וַהֲרֵי טַעֲנָה, דִּכְתִיב: ״כִּי יִתֵּן אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ כֶּסֶף אוֹ כֵלִים לִשְׁמֹר״, וּתְנַן: שְׁבוּעַת הַדַּיָּינִין, הַטַּעֲנָה – שְׁתֵּי כֶּסֶף, וְהַהוֹדָאָה – שָׁוֶה פְרוּטָה.
אבל בנוגע לטענה שמישהו לא החזיר פיקדון או הלוואה, כאשר הנתבע מודה שרק חלק מן הטענה נכון, נכתב: "כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים לשמור וגנב מבית האיש" (שמות כב:ו). הפסוקים הבאים מלמדים שאם הגנב לא נמצא, המקרה מובא לבית דין, שם על הנתבע להישבע. ולמדנו במשנה בנוגע למי שמודה במקצת הטענה (שבועות לח ע"ב): השבועה שמטילים הדיינים על מי שמודה במקצת הטענה מוטלת רק כאשר הטענה היא על לפחות שתי כסף מעה, והודאת הנתבע היא על לפחות שווה פרוטה אחת. אם כל סכום כסף הנזכר בתורה מתייחס למטבע צורי, כיצד הגיעו חכמים לשיעור של שתי מעות במקרה זה?
הָתָם דּוּמְיָא דְּכֵלִים, מָה כֵּלִים שְׁנַיִם – אַף כֶּסֶף שְׁנַיִם, וּמָה כֶּסֶף דָּבָר חָשׁוּב – אַף כֵּלִים דָּבָר חָשׁוּב.
הגמרא מסבירה: שם, ההלכה נלמדת מהיקש סמיכות, שכן ה"כסף" הנזכר בפסוק דומה ל"כלים": כשם שהמילה "כלים" מציינת לפחות שניים, כך גם "כסף" מתייחס לפחות לשניים מטבעות. וכשם שכסף הוא דבר חשוב, כך גם הכלים חייבים להיות דבר חשוב.
וַהֲרֵי מַעֲשֵׂר, דִּכְתִיב: ״וְצַרְתָּ הַכֶּסֶף בְּיָדְךָ״, וּתְנַן: הַפּוֹרֵט סֶלַע מִמְּעוֹת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי! ״כֶּסֶף״ ״הַכֶּסֶף״ – רִיבָּה.
הגמרא שואלת: אבל ישנו המקרה של פדיון מעשר שני, כפי שנכתב: "וצרת הכסף בידך" (דברים י״ד:כ״ה). ואף על פי כן למדנו במשנה (מעשר שני ב:ח): לגבי מי שמחליף מטבעות נחושת של מעות מעשר שני תמורת סלע, בית שמאי אומרים: רשאי הוא להחליף את מטבעות הנחושת בכל סלע הכסף. משנה זו מלמדת שמעות מעשר שני, הנזכרות בתורה, יכולות להיות גם בצורת מטבעות נחושת, ואין הכרח שיהיו דווקא מטבעות כסף. הגמרא מסבירה שהפסוק אינו אומר כסף, אלא "הכסף". הוספת ה"א הידיעה משמשת לריבוי. כלומר, תוספת זו מלמדת שמעות מעשר שני יכולות להיות בכל סוג מטבע, לרבות מטבעות נחושת.
וַהֲרֵי הֶקְדֵּשׁ, דִּכְתִיב: ״וְנָתַן הַכֶּסֶף וְקָם לוֹ״, וְאָמַר שְׁמוּאֵל: הֶקְדֵּשׁ שָׁוֶה מָנֶה שֶׁחִילְּלוֹ עַל שָׁוֶה פְרוּטָה – מְחוּלָּל! הָתָם נָמֵי, ״כֶּסֶף״ ״כֶּסֶף״ יָלֵיף מִמַּעֲשֵׂר.
הגמרא שואלת: אבל הרי יש המקרה של רכוש מוקדש, כפי שנאמר: "ונתן את הכסף וקם לו" (ראו ויקרא כז:יט). ושמואל אומר: לגבי רכוש מוקדש בשווי מאה דינרים, שנפדה עבור חפץ בשווי פרוטה אחת, הרי הוא פדוי. אף על פי שהמילה "כסף" נאמרה בתורה, ניתן להשתמש בפרוטת נחושת. הגמרא משיבה: גם שם, יש טעם להלכה חריגה זו, שכן הוא לומד דין זה מגזירה שווה של המונחים "כסף" הנזכרים כאן ו"כסף" ממעשרות. לפיכך, ניתן להשתמש בכל סוג של מטבע גם במקרה זה.
וַהֲרֵי קִידּוּשֵׁי אִשָּׁה, דִּכְתִיב: ״כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה וּבְעָלָהּ״, וְגָמַר ״קִיחָה״ ״קִיחָה״ מִשְּׂדֵה עֶפְרוֹן, וּתְנַן: בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים: בִּפְרוּטָה וּבְשָׁוֶה פְרוּטָה. נֵימָא רַב אַסִּי דְּאָמַר כְּבֵית שַׁמַּאי?!
הגמרא שואלת: אבל ישנו המקרה של קידושי אישה, כפי שנאמר: "כי יקח איש אישה ובעלה" (דברים כד:א), ומכאן לומדים קידושין בכסף בגזירה שווה של הלשון "קיחה" האמורה כאן ו"קיחה" מן המקרה של שדה עפרון. ואף על פי כן למדנו במשנה שבית הלל אומרים שאפשר לקדש אישה בפרוטה אחת או בכל חפץ שהוא שווה פרוטה אחת. אם כן, האם נאמר שרב אסי, הטוען שכל סכומי הכסף הנזכרים בתורה הם במטבע צורי, אמר את דעתו בהתאם לדעת בית שמאי?
אֶלָּא אִי אִיתְּמַר, הָכִי אִיתְּמַר: אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב אַסִּי: כׇּל כֶּסֶף קָצוּב הָאָמוּר בַּתּוֹרָה – כֶּסֶף צוֹרִי, וְשֶׁל דִּבְרֵיהֶם – כֶּסֶף מְדִינָה.
אלא, הגמרא מציעה הסבר חלופי: אם דבר זה נאמר, הוא נאמר כך: רב יהודה אומר שרב אסי אומר: כל סכום קצוב של כסף הנזכר בתורה, כלומר, כאשר מוזכר סכום מסוים, הכוונה היא למטבע צורי, ואילו כל סכום כסף שנקבע מדברי חכמים הוא במטבע מדינה.
מַאי קָא מַשְׁמַע לַן? תְּנֵינָא: חָמֵשׁ סְלָעִים שֶׁל בֵּן, שְׁלֹשִׁים שֶׁל עֶבֶד, חֲמִשִּׁים שֶׁל אוֹנֶס וְשֶׁל מְפַתֶּה, מֵאָה שֶׁל מוֹצִיא שֵׁם רַע – כּוּלָּם בְּשֶׁקֶל הַקּוֹדֶשׁ, בְּמָנֶה צוֹרִי!
הגמרא שואלת: אם כן, מה רב אסי מלמד אותנו? הרי כבר למדנו במפורש את כל ההלכות הללו (בכורות מט ע"ב): תשלום של חמישה סלעים עבור פדיון בן בכור (במדבר יח:טז); תשלום של שלושיםסלע עבור עבד, המשולם על ידי בעל השור שהרג את העבד (שמות כא:לב); חמישיםסלע המשולמים על ידי אונס ומפתה (דברים כב:כט); מאהסלע המשולמים על ידי מוציא שם רע (דברים כב:יט); כל אלה משולמים בשקל הקודש, שהוא מאה דינרים במטבע צורי. כל המקרים שבהם התורה מזכירה סכום קצוב כבר נלמדו, ולא ברור מה מוסיף רב אסי.
״וְשֶׁל דִּבְרֵיהֶם כֶּסֶף מְדִינָה״ אִיצְטְרִיכָא לֵיהּ, דְּלָא תְּנַן. דְּתַנְיָא: הַתּוֹקֵעַ לַחֲבֵירוֹ – נוֹתֵן לוֹ סֶלַע. וְלָא תֵּימָא מַאי סֶלַע – אַרְבְּעָה זוּזֵי, אֶלָּא מַאי סֶלַע – פַּלְגָא דְזוּזָא, דַּעֲבִידִי אִינָשֵׁי דְּקָרוּ לְפַלְגָא דְזוּזָא אִיסְתֵּירָא.
הגמרא משיבה: היה צורך שרב אסי ילמד: וכל סכום כסף שנקבע בדין דרבנן הוא במטבע מדינה, שכן לא למדנו אותה הלכה באותה משנה. כפי שנלמד בברייתא: חכמים קבעו כי הסוטר לחברו דרך ביזיון חייב לתת לו סלע אחת כקנס. ורב אסי מלמד שאין לומר: מה פירושה של סלע אחת? שהיא סלע צורית השווה ארבעה דינרים. אלא מה פירושה של סלע אחת? זוהי הסלע של מטבע מדינה, ששווייה חצי דינר, שכן בני אדם רגילים לקרוא לחצי דינר בשם סלע [איסתירא].
רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אוֹמֵר: טַעְמַיְיהוּ דְּבֵית שַׁמַּאי, כִּדְחִזְקִיָּה. דְּאָמַר חִזְקִיָּה: אָמַר קְרָא: ״וְהֶפְדָּהּ״ – מְלַמֵּד שֶׁמְּגָרַעַת מִפִּדְיוֹנָהּ, וְיוֹצְאָה.
רבי שמעון בן לקיש אומר הסבר אחר: הטעם של בית שמאי, שהשיעור המינימלי שבו אישה יכולה להתקדש הוא דינר אחד, הוא בהתאם לדעתו של חזקיה. כפי שחזקיה אומר שהפסוק אומר לגבי אמה עברייה: "והפדה" (שמות כא:ח), דבר שמלמד שהיא יכולה לנכות סכום ממחיר פדיונה ולצאת לפני שזמן עבדותה הושלם. אם מגיע לידיה כסף, היא יכולה לשלם לאדון את שוויה, בניכוי העבודה שכבר עשתה. בית שמאי לומדים את ההלכות של קידושין רגילים ממקרה של אמה עברייה, כפי שיוסבר להלן.
אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא דִּיהַב לַהּ דִּינָר – הַיְינוּ דִּמְגָרְעָה וְאָזְלָה עַד פְּרוּטָה, אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ דִּיהַב לַהּ פְּרוּטָה, מִפְּרוּטָה מִי מְגָרְעָה? וְדִלְמָא הָכִי קָאָמַר רַחֲמָנָא: הֵיכָא דִּיהַב לַהּ דִּינָר – תְּיגָרַע עַד פְּרוּטָה, הֵיכָא דִּיהַב לַהּ פְּרוּטָה – לָא תְּיגָרַע כְּלָל!
אמנם, אם אתה אומר שכאשר היא נרכשה הוא נתן לה לפחות דינר אחד, זהו פירוש האמירה שהיא יכולה לנכות שוב ושוב מאותו סכום עד פרוטה אחת. אבל אם אתה אומר שהוא נתן לה פרוטה אחת כאשר קנה אותה כאמה, האם היא יכולה לנכות מפרוטה אחת? פרוטה אחת היא כבר סכום הכסף הקטן ביותר האפשרי. הגמרא דוחה טענה זו: אלא שמא כך אומר הרחמן: במקרה שהוא נתן לה דינר אחד, היא מנכה מאותו סכום עד פרוטה אחת; במקרה שהוא נתן לה פרוטה אחת, אינה יכולה לנכות כלל. אם שילם עבורה פרוטה אחת, אפשרות הפדיון אינה חלה.
תרגומים שנוצרו על ידי בינה מלאכותית עשויים שלא להיות מדויקים לחלוטין.
למשוב או תיקוני תרגום, צור קשר עם drashot@drashot.ai.
טקסטים מסופקים על ידי Sefaria