פסוק זה מציין כי מרגע שהאדון פרש את בגדו עליה, ובכך ייעד אותה כאשתו, אביה אינו רשאי עוד למוכרה. זו דעתו של רבי עקיבא, המפרש את בבגדו כקשור לבגד, כלומר לבוש. רבי אליעזר אומר: "בבגדו בה" פירושו שמאחר שהאב נהג בה במרמה [בגד] ומכר אותה פעם אחת, אין הוא יכול למוכרה שוב.

הגמרא שואלת: בנוגע למה עיקרון הם חלוקים? רבי אליעזר סבור כי המסורת של אופן כתיבת הפסוקים בתורה היא הקובעת, וגוזרים הלכות על סמך כתיב המילים. מסתמכים על האופן שבו מילה כתובה, בלי הניקוד המסורתי, ולכן קוראים אותה כאילו הייתה מנוקדת בבגדו, המתייחס לבגידה, ולא לבגד. ורבי עקיבא סבור כי הניקוד של התורה הוא הקובע, כלומר שגוזרים הלכות על סמך הגיית המילים, אף שהיא שונה מן הכתיב, ומכיוון שמבטאים את המונח כ־בבגדו, הוא קשור למילה בגד, שמשמעה בגד. ורבי שמעון סבור כי גם הניקוד של התורה וגם המסורת של אופן כתיבת הפסוקים בתורה הם הקובעים. לפיכך, אי אפשר למכור אותה לשפחה לאחר שנלקחה לאישה, וגם אי אפשר למכור אותה שוב לאחר שכבר נמכרה פעם אחת.

רבה בר אבוה מעלה דילמה: האם ייעוד של אמה עברייה לקידושין על ידי אדונה יוצר נישואין או שהוא יוצר רק קידושין? ההבדל המעשי בתוצאת הדילמה הזו הוא האם הוא יורש אותה, כלומר, האם בעלה יורש את נכסיה אם היא מתה כפי שהיה יורש אילו הייתה נשואה לו; והאם הוא חייב להיטמא לקבור אותה כשהיא מתה, אם הוא כהן; והאם הוא יכול להפר את נדריה לבדו בלי אביה, כפי הדין באישה נשואה. מהי ההלכה?

הגמרא מציעה: בוא ושמע פתרון לדילמה זו. "בבגדו בה" פירושו: משעה שאדונה פרש את בגדו עליה, האב אינו רשאי עוד למוכרה. הגמרא מנתחת קביעה זו: מכאן עולה שאביה אינו יכול למוכרה לאחר מכן, אך הוא יכול לייעד אותה לאיש אחר אם האדון מת או מגרש אותה. ואם תאמר שייעוד יוצר נישואין, משנישאה שוב אין לאביה סמכות עליה. אלא, האם אין נכון ללמוד מכאן שייעוד יוצר רק אירוסין?

רב נחמן בר יצחק אמר שניתן להפריך טענה זו. כאן, הברייתא עוסקת בקידושין רגילים של בתו, ולא במי שמוכר את בתו כאמה. וזה מה שהברייתאאומרת: מאחר שאביה נתן אותה, כלומר, קידש אותה, למי שחייב בלספק לה מזונות, כסות, ולקיים את עונתה, שוב אינו יכול למכור אותה. לכן, ברייתא זו אינה מוכיחה דבר לגבי השאלה האם ייעוד יוצר נישואין או לא.

הגמרא מצטטת מקור רלוונטי נוסף. בוא ושמע: אב אינו יכול למכור את בתו כאמה עברייה לקרובים שעמהם אסור לה לקיים יחסי אישות, שכן אינם יכולים לקיים את מצוות הייעוד. אמרו בשם רבי אליעזר: הוא יכול למכור אותה לקרובים, מפני שהייעוד הוא רק אפשרות, ואי־תחולתו אינה מבטלת את אפשרות המכירה. והם מסכימים שהוא יכול למכור אותה לכהן גדול אם היא אלמנה, או לכהן הדיוט אם היא גרושה או יבמה שעשתה חליצה [חלוצה]. אף שאסור לה להינשא לאנשים אלה, קידושיהם תופסים, ולכן הייעוד אינו בלתי אפשרי לחלוטין במקרים אלה.

הגמרא מבהירה: מהן הנסיבות של אלמנה זו? אם נאמר שהיא קידשה את עצמה כשהייתה קטינה ובעלה מת, האם היא נקראת אלמנה? מאחר שהקידושין הראשונים היו חסרי תוקף לחלוטין, שכן קטינה אינה יכולה לקבל קידושין באופן עצמאי, היא לא תיחשב לאשתו. אלא, יש לומר שאביה קידש אותה ולאחר מכן התאלמנה. אך אם כך הוא הדבר, האם הוא יכול למכור אותה? והרי למדנו שאין אדם יכול למכור את בתו לשפחות לאחר נישואין.

ורב עמרם אומר שרבי יצחק אומר: כאן, מדובר באישה שהתאלמנה מאירוסי ייעוד, וזה בהתאם לדעתו של רבי יוסי ברבי יהודה, שאומר: הכסף הראשון של מכירת האמה לא ניתן לשם קידושין אלא כתשלום על עבודתה, ואם האדון רוצה לייעד אותה עליו לתת לה כסף נוסף לשם כך. משמעותה של קביעה זו תתברר להלן. הגמרא מסבירה את ההוכחה מברייתא זו: ואם תאמר שייעוד יוצר נישואין, משנישאה שוב אין לאביה רשות עליה. כיצד הוא יכול למכור אותה פעם שנייה לאחר מות בעלה הראשון?

הגמרא שואלת מן הזווית האחרת: אלא, מה תאמר, שייעוד פועל רק קידושין? אם כן, מדוע נאמר בברייתא: והם מודים שהוא יכול למוכרה? הרי אין אדם יכול למכור את בתו לשפחות לאחר נישואין. גם ברייתא זו עוסקת במקרה שבו אישה התקדשה אך הנישואין לא הושלמו. אלא, מה יש לך לומר? קידושין שנעשו על ידה שונים מקידושין שנעשו על ידי אביה. מאחר שהנישואין לא נעשו באמצעות אביה אלא על ידי שהאדון נתן לה כסף נוסף, כפי שסובר רבי יוסי ברבי יהודה, העיקרון שאין אדם יכול למכור את בתו לשפחות לאחר קידושין אינו חל. אך לפי אותו היגיון, אפילו אם תאמר שייעוד פועל נישואין, אפשר לטעון שנישואין שנעשו על ידה שונים מנישואין שנעשו על ידי אביה.

אתגר זה נדחה: מהי ההשוואה הזאת? אמנם, צורה אחת של אירוסין שונה מצורת האירוסין האחרת, כלומר, יש הבדל בין אירוסין רגילים בהסכמת האב לבין אירוסין באמצעות ייעוד, הנעשים ביוזמת האדון. לאחר סוג זה של אירוסין האב יכול, למעשה, למכור אותה פעם שנייה. אבל באשר לאופן אחד של עריכת נישואין ביחס לאופן אחר של עריכת נישואין,