מְמָאֶנֶת וְהוֹלֶכֶת לָהּ.
היא רשאית לסרב לבעלה וללכת לדרכה שלה. לפי דעה זו, הנישואין כלל לא נכנסו לתוקף, למרות העובדה שהם קיימו יחסי מין, משום שהאירוסין היו כרוכים בטעות.
תָּנוּ רַבָּנַן: הָלְכָה אֵצֶל חָכָם וְהִתִּירָהּ — מְקוּדֶּשֶׁת. אֵצֶל רוֹפֵא וְרִיפֵּא אוֹתָהּ — אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת. מָה בֵּין חָכָם לְרוֹפֵא? חָכָם עוֹקֵר אֶת הַנֶּדֶר מֵעִיקָּרוֹ, וְרוֹפֵא אֵינוֹ מְרַפֵּא אֶלָּא מִכָּאן וּלְהַבָּא.
§ החכמים לימדו: אם אדם מקדש אישה על תנאי שאין עליה נדרים לקיים, אך יש עליה נדרים, והיא הולכת לחכם הלכתי והוא מתיר את נדריה, הרי היא מקודשת. אולם אם הוא מקדש אותה על תנאי שאין בה מומים, אך יש בה מומים, והיא הולכת לרופא והוא מרפא את מומיה, אינה מקודשת. הגמרא שואלת: מהו ההבדל בין חכם הלכתי לרופא? הגמרא מסבירה: כאשר חכם הלכתי מתיר נדר, הוא עוקר את הנדר למפרע. כאילו מעולם לא נדרה כלל, ולכן למעשה לא הייתה כבולה בנדרים בזמן קידושיהן. אבל רופא מרפא רק מכאן ולהבא. מאחר שהיו בה מומים בזמן הקידושין, היא מפרה את תנאו.
וְהָתַנְיָא: אֵצֶל חָכָם וְהִתִּירָהּ, אֵצֶל רוֹפֵא וְרִיפֵּא אוֹתָהּ — אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת! אָמַר רָבָא: לָא קַשְׁיָא, הָא — רַבִּי מֵאִיר, הָא — רַבִּי אֶלְעָזָר. הָא רַבִּי מֵאִיר, דְּאָמַר: אָדָם רוֹצֶה שֶׁתִּתְבַּזֶּה אִשְׁתּוֹ בְּבֵית דִּין. הָא רַבִּי אֶלְעָזָר, דְּאָמַר: אֵין אָדָם רוֹצֶה שֶׁתִּתְבַּזֶּה אִשְׁתּוֹ בְּבֵית דִּין.
הגמרא מעלה קושי: אבל האם לא שנינו בברייתא אחרת שאם היא הולכת לחכם הלכתי והוא מתיר את נדריה, או לרופא והוא מרפא את מומיה, אינה מקודשת? אמר רבא: דבר זה אינו קשה, שכן זו הברייתא הולכת כשיטת רבי מאיר, וההיא הולכת כשיטת רבי אלעזר. הגמרא מבארת: זו הברייתא, הקובעת שאם נדריה הותרו על ידי חכם הלכתי היא מקודשת, היא בהתאם לשיטת רבי מאיר, שאמר כי אדם מוכן שאשתו תתבזה בכך שתלך לבית דין כדי להתיר את נדרה. ההיא הברייתא הולכת כשיטת רבי אלעזר, שאמר כי אדם אינו מוכן שאשתו תתבזה בבית דין. לפיכך, אפילו אם הלכה לחכם הלכתי והוא התיר את נדריה, פתרון כזה אינו מקובל על בעלה, שכן הוא לא רצה שתלך לבית דין. לכן הקידושין בטלים אף לאחר התרת הנדר.
מַאי הִיא? דִּתְנַן: הַמּוֹצִיא אֶת אִשְׁתּוֹ מִשּׁוּם נֶדֶר — לֹא יַחְזִיר. מִשּׁוּם שֵׁם רָע — לֹא יַחְזִיר.
הגמרא שואלת שאלה: מהי מחלוקת יסודית זו בין רבי מאיר לרבי אלעזר? הגמרא משיבה: כפי שלמדנו במשנה (גיטין מה ע"ב): אם אדם המגרש את אשתו משום נדר שנדרה ולאחר מכן מתחרט על החלטתו ורוצה להחזירה, אינו רשאי להחזירה. וכן, אם גירש אותה משום שם רע שיצא עליה, אינו רשאי להחזירה. זאת משום שאילו היה מותר לו להחזירה אם הנדר הותר על ידי סמכות הלכתית או לאחר שהתברר שהשמועות עליה היו שקריות, הוא עלול לומר שאילו ידע זאת לא היה מגרש אותה מעולם. אמירה כזו הייתה מטילה למפרע ספק בתוקפו של הגט, ועלולה הייתה לגרום לכך שילדיה מנישואין שניים יהיו במעמד של ממזרים. לכן מודיעים לו שאם הוא מגרש אותה משום נדר או משום שם רע, שוב אינו יכול להחזירה.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כׇּל נֶדֶר שֶׁיָּדְעוּ בּוֹ רַבִּים — לֹא יַחֲזִיר. לֹא יָדְעוּ בּוֹ רַבִּים — יַחֲזִיר. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: כׇּל נֶדֶר שֶׁצָּרִיךְ חֲקִירַת חָכָם — לֹא יַחֲזִיר. וְשֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ חֲקִירַת חָכָם — יַחֲזִיר.
רבי יהודה אומר: לגבי כל נדר הידוע לרבים ולכן אינו יכול להיות מופר, אינו רשאי להחזירה. אם אינו ידוע לרבים, אלא הוא עניין פרטי ביניהם, רשאי להחזירה. רבי מאיר אומר: כל נדר שדורש חקירה על ידי סמכות הלכתית, כלומר, שהבעל אינו יכול להפרו בעצמו והיא זקוקה לסמכות הלכתית שתבחן את הנדר בקפידה כדי למצוא פתח שיתיר את התרתו, אינו רשאי להחזירה, שכן הוא יכול לטעון שאילו ידע שאפשר להתיר את הנדר, לעולם לא היה מגרש אותה, ובכך לערער את הגט. ואילו לגבי נדר שאינו דורש חקירה על ידי סמכות הלכתית, שהוא יודע שהוא יכול להפר בעצמו, רשאי להחזירה. אין חשש שיפגום בגט, שכן ידע שהוא יכול להתיר את הנדר ובכל זאת בחר לגרש אותה.
רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: אֶחָד צָרִיךְ וְאֶחָד אֵינוֹ צָרִיךְ — לֹא יַחֲזִיר. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: לֹא אָסְרוּ צָרִיךְ אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ. מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי יְהוּדָה? דִּכְתִיב:
רבי אלעזר אומר: בין במקרה של נדר המצריך בירור אצל סמכות הלכתית ובין כזה שאינו מצריך זאת, אינו רשאי להחזירה. אמר רבי אלעזר בביאור שיטתו: אסרו להחזיר אישה שהייתה קשורה בנדר המצריך בירור אצל סמכות הלכתית רק משום נדר שאינו מצריך בירור כזה. הגמרא מסבירה את הדעות השונות: מהו טעמו של רבי יהודה? כפי שנאמר: