נַעֲרָה, מַהוּ שֶׁתַּעֲשֶׂה שָׁלִיחַ לְקַבֵּל גִּיטָּהּ מִיַּד בַּעְלָהּ? כְּיַד אָבִיהָ דָּמְיָא, אוֹ כַּחֲצַר אָבִיהָ דָּמְיָא? כְּיַד אָבִיהָ דָּמְיָא, מָה אֲבִיָּה מְשַׁוֵּי שָׁלִיחַ – אַף הִיא נָמֵי מְשַׁוְּיָא שָׁלִיחַ. אוֹ דִילְמָא כַּחֲצַר אָבִיהָ דָּמְיָא, וְעַד דְּמָטֵיא גִּיטָּא לִידַהּ לָא מִיגָּרְשָׁה.
לדעת החכמים, הסבורים שנערה יכולה לקבל בעצמה את גיטה, מהי ההלכה בנוגע ליכולתה של נערה למנות שליח לקבל את גיטה מיד בעלה? הגמרא מסבירה את שני צדדי השאלה: מאחר שנערה היא תחת רשות אביה, האם היא, לעניין קניינים, נחשבת כמו המשך של יד אביה, או שמא היא נחשבת כמו חצר אביה? הגמרא מבהירה: ייתכן שהיא נחשבת כמו יד אביה, וכשם שאביה יכול למנות שליח, כך גם היא יכולה למנות שליח. או שמא היא נחשבת כמו חצר אביה, ולכן אינה מתגרשת עד שהגט ממש מגיע לרשותה, שכן חצר אינה יכולה למנות שליח, אך היא יכולה לקבל גט, במובן שגט שנזרק לחצרו נחשב כאילו הוא ברשותו.
וּמִי מְסַפְּקָא לֵיהּ לְרָבָא הָא? וְהָאָמַר רָבָא: כָּתַב גֵּט וּנְתָנוֹ בְּיַד עַבְדָּהּ יָשֵׁן וּמְשַׁמַּרְתּוֹ – הֲרֵי זֶה גֵּט. נֵיעוֹר – אֵינוֹ גֵּט. נֵיעוֹר אַמַּאי אֵינוֹ גֵּט – דְּהָוְיָא לַהּ חָצֵר מִשְׁתַּמֶּרֶת שֶׁלֹּא לְדַעְתָּהּ. וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ כַּחֲצַר אָבִיהָ דָּמְיָא, כִּי מְטָא גִּיטַּהּ לִידַהּ נָמֵי לָא תִּיגָּרַשׁ, דְּהָוְיָא לַהּ חָצֵר הַמִּשְׁתַּמֶּרֶת שֶׁלֹּא לְדַעַת אָבִיהָ!
הגמרא שואלת: והאם רבא מסופק בעניין זה? והרי רבא אומר: אם אדם כתב גט ונתן אותו ביד עבד של אשתו, שהוא ישן, אך היא שומרת עליו, אזי זהו גט כשר. אם העבד היה ער, אזי אין זה גט כשר. מדוע אין זה גט כשר אם הוא ער? משום שהעבד הוא לגביה כחצר שאינה משתמרת לדעתה, כלומר, כשהעבד ער, הוא אינו בשליטתה המלאה. ואם עולה על דעתך שנערה נחשבת כחצר של אביה, אם כן אפילו כאשר הגט מגיע לרשותה אין היא צריכה להיות מגורשת, שכן היא כמו חצר שאינה משתמרת לדעת אביה.
אֶלָּא לְעוֹלָם פְּשִׁיטָא לֵיהּ דְּכִי יַד אָבִיהָ דָּמְיָא, וְהָכִי קָמִיבַּעְיָא לֵיהּ: מִי אַלִּימָא כְּיַד אָבִיהָ לְשַׁוּוֹיֵי אִיהִי שָׁלִיחַ, אוֹ לָא? אֲמַר לֵיהּ: אֵין עוֹשָׂה שָׁלִיחַ.
אלא, למעשה, ברור לרבא שנערה נחשבת כיד אביה ולא כחצרו, וזה מה שהוא שאל: האם היא פשוט חזקה כיד אביה, עד כדי כך שהיא יכולה למנות שליח, או לא? רב נחמן אמר לו: היא אינה יכולה למנות שליח.
אֵיתִיבֵיהּ: קְטַנָּה שֶׁאָמְרָה: ״הִתְקַבֵּל לִי גִּיטִּי״ – אֵינוֹ גֵּט עַד שֶׁיַּגִּיעַ גֵּט לְיָדָהּ. הָא נַעֲרָה – הֲרֵי זֶה גֵּט! הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן – בְּשֶׁאֵין לַהּ אָב.
רבא הקשה עליו ממשנה (גיטין סה ע"א): במקרה של קטנה שאמרה לשליח: קבל לי את גיטי, אין זה גט כשר עד שהגט יגיע לידה, שכן קטנה אינה נחשבת כשרה מבחינה הלכתית ואינה יכולה למנות שליח. רבא הסיק מכך: אבל במקרה של נערה, הרי זה גט, ומכאן שנערה יכולה למנות שליח. הגמרא משיבה: במה אנו עוסקים כאן? במקרה שאין לה אב, והיא יכולה למנות שליח מאחר שהיא בגירה ועומדת ברשות עצמה. אבל נערה מאורסת שאביה עדיין חי נמצאת ברשותו ואינה יכולה למנות שליח.
הָא מִדְּקָתָנֵי סֵיפָא: אִם אָמַר אָבִיהָ: ״צֵא וְקַבֵּל גֵּט לְבִתִּי״, אִם רָצָה בַּעַל לַחֲזוֹר בּוֹ – לֹא יַחְזוֹר. מִכְּלָל דְּרֵישָׁא בִּדְיֵשׁ לָהּ אָב עָסְקִינַן! חַסּוֹרֵי מִיחַסְּרָא וְהָכִי קָתָנֵי: קְטַנָּה שֶׁאָמְרָה: ״הִתְקַבֵּל לִי גִּיטִּי״ – אֵינוֹ גֵּט, עַד שֶׁיַּגִּיעַ גֵּט לְיָדָהּ. הָא נַעֲרָה – הֲרֵי זֶה גֵּט. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים – כְּשֶׁאֵין לָהּ אָב, אֲבָל יֵשׁ לָהּ אָב וְאָמַר אָבִיהָ: ״צֵא וְקַבֵּל לְבִתִּי גִּיטָּהּ״, וְרוֹצֶה בַּעַל לַחְזוֹר – לֹא יַחְזוֹר.
הגמרא שואלת: אבל מתוך העובדה שהסיפא של אותה משנה מלמדת: אם אביה אמר לשליח: צא וקבל גט לבתי, אזי אם הבעל מבקש לחזור בו מהחלטתו לאחר שנתן את הגט לשליח, אינו יכול לחזור בו, שכן הרי זה כאילו הגט הגיע לרשותה, מכאן, אפשר לומר שברישא אנו עוסקים במקרה שיש לה אב. הגמרא משיבה: המשנה חסרה, וכך היא מלמדת: במקרה של קטנה שאמרה: קבל לי את גיטי, אין זה גט עד שיגיע הגט לרשותה. אבל במקרה של נערה, הרי זה גט מיד כשהוא מגיע לרשות שליחה. באיזה מקרה נאמר דבר זה? הוא נאמר כשאין לה אב. אבל אם יש לה אב, ואביה אמר לשליח: צא וקבל את גט בתי בעבורה, והבעל מבקש לחזור בו מהחלטתו, אינו יכול לחזור בו.
אִיתְּמַר: קְטַנָּה שֶׁנִּתְקַדְּשָׁה שֶׁלֹּא לְדַעַת אָבִיהָ, אָמַר שְׁמוּאֵל: צְרִיכָה גֵּט, וּצְרִיכָה מֵיאוּן. אָמַר קַרְנָא: דְּבָרִים בְּגוֹ: אִם גֵּט, לָמָּה מֵיאוּן? אִם מֵיאוּן, לָמָּה גֵּט?
§ נאמר כי אמוראים נחלקו במקרה של קטנה שהתארסה ללא הסכמת אביה. שמואל אומר: אם בעלה מבקש לגרשה, היא צריכה גט כדי להפקיע את הנישואין, והיא גם צריכה מיאון, המבטל אירוסין התקפים מכוח דין דרבנן אך לא מכוח דין תורה. קרנא אומר: יש דברים תמוהים הכלולים בתוך אמירה זו, שכן היא סותרת את עצמה: אם היא צריכה גט, והאירוסין נחשבים כנראה לאירוסין גמורים, מדוע היא צריכה מיאון? ולהפך, אם היא צריכה מיאון, דבר המורה שאירוסיה היו חסרי משמעות לפי דין תורה, מדוע היא צריכה גט?
אֲמַרוּ לֵיהּ: הָא מָר עוּקְבָא וּבֵי דִינֵיהּ בְּכַפְרִי. אַפְכוּהָ, שַׁדְּרוּהָ לְקַמֵּיהּ דְּרַב. אֲמַר לְהוּ: הָאֱלֹהִים! צְרִיכָה גֵּט, וּצְרִיכָה מֵיאוּן. וְחַס לֵיהּ לְזַרְעֵיהּ דְּאַבָּא בַּר אַבָּא, דְּנֵימָא הָכִי.
החכמים אמרו לו: כעת שמר עוקבא ובית דינו נמצאים בעיירה כפרי, הבה נציג להם את השאלה. ועוד, הם החליפו את שמות הדעות המתאימות של שמואל וקרנא ושלחו את השאלה לפני רב. הוא אמר לשליחים בלשון שבועה: בחיי ה'! היא צריכה גט והיא צריכה מיאון. וחלילה שזרעו של אבא בר אבא, כלומר שמואל, יאמר דבר כזה, שאינה צריכה את שניהם.
וְטַעְמָא מַאי? אָמַר רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב אִיקָא: צְרִיכָה גֵּט – שֶׁמָּא נִתְרַצָּה הָאָב בְּקִידּוּשִׁין, צְרִיכָה מֵיאוּן – שֶׁמָּא לֹא נִתְרַצָּה הָאָב בְּקִידּוּשִׁין, וְיֹאמְרוּ אֵין קִידּוּשִׁין תּוֹפְסִין בַּאֲחוֹתָהּ.
הגמרא שואלת: ומה הטעם שיש צורך גם בגט וגם במיאון? רב אחא בריה דרב איקא אמר: היא צריכה גט משום שמא האב רצה בקידושין, שאז הם יחולו למפרע. היא גם צריכה מיאון משום שמא האב לא רצה בקידושין, והם לא חלו. אם היא מקבלת רק גט, ובעלה לשעבר ממשיך לקדש את אחותה, אנשים יאמרו שהקידושין אינם תופסים באחותה. ההלכה היא שקידושין יכולים לתפוס באחות אשתו או גרושתו רק לאחר שהאישה הראשונה מתה. לכן היא נדרשת לעשות מיאון, כדי לציין שתוקף קידושיה היה מוטל בספק. אם לאחר מכן הוא מקדש את אחותה, הוא יידרש לגרש אותה מחמת הספק אם קידושין שניים אלה תפסו.
אָמַר רַב נַחְמָן: וְהוּא שֶׁשִּׁדְּכוּ.
רב נחמן אמר: וחשש זה שמא אביה של קטנה יאמר לאחר מכן שרצה בקידושיה, שייך רק כאשר סידרו את השידוך לפני שקידשה את עצמה, שכן במקרה כזה סביר שהאב רצה בקידושין.
עוּלָּא אָמַר: אֲפִילּוּ מֵיאוּן אֵינָהּ צְרִיכָה. אַף עַל גַּב דְּשִׁידְּכוּ? מַאן דְּמַתְנֵי הָא, לָא מַתְנֵי הָא. אִיכָּא דְּאָמְרִי אָמַר עוּלָּא: קְטַנָּה שֶׁנִּתְקַדְּשָׁה שֶׁלֹּא לְדַעַת אָבִיהָ – אֲפִילּוּ מֵיאוּן אֵינָהּ צְרִיכָה.
הגמרא מצטטת דעה נוספת. עולא אמר: אם קטנה קיבלה קידושין בלא הסכמת אביה, קידושיה אינם חלים, ואינה צריכה אפילו מיאון. הגמרא שואלת: האם דברי עולא אמורים אפילו כאשר שידכו את השידוך? הגמרא משיבה: זה ששונה את זו אינו שונה את זו. מי שהביא את דברי עולא אינו סובר שפסקו של שמואל חל רק במקרה של שידוך מתואם, אלא הוא חל בכל המקרים. לפי דעה זו, עולא אמר את ההלכה שלו רק במקרה שבו השידוך לא תואם. יש אומרים שעולא אומר: אם קטנה התקדשה בלא הסכמת אביה, אינה צריכה אפילו מיאון, כולל מקרה שבו השידוך תואם.
מֵתִיב רַב כָּהֲנָא: וְכוּלָּן, אִם מֵתוּ, אוֹ מֵיאֲנוּ, אוֹ נִתְגָּרְשׁוּ, אוֹ שֶׁנִּמְצְאוּ אַיְילוֹנִיּוֹת – צָרוֹתֵיהֶן מוּתָּרוֹת.
רב כהנא מעלה קושיה: המשנה ביבמות (ב ע"א) מלמדת שאם יבמה פוטנציאלית היא באחת מחמש עשרה הקטגוריות של נשים האסורות על היבם מחמת קרבה, לא זו בלבד שהיא אסורה עליו, אלא שגם אין הוא רשאי לייבם אף אחת מצרותיה. לאחר מכן הבהירו החכמים הלכה זו: ואם, לפני שמת הבעל, אחת מן הנשים האסורות הללו מתה, או שמיאנה; או שנתגרשה; או שנמצאה איילונית [ailonit], שאינה מסוגלת ללדת, אז צרותיה מותרות ליבם.
דְּקַדְּשַׁהּ מַאן? אִילֵימָא דְּקַדְּשַׁהּ אָבִיהָ, בְּמֵיאוּן סַגִּי לַהּ?! גֵּט מְעַלְּיָא בָּעֲיָא! אֶלָּא לָאו דְּקַדִּשָׁה אִיהִי נַפְשַׁהּ, וְקָתָנֵי דְּבָעֲיָא מֵיאוּן!
רב כהנא מתמקד במקרה של מי שביצעה מיאון: לגבי מיאון זה שהיא ביצעה, אחרי איזה סוג של קידושין הוא בא? כאשר התקדשה על ידי מי? אם נאמר שאביה קידש אותה לאח שמת, האם מיאון בלבד מספיק לה כדי להתיר את הנישואין? האם אין היא זקוקה לגט כשר? אלא, האם אין זה מתייחס למקרה שבו היא קידשה את עצמה כשהייתה קטנה, והמשנה בכל זאת מלמדת שהיא זקוקה למיאון. דבר זה מעורר קושיה על עולא, הסבור שאינה צריכה אפילו מיאון.
הוּא מוֹתֵיב לַהּ וְהוּא מְפָרֵק לַהּ: כְּגוֹן שֶׁנַּעֲשָׂה לָהּ מַעֲשֵׂה יְתוֹמָה בְּחַיֵּי הָאָב.
הגמרא מעירה: רב כהנא העלה את הקושיה והוא יישב אותה: המשנה עוסקת במקרה שבו היא נעשתה כמו יתומה בחיי אביה, כלומר, אביה קידש אותה לאיש, ולאחר מכן היא התאלמנה או התגרשה בעודה קטנה. במקרה זה, חל עליה אותו הלכה כמו של יתומה, בכך שאין לאביה הזכות לקדש אותה שוב, אף על פי שהוא עדיין חי. אם לאחר מכן הייתה מקדשת את עצמה, קידושיה אינם תקפים על פי דין תורה, משום שהיא עדיין קטנה. הם כן חלים על פי דין דרבנן, והיא יכולה לבטל את הנישואין הללו על ידי מיאון. זה לא היה מהווה קושיה על עולא, שכן הוא אמר את פסיקתו במקרה שבו היו אלה הקידושין הראשונים של הקטנה.
מֵתִיב רַב הַמְנוּנָא: אֵין מוֹכְרָהּ לִקְרוֹבִים. מִשּׁוּם רַבִּי אֶלְעָזָר אָמְרוּ: מוֹכְרָהּ לִקְרוֹבִים.
רב המנונא מעלה קושיה: שנינו בברייתא לגבי אמה עברייה: אב אינו יכול למכור את בתו הקטנה לאמה עברייה לקרוביה, משום שהתורה דורשת שמי שקונה אמה יהיה יכול לשאת אותה לאישה. החכמים אמרו בשם רבי אלעזר: הוא יכול למכור אותה אפילו לקרוביה, שכן לפעמים אמה עברייה משמשת רק בתפקיד זה, בלי להינשא לאדון.
תרגומים שנוצרו על ידי בינה מלאכותית עשויים שלא להיות מדויקים לחלוטין.
למשוב או תיקוני תרגום, צור קשר עם drashot@drashot.ai.
טקסטים מסופקים על ידי Sefaria