וּפוֹטְרִים אֶת הַנְּשׂוּאוֹת. מַאי דָּרְשִׁי? ״לֹא תִהְיֶה אֵשֶׁת הַמֵּת הַחוּצָה לְאִישׁ זָר״ – הָךְ דְּיָתְבָה חוּצָה, הִיא לֹא תִהְיֶה לְאִישׁ זָר, אֲבָל הָךְ דְּלָא יָתְבָה חוּצָה – תִּהְיֶה לְאִישׁ זָר.
והם היו פוטרים נשים נשואות מחליצה ומייבום. הגמרא מפרטת: באיזו דרך היו דורשים את הפסוק כדי להגיע למסקנה זו? הפסוק אומר: "לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר; יבמה יבוא עליה ולקחה לו לאשה ויבמה" (דברים כ״ה:ה׳). הם הבינו את המילה "החוצה" כתיאור של האישה: זו שיושבת בחוץ, כלומר, מי שרק מאורסת; לא תהיה לאיש זר, ועליה חלה מצוות הייבום. אבל זו שאינה יושבת בחוץ, אלא שכבר נישאה, תהיה לאיש זר. לפיכך, החשש לגבי השומרונים הוא שצאצאיהם כוללים את ילדיה של אלמנה שנישאה שלא כדין למי שלא היה יבמה.
וְרַבִּי עֲקִיבָא לְטַעְמֵיהּ דְּאָמַר: יֵשׁ מַמְזֵר מֵחַיָּיבֵי לָאוִין.
לאחר שהסבירה איזו עבירה הפרו השומרונים, הגמרא מסבירה כיצד דבר זה מבאר את האיסור בנוגע לנישואין עם שומרונים. ורבי עקיבא הולך לפי קו ההיגיון הרגיל שלו, כפי שהוא אומר: הוולד של ביאה שעליה אדם חייב משום שעבר על איסור הוא ממזר. לכן, לצאצאיה של יבמה שעברה על האיסור של: "אשת המת לא תהיה החוצה לאיש זר אשר לא ממשפחתו," יש מעמד של ממזרים.
וְיֵשׁ אוֹמְרִים: לְפִי שֶׁאֵין בְּקִיאִין בְּדִקְדּוּקֵי מִצְוֹת. מַאן יֵשׁ אוֹמְרִים? אָמַר רַב אִידִי בַּר אָבִין: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הִיא. דְּתַנְיָא: מַצַּת כּוּתִי מוּתֶּרֶת וְאָדָם יוֹצֵא בָּהּ יְדֵי חוֹבָתוֹ בַּפֶּסַח, וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹסֵר, לְפִי שֶׁאֵין בְּקִיאִים בְּדִקְדּוּקֵי מִצְוֹת. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: כׇּל מִצְוָה שֶׁהֶחֱזִיקוּ בָּהּ כּוּתִים – הַרְבֵּה מְדַקְדְּקִים בָּהּ, יוֹתֵר מִיִּשְׂרָאֵל.
ויש אומרים דעה שלישית באשר לסיבה שבגללה פסלו החכמים את הכותים לנישואין: מפני שאין הם בקיאים בדקדוקי מצוות. הגמרא שואלת: מיהו זה שנרמז בביטוי: ויש אומרים? אמר רב אידי בר אבין: זוהי דעתו של רבי אליעזר. כפי שנשנה בברייתא (תוספתא, פסחים ב:ב): מצה של כותי מותרת באכילה בפסח ואינה נחשבת לחמץ, ואדם יוצא בה ידי חובתו לאכול מצה בלילה הראשון של פסח; אבל רבי אליעזר אוסר אותה, מפני שהכותים אינם בקיאים בדקדוקי מצוות, ויש לחשוש שמא המצה שלהם החמיצה. רבן שמעון בן גמליאל אומר שאין זה חשש, שכן לגבי כל מצווה שהכותים החזיקו בה וקיבלו על עצמם, הם מדקדקים בה יותר מאשר יהודים.
וְאֶלָּא הָכִי, מַאי אֵין בְּקִיאִין? לְפִי שֶׁאֵין בְּקִיאִין בְּתוֹרַת קִידּוּשִׁין וְגֵירוּשִׁין.
הגמרא שואלת: אבל כאן, בנוגע לנישואין, באילו פרטים אינם בקיאים? הגמרא משיבה: זאת משום שאינם בקיאים בדיני קידושין וגירושין. לפיכך, ייתכן שגיטי הגירושין שלהם היו פסולים, או שאישה מקודשת הורשתה להינשא מחדש מבלי שקיבלה גט, ומשמעות הדבר היא שילדיה העתידיים יהיו ממזרים.
אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ: מַמְזֵר מֵאֲחוֹתוֹ וּמַמְזֵר מֵאֵשֶׁת אָח נִתְעָרְבוּ בָּהֶן. מַאי קָא מַשְׁמַע לַן, יֵשׁ מַמְזֵר מֵחַיָּיבֵי כָרֵיתוֹת? נִיתְנֵי חֲדָא! מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה כָּךְ הָיָה.
רב נחמן אומר שרבה בר אבוה אומר: הכותים הם בעלי ייחוס פגום, מפני שממזר שנולד מביאה בין אדם לאחותו, וממזר שנולד מביאה בין אדם לאשת אחיו נטמעו ביניהם, ולכן לכולם יש מעמד של ממזרים מחמת הספק באשר לזהותם של אותם ממזרים שנטמעו. הגמרא שואלת: מה הוא משמיע לנו בכך שהוא מוסר את הפרטים כיצד הם ממזרים מספק? אם התכוון ללמדנו בדרך אגב את ההלכה שוולד מביאה שעליה אדם חייב כרת הוא ממזר, שילמד דוגמה אחת, בהזכרת הדוגמה של ממזר מאחותו. הגמרא משיבה: הוא לא הזכיר את הפרטים הללו כדי ללמדנו הלכה, אלא המעשה שהיה, כך היה, ולכן נחשבו הכותים לבעלי ייחוס פגום.
וְרָבָא אָמַר: עֶבֶד וְשִׁפְחָה נִתְעָרְבוּ בָּהֶן. אִיסּוּרָא מִשּׁוּם מַאי, מִשּׁוּם שִׁפְחָה? נִיתְנֵי חֲדָא! מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה כָּךְ הָיָה.
ורבא אומר: עבד ושפחה כנעניים נטמעו ביניהם. הגמרא שואלת: במקרים הללו, האיסור הוא משום מה? הוא משום שפחה כנענית, שילדיה עבדים. אבל אם כן, שילמד אחד מן המקרים; מדוע להזכיר גם עבד כנעני, שהוולד הנולד מיחסים עם אישה יהודייה הוא בעל ייחוס שאין בו פגם? הגמרא משיבה שוב: המעשה שהיה, כך היה.
מַתְנִי׳ הַנּוֹשֵׂא אִשָּׁה כֹּהֶנֶת – צָרִיךְ לִבְדּוֹק אַחֲרֶיהָ אַרְבַּע אִמָּהוֹת שֶׁהֵן שְׁמֹנֶה: אִמָּהּ, וְאֵם אִמָּהּ, וְאֵם אֲבִי אִמָּהּ, וְאִמָּהּ, וְאֵם אָבִיהָ וְאִמָּהּ, וְאֵם אֲבִי אָבִיהָ וְאִמָּהּ. לְוִיָּה וְיִשְׂרְאֵלִית מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶן עוֹד אַחַת.
משנה: כהן הנושא אישה שהיא בת כהן חייב לבדוק אותה מבחינת ייחוסה, כלומר עליו לבדוק דורות קודמים באילן היוחסין שלה הן מצד האם והן מצד האב, עבור ארבע אמהות, שהן שמונה. כיצד? הוא בודק את ייחוסה של אמה, ואם אמה, ואם אבי אמה, ואמה, כלומר אם אם אבי אמה. וכן הוא בודק גם את ייחוסה של אם אביה, ואמה, כלומר אם אם אביה, ואם אבי אביה, ואמה, כלומר אם אם אבי אביה. אם הוא מבקש לשאת לוויה או ישראלית, הוא מוסיף עליהן בדיקה של אמהות של דור נוסף אחד.
אֵין בּוֹדְקִין לֹא מִן הַמִּזְבֵּחַ וּלְמַעְלָה, וְלֹא מִן הַדּוּכָן וּלְמַעְלָה, וְלֹא מִן הַסַּנְהֶדְרִין וּלְמַעְלָה. וְכֹל שֶׁהוּחְזְקוּ אֲבוֹתָיו מִשּׁוֹטְרֵי הָרַבִּים וְגַבָּאֵי צְדָקָה – מַשִּׂיאִין לַכְּהוּנָּה וְאֵין צָרִיךְ לִבְדּוֹק אַחֲרֵיהֶן.
ביחס לחקירות אלה, אין צורך לחקור מן המזבח ומעלה. אם בין אבותיו היה כהן ששירת על המזבח, אין בודקים עוד, שכן בית הדין כבר היה חוקר את ייחוסו לפני שהתיר לו להשתתף בעבודת המקדש. וכן לא בודקים מן הדוכן, ששימש את הלוויים לשירה במקדש, ומעלה, ולא מן הסנהדרין ומעלה, שכן רק מי שייחוסו נבדק ונמצא כשר יכול להתמנות לסנהדרין. וכן, כל מי שאבותיו החזיקו במשרות ציבוריות, וכל מי שאבותיו היו גובי צדקה, רשאי לשאת אישה מן הכהונה, ואין צורך לחקור את ייחוסו, שכן אדם שפגום בייחוסו לא היה מתמנה למשרות אלה.
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אַף מִי שֶׁהָיָה חָתוּם עֵד בְּעַרְכֵי הַיְּשָׁנָה שֶׁל צִיפּוֹרִי. רַבִּי חֲנִינָא בֶּן אַנְטִיגְנוֹס אוֹמֵר: אַף מִי שֶׁהָיָה מוּכְתָּב בְּאִסְטְרַטְיָא שֶׁל מֶלֶךְ.
רבי יוסי אומר: אפילו צאצאיו של מי שחתם כעד בבית הדין הישן [בארכי] של ציפורי אינם צריכים שיבדקו את ייחוסם. רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר: אפילו צאצאיו של מי שנכתב ברשימת הצבא [באיסטרטיא] של המלך היהודי אינם צריכים שיבדקו את ייחוסם.
גְּמָ׳ מַאי שְׁנָא בִּנְשֵׁי בָּדְקִינַן וּמַאי שְׁנָא בְּגַבְרֵי דְּלָא בָּדְקִינַן? נְשֵׁי דְּכִי מִינְּצוּ בַּהֲדֵי הֲדָדֵי – בַּעֲרָיוֹת הוּא דְּמִינְּצוּ, וְאִם אִיתָא דְּאִיכָּא מִילְּתָא – לָא אִית לַיהּ קָלָא, גַּבְרֵי דְּכִי מִינְּצוּ בַּהֲדֵי הֲדָדֵי – בְּיוּחֲסִין הוּא דְּמִינְּצֵי, אִם אִיתָא דְּאִיכָּא מִילְּתָא – אִית לַיהּ קָלָא.
גמרא:מה שונה בנשים שאנו בודקים את ייחוסן, ומה שונה בגברים שאין אנו בודקים את ייחוסם? מדוע שלא נבחן גם את ייחוסם של אבותיו הזכרים של הכלה לכל פגם אפשרי, כפי שאנו עושים לאמותיה? הגמרא משיבה: כאשר נשים מתקוטטות זו עם זו, הרי זה באמצעות האשמות על קיום יחסי אישות אסורים, כלומר, פריצות, והואיל ואם יש עניין של פגם בנוגע לייחוסה של האישה הנידונה, הרי הוא לא יעורר פרסום. לעומת זאת, כאשר גברים מתקוטטים זה עם זה, הרי זה באמצעות האשמות על ייחוס פגום שהם מתקוטטים. לפיכך, אם אכן יש עניין של פגם בנוגע לייחוס אביה, הרי הוא יעורר פרסום, אף אם לא תיערך כל בדיקה.
וְאִיהִי נָמֵי תִּבְדּוֹק בֵּיהּ בְּדִידֵיהּ? מְסַיַּיע לֵיהּ לְרַב, דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: לֹא הוּזְהֲרוּ כְּשֵׁרוֹת לִינָּשֵׂא לִפְסוּלִים.
הגמרא שואלת: אבל עליה גם לבדוק את ייחוסו; מדוע נבדק רק ייחוסה של האישה? הגמרא מעירה: דבר זה תומך ברב, שכן רב יהודה אומר שרב אומר: לא נאסר על נשים בעלות ייחוס ללא פגם, כלומר בנות כוהנים, להינשא לגברים בעלי ייחוס פגום, כגון חללים, גרים או עבדים משוחררים. לכן נשים אינן נדרשות לבדוק את ייחוסם של בעלים פוטנציאליים.
רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה תָּנֵי: אַרְבַּע אִמָּהוֹת שֶׁהֵם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה. בְּמַתְנִיתָא תָּנָא: אַרְבַּע אִמָּהוֹת שֶׁהֵם שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה. בִּשְׁלָמָא לְרַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה –
רב אדא בר אהבה לימד שיש לחקור ארבע אמהות שהן שתים עשרה, ולהוסיף עוד שני דורות של אמהות מכל אחד מהורי האישה. שנינו בברייתא: ארבע אמהות שהן שש עשרה. הגמרא שואלת: מובן, לשיטת רב אדא בר אהבה,
תרגומים שנוצרו על ידי בינה מלאכותית עשויים שלא להיות מדויקים לחלוטין.
למשוב או תיקוני תרגום, צור קשר עם drashot@drashot.ai.
טקסטים מסופקים על ידי Sefaria