"וְ" וּבְנֵי אַהֲרֹן "וְהִקְרִיבוּ," זֶהוּ קַבָּלַת הַדָּם.

הגמרא דנה בפסיקת המשנה שנשים אינן מבצעות הזאה: לאיזו הזאה הכוונה כאן? אם זו הזאת אפר של הפרה האדומה, הרי "אלעזר" נאמר לגבי אותה פעולה (במדבר יט:ד), כלומר, הזאה זו נעשית על ידי סגן הכהן הגדול. אם אפילו כוהנים אחרים אינם יכולים לבצע אותה, קל וחומר שנשים אינן יכולות. אם הכוונה היא להזאה הנעשית בפנים קודש הקודשים, הרי הביטוי: "הכהן המשיח" (ויקרא ד:טז) נאמר לגבי אותו טקס, וממילא אין שאלה שנשים פסולות לכך. אלא, הכוונה היא להזאת הדם של קורבן עוף.

הגמרא מסבירה שדבר זה נלמד באמצעות היסק של קל וחומר מקרבן כבש: אם לגבי קרבן כבש, אשר ביחס אליו התורה לא קבעה כהן לשחיטתו, שכן כל אדם רשאי לשוחטו, התורה בכל זאת קבעה כהן לזריקת דמו, כפי שנאמר בפסוק: "וזרקו בני אהרן הכהנים את דמו" (ויקרא א:יא), האם אין זה הגיוני שלגבי קרבן עוף, אשר ביחס אליו התורה קבעה כהן למליקתו, מעשה המקביל לשחיטת כבש, התורה כמו כן קבעה כהן לזריקת דמו? מכאן הוכחה שזריקת דמו של קרבן עוף יכולה להיעשות רק על ידי כהנים, ולא על ידי נשים.

§ המשנה מלמדת שמצוות אלו חלות במיוחד על גברים ולא על נשים, למעט מנחת סוטה ונזירה, שנשים אלו מניפות. רבי אלעזר אמר לרבי יאשיה שבדורו, כלומר, האמורא שהיה בן זמנו, ולא התנא בעל אותו השם שחי קודם לכן: אל תשב עד שתסביר לי אמירה זו; מניין נלמד שמנחת סוטה טעונה תנופה? הגמרא מביעה תמיהה: מה משמעות השאלה: מניין אנו לומדים זאת? הרי כתוב בפרשה העוסקת בסוטה עצמה: "והניף את המנחה" (במדבר ה:כה). אלא, כך היא השאלה: מניין אנו לומדים שהתנופה נעשית על ידי הבעלים? שמא רק הכהן מניף אותה?

רבי יאשיה השיב: הלכה זו נלמדת באמצעות גזירה שווה של המונח "יד" האמור לגבי סוטה מן המונח "יד" האמור לגבי קרבן שלמים. כאן נאמר, לגבי מנחת סוטה: "ולקח הכהן את מנחת הקנאות מיד האשה והניף את המנחה" (במדבר ה:כה), ושם נאמר: "ידיו תביאנה את אשי יהוה; את החלב על החזה יביאנו, את החזה להניף אותו תנופה לפני יהוה" (ויקרא ז:ל).

כשם שכאן, לגבי סוטה, כהן מבצע את התנופה, כך גם שם, לגבי קרבן שלמים, כהן מבצע את התנופה. וכשם ששם, לגבי קרבן שלמים, הבעלים מבצעים את התנופה, כפי שמצוין בפסוק, כך גם כאן, לגבי סוטה, הבעלים מבצעים את התנופה. כיצד? כיצד יכולים גם הכהן וגם הבעלים לבצע את התנופה? הבעלים מניח את ידיו מתחת לקרבן השלמים, והכהן מניח את ידו תחת ידי הבעלים ומניף אותו יחד עמו.

הגמרא שואלת: מצאנו מקור למנחת סוטה; מנין אנו לומדים שגם נזירה מניפה את מנחתה? הגמרא משיבה: הדבר נלמד באמצעות גזירה שווה של המונח "כף" האמור לגבי נזירות מן המונח "כף" האמור לגבי סוטה. הפסוק בעניין נזירות אומר: "ונתן על כפי הנזיר" (במדבר ו:יט), והפסוק בעניין סוטה אומר: "ונתן על כפיה" (במדבר ה:יח). כשם שסוטה מניפה את מנחתה, כך גם נזירה מניפה את שלה.

משנה:כל מצווה שהיא תלויה בארץ [ארץ] נוהגת רק בארץ ישראל, וכל מצווה שאינה תלויה בארץ נוהגת בין בארץ ישראל ובין בחוץ לארץ ישראל.