״חֶרֶב תְּאֻכְּלוּ״? אָמַר רָבָא: מִילְחָא גְּלָלְנִיתָא, נַהֲמָא דִשְׂעָרֵי אַקּוּשָׁא, וּבֻצְלֵי. דְּאָמַר מָר: פַּת פּוּרְנִי חֲרֵיבָה בְּמֶלַח, וּבְצָלִים – קָשִׁים לַגּוּף כַּחֲרָבוֹת.
"וַאֲכַלְתֶּם חֶרֶב" (ישעיהו א׳:כ׳)? רבא אומר: יש לפרש פסוק זה כאילו נאמר: תאכלו את החרב, כלומר, תאכלו מאכל המזיק לגוף כמו חרב, כגון גרגירים גסים [gelalenita] של מלח, לחם שעורים קשה ובצלים. כפי שאמר החכם: לחם מאפייה יבש [purnei] הנאכל עם מלח ובצלים מזיק לגוף כמו חרבות.
בִּשְׁלָמָא לְרַבִּי חֲנִינָא בֶּן גַּמְלִיאֵל, הַיְינוּ דִּכְתִיב: ״אִם לֹא שָׁכַב אִישׁ אֹתָךְ וְאִם לֹא שָׂטִית טֻמְאָה תַּחַת אִישֵׁךְ הִנָּקִי״, אֶלָּא לְרַבִּי מֵאִיר, ״חִנְקִי״ מִיבְּעֵי לֵיהּ! אָמַר רַבִּי תַּנְחוּם: ״הנקי״ כְּתִיב.
הגמרא שואלת: מובן, לשיטת רבי חנינא בן גמליאל, זהו הטעם שנכתב לגבי סוטה: "ואם לא שכב איש אותך ואם לא שטית טומאה תחת אישך הנקי [הינקי]" (במדבר ה:יט), בלי לפרט את הצד השלילי של תנאי זה. אבל לשיטת רבי מאיר, הכתוב היה צריך לומר: ואם שכב איש אותך, תיחנקי [חינקי] ותמותי. לשיטת רבי מאיר, היה על הכתוב לפרש את הצד האחר של התנאי ואת העונש הנובע ממנו. רבי תנחום אמר: אכן, צורה מקוצרת של הינקי בלי האות ינכתבה. דבר זה מלמד שיש לפרש את המילה בשתי דרכים, הן כ־הינקי והן כ־חינקי.
בִּשְׁלָמָא לְרַבִּי מֵאִיר, הַיְינוּ דִּכְתִיב: ״הִנָּקִי״, אֶלָּא לְרַבִּי חֲנִינָא בֶּן גַּמְלִיאֵל לְמָה לִי? אִצְטְרִיךְ, סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: ״אִם לֹא שָׁכַב אִישׁ״ – הִנָּקִי, ״וְאִם שָׁכַב״ – לֹא הִנָּקִי וְלֹא חִנְקִי, אֶלָּא אִיסּוּרָא בְּעָלְמָא, קָא מַשְׁמַע לַן.
הגמרא ממשיכה: מובן, לפי שיטתו של רבי מאיר, שזהו הטעם שנכתב הינקי בלי האות יוד, כדי לרמוז לצד האחר של התנאי. אבל לפי שיטתו של רבי חנינא בן גמליאל, למה אני צריך שמילה זו תיכתב בדרך זו? הגמרא משיבה: דבר זה נצרך, שכן היה אפשר להעלות על דעתך לומר: אם לא שכב איש אותך, תהיי נקייה, ואם שכב אותך, לא תהיי נקייה ולא תחנקי; אלא, אין זה אלא איסור בלבד שאינו מצדיק עונש חמור. הצורה החריגה של המונח הינקימלמדת אותנו שאין זה כך.
בִּשְׁלָמָא לְרַבִּי מֵאִיר, הַיְינוּ דִּכְתִיב: ״הוּא יִתְחַטָּא בוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִטְהָר וְאִם לֹא יִתְחַטָּא וְגוֹ׳״, אֶלָּא לְרַבִּי חֲנִינָא בֶּן גַּמְלִיאֵל לְמָה לִי?
אמנם, לפי דעתו של רבי מאיר, זהו הטעם שנכתב, לגבי מי שמיטהר במי חטאת מטומאת מת: "הוא יתחטא בו ביום השלישי וביום השביעי יטהר; ואם לא יתחטא ביום השלישי וביום השביעי לא יטהר" (במדבר יט:יא–יב). אבל לפי דעתו של רבי חנינא בן גמליאל, למה אני צריך את הניסוח הכפול הזה?
אִצְטְרִיךְ, סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: מִצְוַת הַזָּאָה בַּשְּׁלִישִׁי וּבַשְּׁבִיעִי, וְהֵיכָא דַּעֲבַד בְּחַד מִינַּיְיהוּ עֲבַד – קָא מַשְׁמַע לַן.
הגמרא משיבה: יש צורך בכך, שכן היה מקום להעלות על דעתך לומר: מצוות ההזאה של מי הטהרה צריכה להיעשות ביום השלישי וביום השביעי לכתחילה, אך אם עשה אותה באחד מהם בלבד, הטקס נחשב כמבוצע והוא נטהר בדיעבד. לכן הפסוק מלמד אותנו שאין זה כך.
״וְהִזָּה הַטָּהֹר עַל הַטָּמֵא בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי״ לְמָה לִי? אִצְטְרִיךְ, סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: שְׁלִישִׁי לְמַעוֹטֵי שֵׁנִי, שְׁבִיעִי לְמַעוֹטֵי שִׁשִּׁי, דְּקָא מְמַעֵט בִּימֵי טׇהֳרָה, אֲבָל הֵיכָא דַּעֲבַד בִּשְׁלִישִׁי וּבִשְׁמִינִי, דְּקָא מַפֵּישׁ בִּימֵי טׇהֳרָה – אֵימָא שַׁפִּיר דָּמֵי, קָא מַשְׁמַע לַן.
הגמרא שואלת על פסוק מאוחר יותר באותו פרק: "והזה הטהור על הטמא ביום השלישי וביום השביעי" (במדבר יט:יט). למה אני צריך חזרה זו על הציווי? הרי הדבר כבר נאמר קודם לכן. הגמרא משיבה: הדבר נצרך, שכן היה יכול לעלות על דעתך לומר שהיום השלישי מוציא את השני, כלומר, אין הוא יכול לקבל את הזיית מי הטהרה לפני היום השלישי, וכן גם השביעי מוציא את השישי יום, מפני שהוא בכך ממעט את ימי הטהרה שלפני ההזיה. אבל אם עשה את ההזיה ביום השלישי וביום השמיני, שבמקרה זה הוא מרבה ומוסיף על ימי הטהרה, היית יכול לומר שדבר זה ראוי. לכן הפסוק מלמד אותנו שחייב להיות מרווח קבוע של ארבעה ימים בין כל מעשה הזיה.
״וְחִטְּאוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי״ לְמָה לִי? אִצְטְרִיךְ, סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: הָנֵי מִילֵּי לְקׇדָשִׁים, אֲבָל לִתְרוּמָה – בְּחַד נָמֵי סַגִּיא, קָא מַשְׁמַע לַן.
הגמרא מוסיפה לנתח פסוק זה: מדוע אני צריך את הביטוי: "וביום השביעי יטהרנו" (במדבר יט:יט)? הגמרא משיבה: הדבר נצרך, שכן היה יכול לעלות על דעתך לומר: עניין זה, כלומר, הדרישה לקבל את ההזאה פעמיים, חל רק לעניין אכילה ונגיעה בקודשים; אבל לעניין אכילת תרומה די בהזאה אחת גם כן. לכן הפסוק מלמד אותנו שאין זה כך.
מַתְנִי׳ הַמְקַדֵּשׁ אֶת הָאִשָּׁה וְאָמַר: כְּסָבוּר הָיִיתִי שֶׁהִיא כֹּהֶנֶת וַהֲרֵי הִיא לְוִיָּה, לְוִיָּה וַהֲרֵי הִיא כֹּהֶנֶת, עֲנִיָּה וַהֲרֵי הִיא עֲשִׁירָה, עֲשִׁירָה וַהֲרֵי הִיא עֲנִיָּה – הֲרֵי זוֹ מְקוּדֶּשֶׁת, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הִטְעַתּוּ.
משנה: לגבי מי שמקדש אישה ולאחר מכן אומר: כאשר קידשתי אותה חשבתי שהיא בת כהן, והתברר שהיא בת לוי, או אם הוא טוען שחשב שהיא בת לוי והיא למעשה בת כהן, או אם הוא טוען שחשב שהיא ענייה והיא עשירה; או עשירה והיא ענייה, בכל המקרים הללו הרי היא מקודשת, מפני שהיא לא הטעתה אותו, ולא הותנה תנאי מפורש בעניינים הללו.
הָאוֹמֵר לָאִשָּׁה: ״הֲרֵי אַתְּ מְקוּדֶּשֶׁת לִי לְאַחַר שֶׁאֶתְגַּיֵּיר״, אוֹ ״לְאַחַר שֶׁתִּתְגַּיְּירִי״, ״לְאַחַר שֶׁאֶשְׁתַּחְרֵר״, אוֹ ״לְאַחַר שֶׁתִּשְׁתַּחְרְרִי״, ״לְאַחַר שֶׁיָּמוּת בַּעְלִיךְ״, אוֹ ״לְאַחַר שֶׁתָּמוּת אֲחוֹתִיךְ״, ״לְאַחַר שֶׁיַּחְלוֹץ לִיךְ יְבָמִיךְ״ – אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת.
באשר למי שאומר לאישה: הרי את מקודשת לי לאחר שאתגייר, או: לאחר שתתגיירי, או אם היה עבד כנעני ואומר: לאחר שאשתחרר, או אם הייתה שפחה כנענית והוא אומר: לאחר שתשתחררי, או אם הוא אומר לאישה נשואה: לאחר שימות בעליך, או לאחות אשתו: לאחר שתמות אחותך, או אם הוא אומר לאישה הזקוקה לייבום או לחליצה מן היבם [יבם], שלדעת תנא זה אינה יכולה להתקדש לאדם אחר: לאחר שהיבם שלך יעשה לך חליצה, בכל המקרים הללו אינה מקודשת. מאחר שאינו יכול לקדשה בזמן הנוכחי, ניסיון הקידושין שלו חסר תוקף.
וְכֵן הָאוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ: ״אִם יָלְדָה אִשְׁתְּךָ נְקֵבָה הֲרֵי זוֹ מְקוּדֶּשֶׁת לִי״ – אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת. אִם הָיְתָה אֵשֶׁת חֲבֵרוֹ מְעוּבֶּרֶת וְהוּכַּר עוּבָּרָהּ – דְּבָרָיו קַיָּימִין, וְאִם יָלְדָה נְקֵבָה – מְקוּדֶּשֶׁת.
וכן, לגבי מי שאומר לחברו: אם אשתך תלד נקבה, הילדה הרי היא מקודשת לי, אפילו אם נתעברה, או שהיא מעוברת אך הריונה אינו ידוע, אם ילדה בת, אותה ילדה אינה מקודשת לו. אבל אם אמר זאת כאשר אשתו של האחר הייתה מעוברת ועוברה היה ניכר באותה שעה, כלומר, הריונה היה ידוע, דבריו קיימים, ולכן אם ילדה בת, הילדה מקודשת לו.
גְּמָ׳ תְּנַן הָתָם: אֵין תּוֹרְמִין מִן הַתָּלוּשׁ עַל הַמְחוּבָּר. וְאִם תָּרַם – אֵין תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה.
גמרא:למדנו במשנה שם (תרומות א:ה): אין מפרישים תרומה מן התבואה שכבר נתלשה מן הקרקע על, כלומר כדי להתיר, תבואה שהיא מחוברת לקרקע. תבואה שעדיין מחוברת לקרקע אינה בכלל חיוב תרומה. ואם הפריש תרומה בדרך זו, אין תרומתו תרומה, אפילו לאחר שהתבואה נתלשה מן הקרקע.
בְּעָא מִינֵּיהּ רַב אַסִּי מֵרַבִּי יוֹחָנָן: אָמַר ״פֵּירוֹת עֲרוּגָה זוֹ תְּלוּשִׁים יִהְיוּ תְּרוּמָה עַל פֵּירוֹת עֲרוּגָה זוֹ מְחוּבָּרִים״, ״פֵּירוֹת עֲרוּגָה זוֹ מְחוּבָּרִים יִהְיוּ תְּרוּמָה עַל פֵּירוֹת עֲרוּגָה זוֹ תְּלוּשִׁים לִכְשֶׁיִּתָּלְשׁוּ״ וְנִתְלְשׁוּ, מַהוּ? אֲמַר לֵיהּ: כֹּל שֶׁבְּיָדוֹ לָאו כִּמְחוּסָּר מַעֲשֶׂה דָּמֵי.
רב אסי העלה דילמה לפני רבי יוחנן: מהי ההלכה אם אדם אמר: התבואה התלושה של ערוגה זו תהיה תרומה עבור התבואה המחוברת של ערוגה זו; או: התבואה המחוברת של ערוגה זו תהיה תרומה עבור התבואה התלושה של ערוגה זו, לא עכשיו אלא כאשר הן ייתלשו; ולאחר מכן התבואה נתלשה? רבי יוחנן אמר לו: כל דבר שהוא בכוחו לעשות אינו נחשב כמחוסר את המעשה שלו. מאחר שהוא יכול עקרונית לתלוש את התבואה ממש ברגע זה, אפשר להפריש ממנה תרומה.
אֵיתִיבֵיהּ: הָאוֹמֵר לָאִשָּׁה: ״הֲרֵי אַתְּ מְקוּדֶּשֶׁת לִי לְאַחַר שֶׁאֶתְגַּיֵּיר״, ״לְאַחַר שֶׁתִּתְגַּיְּירִי״, ״לְאַחַר שֶׁאֶשְׁתַּחְרֵר״, ״לְאַחַר שֶׁתִּשְׁתַּחְרְרִי״, ״לְאַחַר שֶׁיָּמוּת בַּעְלִיךְ״, ״לְאַחַר שֶׁתָּמוּת אֲחוֹתִיךְ״, ״לְאַחַר שֶׁיַּחְלוֹץ לִיךְ יְבָמִיךְ״ – אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת.
רב אסי הקשה על דעתו של רבי יוחנן מן המשנה. לגבי האומר לאישה: הרי את מקודשת לי לאחר שאתגייר, או: לאחר שתתגיירי, או: לאחר שאשתחרר, או: לאחר שתשתחררי, או: לאחר שימות בעליך, או: לאחר שתמות אחותך, או: לאחר שהיבם שלך יעשה לך חליצה, בכל המקרים הללו אינה מקודשת.
בִּשְׁלָמָא כּוּלְּהוּ לָאו בְּיָדוֹ, אֶלָּא גֵּר, הָוֵי בְּיָדוֹ! גֵּר נָמֵי לָאו בְּיָדוֹ, דְּאָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן:
רב אסי מסביר את התנגדותו: אמנם, בכל כל המקרים האלה מלבד אחד אין הדבר בידו לגרום למצב שבו יוכל לקדש אותה, אבל במקרה של גר, הדבר בידו, שכן הוא יכול להתגייר עכשיו אם יבחר בכך. לפי דעתו של רבי יוחנן, כל מעשה שיכול היה להיעשות בכוח נחשב כאילו כבר נעשה בפועל. הגמרא משיבה: במקרה של גר, גם כן אין הדבר בידו להתגייר מתי שירצה, כפי שאומר רבי חייא בר אבא שרבי יוחנן אומר:
תרגומים שנוצרו על ידי בינה מלאכותית עשויים שלא להיות מדויקים לחלוטין.
למשוב או תיקוני תרגום, צור קשר עם drashot@drashot.ai.
טקסטים מסופקים על ידי Sefaria