Drashot AI Logo
וּמְבִיאוֹ לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא.
ופעולה זו מביאה אותו לחיי העולם הבא.
אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ: כְּגוֹן אֲבִימִי בְּרִי קִיֵּים מִצְוַת כִּיבּוּד. חַמְשָׁה בְּנֵי סְמִיכִי הֲוָה לֵיהּ לַאֲבִימִי בְּחַיֵּי אָבִיו, וְכִי הֲוָה אֲתָא רַבִּי אֲבָהוּ, קָרֵי אַבָּבָא, רָהֵיט וְאָזֵיל וּפָתַח לֵיהּ וְאָמַר: אִין, אִין, עַד דְּמָטֵאי הָתָם.
רבי אבהו אמר: אדם כמו אבימי, בני, קיים כראוי את מצוות כיבוד הוריו. הגמרא מספרת: לאבימי היו חמישה בנים בחיי אביו שהיו מוסמכים לפסוק הלכה, וגם הוא עצמו היה מוסמך. ואף על פי כן, כאשר רבי אבהו, אביו, בא וקרא בשער כדי להיכנס, אבימי היה בעצמו רץ והולך לפתוח את הדלת לו. ועוד לפני שהגיע לשם, הוא כבר היה אומר: כן, כן, כדי שאביו לא יחשוב שמתעלמים ממנו.
יוֹמָא חַד אֲמַר לֵיהּ: אַשְׁקְיַין מַיָּא. אַדְּאַיְיתִי לֵיהּ נַמְנֵם. גָּחֵין קָאֵי עֲלֵיהּ עַד דְּאִיתְּעַר. אִיסְתַּיַּיעָא מִילְּתֵיהּ וּדְרַשׁ אֲבִימִי ״מִזְמוֹר לְאָסָף״.
יום אחד רבי אבהו אמר לאבימי בנו: תן לי מים לשתות. לפני שהביא לו את המים, רבי אבהו נמנם. אבימי התכופף ועמד מעליו עד שאביו התעורר. קיום מצווה זו סייע לו, כלומר, כשכר סייע לו אלוהים בלימודו, ואבימי הצליח לדרוש את המזמור: "מזמור לאסף" (תהילים עט).
אֲמַר לֵיהּ רַב יַעֲקֹב בַּר אֲבוּהּ לְאַבָּיֵי: כְּגוֹן אֲנָא, דְּעַד דְּאָתֵינָא מִבֵּי רַב אַבָּא מְדַלֵּי לִי כָּסָא וְאִמָּא מָזְגָה לִי, הֵיכִי אֶיעֱבֵיד? אֲמַר לֵיהּ: מֵאִמָּךְ קַבֵּיל, וּמֵאֲבוּךְ לָא תְּקַבֵּל דְּכֵיוָן דְּבַר תּוֹרָה הוּא חָלְשָׁה דַּעְתֵּיהּ.
רב יעקב בר אבוה אמר לאביי: בנוגע לאדם כמוני, האהוב כל כך על הוריי עד שלפני שאני חוזר מבית המדרש אבי מביא לי כוס ואמי מוזגת לי, כיצד עליי לנהוג? האם יש בכך חוסר כבוד לקבל מהם כבוד זה? אביי אמר לו: קבל זאת מאמך, אך אל תקבל זאת מאביך, שכן מאחר שהוא תלמיד תורה הוא יתעצב אם בנו לא יראה לו את מידת הכבוד הראויה.
רַבִּי טַרְפוֹן הֲוָה לֵיהּ הָהִיא אִמָּא דְּכֹל אֵימַת דַּהֲוָת בָּעֲיָא לְמֵיסֵק לְפוּרְיָא גָּחִין וּסְלִיק לַהּ, וְכֹל אֵימַת דֵּהוָת נָחִית, נֶחְתַּת עֲלוּיָה. אֲתָא וְקָא מִשְׁתַּבַּח בֵּי מִדְרְשָׁא. אָמְרֵי לֵיהּ: עֲדָיִין לֹא הִגַּעְתָּ לַחֲצִי כִּיבּוּד. כְּלוּם זָרְקָה אַרְנָקִי בְּפָנֶיךָ לַיָּם וְלֹא הִכְלַמְתָּהּ?
הגמרא מספרת: לרבי טרפון היה מנהג מסוים ביחסו אל אמו, שכל אימת שביקשה לעלות אל מיטתה היה מתכופף ומסייע לה לעלות, וכל אימת שביקשה לרדת מן המיטה, הייתה יורדת עליו. הוא בא ושיבח את עצמו בבית המדרש על קיום מצוות כיבוד אב ואם בשלמות רבה כל כך. אמרו לו: עדיין לא הגעת אפילו לחצי מן הכבוד הראוי לה. האם אירע פעם שהשליכה ארנק לים בפניך, ולא הכלמת אותה?
רַב יוֹסֵף כִּי הֲוָה שָׁמַע קָל כַּרְעָא דְאִמֵּיהּ, אָמַר: אֵיקוּם מִקַּמֵּי שְׁכִינָה דְּאָתְיָא. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אַשְׁרֵי מִי שֶׁלֹּא חֲמָאָן. רַבִּי יוֹחָנָן כִּי עִבְּרַתּוּ אִמּוֹ – מֵת אָבִיו, יְלָדַתּוּ – מֵתָה אִמּוֹ. וְכֵן אַבָּיֵי. אִינִי? וְהָאָמַר אַבָּיֵי: אֲמַרָה לִי אֵם! הָהִיא מְרַבְּיָנְתֵּיהּ הֲוַאי.
כאשר רב יוסף שמע את פסיעות אמו, הוא היה אומר: אעמוד לפני השכינה המגיעה. רבי יוחנן אמר: אשרי מי שמעולם לא ראה את אביו ואת אמו, שכן קשה כל כך לכבדם כראוי. הגמרא מספרת כי רבי יוחנן עצמו מעולם לא ראה את הוריו. כאשר אמו הייתה הרה בו, אביו מת; וכאשר היא ילדה אותו, אמו מתה. וכן גם היה הדבר אצל אביי. הגמרא שואלת: האם כך הוא, שאביי מעולם לא ראה את אמו? והרי אביי אמר פעמים רבות: אמי אמרה לי? הגמרא משיבה: אותה אם הייתה למעשה אומנתו, ולא אמו היולדת.
רַב אַסִּי הֲוָה לֵיהּ הָהִיא אִמָּא זְקֵינָה. אֲמַרָה לֵיהּ: בָּעֲיָנָא תַּכְשִׁיטִין. עֲבַד לַהּ. בָּעֲיָנָא גַּבְרָא: נְיעַיֵּין לָךְ. בָּעֲיָנָא גַּבְרָא דְּשַׁפִּיר כְּוָתָךְ, שַׁבְקַהּ וַאֲזַל לְאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל.
לרב אסי הייתה אם זקנה. היא אמרה לו: אני רוצה תכשיטים, והוא עשה לה תכשיטים. היא אמרה לו: אני רוצה איש שאוכל להינשא לו, והוא אמר לה: אחפש אחד עבורך. היא אמרה לו: אני רוצה בעל שהוא יפה תואר כמוך. בשלב זה הוא הבין שהיא לקתה בסניליות, ושלא יוכל למלא את כל בקשותיה. לכן, הוא עזב אותה והלך לארץ ישראל.
שְׁמַע דְּקָא אָזְלָה אַבָּתְרֵיהּ. אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן, אֲמַר לֵיהּ: מַהוּ לָצֵאת מֵאֶרֶץ לְחוּצָה לָאָרֶץ? אֲמַר לֵיהּ: אָסוּר. לִקְרַאת אִמָּא מַהוּ? אֲמַר לֵיהּ: אֵינִי יוֹדֵעַ. אִתָּרַח פּוּרְתָּא, הֲדַר אֲתָא. אֲמַר לֵיהּ: אַסִּי, נִתְרַצֵּיתָ לָצֵאת – הַמָּקוֹם יַחֲזִירְךָ לְשָׁלוֹם.
רב אסי שמע שהיא הולכת אחריו לארץ ישראל. הוא בא לפני רבי יוחנן ואמר לו: מהו ההלכה לגבי יציאה מארץ ישראל אל חוץ לארץ? רבי יוחנן אמר לו: הדבר אסור. רב אסי הוסיף ושאל: אם אדם הולך לקבל את פני אמו, מהי ההלכה? רבי יוחנן אמר לו: איני יודע. רב אסי המתין מעט, ואז בא אליו שוב. רבי יוחנן אמר לו: אסי, אתה כנראה נחוש לצאת. יהי רצון שהמקום יחזירך לשלום, ולא אמר עוד דבר.
אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי אֶלְעָזָר. אֲמַר לֵיהּ: חַס וְשָׁלוֹם, דִּלְמָא מִירְתָּח רָתַח? אֲמַר לֵיהּ: מַאי אֲמַר לָךְ? אֲמַר לֵיהּ: הַמָּקוֹם יַחֲזִירְךָ לְשָׁלוֹם. אֲמַר לֵיהּ: וְאִם אִיתָא דְּרָתַח – לָא הֲוָה מְבָרֵךְ לֵךְ. אַדְּהָכִי וְהָכִי שְׁמַע לַאֲרוֹנַאּ דְּקָאָתֵי. אָמַר: אִי יְדַעִי לָא נְפַקִי.
רב אסי בא לפני רבי אלעזר, משום שלא ידע כיצד לפרש את דבריו של רבי יוחנן. אמר לרבי אלעזר: חס ושלום, שמא הוא כועס עליי שרציתי לעזוב? רבי אלעזר אמר לו: מה בדיוק אמר לך? רב אסי אמר לו: יהי רצון שהמקום יחזירך לשלום. רבי אלעזר אמר לו: אם כך הוא שהיה כועס, לא היה מברך אותך. רבי יוחנן בוודאי נתן לך רשות לעזוב. בינתיים, בעודו נוסע לפגוש אותה, רב אסי שמע שארונה מגיע, כלומר, אמו מתה וארונה הובא לארץ ישראל. אמר: אילו ידעתי לא הייתי עוזב, שכן לאחר מות אמו לא היה מחויב לצאת מארץ ישראל כדי לכבדה.
תָּנוּ רַבָּנַן: מְכַבְּדוֹ בְּחַיָּיו, וּמְכַבְּדוֹ בְּמוֹתוֹ. בְּחַיָּיו כֵּיצַד? הַנִּשְׁמָע בִּדְבַר אָבִיו לְמָקוֹם, לֹא יֹאמַר: ״שַׁלְּחוּנִי בִּשְׁבִיל עַצְמִי״, ״מַהֲרוּנִי בִּשְׁבִיל עַצְמִי״, ״פִּטְרוּנִי בִּשְׁבִיל עַצְמִי״. אֶלָּא כּוּלְּהוּ: ״בִּשְׁבִיל אַבָּא״.
החכמים לימדו: אדם מכבד את אביו בחייו ומכבדו במותו. כיצד הוא מכבדו בחייו? מי שהולך למקום על פי ציווי אביו, לא יאמר לאנשים שאליהם נשלח, כדי לזרזם: שלחוני לדרכי לצרכי עצמי, או: מהרו למעני, או: הניחו לי להיפרד מן העניין הזה לצרכי עצמי. אלא, יאמר את כל הדברים הללו באופן הבא: עשו כך למען אבי, כסימן של כבוד לאביו.
בְּמוֹתוֹ כֵּיצַד? הָיָה אוֹמֵר דָּבָר שְׁמוּעָה מִפִּיו, לֹא יֹאמַר: ״כָּךְ אָמַר אַבָּא״, אֶלָּא: ״כָּךְ אָמַר אַבָּא מָרִי, הֲרֵינִי כַּפָּרַת מִשְׁכָּבוֹ״. וְהָנֵי מִילֵּי תּוֹךְ שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, מִכָּאן וְאֵילָךְ אוֹמֵר: ״זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא״.
כיצד הוא מכבדו במותו? אם הוא אומר דבר ששמע מפי אביו, לא יאמר: כך אמר אבא. אלא, יאמר: כך אמר אבא, מורי, הריני כפרת משכבו. והלכה זוhalakhaחלה בתוך שנים עשר חודש ממותו. מכאן ואילך הוא אומר: זכרונו לברכה, לחיי העולם הבא.
תָּנוּ רַבָּנַן: חָכָם – מְשַׁנֶּה שֵׁם אָבִיו וְשֵׁם רַבּוֹ. תּוּרְגְּמָן – אֵינוֹ מְשַׁנֶּה לֹא שֵׁם אָבִיו וְלֹא שֵׁם רַבּוֹ. אֲבוּהּ דְּמַאן? אִילֵימָא אֲבוּהּ דִּמְתוּרְגְּמָן – אַטּוּ תּוּרְגְּמָן לָאו בַּר חִיּוּבָא הוּא?
החכמים לימדו: חכם הדורש ברבים חייב לשנות את שם אביו, כלומר, כאשר הוא מצטט את אביו אין לו להזכירו בשמו. וכן הוא משנה את שם רבו. המתורגמן, המסביר לקהל את דברי החכם, אינו משנה לא את שם אביו ולא את שם רבו. הגמרא שואלת: על אביו של מי מדובר כאן? אם נאמר שמדובר באביו של המתורגמן, שהחכם הזכיר בדרשתו, וכי נאמר שהמתורגמן אינו חייב לקיים את מצוות כיבוד אב? כיצד יכול מתורגמן להזכיר את שם אביו שלו?
אֶלָּא אָמַר רָבָא: שֵׁם אָבִיו שֶׁל חָכָם, וְשֵׁם רַבּוֹ שֶׁל חָכָם. כִּי הָא דְּמָר בַּר רַב אָשֵׁי כִּי הֲוָה דָּרֵישׁ בְּפִירְקָא, אִיהוּ אָמַר: אַבָּא מָרִי, וְאָמוֹרֵיהּ אָמַר: הָכִי אָמַר רַב אָשֵׁי.
אלא, רבא אמר: מדובר בשמו של אביו של החכם ובשמו של רבו של החכם. זה כמו מה שמר בר רב אשי היה עושה, שכן כאשר היה מלמד תורה בשיעורו הקבוע והיה מזכיר הלכה בשם אביו, רב אשי, היה אומר: כך אמר אבי, מורי; והמתורגמן שלו היה אומר: כך אמר רב אשי. אף על פי שבן אינו רשאי להזכיר את שם אביו, המתורגמן של שיעורו רשאי לעשות כן.
תָּנוּ רַבָּנַן: אֵיזֶהוּ מוֹרָא וְאֵיזֶהוּ כִּיבּוּד? מוֹרָא – לֹא עוֹמֵד בִּמְקוֹמוֹ, וְלֹא יוֹשֵׁב בִּמְקוֹמוֹ, וְלֹא סוֹתֵר אֶת דְּבָרָיו, וְלֹא מַכְרִיעוֹ. כִּיבּוּד – מַאֲכִיל וּמַשְׁקֶה, מַלְבִּישׁ וּמְכַסֶּה, מַכְנִיס וּמוֹצִיא.
החכמים לימדו: מהי יראה ומהו כבוד? יראה של אביו כוללת את הדברים הבאים: אין לעמוד במקומו הקבוע של אביו, ואין לשבת במקומו, ואין לסתור את דבריו בהבעת דעה המנוגדת לדעת אביו, ואין להכריע לצדו של אחר כאשר אביו מתווכח עם מישהו אחר. מה נחשב כבוד? הוא נותן לאביו מאכל ומשקה, מלביש ומכסה אותו, ומכניס אותו ומוציא אותו לכל צורכי ביתו.
אִיבַּעְיָא לְהוּ:
הועלתה דילמה בפני החכמים:

תרגומים שנוצרו על ידי בינה מלאכותית עשויים שלא להיות מדויקים לחלוטין.

למשוב או תיקוני תרגום, צור קשר עם drashot@drashot.ai.

טקסטים מסופקים על ידי Sefaria