וּתְפִילִּין.
וגם הנחת תפילין (דברים ו:ח), שאין מניחים אותן בלילה או בשבתות ובמועדים, היא גם מצוות עשה שהזמן גרמא.
וְאֵיזוֹהִי מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁלֹּא הַזְּמַן גְּרָמָהּ – מְזוּזָה, מַעֲקֶה, אֲבֵידָה, וְשִׁילּוּחַ הַקֵּן.
ומהי מצוות עשה שאינה תלויה בזמן? דוגמאות כוללות את קביעת מזוזה (דברים יא:כ), בניית מעקה על גג (דברים כב:ח), השבת אבדה (דברים כב:א–ג), ושילוח האם מן הקן, כלומר, מצוות שילוח הקן כאשר מוצאים אם רובצת על אפרוחים או על ביצים (דברים כב:ו–ז).
וּכְלָלָא הוּא? הֲרֵי מַצָּה, שִׂמְחָה, הַקְהֵל, דְּמִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָא, וְנָשִׁים חַיָּיבוֹת! וְתוּ: וַהֲרֵי תַּלְמוּד תּוֹרָה, פְּרִיָּה וּרְבִיָּה, וּפִדְיוֹן הַבֵּן דְּלָאו מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָהּ הוּא – וְנָשִׁים פְּטוּרוֹת!
הגמרא שואלת: וכי יש זה כלל קבוע? והרי ישנן מצוות אכילת מצה בלילה הראשון של פסח (שמות כג:טו), של שמחה ביום טוב (דברים טז:ט–יא), ושל הקהל בסוכות שלאחר שנת השמיטה (דברים לא:י–יג). ואף על פי כן כל אחת מאלה היא מצוות עשה שהזמן גרמא, ובכל זאת נשים חייבות בהן. ועוד, אפשר להקשות כך: והרי ישנן מצוות תלמוד תורה (דברים ו:ז), פרייה ורבייה (בראשית א:כח), ופדיון הבן (שמות יג:יב–יג), שכל אחת מהן אינה מצוות עשה שהזמן גרמא, ובכל זאת נשים פטורות מהן.
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אֵין לְמֵדִין מִן הַכְּלָלוֹת, וַאֲפִילּוּ בִּמְקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ ״חוּץ״,
רבי יוחנן אומר: אין לומדים הלכות מעשיות מכללים, כלומר, כאשר כלל מופיע במשנה ומשתמש במונח: כל, אין להבין אותו כקביעה כוללת ללא יוצאים מן הכלל. כך הוא הדין אפילו במקום שנאמר: חוץ מ, כדי להוציא עניין מסוים.
דִּתְנַן: בַּכֹּל מְעָרְבִין וּמִשְׁתַּתְּפִין חוּץ מִן הַמַּיִם וּמֶלַח, וְתוּ לֵיכָּא? וְהָאִיכָּא כְּמֵהִין וּפִטְרִיּוֹת! אֶלָּא אֵין לְמֵדִין מִן הַכְּלָלוֹת, וַאֲפִילּוּ בִּמְקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ ״חוּץ״.
הוכחה לכך היא כפי שלמדנו במשנה (עירובין כו ע"ב): אפשר לערב בתי מגורים בחצרות [עירוב חצרות] ולערב תחומי שבת [עירוב תחומין], וכן, אפשר לשתף חצרות כדי להתיר טלטול במבוי משותף בשבת. דבר זה יכול להיעשות בכל סוגי המאכל חוץ ממים ומלח. דבר זה נאמר כהלכה עם יוצאים מן הכלל מסוימים, ואף על פי כן אפשר לשאול: האם אין דבר אחר שאי אפשר להשתמש בו לעירוב? והרי יש כמהין ופטריות, שגם בהן אי אפשר להשתמש לעירוב, מפני שאין בהן מזון. אלא הסק מכאן שאין למדים מן הכללות, אפילו במקום שנאמר בו: חוץ.
וּמִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָא נָשִׁים פְּטוּרוֹת מְנָלַן? – גָּמַר מִתְּפִילִּין, מַה תְּפִילִּין נָשִׁים פְּטוּרוֹת – אַף כׇּל מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָא נָשִׁים פְּטוּרוֹת. וּתְפִילִּין? – גָּמַר לַהּ מִתַּלְמוּד תּוֹרָה, מָה תַּלְמוּד תּוֹרָה נָשִׁים פְּטוּרוֹת – אַף תְּפִילִּין נָשִׁים פְּטוּרוֹת.
§ הגמרא פונה למקורותיו של עיקרון זה. מניין לנו שנשים פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמן? דבר זה נלמד בהיקש ממצוות תפילין: כשם שנשים פטורות מהנחת תפילין, כך גם נשים פטורות מכל מצוות עשה שהזמן גרמן. והפטור של נשים מהנחת תפילין נלמד מפטורן מתלמוד תורה: כשם שנשים פטורות מתלמוד תורה, כפי שנלמד מדברים יא, יט, כך גם נשים פטורות מהנחת תפילין, שכן שני העניינים סמוכים זה לזה בתורה (דברים ו, ז–ח).
וְנַקֵּישׁ תְּפִילִּין לִמְזוּזָה! תְּפִילִּין לְתַלְמוּד תּוֹרָה אִיתַּקּוּשׁ, בֵּין בְּפָרָשָׁה רִאשׁוֹנָה בֵּין בְּפָרָשָׁה שְׁנִיָּה, תְּפִילִּין לִמְזוּזָה בְּפָרָשָׁה שְׁנִיָּה לָא אִיתַּקּוּשׁ.
הגמרא שואלת: ונאמר את ההפך ונסמיך תפילין למזוזה, שאף היא נזכרת באותה פרשה. מזוזה היא מצווה שגם נשים חייבות בה. על סמך השוואה זו, נשים יהיו חייבות גם בתפילין. הגמרא משיבה: תפילין הוקשו לתלמוד תורה הן בפרשה הראשונה והן בפרשה השנייה של שמע, ואילו תפילין לא הוקשו למזוזה בפרשה השנייה. לכן עדיף להשוות תפילין לתלמוד תורה.
וְנַקֵּישׁ מְזוּזָה לְתַלְמוּד תּוֹרָה! לָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ, דִּכְתִיב: ״לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם״, גַּבְרֵי בָּעוּ חַיֵּי, נְשֵׁי לָא בָּעוּ חַיֵּי?!
הגמרא אומרת: אבל אם כן, נסמיך מזוזה לתלמוד תורה ונאמר שנשים פטורות גם מחובת מזוזה. הגמרא דוחה הצעה זו: דבר זה אינו יכול לעלות על דעתך, שכן נאמר לגבי מצוות מזוזה: "למען ירבו ימיכם" (דברים יא:כא). וכי אפשר לומר שגברים צריכים חיים אבל נשים אינן צריכות חיים? מאחר שהשכר על קיום מצוות מזוזה הוא אריכות ימים, מצווה זו חלה גם על נשים.
וַהֲרֵי סוּכָּה דְּמִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָהּ, דִּכְתִיב ״בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים״, טַעְמָא דִּכְתַב רַחֲמָנָא הָאֶזְרָח לְהוֹצִיא אֶת הַנָּשִׁים, הָא לָאו הָכִי נָשִׁים חַיָּיבוֹת!
הגמרא מוסיפה ושואלת: אבל ישנה מצוות הישיבה בסוכה, שהיא מצוות עשה שהזמן גרמא, כפי שנאמר: “בסוכות תשבו שבעת ימים” (ויקרא כג:מב), המתייחס לשבעה ימים מסוימים בשנה. ואף על פי כן, הטעם שנשים פטורות ממצווה זו הוא שהרחמן כותב בהמשך הפסוק: “כל האזרח בישראל ישבו בסוכות.” ה"א הידיעה היא לשון מיעוט, והיא באה למעט את הנשים מן החיוב לשבת בסוכה. ניתן לדייק מכאן שאלמלא כן, נשים היו חייבות. מכאן שנשים אינן זוכות לפטור גורף מכל מצוות עשה שהזמן גרמא.
אָמַר אַבָּיֵי: אִיצְטְרִיךְ, סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: הוֹאִיל דִּכְתִיב ״בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ״ – ״תֵּשְׁבוּ״ כְּעֵין תָּדוּרוּ: מָה דִּירָה אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ – אַף סוּכָּה אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ.
אביי אמר: במקרה של ישיבה בסוכה, פסוק מיוחד היה נחוץ כדי לפטור נשים, שאם לא כן היית יכול להעלות על דעתך לומר שמאחר שנכתב: "בסוכות תשבו", פירוש הדבר שעליך לשבת כעין תדורו בבית הקבע שלך: כשם שאיש ואשתו גרים יחד בדירה, כך גם איש ואשתו חייבים לשבת יחד בסוכה.
וְרָבָא אָמַר:
ורבא אמר:
תרגומים שנוצרו על ידי בינה מלאכותית עשויים שלא להיות מדויקים לחלוטין.
למשוב או תיקוני תרגום, צור קשר עם drashot@drashot.ai.
טקסטים מסופקים על ידי Sefaria