וְהָאִידָּנָא הוּא [דְּ]דַלְיוּהּ פָּרְסָאֵי. אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי לְרַב יוֹסֵף: לְהָא גִּיסָא דִפְרָת עַד הֵיכָא? אֲמַר לֵיהּ: מַאי דַּעְתָּיךְ? מִשּׁוּם בִּירָם? מְיַיחֲסִי דְּפוּמְבְּדִיתָא מִבִּירָם נָסְבִי.
ורק עכשיו הפרסים הזיזו את הגשר צפונה יותר למעלה. אמר אביי לרב יוסף: עד היכן משתרע הגבול בצד המערבי הזה של הפרת? אמר לו רב יוסף: מה אתה סבור? מדוע אתה שואל? האם זה בגלל העיירה בירם? אפילו בעלי ייחוס טהור הגרים בפומבדיתא נושאים נשים מבירם, דבר המוכיח שתושבי בירם מוחזקים כבעלי ייחוס ללא פגם.
אָמַר רַב פָּפָּא: כְּמַחְלוֹקֶת לְיוּחֲסִין, כָּךְ מַחְלוֹקֶת לְעִנְיַן גִּיטִּין. וְרַב יוֹסֵף אָמַר: מַחְלוֹקֶת לְיוּחֲסִין, אֲבָל לְגִיטִּין – דִּבְרֵי הַכֹּל עַד אַרְבָּא תִנְיָינָא דְּגִישְׁרָא.
רב פפא אומר: כשם שיש מחלוקת בין רב ושמואל באשר לגבולה הצפוני של בבל בנוגע לייחוס, כך יש מחלוקת בנוגע לגיטי גירושין. שליח המביא גט גירושין ממדינת הים לארץ ישראל חייב לומר שהוא נכתב ונחתם בפניו. אם הביא אותו מבבל, אין עליו חובה לומר זאת. רב פפא מלמד שהגבולות המגדירים את בבל בנוגע לסוגיה זו הם אותם הגבולות בנוגע לייחוס. ורב יוסף אומר: מחלוקת זו היא בנוגע לייחוס, אבל בנוגע לגיטי גירושין, הכול מסכימים שהיא נחשבת בבל עד האגם השני של הגשר ששמואל הזכיר.
אָמַר רָמֵי בַּר אַבָּא: חֲבֵיל יַמָּא – תְּכֵילְתָּא דְבָבֶל. שׁוּנְיָא וְגוּבְיָא – תְּכֵילְתָּא דַּחֲבֵיל יַמָּא. רָבִינָא אָמַר: אַף צִיצוֹרָא. תַּנְיָא נָמֵי הָכִי, חָנָן בֶּן פִּנְחָס אוֹמֵר: חֲבֵיל יַמָּא – תְּכֵילְתָּא דְּבָבֶל, שׁוּנְיָא וְגוּבְיָא וְצִיצוֹרָא – תְּכֵילְתָּא דַּחֲבֵיל יַמָּא. אָמַר רַב פָּפָּא: וְהָאִידָּנָא אִיעָרַבִי בְּהוּ כּוּתָאֵי. וְלָא הִיא, אִיתְּתָא הוּא דִּבְעָא מִינַּיְיהוּ, וְלָא יְהַבוּ לֵיהּ. מַאי חֲבֵיל יַמָּא? אָמַר רַב פָּפָּא: זוֹ פְּרָת דְּבוֹרְסִי.
רמי בר אבא אמר: מחוז חביל יממא הוא תפארת בבל לעניין יוחסין; שוניא וגוביא הם תפארת חביל יממא. רבינא אמר: העיירה ציצורה היא גם כן כמו שוניא וגוביא. כך גם שנינו בברייתא: חנן בן פינחס אומר: חביל יממא היא תפארת בבל; שוניא וגוביא וציצורה הם תפארת חביל יממא. רב פפא אומר: ובזמן הזה כותים נתערבו בהם, ויוחסם בעייתי. הגמרא מעירה: ואין הדבר כן. אלא כותי אחד ביקש לשאת אישה מהם והם לא נתנו אותה לו, ומכאן יצאה השמועה שכותים נתערבו בהם. הגמרא שואלת: מהו האזור הזה הנקרא חביל יממא? רב פפא אמר: זהו האזור הסמוך לפרת ליד בורסי.
הָהוּא גַּבְרָא דַּאֲמַר לְהוּ: אֲנָא מִן שׁוֹט מֵישׁוֹט, עָמַד רַבִּי יִצְחָק נַפָּחָא עַל רַגְלָיו וְאָמַר: שׁוֹט מֵישׁוֹט בֵּין הַנְּהָרוֹת עוֹמֶדֶת. וְכִי בֵּין הַנְּהָרוֹת עוֹמֶדֶת, מַאי הָוֵי? אָמַר אַבָּיֵי, אָמַר רַבִּי חָמָא בַּר עוּקְבָא, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא: בֵּין הַנְּהָרוֹת הֲרֵי הִיא כַּגּוֹלָה לְיוּחֲסִין. וְהֵיכָא קָיְימָא? אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מֵאִיהִי דְקִירָא וּלְעֵיל. וְהָא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: עַד מַעְבַּרְתָּא דְגִיזְמָא! אָמַר אַבָּיֵי: רְצוּעָה נָפְקָא.
הגמרא מספרת: היה אדם אחד שאמר לחכמים: אני ממקום שנקרא שוט מישות. רבי יצחק נפחא עמד על רגליו ואמר: שוט מישות נמצאת בין נהרות החידקל והפרת . הגמרא שואלת: ואם היא נמצאת בין הנהרות, מה בכך? לאיזו הלכה הדבר נוגע? אביי אמר שרבי חמא בר עוקבא אומר שרבי יוסי, בנו של רבי חנינא, אומר: האזור שבין הנהרות דינו כגולה, כלומר פומבדיתא, לעניין יוחסין. הגמרא מבררת: והיכן נמצא האזור שבין הנהרות לצורך הלכה זו? רבי יוחנן אמר: מאיהי דקירא ולמעלה, כלומר צפונה. הגמרא שואלת: והרי רבי יוחנן אומר: עד המעבר בגיזמא ולא יותר? אביי אמר: רצועה נמשכת מאותו אזור מעבר לאיהי דקירא.
אָמַר רַב אִיקָא בַּר אָבִין אָמַר רַב חֲנַנְאֵל אָמַר רַב: חִלָּזוֹן נִיהֲוַונְד הֲרֵי הִיא כַּגּוֹלָה לְיוּחֲסִין. אֲמַר לְהוּ אַבָּיֵי: לָא תְּצִיתוּ לֵיהּ, יְבָמָה הִיא דִּנְפַלָה לֵיהּ הָתָם. אֲמַר לֵיהּ: אַטּוּ דִּידִי הִיא? דְּרַב חֲנַנְאֵל הִיא! אֲזוּל שַׁיְילוּהּ לְרַב חֲנַנְאֵל, אֲמַר לְהוּ: הָכִי אָמַר רַב: חִלָּזוֹן נִיהֲוַונְד הֲרֵי הִיא כַּגּוֹלָה לְיוּחֲסִין.
רב איקא בר אבין אומר שרב חננאל אומר שרב אומר: חילזון ניהוונד דומה לגולה לעניין יוחסין. אמר להם אביי: אל תקשיבו לרב איקא בר אבין בעניין זה, שכן הייתה זו יבמה שנפלה לפניו משם כדי לקיים ייבום, והוא אמר שיוחסה ללא פגם מפני שרצה לשאתה. רב איקא בר אבין אמר לו: האם זאת אומרת שההלכה הזאת שלי היא? של רב חננאל היא, ואין זה סביר לומר שהושפעתי מן האינטרסים האישיים שלי באמירתה. הלכו ושאלו את רב חננאל. אמר להם: כך אמר רב: חילזון ניהוונד דומה לגולה לעניין יוחסין.
וּפְלִיגָא דְּרַבִּי אַבָּא בַּר כָּהֲנָא. דְּאָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כָּהֲנָא: מַאי דִּכְתִיב: ״וַיַּנְחֵם בַּחְלַח וּבְחָבוֹר נְהַר גּוֹזָן וְעָרֵי מָדָי״, חֲלַח – זוֹ חִלָּזוֹן, חָבוֹר – זוֹ הַדְיָיב, נְהַר גּוֹזָן – זוֹ גִּינְזַק, עָרֵי מָדָי – זוֹ חֲמָדָן וְחַבְרוֹתֶיהָ, וְאָמְרִי לַהּ: זוֹ נִהֲוַונְד וְחַבְרוֹתֶיהָ.
הגמרא מעירה: וזה חולק על דבריו של רבי אבא בר כהנא, שכן רבי אבא בר כהנא אומר: מה פירוש מה שנכתב לגבי גלות עשרת השבטים של ממלכת ישראל: "וינחם בחלח ובחבור נהר גוזן וערי מדי" (מלכים ב׳ 18:11)? חלח היא חילזון; חבור היא הדייב; נהר גוזן הוא גינזק; וערי מדי הן המדן והעיירות הסמוכות לה, ויש אומרים: זו ניהוונד והעיירות הסמוכות לה. מאחר שעשרת השבטים נטמעו בין הגויים, ייחוסם של יהודים מאותם מקומות פגום, שלא כמו מה שנלמד קודם לכן.
מַאי חַבְרוֹתֶיהָ? אָמַר שְׁמוּאֵל: כְּרַךְ מוּשְׁכֵּי חוּסְקֵי וְרוּמְקֵי. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: וְכוּלָּם לִפְסוּל. קָסָלְקָא דַּעְתָּא: מוּשְׁכֵּי הַיְינוּ מוּשְׁכְּנֵי. וְהָאָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אָבִין אָמַר שְׁמוּאֵל: מוּשְׁכְּנֵי הֲרֵי הִיא כַּגּוֹלָה לְיוּחֲסִין! אֶלָּא מוּשְׁכֵּי לְחוּד וּמוּשְׁכְּנֵי לְחוּד.
הגמרא שואלת: מהן העיירות הסמוכות לניהוונד? שמואל אמר: העיר מושכי, חוסכי ורומכי. רבי יוחנן אומר: וכל אלו שוות לעניין ייחוס פגום. היה מקום להניח שמושכי היא אותה מושכני. לכן הגמרא שואלת: אבל האין רבי חייא בר אבין אומר ששמואל אומר: מושכני דינה כגולה לעניין ייחוס? אלא, בהכרח שמושכי נפרדת, ומושכני נפרדת.
״וּתְלָת עִלְעִין בְּפֻמַּהּ בֵּין שִׁנַּהּ״. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: זוֹ חִלָּזוֹן, הַדְיָיב, וּנְצִיבִין, שֶׁפְּעָמִים בּוֹלַעְתָּן וּפְעָמִים פּוֹלַטְתָּן.
בקשר למקומות האמורים לעיל, הגמרא מנתחת את הפסוק הבא, המתאר חזון של חיה דמוית דוב: "ושלוש צלעות בפיה בין שיניה" (דניאל ז:ה). רבי יוחנן אומר: זו חילזון, הדייב ונציבין, אשר השלטון הפרסי לפעמים בולע ולפעמים פולט. במילים אחרות, השליטה על מקומות אלה עברה מן הפרסים לרומאים ושוב חזרה כמה פעמים.
״וַאֲרוּ חֵיוָה אׇחֳרִי תִנְיָנָה דָּמְיָה לְדֹב״. תָּנֵי רַב יוֹסֵף: אֵלּוּ פָּרְסִיִּים, שֶׁאוֹכְלִין וְשׁוֹתִין כְּדוֹב, וּמְסוּרְבָּלִין כְּדוֹב, וּמְגַדְּלִין שֵׂעָר כְּדוֹב, וְאֵין לָהֶם מְנוּחָה כְּדוֹב. רַבִּי אַמֵּי כִּי הֲוָה חָזֵי פָּרְסָא דְּרָכֵיב, אָמַר: הַיְינוּ דּוּבָּא נָיְידָא.
החלק הראשון של אותו פסוק קבע: "והנה חיה שנייה, דומה לדוב" (דניאל ז:ה). רב יוסף לימד: אלו הם הפרסים, שאוכלים ושותים בכמויות גדולות כמו דוב, והם שמנים כמו דוב, ומגדלים שיער כמו דוב, ואין להם מנוחה כמו דוב, שנמצא כל הזמן בתנועה ממקום למקום. כאשר רבי אמי ראה פרסי רוכב, היה אומר: זהו דוב בתנועה.
אֲמַר לֵיהּ רַבִּי לְלֵוִי: הַרְאֵנִי פָּרְסִיִּים. אֲמַר לֵיהּ: דּוֹמִים לַחֲיָילוֹת שֶׁל בֵּית דָּוִד. הַרְאֵנִי חַבָּרִין. דּוֹמִין לְמַלְאֲכֵי חַבָּלָה. הַרְאֵנִי יִשְׁמְעֵאלִים. דּוֹמִין לִשְׂעִירִים שֶׁל בֵּית הַכִּסֵּא. הַרְאֵנִי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁבְּבָבֶל. דּוֹמִים לְמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת.
רבי יהודה הנשיא אמר ללוי: הראה לי פרסים, כלומר, תאר לי פרסי טיפוסי. לוי אמר לו: הם דומים ללגיונות של בית דוד. רבי יהודה הנשיא אמר: הראה לי חברין, כוהנים פרסיים. לוי אמר לו: הם דומים למלאכי חבלה. רבי יהודה הנשיא אמר: הראה לי ישמעאלים. לוי אמר לו: הם דומים לשדים של בית הכיסא. רבי יהודה הנשיא אמר: הראה לי תלמידי חכמים של בבל. לוי אמר לו: הם דומים למלאכי השרת.
כִּי הֲוָה נִיחָא נַפְשֵׁיהּ דְּרַבִּי אֲמַר: הוּמַנְיָא אִיכָּא בְּבָבֶל – כּוּלַּהּ עַמּוֹנָאֵי הִיא. מַסְגַּרְיָא אִיכָּא בְּבָבֶל – כּוּלָּהּ דְּמַמְזֵירֵי הִיא. בִּירְקָא אִיכָּא בְּבָבֶל – שְׁנֵי אַחִים יֵשׁ [בָּהּ] שֶׁמַּחֲלִיפִים נְשׁוֹתֵיהֶם זֶה לָזֶה. בִּירְתָּא דְּסָטְיָא אִיכָּא בְּבָבֶל – הַיּוֹם סָרוּ מֵאַחֲרֵי הַמָּקוֹם, דְּאַקְפִּי פִּירָא בִּכְווֹרֵי בְּשַׁבְּתָא וַאֲזֻיל וְצָדוּ בְּהוּ בְּשַׁבְּתָא וְשַׁמְּתִינְהוּ רַבִּי אַחַי בְּרַבִּי יֹאשִׁיָּה וְאִישְׁתַּמּוּד. אַקְרָא דְאַגְמָא אִיכָּא בְּבָבֶל – אַדָּא בַּר אַהֲבָה יֵשׁ בָּהּ,
כאשר רבי יהודה הנשיא נטה למות, הוא אמר בנבואה: יש מקום שנקרא הומניה בבבל, וכל אנשיו הם בני עמון. יש מקום שנקרא מסגריא בבבל, וכל אנשיו הם ממזרים. יש מקום שנקרא בירקא בבבל, ויש שם שני אחים שמחליפים נשותיהם זה עם זה, ולכן ילדיהם הם ממזרים. יש מקום שנקרא בירתא דסטיא בבבל. היום הם פנו מן המקום. מה הם עשו? תעלה עם דגים עלתה על גדותיה, והם הלכו וצדו את הדגים בשבת. רבי אחאי, בנו של רבי יאשיה, נידה אותם, והם כולם נעשו מומרים. יש מקום שנקרא אקרא דאגמא בבבל. יש שם אדם בשם אדא בר אהבה.