה נכתב, הוא נכתב לגבי מי שמתלונן על דרכי ה'. וזהו מה שהפסוק אומר: מדוע אדם מתלונן על דרכי ה' וטוען שנהגו עמו שלא בצדק? וכי גבר על חטאיו? ה' משיב: החיים שנתתי לו דיים לו, ואין הוא ראוי ליותר.
וְרַבָּנַן? כִּי הָהוּא מַעֲשֶׂה דְּהַהִיא אִיתְּתָא דַּהֲוָה עוֹבָדָא וְאַפֵּיקְתֵּיהּ.
והרבנים חוששים מפני האפשרות של חטא אפילו בשעות של אבל כבד, כמו אותו מעשה באישה אחת, שכן היה מעשה שבו היא הוציאה את בעלה מקברו. כאשר ביקרה בקבר בעלה, היא קיימה יחסי אישות עם אדם שהוטל עליו לשמור על גופתו של מי שהוצא להורג בידי המלך. בינתיים, אותה גופה נלקחה, והיא הציעה שיוציאו את בעלה מקברו כדי שהשומר יוכל לטעון שמילא את תפקידו כראוי. דבר זה מוכיח שאפילו בשעת אבל אדם עלול להיכנע לפיתוי.
אֲבָל אִשָּׁה אַחַת. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בִּכְשֵׁרִים, אֲבָל בִּפְרוּצִים – אֲפִילּוּ בֵּי עַשְׂרָה נָמֵי לָא. הֲוָה מַעֲשֶׂה, וְהוֹצִיאוּהָ עֲשָׂרָה בַּמִּטָּה. אָמַר רַב יוֹסֵף: תִּדַּע, דְּמִיחַבְּרִי בֵּי עַשְׂרָה וְגָנְבִי כְּשׁוּרָא וְלָא מִיכַּסְפִי מֵהֲדָדֵי.
§ המשנה מלמדת: אבל אישה אחת רשאית להתייחד עם שני גברים. רב יהודה אומר שרב אומר: לימדו הלכה זו רק ביחס לגברים בעלי מוסר ראוי, אבל ביחס לאלה השקועים בפריצות מינית, אין היא רשאית להתייחד אפילו עם עשרה גברים. היה מעשה שבו עשרה גברים הוציאו אישה על אלונקה, כאילו הייתה מתה, ובעלו אותה. רב יוסף אומר: דע שכך הוא, שהרי עשרה אנשים יתאגדו ויגנבו קורה כבדה מבלי להתבייש זה בפני זה. בדומה לכך, כמה גברים יכולים לחבור יחד למעשה זימה בלי בושה.
נֵימָא מְסַיַּיע לֵיהּ: מוֹסְרִין לוֹ שְׁנֵי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, שֶׁמָּא יָבֹא עָלֶיהָ בַּדֶּרֶךְ. תַּלְמִידֵי חֲכָמִים – אֵין, אִינָשֵׁי דְּעָלְמָא – לָא? שָׁאנֵי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים דְּיָדְעִי
הגמרא מציעה: האם נאמר שהמשנה הבאה (סוטה ז ע"א) תומכת בו: נשנה לגבי מי שמביא את אשתו, שהוא חושד בה שזינתה [סוטה], אל המקדש כדי לקיים את טקס מי המרים, שמספקים לו שני תלמידי חכמים שילוו אותם שמא יבוא עליה בדרך, שכן עד שלא נעשה הטקס היא נשארת אסורה לבעלה? ניתן להסיק מכאן: שני תלמידי חכמים, כן; נוכחותם תבטיח שאיש לא יבוא לידי ביאה אסורה. אנשים רגילים, לא; עדיין יש חשש שהם יבואו לידי ביאה. מכאן שאי אפשר לסמוך על אנשים מן השורה לעניין ייחוד עם אישה. הגמרא דוחה ראיה זו: הטעם שיש צורך שיהיו תלמידי חכמים הוא שתלמידי חכמים שונים, בכך שהם יודעים

תרגומים שנוצרו על ידי בינה מלאכותית עשויים שלא להיות מדויקים לחלוטין.

למשוב או תיקוני תרגום, צור קשר עם drashot@drashot.ai.

טקסטים מסופקים על ידי Sefaria