שְׁמַע מִינַּהּ בַּעֲלֵי חַיִּים נִדְחִים,
הסיקו מכך שיצורים חיים יכולים להיות נדחים לצמיתות. לא רק קורבן שכבר נשחט, אלא גם בעל חיים חי שהופרש כקורבן ונפסל, נדחה לצמיתות מהקרבה על המזבח. כך גם כאן, כאשר הקדיש רק חצי ממנו, אין אפשרות להקריב את בעל החיים והוא נדחה. פסיקה זו עומדת בניגוד לטענה שרק בעלי חיים שנשחטו נדחים לצמיתות.
וּשְׁמַע מִינַּהּ דָּחוּי מֵעִיקָּרָא הָוֵי דָּחוּי, וּשְׁמַע מִינַּהּ יֵשׁ דִּחוּי בְּדָמִים.
וכן עוד, למד ממנה שדחייה מעיקרה, כלומר, תנאי הפוסל את הבהמה מהקרבה שהיה קיים בשעה שהבהמה הוקדשה לראשונה, נחשבת לדחייה קבועה. אין אומרים שההלכה של דחייה חלה רק על בהמה שהייתה ראויה להקרבה בשעה שהוקדשה ולאחר מכן נדחתה. ולמד ממנה שיש דחייה לא רק לגבי הקרבן עצמו, אלא גם לגבי ערך כספי, כלומר, דחייה חלה אפילו על בהמה שערכה הוקדש. במקרה זה, חצי בהמה אינו מוקדש להיקרב כקרבן, ואף על פי כן הוא עדיין יכול להידחות מן המזבח לצמיתות.
בָּעֵי רָבָא: ״חֶצְיֵיךְ בַּחֲצִי פְרוּטָה, וְחֶצְיֵיךְ בַּחֲצִי פְרוּטָה״ מַהוּ? כֵּיוָן דְּאָמַר לַהּ ״חֲצִי פְרוּטָה״ – פַּסְקַהּ, אוֹ דִילְמָא מוֹנֶה וְהוֹלֵךְ הוּא?
§ רבא מעלה דילמה: אם אדם אומר לאישה: חצייך מקודשת בחצי של פרוטה אחת, וחצייך בחצי של פרוטה אחת, מהי ההלכה? האם אומרים שמאחר שאמר לה: חצי של פרוטה אחת, הוא חילק את דבריו? במילים אחרות, בכך שפירט חצי פרוטה אחת הוא התכוון שהקידושין ייעשו בשני שלבים, עם חצי פרוטה לכל שלב, וחצי פרוטה אינו מחיל קידושין. או שמא הוא היה מונה לקראת הסכום המלא של כסף הקידושין, ומתכוון שהקידושין יחולו בפעם אחת.
אִם תִּימְצֵי לוֹמַר מוֹנֶה וְהוֹלֵךְ הוּא, ״חֶצְיֵיךְ בִּפְרוּטָה וְחֶצְיֵיךְ בִּפְרוּטָה״ מַהוּ? כֵּיוָן דְּאָמַר לַהּ בִּפְרוּטָה וּפְרוּטָה – פַּסְקַהּ לְמִילְּתֵיהּ, אוֹ דִילְמָא כֹּל בְּיוֹמֵיהּ מוֹנֶה וְהוֹלֵךְ הוּא?
ואם תאמר שבאותו מקרה הדבר נחשב כאילו הוא מונה, אז אם אמר לה: חצייך מקודשת בפרוטה אחת וחצייך בפרוטה אחת, מהי ההלכה? האם אומרים שמאחר שאמר לה: בפרוטה אחת ובפרוטה אחת, חילק את דבריו והתכוון לקדש את שני חצאיה בנפרד, ואין אדם יכול לקדש חצי אישה? או שמא כל דבר שהוא עושה באותו יום נחשב כאילו הוא מונה, כלומר, מאחר שהתכוון להשלים את המעשה באותו יום, הרי זה כאילו התקדשה בשתי פרוטות.
אִם תִּימְצֵי לוֹמַר כֹּל בְּיוֹמֵיהּ מוֹנֶה וְהוֹלֵךְ הוּא, ״חֶצְיֵיךְ בִּפְרוּטָה הַיּוֹם וְחֶצְיֵיךְ בִּפְרוּטָה לְמָחָר״ מַהוּ? כֵּיוָן דְּאָמַר לַהּ לְמָחָר – פַּסְקַהּ, אוֹ דִילְמָא הָכִי קָאָמַר לַהּ: ״קִדּוּשִׁין מַתְחֲלוּ מֵהָאִידָּנָא וּמִגְמָר לָא נִיגְמְרוּ עַד לִמְחַר״?
ואם תאמר שכל מה שהוא עושה באותו יום נחשב כאילו הוא מונה, אז אם אמר לה: חצייך מקודשת בפרוטה אחת היום, וחצייך מקודשת בפרוטה אחת מחר, מהי ההלכה? האם אומרים שמאחר שאמר לה: מחר, הוא חילק את דבריו, דבר המונע את צירוף הימים, או שמא כך הוא אומר לה: הקידושין מתחילים מעכשיו, והם לא יושלמו עד מחר.
״שְׁנֵי חֲצָיַיִךְ בִּפְרוּטָה״ מַהוּ? הָכָא וַדַּאי בְּחַד זִימְנָא קָאָמַר לַהּ, אוֹ דִילְמָא אֵין אִשָּׁה מִתְקַדֶּשֶׁת לַחֲצָאִין כְּלָל? תֵּיקוּ.
רבא מוסיף ושואל: אם אמר לה: שני חצאיך מקודשות בפרוטה אחת, מהי ההלכה? כאן, ודאי דיבר אליה בפעם אחת, כלומר, הוא לא חילק את דבריו לשניים, ולכן זו אמורה להיות קידושין תקפים, או שמא אישה אינה יכולה להתקדש לחצאין כלל. לא נמצאה הכרעה לאף אחת מן השאלות הללו, ולכן הגמרא אומרת שהספקות יעמדו בלא הכרעה.
בָּעֵי רָבָא: ״שְׁתֵּי בְנוֹתֶיךָ לִשְׁנֵי בָנַי בִּפְרוּטָה״ מַהוּ? בָּתַר נוֹתֵן וּמְקַבֵּל אָזְלִינַן וְהָאִיכָּא מָמוֹנָא, אוֹ דִילְמָא בָּתַר דִּידְהוּ אָזְלִינַן וְהָא לֵיכָּא? תֵּיקוּ.
רבא מעלה דילמה נוספת. אם אדם אחד אמר לאחר: שתי בנותיך תהיינה מקודשות לשני בניי בפרוטה אחת, מהי ההלכה? הגמרא מסבירה את שני צדדי הדילמה: האם אנו הולכים אחר הנותן והמקבל, וכיוון שהנותן נותן פרוטה אחת והמקבל מקבל פרוטה אחת, יש כאן כסף, שכן פרוטה אחת נחשבת לכסף ולכן הקידושין תקפים. או שמא אנו הולכים אחריהם, כלומר, אחר מי שמושפעים מן העניין, במקרה זה הבנים והבנות, ואין פרוטה אחת לכל אחד מן האנשים הללו, ולכן הקידושין אינם תקפים? גם שאלה זו נותרת ללא מענה, ולכן הגמרא אומרת שהדילמה תעמוד בלתי מוכרעת.
בָּעֵי רַב פָּפָּא: ״בִּתְּךָ וּפָרָתְךָ בִּפְרוּטָה״ מַהוּ? מִי אָמְרִינַן בִּתְּךָ בַּחֲצִי פְרוּטָה וּפָרָתְךָ בַּחֲצִי פְרוּטָה, אוֹ דִילְמָא בִּתְּךָ בִּפְרוּטָה וּפָרָתְךָ בִּמְשִׁיכָה? תֵּיקוּ.
רב פפא מעלה דילמה: אם אדם אחד אמר לחברו: הריני קונה את בתך ואת פרתך בפרוטה אחת, מהי ההלכה? האם אנו אומרים שכוונתו הייתה: בתך תתקדש בחצי פרוטה אחת ופרתך תיקנה בחצי פרוטה אחת? במקרה כזה לא הקידושין ולא הקניין חלים. או שמא כוונתו הייתה: בתך תתקדש בפרוטה אחת ופרתך תיקנה במשיכה? גם במקרה זה לא נמצאה תשובה מספקת, והגמרא אומרת שהדילמה תעמוד ללא הכרעה.
בָּעֵי רַב אָשֵׁי: ״בִּתְּךָ וְקַרְקָעֲךָ בִּפְרוּטָה״ מַהוּ? בִּתְּךָ בַּחֲצִי פְרוּטָה וְקַרְקָעֲךָ בַּחֲצִי פְרוּטָה, אוֹ דִילְמָא בִּתְּךָ בִּפְרוּטָה וְקַרְקָעֲךָ בַּחֲזָקָה? תֵּיקוּ.
רב אשי מעלה דילמה: אם אמר: הריני קונה את בתך ואת שדך בפרוטה אחת, מהי ההלכה? האם משמעות הדבר היא: בתך תתקדש בחצי של פרוטה אחת ושדך ייקנה בחצי של פרוטה אחת? או שמא משמעות הדבר היא: בתך תתקדש בפרוטה אחת ושדך ייקנה באמצעות מעשה של חזקה? גם שאלה זו נותרת ללא מענה, והגמרא שבה ואומרת שהדילמה תעמוד ללא הכרעה.
הָהוּא גַּבְרָא דְּאקַדֵּישׁ בְּשִׁירָאֵי, רַבָּה אָמַר: לָא צְרִיכִי שׁוּמָא. רַב יוֹסֵף אָמַר: צְרִיכִי שׁוּמָא. אִי דְּאָמַר לַהּ בְּכֹל דְּהוּ, כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דְּלָא צְרִיכִי שׁוּמָא.
§ הגמרא מספרת: היה אדם אחד שקידש אישה בבגדי משי [בשיראי]. רבה אמר: אין צורך בשומה של שווי הבגדים, שכן ודאי הם שווים יותר מפרוטה אחת. רב יוסף אמר: יש צורך בשומה של שווי הבגדים, וכיוון שהאיש לא קבע את שווי בגדי המשי לפני הקידושין, הקידושין בטלים. הגמרא מעירה: אם אמר לה שתתקדש לו בכל סכום שהוא, בלי קשר לשווי בגדי המשי, הכול מסכימים שהבגדים אינם צריכים שומה, שכן ללא ספק הם שווים יותר מפרוטה אחת.
אִי דְּאָמַר לַהּ ״חַמְשִׁין״ וְלָא שָׁווּ חַמְשִׁין – הָא לָא שָׁווּ. כִּי פְּלִיגִי, דְּאָמַר ״חַמְשִׁין״ וְשָׁווּ חַמְשִׁין. רַבָּה אָמַר: לָא צְרִיכִי שׁוּמָא, דְּהָא שָׁווּ חַמְשִׁין. רַב יוֹסֵף אָמַר: צְרִיכִי שׁוּמָא, כֵּיוָן דְּאִיתְּתָא לָא בְּקִיאָה בְּשׁוּמָא לָא סָמְכָה דַּעְתַּהּ.
לעומת זאת, אם הוא אמר לה שהם שווים חמישים דינרים, והם אינם שווים חמישים דינרים, אז הכול מסכימים שהקידושין אינם תקפים, שכן הם אינם שווים את הסכום שציין. הם חולקים כאשר הוא אמר שהם שווים חמישים דינרים, ואילו למעשה הם שווים חמישים דינרים. רבה אמר: שומה של שווי הבגדים אינה נחוצה לפני הקידושין, שהרי הם שווים חמישים דינרים. רב יוסף אמר: שומה של שווי הבגדים נחוצה, מפני שהאישה עצמה אינה מומחית בשומה ואינה סומכת על הערכתו. מאחר שאינה בטוחה אם הבגדים אכן שווים חמישים דינרים כפי שטען, היא אינה מסכימה להתקדש.
אִיכָּא דְּאָמְרִי בְּכֹל דְּהוּ נָמֵי פְּלִיגִי. רַב יוֹסֵף אָמַר: שָׁוֶה כֶּסֶף הֲרֵי הוּא כְּכֶסֶף, מָה כֶּסֶף דְּקִיץ –
יש מי שאומרים כי אפילו במקרה שבו הוא אומר לה: התקדשי לי בבגדי משי אלו, יהיו שוויים אשר יהיו, האמוראים חלוקים באשר להלכה. טעם המחלוקת במקרה זה הוא כדלקמן. רב יוסף אמר: חפץ ששווה כסף הרי הוא ככסף מכל בחינה. כשם שכסף קצוב, כלומר, יש לו ערך מוגדר בבירור,
תרגומים שנוצרו על ידי בינה מלאכותית עשויים שלא להיות מדויקים לחלוטין.
למשוב או תיקוני תרגום, צור קשר עם drashot@drashot.ai.
טקסטים מסופקים על ידי Sefaria