תָּהֵי בַּהּ רַבִּי יוֹחָנָן: וְכִי אוֹמְרִים לוֹ לָאָדָם: עֲמוֹד וַחֲטָא בִּשְׁבִיל שֶׁתִּזְכֶּה? אֶלָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מַמְתִּין לַהּ עַד שֶׁתּוּמַם, וּמַיְיתֵי שְׁתֵּי בְּהֵמוֹת וּמַתְנֶה.
רבי יוחנן תמה על הסברו של רבי אושעיא למשנה: וכי אומרים לו לאדם: עמוד וחטא כדי שתזכה? אף אם ניתן לחלל במזיד נכס של הקדש, אין מותר לפדות בהמה שהוקדשה לקרבן. אלא, רבי יוחנן אומר: המשנה אינה עוסקת בפדיון בהמה תמימה אלא במקרה שבו מי שמצא את הבהמה ממתין לה עד שייפול בה מום. באותה שעה שוב לא תהיה לה קדושה עצמית אלא רק קדושת דמים, ולכן ניתן לפדות את הבהמה. והוא מביא שתיים בהמות תמימות באותו שווי, ומתנה שאם הבהמה שמצא הייתה עולה, הבהמה הראשונה תהיה עולה במקומה ואילו האחרת תהיה שלמי נדבה. ואם הבהמה שמצא הייתה שלמים, הבהמה השנייה תהיה שלמים במקומה והראשונה תהיה עולת נדבה. לאחר שעשה כן, רשאי הוא לאכול את הבהמה שמצא.
אָמַר מָר: זְכָרִים – עוֹלוֹת. דִּילְמָא תּוֹדָה הִיא? דְּמַיְיתֵי נָמֵי תּוֹדָה. וְהָא בָּעֲיָא לֶחֶם! דְּמַיְיתֵי נָמֵי לֶחֶם.
הגמרא ממשיכה להבהיר את המשנה. המאסטר אומר (55א): זכרים מוחזקים כעולות, שכן רק זכרים יכולים להיות מובאים כעולות. הגמרא שואלת: מדוע זכר בהכרח צריך להיות עולה; אולי הוא קרבן תודה, שגם הוא יכול לבוא מבהמה זכר? הגמרא משיבה: המשנה מתכוונת שעליו להביא גם בהמה שלישית ולהתנות תנאי דומה, שתהיה או קרבן תודה במקומה או קרבן נדבה. הגמרא שואלת: אבל אם הוא מביא בהמה שלישית כקרבן תודה, האם אין קרבן תודה טעון גם הבאת לחם? הגמרא משיבה: הוא מביא גם לחם.
וְדִילְמָא אָשָׁם הוּא? אָשָׁם בֶּן שְׁתֵּי שָׁנִים, וְאִישְׁתְּכַח בֶּן שָׁנָה. וְדִילְמָא אֲשַׁם מְצוֹרָע הוּא, אֲשַׁם נָזִיר הוּא? לָא שְׁכִיחִי.
הגמרא שואלת: אבל אולי זו אשם, שגם הוא מובא רק מזכרים? הגמרא משיבה: הבהמה של אשם היא בשנתה השנייה, ואילו המשנה עוסקת במקרה שבו נמצאה בהמה בשנתה הראשונה. הגמרא שואלת: אבל אולי זה אשם של מצורע או אשם של נזיר, שמובאים מבהמות בשנתן הראשונה? הגמרא משיבה: מצורעים ונזירים אינם שכיחים, ואין צורך לחשוש לאפשרות זו.
וְדִילְמָא פֶּסַח הוּא? פֶּסַח בִּזְמַנּוֹ, מִזְהָר זְהִירִי בֵּיהּ, וְשֶׁלֹּא בִּזְמַנּוֹ – שְׁלָמִים הוּא.
הגמרא שואלת: אבל אולי זהו קרבן פסח, שגם הוא מובא מן הזכרים? הגמרא משיבה: אין זה סביר, משום שלגבי קרבן פסח, אם הגיע זמנו או שהוא בזמנו להישחט, הבעלים שומרים עליו בקפידה כדי למנוע ממנו ללכת לאיבוד. ואם זהו קרבן פסח שאינו קרב בזמנו הראוי, אלא נותר והוקרב לאחר מכן, הרי הוא באותה הלכה כשלמים.
וְדִילְמָא בְּכוֹר וּמַעֲשֵׂר נִינְהוּ? לְמַאי הִילְכְתָא, לְמֵיכְלִינְהוּ בְּמוּמָן? הָכִי נָמֵי בְּמוּמָן מִתְאַכְלִי!
הגמרא שואלת: ושמא הבהמה שמצא היא בכור בהמה, שאפשר להקריבו רק מזכרים, או מעשר בהמה, שאפשר להקריבו מזכרים? הגמרא משיבה: לגבי איזו הלכה יש להביא בחשבון את האפשרות שמדובר בבכור או במעשר בהמה? מדובר לגבי ההלכה שמותר לאוכלם כשהם בעלי מום, שכן בכורות ומעשר בהמה אינם צריכים פדיון אם נפל בהם מום, אלא נאכלים כך. אלה הבהמות שנמצאו אף הן נאכלות רק כשהן בעלות מום, שכן אין לפדותן ולאוכלן עד שייפול בהן מום, כפי שהוסבר לעיל.
אָמַר מָר: נְקֵבוֹת – זִבְחֵי שְׁלָמִים. דִּילְמָא תּוֹדָה הִיא? דְּמַיְיתֵי תּוֹדָה. וְהָא בָּעֲיָא לֶחֶם! דְּמַיְיתֵי נָמֵי לֶחֶם.
האדון אומר לעיל: נקבות נחשבות לשלמים, שכן מותר להביא שלמי נקבה. הגמרא שואלת: אולי זו קרבן תודה, שאפשר להביא גם מן הנקבות? הגמרא משיבה: המשנה מתכוונת שעליו גם להביא בהמה שלישית ולהתנות תנאי דומה, שהיא או קרבן תודה במקום הבהמה שנמצאה, או נדבה. הגמרא שואלת: אבל אם הוא מביא בהמה שלישית כקרבן תודה, האם אין קרבן תודה טעון גם הבאת לחם? הגמרא משיבה: הוא מביא גם לחם.
וְדִילְמָא חַטָּאת הִיא? חַטָּאת בַּת שְׁנָתָהּ, וְאִישְׁתְּכַח בַּת שְׁתֵּי שָׁנִים. וְדִילְמָא חַטָּאת שֶׁעָבְרָה שְׁנָתָהּ! לָא שְׁכִיחַ.
הגמרא שואלת: אבל אולי זו חטאת, שכן מותר להביא חטאת נקבה? הגמרא משיבה: הבהמה של חטאת היא תמיד בשנתה הראשונה, והמשנה עוסקת במקרה שבו נמצאה בהמה בשנתה השנייה. הגמרא שואלת: אבל אולי זו הייתה חטאת שעבר זמנה מבלי שהוקרבה? ההלכה במקרה כזה היא שהבהמה מונחת למות. הגמרא משיבה: מקרה כזה אינו שכיח, ואין צורך לחשוש לאפשרות כזו.
אִשְׁתְּכַח בַּת שְׁנָתָהּ, מַאי? תַּנְיָא, חֲנַנְיָא בֶּן חֲכִינַאי אוֹמֵר: עֵז בַּת שְׁנָתָהּ לְחַטָּאת. לְחַטָּאת סָלְקָא דַּעְתָּךְ?! אֶלָּא אָמַר אַבָּיֵי: כְּחַטָּאת – כּוֹנְסָהּ לְכִיפָּה וְהִיא מֵתָה מֵאֵלֶיהָ.
הגמרא שואלת: זהו המקרה אם הבהמה הייתה בשנתה השנייה, אך מהי ההלכה אם נמצאה כשהייתה בשנתה הראשונה? הגמרא משיבה: שנויה בברייתא: חנניה בן חכינאי אומר: אם אדם מצא עז בשנתה הראשונה, היא מובאת כקורבן חטאת. הגמרא שואלת: האם יעלה על דעתך שהיא מובאת כחטאת? כיצד יכול הוא להקריב את הבהמה כחטאת מחמת אפשרות בלבד שהיא הוקדשה כחטאת? אין אדם יכול להביא חטאת נדבה. אלא, אביי אומר: הוא נוהג בה כאילו הייתה חטאת, כלומר, הוא מכניס אותה לתא והיא מתה מאליה. מאחר שייתכן שהיא חטאת אבודה, יש להניח לה למות.
תָּנוּ רַבָּנַן: אֵין לוֹקְחִים בְּהֵמָה בִּמְעוֹת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי,
החכמים לימדו (תוספתא, מעשר שני 1:15): אין לקנות בהמה בכספי מעשר שני מחוץ לירושלים,
תרגומים שנוצרו על ידי בינה מלאכותית עשויים שלא להיות מדויקים לחלוטין.
למשוב או תיקוני תרגום, צור קשר עם drashot@drashot.ai.
טקסטים מסופקים על ידי Sefaria