Drashot AI Logo
שֶׁמְּשַׁדַּלְתּוֹ בִּדְבָרִים, לְפִיכָךְ הִקְדִּים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כִּיבּוּד אָב לְכִיבּוּד אֵם. וְגָלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם שֶׁהַבֵּן מִתְיָירֵא מֵאָבִיו יוֹתֵר מֵאִמּוֹ, מִפְּנֵי שֶׁמְּלַמְּדוֹ תּוֹרָה, לְפִיכָךְ הִקְדִּים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹרָא הָאֵם לְמוֹרָא הָאָב.
היא משכנעת אותו באמצעות דברי עידוד רבים ואינה נוהגת בו בקשיחות. לפיכך, במצווה: "כבד את אביך ואת אמך" (שמות כ:יא), הקדים הקדוש ברוך הוא את הזכרת כבוד האב לפני הזכרת כבוד האם. הפסוק מדגיש את החובה שאינה באה לאדם בטבעיות. וכן, גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם, שהבן ירא מאביו יותר מאמו, מפני שאביו מלמדו תורה, ולפיכך הוא מחמיר עמו. לפיכך, בפסוק: "איש אמו ואביו תיראו" (ויקרא יט:ג), הקדים הקדוש ברוך הוא את הזכרת מורא האם לפני הזכרת מורא האב.
תָּנֵי תַּנָּא קַמֵּיהּ דְּרַב נַחְמָן: בִּזְמַן שֶׁאָדָם מְצַעֵר אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: יָפֶה עָשִׂיתִי שֶׁלֹּא דַּרְתִּי בֵּינֵיהֶם, שֶׁאִלְמָלֵי דַּרְתִּי בֵּינֵיהֶם, צִיעֲרוּנִי. אָמַר רַבִּי יִצְחָק: כׇּל הָעוֹבֵר עֲבֵירָה בַּסֵּתֶר – כְּאִילּוּ דּוֹחֵק רַגְלֵי שְׁכִינָה. שֶׁנֶּאֱמַר: ״כֹּה אָמַר ה׳ הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי״.
תנא ברייתא לימד ברייתא לפני רב נחמן: כאשר אדם גורם צער לאביו ולאמו, הקדוש ברוך הוא אומר: יפה עשיתי שלא דרתי ביניהם, שאילו דרתי ביניהם היו מצערים אף אותי, כביכול. רבי יצחק אומר: כל העובר עבירה בסתר, הרי זה נחשב כאילו דוחק את רגלי השכינה, כלומר, מרחיק את אלוהים ממנו, כביכול. כפי שנאמר: "כה אמר ה': השמים כסאי והארץ הדום רגלי" (ישעיהו סו:א). כאשר אדם חוטא בסתר, הוא מראה שהוא חושב שאלוהים נעדר מאותו מקום, וכאילו הוא דוחק את רגליו מעל הארץ.
אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: אָסוּר לְאָדָם שֶׁיְּהַלֵּךְ אַרְבַּע אַמּוֹת בְּקוֹמָה זְקוּפָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״מְלֹא כׇל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ״. רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ לָא מְסַגֵּי אַרְבַּע אַמּוֹת בְּגִילּוּי הָרֹאשׁ. אָמַר: שְׁכִינָה לְמַעְלָה מֵרֹאשִׁי.
באותו עניין, רבי יהושע בן לוי אומר: אסור לאדם ללכת אפילו ארבע אמות בקומה זקופה, שכן הדבר נחשב לדרך של גאווה, כפי שנאמר: "כל הארץ כבודו" (ישעיהו ו:ג). מי שהולך בדרך של גאווה מראה חוסר התחשבות בכבודו ובהדרו של אלוהים הסובב אותו, וכביכול דוחק את אלוהים מאותו מקום. הגמרא מספרת: רב הונא, בנו של רב יהושע, לא היה הולך ארבע אמות בגילוי ראש. אמר: השכינה מעל ראשי, ועליי לנהוג בכבוד.
שָׁאַל בֶּן אַלְמָנָה אַחַת אֶת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: אַבָּא אוֹמֵר: ״הַשְׁקֵינִי מַיִם״ וְאִימָּא אוֹמֶרֶת: ״הַשְׁקֵינִי מַיִם״, אֵיזֶה מֵהֶם קוֹדֵם? אֲמַר לֵיהּ: הַנַּח כְּבוֹד אִמְּךָ וַעֲשֵׂה כְּבוֹד אָבִיךָ, שֶׁאַתָּה וְאִמְּךָ חַיָּיבִים בִּכְבוֹד אָבִיךָ. בָּא לִפְנֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, אָמַר לוֹ כָּךְ.
בנה של אלמנה אחת שאל את רבי אליעזר: אם אבי אומר לי: השקני מים, ואמי גם אומרת לי: השקני מים, את מי מהם עליי לכבד תחילה? רבי אליעזר אמר לו: הנח את כבוד אמך, ועשה את כבוד אביך, שכן אתה ואמך שניכם חייבים בכבוד אביך. הוא בא לפני רבי יהושע ושאל אותו את אותה שאלה, ורבי יהושע אמר לו אותה תשובה .
אָמַר לוֹ: רַבִּי, נִתְגָּרְשָׁה מַהוּ? אֲמַר לֵיהּ: מִבֵּין רִיסֵי עֵינֶיךָ נִיכָּר שֶׁבֶּן אַלְמָנָה אַתָּה. הַטֵּל לָהֶן מַיִם בְּסֵפֶל וְקַעְקֵעַ לָהֶן כְּתַרְנְגוֹלִין.
האיש אמר לו: רבי, אם אמו של אדם גרושה, מהי ההלכה? רבי יהושע אמר לו: מריסיך, המלאים דמעות, ניכר שאתה בן אלמנה, ואין לך אב. אם כן, מדוע אתה שואל שאלה זו כאילו היא נוגעת לך? לפיכך השיב לו רבי יהושע בלשון סרקסטית: מזוג להם מים לכד וקרקר עליהם כפי שעושים כדי לקרוא לתרנגולים. כלומר, אם אמו של אדם גרושה, אותו כבוד מגיע לשני ההורים, ואין אחד מהם קודם לחברו.
דָּרֵשׁ עוּלָּא רַבָּה אַפִּיתְחָא דְּבֵי נְשִׂיאָה: מַאי דִּכְתִיב: ״יוֹדוּךָ ה׳ כׇּל מַלְכֵי אָרֶץ כִּי שָׁמְעוּ אִמְרֵי פִיךָ״ – ״מַאֲמַר פִּיךָ״ לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא ״אִמְרֵי פִיךָ״ – בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא ״אָנֹכִי״ וְ״לֹא יִהְיֶה לְךָ״, אֲמַרוּ אוּמּוֹת הָעוֹלָם: לִכְבוֹד עַצְמוֹ הוּא דּוֹרֵשׁ.
§ עולא הגדול דרש פסוק בדרך דרש בפתח ביתו של הנשיא. מה פירושו של מה שנאמר: "יודוך כל מלכי ארץ ה', כי שמעו אמרי פיך" (תהילים קלח:ד)? לא נאמר: אמרת פיך, בלשון יחיד. אלא, הפסוק משתמש בביטוי: "אמרי פיך," בלשון רבים. למה מתייחס ביטוי זה? כאשר הקדוש ברוך הוא אמר: "אנכי ה' אלהיך" (שמות כ:ב), וכן, באותו פסוק: "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני," אמרו אומות העולם: הוא מלמד זאת לכבוד עצמו, שכן שתי האמירות מבטאות כבוד לאלוהים.
כֵּיוָן שֶׁאָמַר: ״כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ״ חָזְרוּ וְהוֹדוּ לְמַאֲמָרוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת. רָבָא אָמַר: מֵהָכָא: ״רֹאשׁ דְּבָרְךָ אֱמֶת״ – ״רֹאשׁ דְּבָרְךָ״ וְלֹא ״סוֹף דְּבָרְךָ״? אֶלָּא מִסּוֹף דְּבָרְךָ נִיכָּר שֶׁרֹאשׁ דְּבָרְךָ אֱמֶת.
מרגע שאמר: "כבד את אביך ואת אמך" (שמות כ:יא), הם חזרו והודו על האמת של האמירות הראשונות, ולכן הפסוק משתמש בלשון רבים: "דברי פיך", כלומר, כל דברי פי האל. רבא אמר: ניתן ללמוד זאת מכאן: "ראש דברך אמת" (תהילים קיט:קס). וכי ראש דברך הוא אמת ולא סוף דברך? אלא, מסוף דברך ניכר לכול שראש דברך אמת.
בְּעוֹ מִינֵּיהּ מֵרַב עוּלָּא: עַד הֵיכָן כִּיבּוּד אָב וָאֵם? אָמַר לָהֶם: צְאוּ וּרְאוּ מָה עָשָׂה נׇכְרִי אֶחָד בְּאַשְׁקְלוֹן, וְדָמָא בֶּן נְתִינָה שְׁמוֹ. פַּעַם אַחַת בִּקְּשׁוּ חֲכָמִים פְּרַקְמַטְיָא בְּשִׁשִּׁים רִיבּוֹא שָׂכָר, וְהָיָה מַפְתֵּחַ מוּנָּח תַּחַת מְרַאֲשׁוֹתָיו שֶׁל אָבִיו, וְלֹא צִיעֲרוֹ.
החכמים העלו דילמה לפני רב אולא: עד היכן צריך אדם ללכת כדי לקיים את מצוות כיבוד אביו ואמו? רב אולא אמר להם: צאו וראו מה עשה גוי אחד באשקלון, ושמו היה דמא בן נתינה. פעם אחת ביקשו החכמים לרכוש ממנו סחורה [פרקמטיא] ברווח של שש מאות אלף דינרי זהב, אך המפתח לתיבה שבה נשמרה הסחורה היה מונח תחת ראשו של אביו, והוא ישן באותה שעה. ודמא בן נתינה לא הפריע לאביו בכך שיעיר אותו, אף על פי שיכול היה להפיק רווח גדול.
אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: שָׁאֲלוּ אֶת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: עַד הֵיכָן כִּיבּוּד אָב וָאֵם? אָמַר לָהֶם: צְאוּ וּרְאוּ מָה עָשָׂה נׇכְרִי אֶחָד לְאָבִיו בְּאַשְׁקְלוֹן, וְדָמָא בֶּן נְתִינָה שְׁמוֹ. בִּקְּשׁוּ מִמֶּנּוּ חֲכָמִים אֲבָנִים לָאֵפוֹד בְּשִׁשִּׁים רִיבּוֹא שָׂכָר, וְרַב כָּהֲנָא מַתְנֵי בִּשְׁמוֹנִים רִיבּוֹא, וְהָיָה מַפְתֵּחַ מוּנָּח תַּחַת מְרַאֲשׁוֹתָיו שֶׁל אָבִיו, וְלֹא צִיעֲרוֹ.
רב יהודה אומר ששמואל אומר: שאלו את רבי אליעזר: עד היכן צריך אדם ללכת כדי לקיים את מצוות כיבוד אב ואם? רבי אליעזר אמר להם: צאו וראו מה עשה גוי אחד לאביו באשקלון, ושם הבן היה דמא בן נתינה. פעם אחת ביקשו חכמים לקנות ממנו אבנים יקרות לאפוד של הכהן הגדול ברווח של שש מאות אלף דינרי זהב, ורב כהנא לימד שהיה זה שמונה מאות אלף דינרי זהב רווח. והמפתח לתיבה שבה הוחזקו האבנים היה מונח תחת ראשו של אביו, והוא לא היה מפריע לו.
לְשָׁנָה הָאַחֶרֶת נָתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׂכָרוֹ, שֶׁנּוֹלְדָה לוֹ פָּרָה אֲדֻמָּה בְּעֶדְרוֹ. נִכְנְסוּ חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל אֶצְלוֹ, אָמַר לָהֶם: יוֹדֵעַ אֲנִי בָּכֶם שֶׁאִם אֲנִי מְבַקֵּשׁ מִכֶּם כׇּל מָמוֹן שֶׁבָּעוֹלָם אַתֶּם נוֹתְנִין לִי, אֶלָּא אֵין אֲנִי מְבַקֵּשׁ מִכֶּם אֶלָּא אוֹתוֹ מָמוֹן שֶׁהִפְסַדְתִּי בִּשְׁבִיל כְּבוֹד אַבָּא.
בשנה שלאחר מכן הקדוש ברוך הוא נתן לדמא בן נתינה את שכרו, כאשר פרה אדומה נולדה בעדרו, והיהודים היו זקוקים לה. כאשר חכמי ישראל באו אליו, הוא אמר להם: אני יודע, לגביכם, שאם אני הייתי מבקש את כל הכסף שבעולם, אתם הייתם נותנים אותו לי. אבל אני מבקש רק את הכסף שהפסדתי בגלל כיבוד אב.
וְאָמַר רַבִּי חֲנִינָא: וּמָה מִי שֶׁאֵינוֹ מְצֻוֶּוה וְעוֹשֶׂה – כָּךְ, מְצֻוֶּוה וְעוֹשֶׂה – עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. דְּאָמַר רַבִּי חֲנִינָא: גָּדוֹל מְצֻוֶּוה וְעוֹשֶׂה מִמִּי שֶׁאֵינוֹ מְצֻוֶּוה וְעוֹשֶׂה.
ורבי חנינא אומר: ואם דבר זה נאמר על מי שאינו מצווה מן התורה לכבד את אביו, שכן דמא היה גוי, ואף על פי כן כאשר הוא מקיים את המצווה הוא מקבל שכר גדול זה, קל וחומר שמי שהוא מצווה לקיים מצווה ומקיים אותה מתוגמל. כדברי רבי חנינא: גדול מי שהוא מצווה לעשות מצווה ומקיים אותה ממי שאינו מצווה לעשות מצווה ומקיים אותה.
אָמַר רַב יוֹסֵף: מֵרֵישׁ הֲוָה אָמֵינָא: מַאן דַּהֲוָה אָמַר לִי הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה דְּאָמַר: סוֹמֵא פָּטוּר מִן הַמִּצְוֹת – עָבֵידְנָא יוֹמָא טָבָא לְרַבָּנַן, דְּהָא לָא מִיפְּקִידְנָא וְהָא עָבֵידְנָא. הַשְׁתָּא דְּשַׁמְעִיתַהּ לְהָא דְּאָמַר רַבִּי חֲנִינָא: גָּדוֹל מְצֻוֶּוה וְעוֹשֶׂה יוֹתֵר מִמִּי שֶׁאֵינוֹ מְצֻוֶּוה וְעוֹשֶׂה, אַדְּרַבָּה: מַאן דְּאָמַר לִי דְּאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה עָבֵידְנָא יוֹמָא טָבָא לְרַבָּנַן.
רב יוסף, שהיה עיוור, אמר: בתחילה הייתי אומר: אם מישהו היה אומר לי שההלכה היא בהתאם לדעתו של רבי יהודה, שאומר: עיוור פטור מקיום המצוות, הייתי עושה יום טוב לחכמים, שכן איני מצווה ובכל זאת אני מקיים את המצוות. משמעות הדבר היא ששכרי גדול מאוד. כעת, לאחר ששמעתי את מה שאמר רבי חנינא: גדול מי שמצווה לעשות מצווה ועושה אותה ממי שאינו מצווה לעשות מצווה ועושה אותה, להפך: אם מישהו היה אומר לי שההלכה היא לא בהתאם לדעתו של רבי יהודה, ושעיוור חייב במצוות, הייתי עושה יום טוב לחכמים.
כִּי אֲתָא רַב דִּימִי אָמַר: פַּעַם אַחַת הָיָה לָבוּשׁ סִירְקוֹן שֶׁל זָהָב, וְהָיָה יוֹשֵׁב בֵּין גְּדוֹלֵי רוֹמִי. וּבָאתָה אִמּוֹ וּקְרָעַתּוּ מִמֶּנּוּ, וְטָפְחָה לוֹ עַל רֹאשׁוֹ, וְיָרְקָה לוֹ בְּפָנָיו, וְלֹא הִכְלִימָהּ.
כאשר רב דימי בא מארץ ישראל לבבל, הוא אמר: פעם אחת דמא בן נתינה היה לובש גלימה נאה [סירקון] של זהב, והיה יושב בין נכבדי רומי. ואמו באה אליו וקרעה את בגדו מעליו והכתה אותו על ראשו וירקה בפניו, ואף על פי כן הוא לא בייש אותה.
תָּנֵי אֲבִימִי בְּרֵיהּ דְּרַבִּי אֲבָהוּ: יֵשׁ מַאֲכִיל לְאָבִיו פַּסְיוֹנֵי וְטוֹרְדוֹ מִן הָעוֹלָם, וְיֵשׁ מַטְחִינוֹ בָּרֵיחַיִם
אבימי, בנו של רבי אבהו, לימד: יש סוג של בן שמאכיל את אביו פסיון [pasyonei] ואף על פי כן התנהגות זו גורמת לו להיות מורחק מן העולם, כלומר, העולם הבא; ויש אחד שגורם לו לטחון בריחיים, שהיא עבודה קשה,

תרגומים שנוצרו על ידי בינה מלאכותית עשויים שלא להיות מדויקים לחלוטין.

למשוב או תיקוני תרגום, צור קשר עם drashot@drashot.ai.

טקסטים מסופקים על ידי Sefaria