הַשָּׂכָר לָאֶמְצַע.
הרווחים מחולקים באופן שווה.
אָמַר רַבָּה: מִסְתַּבְּרָא מִילְּתֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל בְּשׁוֹר לַחֲרִישָׁה וְעוֹמֵד לַחֲרִישָׁה, אֲבָל בְּשׁוֹר לַחֲרִישָׁה וְעוֹמֵד לִטְבִיחָה — זֶה נוֹטֵל לְפִי מְעוֹתָיו וְזֶה נוֹטֵל לְפִי מְעוֹתָיו. וְרַב הַמְנוּנָא אָמַר: אֲפִילּוּ שׁוֹר לַחֲרִישָׁה וְעוֹמֵד לִטְבִיחָה — הַשָּׂכָר לָאֶמְצַע.
רבא אמר: דבריו של שמואל מסתברים במקרה שבו קנו שור לחרישה והוא שימש לחרישה, וכעת הם מבקשים לחלק את הרווחים ממלאכת השור. מאחר שכל חלק מן השור נחוץ כדי לחרוש, תרומתו של כל שותף נחוצה במידה שווה. אולם, במקרה שבו קנו שור לחרישה, אך השתמשו בו לשחיטה והם מבקשים לחלק את הכנסתם ממכירת הבשר, זה השותף נוטל את חלקו לפי השקעתו הכספית ואותו שותף נוטל את חלקו לפי השקעתו הכספית. ורב המנונא אמר: אפילו במקרה שבו קנו שור לחרישה והשתמשו בו לשחיטה, הרווחים מתחלקים בשווה.
מֵיתִיבִי: שְׁנַיִם שֶׁהִטִּילוּ לַכִּיס, זֶה מָנֶה וְזֶה מָאתַיִם — הַשָּׂכָר לָאֶמְצַע. מַאי לָאו, בְּשׁוֹר לַחֲרִישָׁה וְעוֹמֵד לִטְבִיחָה, וּתְיוּבְתָּא דְּרַבָּה? לָא, בְּשׁוֹר לַחֲרִישָׁה וְעוֹמֵד לַחֲרִישָׁה.
הגמרא מעלה קושיה על דברי רבה מן התוספתא הבאה: במקרה של שני אנשים שהפקידו כסף בכיס, כלומר, השקיעו במיזם עסקי משותף, זה השקיע מאה דינרים וזה השקיע מאתיים, הרווחים מתחלקים בשווה. הגמרא מעירה: מה, האם אין זה מתייחס למקרה של שור שנקנה לחרישה ונעשה בו שימוש לשחיטה, והרי זו תיובתא ניצחת על דעתו של רבה? הגמרא משיבה: לא, התוספתא מתייחסת רק למקרה של שור שנקנה לחרישה ונעשה בו שימוש לחרישה.
אֲבָל שׁוֹר לַחֲרִישָׁה וְעוֹמֵד לִטְבִיחָה מַאי — זֶה נוֹטֵל לְפִי מְעוֹתָיו וְזֶה נוֹטֵל לְפִי מְעוֹתָיו. אַדְּתָנֵי סֵיפָא: לָקַח זֶה בְּשֶׁלּוֹ וְזֶה בְּשֶׁלּוֹ וְנִתְעָרְבוּ — זֶה נוֹטֵל לְפִי מְעוֹתָיו, וְזֶה נוֹטֵל לְפִי מְעוֹתָיו,
הגמרא שואלת: אבל במקרה של שור שנרכש לחרישה ונעשה בו שימוש לשחיטה, מהי דעתה של התוספתא; האם היא ששותף זה נוטל את חלקו לפי השקעתו הכספית ואותו שותף נוטל את חלקו לפי השקעתו הכספית? אם כן, במקום ללמד את הסיפא של אותה תוספתא, שנוסחה כך: אם שותף זה רכש שוורים מכספו שלו ואותו שותף גם רכש שוורים מכספו שלו, והם התערבבו כאשר שני הבעלים נכנסו לשותפות עסקית, שותף זה נוטל את חלקו לפי השקעתו הכספית ואותו שותף נוטל את חלקו לפי השקעתו הכספית, היה עליה ללמד מקרה אחר.
לִיפְלוֹג וְלִיתְנֵי בְּדִידֵיהּ: בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בְּשׁוֹר לַחֲרִישָׁה וְעוֹמֵד לַחֲרִישָׁה. אֲבָל בְּשׁוֹר לַחֲרִישָׁה וְעוֹמֵד לִטְבִיחָה — זֶה נוֹטֵל לְפִי מְעוֹתָיו וְזֶה נוֹטֵל לְפִי מְעוֹתָיו!
הגמרא מסבירה: שתבחין התוספתא ותלמד בתוך המקרה של הרישא עצמו, כך: באיזה מקרה נאמר דבר זה, שהרווחים מתחלקים בשווה? במקרה של שור שנקנה לחרישה ונעשה בו שימוש לחרישה, אבל במקרה של שור שנקנה לחרישה ונעשה בו שימוש לשחיטה, זה השותף נוטל את חלקו לפי השקעתו הכספית ואותו שותף נוטל את חלקו לפי השקעתו הכספית. מאחר שהתוספתא לא עשתה הבחנה זו, נראה שהיא עוסקת בשני המקרים.
הָכִי נָמֵי קָאָמַר: בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בְּשׁוֹר לַחֲרִישָׁה וְעוֹמֵד לַחֲרִישָׁה. אֲבָל בְּשׁוֹר לַחֲרִישָׁה וְעוֹמֵד לִטְבִיחָה — נַעֲשֶׂה כְּמִי שֶׁלָּקַח זֶה בְּשֶׁלּוֹ וְזֶה בְּשֶׁלּוֹ וְנִתְעָרְבוּ, זֶה נוֹטֵל לְפִי מְעוֹתָיו וְזֶה נוֹטֵל לְפִי מְעוֹתָיו.
הגמרא משיבה: אכן לכך מתכוונת התוספתא: באיזה מקרה נאמרה קביעה זו? במקרה של שור שנקנה לחרישה ונעשה בו שימוש לחרישה, אך במקרה של שור שנקנה לחרישה אך נעשה בו שימוש לשחיטה, הרי זה כמו מקרה שבו שותף זה קנה שוורים מכספו שלו ואותו שותף קנה שוורים מכספו שלו, והם התערבבו כאשר שני הבעלים נכנסו לשותפות עסקית. ההלכה במקרה כזה היא שזה השותף נוטל את חלקו לפי השקעתו הכספית ואותו שותף נוטל את חלקו לפי השקעתו הכספית.
תְּנַן: וְכֵן שְׁלֹשָׁה שֶׁהִטִּילוּ לַכִּיס, פִּחֲתוּ אוֹ הוֹתִירוּ — כָּךְ הֵן חוֹלְקִין,
הגמרא מציגה הוכחה נוספת: למדנו במשנה: וכן, שלושה אנשים שהפקידו כסף בכיס, כלומר, השקיעו סכומי כסף שונים במיזם עסקי משותף: אם הם ספגו הפסד או הרוויחו רווח וכעת בוחרים לפרק את השותפות, הם מחלקים את הנכסים באופן זה, כלומר, לפי הסכום שכל אחד מהם השקיע בתחילה בשותפות.
מַאי לָאו: ״פִּחֲתוּ״ — פִּחֲתוּ מַמָּשׁ, ״הוֹתִירוּ״ — הוֹתִירוּ מַמָּשׁ!
האם אין זה כך שכאשר המשנה אומרת: הם ספגו הפסד, הכוונה היא שהם ספגו הפסד ממשי, וכאשר היא אומרת: הם הרוויחו רווח, הכוונה היא שהם הרוויחו רווח ממשי, ונאמר שהם מחלקים את הנכסים באופן יחסי ולא בשווה? דבר זה מעורר קושי לשיטת שמואל, הסבור שעליהם לחלק את הנכסים בשווה.
אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ: לָא, ״הוֹתִירוּ״ — זוּזֵי חַדְתֵי, ״פִּחֲתוּ״ — אִסְתֵּירָא דְצוֹנִיתָא.
רב נחמן אמר כי רבה בר אבוה אמר: לא, כאשר המשנה אומרת שהם הרוויחו, הכוונה היא שהם קיבלו דינרים חדשים, כלומר מטבעות, במקום הישנים שהיו בידם בתחילה, ומטבעות חדשים אלה היו בעלי ערך גדול יותר מן המקוריים. וכן, כאשר נאמר שהם הפסידו, הכוונה היא שהם קיבלו מטבעות פגומים הראויים רק לפצע. כאשר חילקו את הכסף ביניהם, מצאו כמה מטבעות ישנים, שהחלידו או נפסלו על ידי השלטון ולכן איבדו חלק מערכם או את כולו ולא היו טובים לשום דבר מלבד מתכת גרוטאות. כאשר מחלקים את המטבעות שנותרו להם, הם עושים זאת ביחס לחלקיהם הכספיים, אך אין זה חל על הרווחים הממשיים שהרוויחו.
מַתְנִי׳ מִי שֶׁהָיָה נָשׂוּי אַרְבַּע נָשִׁים וָמֵת — הָרִאשׁוֹנָה קוֹדֶמֶת לַשְּׁנִיָּה, וּשְׁנִיָּה לַשְּׁלִישִׁית, וּשְׁלִישִׁית לָרְבִיעִית. וְרִאשׁוֹנָה נִשְׁבַּעַת לַשְּׁנִיָּה. וּשְׁנִיָּה לַשְּׁלִישִׁית, וּשְׁלִישִׁית לָרְבִיעִית, וְהָרְבִיעִית נִפְרַעַת שֶׁלֹּא בִּשְׁבוּעָה. בֶּן נַנָּס אוֹמֵר: וְכִי מִפְּנֵי שֶׁהִיא אַחֲרוֹנָה נִשְׂכֶּרֶת? אַף הִיא לֹא תִּפָּרַע אֶלָּא בִּשְׁבוּעָה.
משנה: במקרה של מי שהיה נשוי לארבע נשים ומת, האישה שנשא תחילה קודמת לשנייה בגביית כתובתה, והשנייה קודמת לשלישית, והשלישית קודמת לרביעית. והראשונה נשבעת לשנייה שלא נטלה דבר מנכסי העיזבון המשותפים שלא כדין, והשנייה נשבעת לשלישית, והשלישית לרביעית. הרביעית נפרעת את חלקה בלא שתצטרך להישבע. בן ננס אומר: וכי תזכה ביתרון זה רק מפני שהיא אחרונה? הרי אף היא נפרעת מנכסים שהיו יכולים לעבור ליורשים. אלא, אף היא אינה נפרעת אלא בשבועה.
הָיוּ יוֹצְאוֹת כּוּלָּן בְּיוֹם אֶחָד — כׇּל הַקּוֹדֶמֶת לַחֲבֶרְתָּהּ אֲפִילּוּ שָׁעָה אַחַת זָכְתָה. וְכָךְ הָיוּ כּוֹתְבִין בִּירוּשָׁלַיִם שָׁעוֹת. הָיוּ כּוּלָּן יוֹצְאוֹת בְּשָׁעָה אַחַת, וְאֵין שָׁם אֶלָּא מָנֶה — חוֹלְקוֹת בְּשָׁוֶה.
אולם, אם כל כתובות הנישואין נכתבו באותו יום, זו של כל אישה שכתובתה קודמת לזו של אחרת, אפילו בשעה אחת בלבד, קנתה את הזכות להיפרע תחילה. ולפיכך, המנהג בירושלים היה שהיו כותבים את השעות שבהן נחתמו המסמכים על גבי המסמכים, כדי לאפשר לבעל המסמך להוכיח שמסמכו קדם לזה של אחר. אם כל הכתובות נכתבו באותה שעה ויש רק מאה דינרים שמהם יש לשלם לכולן, כל הנשים חולקות את הכסף בשווה.
גְּמָ׳ בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי? אָמַר שְׁמוּאֵל:
גמרא: הגמרא שואלת: ביחס למה נחלקו התנא הראשון ובן ננס ? שמואל אמר:
תרגומים שנוצרו על ידי בינה מלאכותית עשויים שלא להיות מדויקים לחלוטין.
למשוב או תיקוני תרגום, צור קשר עם drashot@drashot.ai.
טקסטים מסופקים על ידי Sefaria