החכמים לימדו שהיצמדות הילדים אליה מוכיחה שהיא אמם רק לעניין הדברים המקודשים של הגבול, כלומר, תרומה, שמשמעות הדבר היא שאם היא אשת כהן, ילדיה רשאים לאכול תרומה. אבל לעניין יוחסין, אין סומכים על הוכחה זו, ובנותיה אינן רשאיות להינשא לכהנים. ורבי יוחנן אומר: אם הילדים דבקים בה, הם נחשבים לשלה מכל הבחינות, אפילו לעניין יוחסין.

הגמרא מעירה: ורבי יוחנן הולך בעקבות קו ההיגיון הרגיל שלו, שכן רבי חייא בר אבא אומר שרבי יוחנן אומר: בית הדין מלקה אדם שעליו עדים מעידים שעבר על איסור על סמך חזקה, אף אם אין עדות הקובעת באופן מוחלט שהאדם עבר על איסור, כפי שיוסבר. וכן, בית הדין סוקל או שורף אדם שעליו עדים מעידים שעבר על איסור שדינו מיתת בית דין על סמך חזקה. אבל אין שורפים תרומה על סמך חזקה אלא אם כן יש עדות שהיא נטמאה.

כיצד כן? בית הדין מלקה אדם שעליו העידו עדים כי עבר על איסור על סמך חזקה, בהתאם לדעתו של רב יהודה. שכן רב יהודה אומר: אם לאישה הייתה בין שכנותיה חזקת נידה, ועדים העידו כי בעלה קיים עמה יחסי אישות, הוא לוקה משום מעמדה כנידה, ואין צורך בעדות שהיא הייתה נידה.

בית הדין סוקל או שורף אדם שעליו מעידים עדים כי עבר על איסור שעונשו מיתת בית דין על סמך חזקה, בהתאם לדעתו של רבה בר רב הונא. כפי שאומר רבה בר רב הונא: לגבי איש ואישה וכן ילד וילדה שגדלו יחד באותו בית כמשפחה אחת, החזקה היא שהם קרובים, אף ללא עדות עדים על כך. לפיכך, סוקלים אותם משום שקיימו יחסי אישות זה עם זה אם הילד הזכר, שכעת הוא בוגר, מקיים יחסי אישות עם האישה, שכן הדבר נחשב גילוי עריות. ושורפים אותם משום שקיימו יחסי אישות זה עם זה אם האיש מקיים יחסי אישות עם הילדה, שכעת היא בוגרת, שכן היא נחשבת לבת אשתו.

הגמרא מצטטת מעשה קשור: רבי שמעון בן פזי אומר שרבי יהושע בן לוי אומר בשם בר קפרא: מעשה היה באישה שבאה לירושלים עם ילד רכוב על כתפיה, כדרכה של אם ובנה, והיא גידלה אותו, והוא לבסוף בא עליה. והביאום לבית דין וסקלום על שעברו על האיסור של אם ובנה הבאים זה על זו. וזה היה לא מפני שהוא היה בוודאות בנה, שכן לא הייתה להם עדות על כך, אלא מפני שהיה דבוק אליה, ולכן היה לו מעמד חזקה שהוא בנה.

רבי יוחנן קבע: אבל אין שורפים תרומה על סמך חזקה. שכן רבי שמעון בן לקיש אומר: שורפים תרומה על סמך חזקה, ורבי יוחנן אומר: אין שורפים תרומה במקרה זה. הגמרא מעירה: והם הולכים לפי קווי ההיגיון הרגילים שלהם בעניין זה, כפי שלמדנו במשנה (טהרות ג:ח): אם ילד טמא נמצא לצד בצק שנילוש בטהרה, ויש בידו בצק תפוח שאולי הופרש מן החלק הגדול יותר של הבצק, רבי מאיר מטהר את הבצק , שכן אין הוכחה שהילד נגע בו, שהרי ייתכן שמישהו אחר נתן לו את החתיכה. וחכמים מטמאים אותו, שכן הם מניחים שהוא נגע בבצק. הילד מוחזק כטמא מפני שדרכו של ילד למשמש [letappe’aḥ] בחפצים.

ודנו באותו מקרה: מה טעמו של רבי מאיר? הוא סבור כי רוב הילדים נוגעים בדברים, במקרה זה בבצק, שנמצאים בהישג יד, ומיעוטם אינם נוגעים בדברים שבהישג יד, והבצק עצמו מוחזק בטהרה, שכן טומאתו לא הוכרעה בוודאות. ואם מצרפים את המיעוט של הילדים שאינם נוגעים בדברים שבהישג יד לחזקת הטהרה של הבצק, כוחו של הרוב של הילדים הנוגעים בדברים שבהישג יד נחלש. לפיכך, הבצק נחשב טהור. וחכמים סבורים שבמקום שהולכים אחר הרוב, המיעוט נחשב כאילו אינו קיים. ממילא, יש התנגשות בין הגורמים המכריעים של הרוב של הילדים הטמאים הנוגעים בדברים שבהישג יד לבין חזקת הטהרה של הבצק. במקרה זה, הרוב גובר.

ריש לקיש אומר בשם רבי אושעיא: זוהלכה של ילד היא דוגמה לחזקה, כלומר, שילדים נוגעים בחפצים שבהישג ידם, שעל פיה שורפים תרומה, שכן החכמים סבורים שמבוסס דיו שהבצק נטמא כדי להתיר לשורפו. רבי יוחנן אומר: זו אינה החזקה שעל פיה שורפים תרומה. אלא, הבצק מונח בצד ואין לאוכלו ולא לשורפו.

הגמרא שואלת: אבל אם כן, לפי רבי יוחנן, מהי החזקה שעל פיה שורפים תרומה? הגמרא משיבה: כפי שלמדנו בברייתא: במקרה שבו בצק מגולגל נמצא בבית, ויש שם שרצים, שמטמאים במיתתם, וצפרדעים, שאינן מטמאות, נמצאים גם שם, ונמצאו חתיכות של יצור בלתי מזוהה בבצק המגולגל, אם הרוב של היצורים בבית הם שרצים, הבצק טמא, שכן החזקה היא שהחתיכות הן משרץ. אם הרוב הם צפרדעים, הוא טהור.

הגמרא מעירה: נלמד בברייתאבהתאם לדעתו של רבי יוחנן: יש עיקרון שלפיו כאשר מקרה אפשרי של טומאה אינו ניתן לבירור, אפילו אם אירע ברשות היחיד, שבה בדרך כלל מקרים של ספק טומאה נחשבים טמאים, הוא נחשב טהור. שני דברים אינם בני שאלה, כלומר, אי אפשר לברר מה אירע באמצעות חקירה. ואף על פי כן, בשני המקרים הללו החכמים החשיבו אותם כדברים שהם בני שאלה וטימאו אותם במקרי ספק ברשות היחיד. שני המקרים הם של קטן והלכה נוספת.

המקרה של ילד הוא זה שאמרנו בנוגע לילד המחזיק מעט בצק שנמצא לצד חתיכה גדולה יותר של בצק. כל הבצק נחשב טמא, שכן אי אפשר לשאול את הילד אם טימא את הבצק או לא. ומהו הנוסף האחד? אם בצק שהתחיל להיעשות בטהרה היה מונח בתוך הבית, והיו שם תרנגולים ונוזלים טמאים, ונמצא כי היו