כְּתַנָּאֵי: ״וּמָעוּךְ וְכָתוּת וְנָתוּק וְכָרוּת״ – כּוּלָּן בַּבֵּיצִים, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה.
הגמרא מעירה שהשאלה הראשונה בנוגע לסירוס האשכים היא כמו מחלוקת בין תנאים. נאמר לגבי בעלי חיים שאינם יכולים לשמש כקורבנות מחמת מומים: "ומעוך וכתות ונתוק וכרות לא תקריבו לה'" (ויקרא כב:כד). כל המומים הללו הם מתייחסים לאשכי הבהמה; זו דבריו של רבי יהודה.
בַּבֵּיצִים וְלֹא בַּגִּיד? אֶלָּא: כּוּלָּן אַף בַּבֵּיצִים, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: כּוּלָּם בַּגִּיד. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: ״מָעוּךְ וְכָתוּת״ – אַף בַּבֵּיצִים, ״נָתוּק וְכָרוּת״ – בְּגִיד – אִין, בְּבֵיצִים – לָא.
הגמרא שואלת: האם ייתכן שרבי יהודה מתכוון שמומים אלה חלים רק על האשכים ולא על האיבר? ודאי שיש לראות גם אלה כמומים אם הם פוגעים באיבר, שהוא גלוי יותר מן האשכים. אלא, כך אומרת הברייתא: כל המומים הללו חלים גם על האשכים; זו שיטתו של רבי יהודה. רבי אליעזר בן יעקב אומר: כולם חלים רק על האיבר. רבי יוסי קובע את ההבחנה הבאה: "פצוע או כתות" חל גם על האשכים. לעומת זאת, כאשר יש אזורים שהם "שבור או כרות" באיבר, כן, אלה נחשבים למום, אבל באשכים, לא, אין הם מום.
מַתְנִי׳ בְּהֵמָה גַּסָּה נִקְנֵית בִּמְסִירָה, וְהַדַּקָּה בְּהַגְבָּהָה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: בְּהֵמָה דַּקָּה נִקְנֵית בִּמְשִׁיכָה.
משנה:בהמה גסה נקנית במסירה, כאשר בעליה הנוכחי מעביר אותה לקונה על ידי מסירת המושכות או הרסן. ובהמה דקה נקנית בהגבהה. זהו דבריהם של רבי מאיר ורבי אליעזר. וחכמים אומרים: בהמה דקה נקנית גם במשיכה, ואין צורך להגביה אותה.
גְּמָ׳ דָּרֵשׁ רַב בְּקִימְחוֹנְיָא: בְּהֵמָה גַּסָּה נִקְנֵית בִּמְשִׁיכָה. אַשְׁכְּחִינְהוּ שְׁמוּאֵל לְתַלְמִידֵי דְּרַב, אֲמַר לְהוּ: מִי אָמַר רַב בְּהֵמָה גַּסָּה נִקְנֵית בִּמְשִׁיכָה? וְהָאֲנַן בִּמְסִירָה תְּנַן! וְרַב נָמֵי בִּמְסִירָה אָמַר, הֲדַר בֵּיהּ מֵהַהִיא? הוּא דְּאָמַר כִּי הַאי תַּנָּא, דְּתַנְיָא: וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: זוֹ וְזוֹ נִקְנֵית בִּמְשִׁיכָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: זוֹ וְזוֹ בְּהַגְבָּהָה.
גמרא:רב לימד בעיר כמחוניא: בהמה גסה נקנית במשיכה. שמואל מצא את תלמידיו של רב ואמר להם: האם רב באמת אמר שבהמה גסה נקנית במשיכה? והלא שנינו במשנה שהיא נקנית במסירה? וכמה פעמים גם אני שמעתי את רב אומר שהיא נקנית במסירה. האם חזר בו מפסק זה? תלמידיו של רב השיבו: אכן, רב חזר בו מפסק זה, והוא אומר את דעתו בהתאם לדעתו של אותו תנא, כלומר, החכמים, כפי שנלמד בברייתא: וחכמים אומרים: שתיהן — בהמה דקה ובהמה גסה — נקנות במשיכה. רבי שמעון אומר: שתיהן נקנות בהגבהה.
מַתְקֵיף לַהּ רַב יוֹסֵף: אֶלָּא מֵעַתָּה, פִּיל לְרַבִּי שִׁמְעוֹן בַּמֶּה יִקָּנֶה? אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: בַּחֲלִיפִין. אִי נָמֵי בְּשׂוֹכֵר אֶת מְקוֹמוֹ.
רב יוסף מקשה על כך: אם כן, באיזה אופן קניין אפשר לקנות פיל, לשיטת רבי שמעון? אי אפשר להגביה פיל. אמר לו אביי: אפשר לקנותו בקניין חליפין, מעשה קניין משפטי הממסד את העברת הבעלות על חפץ. ולחלופין, אפשר לקנות פיל על ידי שכירת מקומו לזמן מה ולקנות את הפיל באמצעות הקרקע שעליה הוא עומד.
רַבִּי זֵירָא אָמַר: מֵבִיא אַרְבָּעָה כֵּלִים וּמַנִּיחָן תַּחַת רַגְלָיו. שָׁמְעַתְּ מִינַּהּ: כִּלְיוֹ שֶׁל לוֹקֵחַ בִּרְשׁוּת מוֹכֵר – קָנָה לוֹקֵחַ? הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן, בְּסִימְטָא.
רבי זירא אומר שיש שיטה נוספת: אדם מביא ארבעה כלים ומניח אותם תחת רגלי הפיל, ובכך הוא קונה אותו ככל חפץ אחר שנמצא בתוך כליו של הקונה. הגמרא שואלת: האם אפשר ללמוד מכאן מדבריו של רבי זירא שאם כליו של הקונה, המשמשים לקניית חפץ מן המוכר, נמצאים ברשות המוכר, הקונה קונה את החפץ? הגמרא דוחה זאת: אין זו ראיה, שכן במה אנו עוסקים כאן? במקרה שבו הכלים אינם ברשות המוכר אלא בסמטה [סימטא], שאינה לא רשות הרבים ולא רשות היחיד. במקום כזה כליו של הקונה בוודאי פועלים לקנות עבורו.
תרגומים שנוצרו על ידי בינה מלאכותית עשויים שלא להיות מדויקים לחלוטין.
למשוב או תיקוני תרגום, צור קשר עם drashot@drashot.ai.
טקסטים מסופקים על ידי Sefaria