קָא מַשְׁמַע לַן ״וְיָצְאָה חִנָּם כּוּ׳״.
לכן הביטוי המיותר: "ואם שלש אלה לא יעשה לה ויצאה חנם אין כסף" (שמות כ״א:י״א), מלמד אותנו שאפילו איילונית יכולה להימכר כאמה עברייה ומשתחררת בהגיעה לבגרות.
וּלְמָר בַּר רַב אָשֵׁי, דְּאָמַר: וְלָאו קַל וָחוֹמֶר הוּא, הָא אָמְרִינַן מִילְּתָא דְּאָתְיָא בְּקַל וָחוֹמֶר טָרַח וְכָתַב לַהּ קְרָא! הָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דְּלֵיכָּא לְשַׁנּוֹיֵי, אֲבָל הֵיכָא דְּאִיכָּא לְשַׁנּוֹיֵי – מְשַׁנִּינַן.
הגמרא שואלת: ולפי דעתו של מר בר רב אשי, שאמר: וכי אין זו קל וחומר, שבגרות מוציאה אישה מרשות אדונה, כיצד הוא משיב על כך שאנו אומרים בדרך כלל, לגבי דבר שניתן ללמוד בקל וחומר, שהפסוק בכל זאת טרח וכתב אותו במפורש? הגמרא משיבה: דבר זה נאמר רק במקום שאין דרך אחרת ליישב את הקושי מדוע הלכה נכתבה כאשר אפשר היה ללומדה בקל וחומר. אבל כאשר יש דרך אחרת, מהותית יותר, ליישב את הקושי, מיישבים אותו בדרך זו.
וְתַנָּא מַיְיתֵי לַהּ מֵהָכָא, דְּתַנְיָא: ״כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה וּבְעָלָהּ וְהָיָה אִם לֹא תִמְצָא חֵן בְּעֵינָיו כִּי מָצָא בָהּ וְגוֹ׳״ – אֵין קִיחָה אֶלָּא בְּכֶסֶף. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: ״נָתַתִּי כֶּסֶף הַשָּׂדֶה קַח מִמֶּנִּי״.
§ הגמרא מציינת: ותנא מביא את ההלכה שאישה יכולה להתקדש בכסף מכאן, ממקור אחר. כפי שנלמד בברייתא שכאשר הפסוק אומר: "כי יקח איש אשה ובעלה, והיה אם לא תמצא חן בעיניו כי מצא בה ערות דבר , וכתב לה ספר כריתות" (דברים כד:א), בפסוק זה, המונח לקיחה הוא רק בכסף. וכן הוא אומר: "כסף השדה קח ממני" (בראשית כג:יג).
וַהֲלֹא דִּין הוּא: וּמָה אָמָה הָעִבְרִיָּה שֶׁאֵינָהּ נִקְנֵית בְּבִיאָה – נִקְנֵית בְּכֶסֶף, זוֹ, שֶׁנִּקְנֵית בְּבִיאָה – אֵינוֹ דִּין שֶׁתִּקָּנֶה בְּכֶסֶף?
הגמרא שואלת: אך האם יש צורך בדרשה זו? האם לא ניתן ללמוד זאת באמצעות קל וחומר, כך: ואם אמה עברייה, שאין נקנית כאמה בביאה, ואף על פי כן נקנית בכסף, האם אין זה הגיוני שאישה זו, שנקנית בביאה לשם קידושין, תיקנה אף היא בכסף?
יְבָמָה תּוֹכִיחַ, שֶׁנִּקְנֵית בְּבִיאָה וְאֵינָהּ נִקְנֵית בְּכֶסֶף! מָה לִיבָמָה, שֶׁכֵּן אֵין נִקְנֵית בִּשְׁטָר, תֹּאמַר בְּזוֹ, שֶׁנִּקְנֵית בִּשְׁטָר!
אף על פי כן, ניתן להפריך היסק זה של קל וחומר. יבמה מוכיחה אחרת, שכן היא נקנית ליבם בביאה, ואף על פי כן אינה נקנית בכסף. הגמרא דוחה פירכה זו: מה מיוחד ביבמה הוא שאינה נקנית בשטר. האם תאמר שאף כך הוא לגבי זו האישה, שנקנית בשטר לשם קידושין, וממילא קניין כסף חל גם לגביה?
תַּלְמוּד לוֹמַר: ״כִּי יִקַּח אִישׁ״. הָא לְמָה לִי קְרָא, הָא אָתְיָא לַהּ! אָמַר רַב אָשֵׁי: מִשּׁוּם דְּאִיכָּא לְמֵימַר מֵעִיקָּרָא דְּדִינָא פִּירְכָא.
הגמרא חוזרת על שאלתה. הפסוק קובע: "כי ייקח איש אישה." למה אני צריך פסוק למטרה זו? הרי זה כבר נלמד באמצעות היסק זה של קל וחומר, שכן הפירכה המוצעת על היסק זה נדחתה. רב אשי אמר: יש בכך צורך מפני שניתן לומר שהפירכה על הקל וחומר קיימת מלכתחילה, כלומר, יש קושי בהשוואה בין אישה לבין אמה עברייה.
מֵהֵיכָא קָא מַיְיתֵית לַהּ – מֵאָמָה הָעִבְרִיָּה. מָה לְאָמָה הָעִבְרִיָּה, שֶׁכֵּן יוֹצְאָה בְּכֶסֶף, תֹּאמַר בְּזוֹ, שֶׁאֵינָהּ יוֹצְאָה בְּכֶסֶף. תַּלְמוּד לוֹמַר ״כִּי יִקַּח אִישׁ״.
רב אשי מפרט: מניין אתה לומד שאישה יכולה להתקדש בכסף? הדבר נלמד בדרך של קל וחומר מן המקרה של אמה עברייה. ניתן להפריך לימוד זה. מה מיוחד באמה עברייה הוא שניתן לשחררה בכסף, כלומר, היא משלמת לאדונה את שוויה כאמה ואז היא משתחררת, ולכן אפשר גם לקנותה בכסף. האם תאמר כן גם לגבי זו האישה, שאינה יכולה להשתחרר, כלומר להתגרש, בכסף? מאחר שקל וחומר זה נדחה, יש להסתמך על המקור המובא בברייתא, שהפסוק אומר: "כי יקח איש."
וְאִיצְטְרִיךְ לְמִיכְתַּב ״וְיָצְאָה חִנָּם״, וְאִיצְטְרִיךְ לְמִיכְתַּב ״כִּי יִקַּח אִישׁ״. דְּאִי כְּתַב רַחֲמָנָא ״כִּי יִקַּח״, הֲוָה אָמֵינָא: קִידּוּשִׁין דִּיהַב לַהּ בַּעַל – דִּידַהּ הָווּ, כְּתַב רַחֲמָנָא ״וְיָצְאָה חִנָּם״.
לאחר שהגמרא מזכירה הוכחה נוספת לאפשרות של קידושין בכסף, היא מעירה: והיה צורך שהתורה תכתוב, לגבי אמה עברייה: "ויצאה חינם אין כסף," והיה גם צורך לכתוב: "כי יקח איש אשה." שכן, אילו היה הרחמן כותב רק: "כי יקח," הייתי אומר: כסף הקידושין שהבעל נותן לה הוא תמיד שלה. לכן, הרחמן כותב: "ויצאה חינם אין כסף," ללמד שכאשר אינה בוגרת, לאביה יש זכות בכסף קידושיה.
וְאִי כְּתַב רַחֲמָנָא ״וְיָצְאָה חִנָּם״, הֲוָה אָמֵינָא: הֵיכָא דְּיָהֲבָה לֵיהּ אִיהִי לְדִידֵיהּ וְקִידְּשַׁתּוּ – הָווּ קִידּוּשֵׁי, כְּתַב רַחֲמָנָא ״כִּי יִקַּח״ – וְלָא ״כִּי תִּקַּח״.
ואילו להפך, אילו היה הרחמן כותב רק: "ויצאה חינם אין כסף," הייתי אומר שבמקרה שהיא נתנה לו כסף וקידשה אותו, הרי זו קידושין תקפים, שכן פסוק זה אינו מפרש מי נותן את הכסף למי. לכן הרחמן כותב: "כי יקח," ולא: כי תקח, ללמד שרק האיש יכול לקדש אישה, ולא להפך.
״וּבְעָלָהּ״ – מְלַמֵּד שֶׁנִּקְנֵית בְּבִיאָה. וַהֲלֹא דִּין הוּא: וּמָה יְבָמָה שֶׁאֵין נִקְנֵית בְּכֶסֶף – נִקְנֵית בְּבִיאָה, זוֹ, שֶׁנִּקְנֵית בְּכֶסֶף – אֵינוֹ דִּין שֶׁנִּקְנֵית בְּבִיאָה?
הברייתא ממשיכה לפרש את הפסוק. הביטוי: "ובעלה" (דברים כ"ד:א'), מלמד שאישה נקנית בביאה. מדוע יש צורך שהפסוק יאמר זאת במפורש? האם לא ניתן היה ללמוד זאת באמצעות קל וחומר: ומה יבמה, שאינה נקנית בכסף, נקנית בביאה, זו אישה, שנקנית בכסף, כפי שנלמד לעיל, אינו דין שתיקנה גם בביאה?
אָמָה הָעִבְרִיָּה תּוֹכִיחַ, שֶׁנִּקְנֵית בְּכֶסֶף וְאֵין נִקְנֵית בְּבִיאָה. מָה לְאָמָה הָעִבְרִיָּה, שֶׁאֵין קִנְיָנָהּ לְשׁוּם אִישׁוּת, תֹּאמַר בְּזוֹ, שֶׁקִּנְיָנָהּ לְשׁוּם אִישׁוּת.
הגמרא מקשה: המקרה של אמה עברייה מוכיח אחרת, שכן היא נקנית בכסף ועם זאת אינה נקנית בביאה. הגמרא דוחה פירכה זו: מה מיוחד באמה עברייה הוא שקניינה אינו לשם נישואין, שכן היא נקנית כשפחה. האם תאמר כך גם לגבי זו האישה, שקניינה הוא לשם נישואין? לכן, מסתבר שאישה יכולה להיקנות באמצעות ביאה.
תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וּבְעָלָהּ״. וּלְמָה לִי קְרָא, הָא אָתְיָא לַהּ! אָמַר רַב אָשֵׁי: מִשּׁוּם דְּאִיכָּא לְמֵימַר מֵעִיקָּרָא דְּדִינָא פִּירְכָא: מֵהֵיכָא קָא מַיְיתֵית לַהּ – מִיְּבָמָה.
הגמרא חוזרת על שאלתה. הפסוק קובע: "ובעל אותה." אך מדוע אני צריך פסוק למטרה זו? הרי כבר נלמד הדבר באמצעות קל וחומר האמור לעיל. רב אשי אמר: יש בו צורך מפני שאפשר לומר שהפירכה על הקל וחומר קיימת מלכתחילה. מנין אתה למד שביאה היא דרך קניין? מהמקרה של יבמה.
מָה לִיבָמָה, שֶׁכֵּן זְקוּקָה וְעוֹמֶדֶת, תֹּאמַר בָּזוֹ, שֶׁאֵין זְקוּקָה וְעוֹמֶדֶת. תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וּבְעָלָהּ״.
אפשר לומר: מה מיוחד ביבמה הוא שהיא זקוקה ליבםועומדת וממתינה לו שיפעל, ומשום כך ביאה מספיקה כדי לעשותה לאשתו. האם תאמר כך גם לגבי אישה זו, שאינה זקוקה ואינה עומדת וממתינה לאיש? לכן ייתכן שביאה אינה מספיקה לקנות אישה בנסיבות רגילות. ממילא, קל וחומר זה אינו עומד בבחינה מדוקדקת. משום כך נדרשת ראיה נוספת, שהפסוק אומר: "ובעלה."
תרגומים שנוצרו על ידי בינה מלאכותית עשויים שלא להיות מדויקים לחלוטין.
למשוב או תיקוני תרגום, צור קשר עם drashot@drashot.ai.
טקסטים מסופקים על ידי Sefaria