שָׁמַעְתִּי, כֹּל שֶׁאֵין בָּהּ אֶחָד מִכׇּל אֵלּוּ — מַשִּׂיאִין לַכְּהוּנָּה.
שמעתי כי לגבי אלמנתה של כל משפחה שאין בה אף אחת מן הספקות הללו הקשורים בה, מתירים לה להינשא לבני הכהונה. הספק היחיד שלגביו חל פסק זה הוא במקרה של מעמד חלל מסופק.
רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר, וְכֵן הָיָה רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא אוֹמֵר כִּדְבָרָיו: אֵיזוֹהִי אַלְמְנַת עִיסָּה — כֹּל שֶׁנִּטְמַע בָּהּ סְפֵק חָלָל.
רבי שמעון בן אלעזר אומר משום רבי מאיר, וכן היה רבי שמעון בן מנסיא אומר כדבריו: מיהי האלמנה שבעלה המנוח היה בן למשפחת כהונה שייחוסה מוטל בספק? זו אלמנה שנישאת לתוך כל משפחה שבה נטמע בין בניה אדם שלגביו יש ספק אם הוא חלל, והוא נתערב בין חבריה. לפיכך היא נקראת אלמנת עיסה [issa]. כשם שהעיסה היא תוצאה של תערובת של כמה מרכיבים, כך אף במשפחה זו מעורב בתוכה אדם שלגביו יש ספק אם הוא חלל.
מַכִּירִין יִשְׂרָאֵל מַמְזֵרִים שֶׁבֵּינֵיהֶם, וְאֵין מַכִּירִין חֲלָלִין שֶׁבֵּינֵיהֶם.
הסיבה להבחנה בין מעמד חלל מסופק לבין מעמד ממזר מסופק היא שיהודים מזהים את הממזרים שבקרבם, ואין חשש שמא יתבוללו במשפחות של ייחוס ללא פגם. אבל הם אינם מזהים את החללים שבקרבם. לכן יש חשש שמא חלל יתבולל במשפחה.
אָמַר מָר: אֵיזוֹהִי אַלְמְנַת עִיסָּה — כֹּל שֶׁאֵין בָּהּ לֹא מִשּׁוּם מַמְזֵרוּת, וְלֹא מִשּׁוּם נְתִינוּת, וְלֹא מִשּׁוּם עַבְדֵי מְלָכִים. הָא חָלָל — כָּשֵׁר.
הגמרא מנתחת את הברייתא. המאסטר אמר בברייתא: מיהי האלמנה שבעלה המנוח היה חבר במשפחת כהונה בעלת ייחוס מפוקפק? זו שנישאה לתוך כל משפחה שאין לה מעמד של פסלות, לא משום ספק ממזר, ולא משום ספק נתינות, ולא משום ספק מעמד של עבדי מלכים. הגמרא מסיקה: אולם, אם הדבר הוא משום ספק חלל, נישואיה לכהן נחשבים כשרים.
מַאי שְׁנָא הָנָךְ — דְּאוֹרָיְיתָא, חָלָל נָמֵי דְּאוֹרָיְיתָא! וְתוּ, אָמַר רַבִּי מֵאִיר: שָׁמַעְתִּי, כֹּל שֶׁאֵין בָּהּ אֶחָד מִכׇּל אֵלּוּ מַשִּׂיאִין לַכְּהוּנָּה, הַיְינוּ תַּנָּא קַמָּא?!
הגמרא שואלת: מה שונה בפגמי הייחוס הללו — ספק ממזר וספק נתין — שפוסלים אותה להינשא לכהן מדין תורה? חלל גם כן פוסל אותה מדין תורה. ועוד, הברייתא ממשיכה: רבי מאיר אמר: שמעתי שלגבי אלמנתה של כל משפחה שאין בה אף אחד מאלה הספקות הקשורים בה, משיאים אותה לבני הכהונה. כלומר, זהה לדעתו של התנא הראשון. אם יש ספק לגבי אחד במשפחת הבעל המנוח שהוא ממזר או נתין, היא פסולה להינשא לכהן; ואם הספק הוא לגבי מעמד של חלל, היא כשרה להינשא לכהן. איזה חידוש מוסיף רבי מאיר?
וְתוּ: רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר, וְכֵן הָיָה רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא אוֹמֵר כִּדְבָרָיו: אֵיזוֹהִי אַלְמְנַת עִיסָּה — כֹּל שֶׁנִּטְמַע בָּהּ סְפֵק חָלָל, מַכִּירִין יִשְׂרָאֵל מַמְזֵרִים שֶׁבֵּינֵיהֶן וְאֵין מַכִּירִין חֲלָלִין שֶׁבֵּינֵיהֶן. וְהָא אָמְרַתְּ רֵישָׁא, חָלָל כָּשֵׁר!
הברייתא ממשיכה: ועוד, רבי שמעון בן אלעזר אומר משום רבי מאיר, וכן רבי שמעון בן מנסיא היה אומר בהתאם לדבריו: מיהי האלמנה שבעלה המנוח היה בן למשפחת כהונה שייחוסה מוטל בספק? זו אלמנה הנישאת אל תוך כל משפחה שבה אדם שלגביו יש ספק אם הוא חלל אם לאו נטמע. מפני שיהודים מזהים את הממזרים שביניהם, אין חשש שייטמעו במשפחות שייחוסן ללא פגם, אבל יהודים אינם מזהים את החללים שביניהם. בשל החשש שחלל נטמע במשפחה, האלמנה פסולה להינשא לכהן. הגמרא שואלת: אבל האם לא אמרת ברישא של הברייתא שאם יש ספק אם חלל נטמע בין בניה, נישואיה לכהן נחשבים כשרים?
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מַמְזֵר צוֹוֵחַ וְחָלָל שׁוֹתֵק אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ: תַּנָּא קַמָּא סָבַר: כֹּל פְּסוּל דְּקָרוּ לֵיהּ וְשָׁתֵיק — פָּסוּל. וְהָכִי קָאָמַר תַּנָּא קַמָּא: אֵיזוֹהִי אַלְמְנַת עִיסָּה — כֹּל שֶׁאֵין בָּהּ לֹא שְׁתוּק מַמְזֵרוּת, וְלֹא שְׁתוּק נְתִינוּת, וְלֹא שְׁתוּק עַבְדֵי מְלָכִים, וְלֹא שְׁתוּק חָלָל.
רבי יוחנן אמר: המקרה של מי שכאשר קוראים לו ממזר הוא צועק ומוחה שמוציאים עליו שם רע, וכאשר קוראים לו חלל הוא שותק, הוא נושא המחלוקת בין התנאים בברייתא. התנא הראשון סובר: כל מי שכאשר אחרים קוראים לו פסול והוא שותק, הרי הוא פסול, שכן שתיקתו מאשרת את הטענה. וזהו מה שהתנא הראשון אומר: מיהי האלמנה שבעלה המנוח היה בן משפחה כהנית בעלת ייחוס מפוקפק, הכשירה להינשא לכהן? זו שנישאה לתוך כל משפחה שאין בה לא פסלות מחמת שתיקה בתגובה לטענות על מעמד של ממזר, ולא שתיקה בתגובה לטענות על מעמד גבעוני, ולא שתיקה בתגובה לטענות שהם עבדי מלכים, ולא שתיקה בתגובה לטענות על מעמד של חלל. רק אישה שהייתה נשואה למשפחה שמחתה בתגובה לכל הטענות הללו כשרה להינשא לכהן.
וְקָאָמַר לֵיהּ רַבִּי מֵאִיר: הָנָךְ הוּא דְּקָא פָּסֵיל לֵיהּ בְּקָהָל, אֲבָל שְׁתוּק חָלָל — כָּשֵׁר. וְהָא דְּשָׁתֵיק — מִשּׁוּם דְּלָא אִיכְפַּת לֵיהּ.
ורבי מאיר אומר לו: דווקא כל אחד מאלה השותקים בתגובה לטענות של מעמד ממזר או גבעוני, או לטענות שהם עבדי מלכים, נפסלים מפני שטענות אלה פוסלות אותו מלהינשא בקהל ישראל. אולם, למרות השתיקה בתגובה לטענות של מעמד חלל, נישואיה לכהן נחשבים כשרים. והעובדה שהוא שותק נובעת מאדישותו, שכן אפילו אילו היה נחשב חלל, ההגבלה היחידה הייתה בנוגע לנישואין לכהנים.
וְקָאָמַר לֵיהּ רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר לְתַנָּא קַמָּא דְּרַבִּי מֵאִיר: אִי שְׁמִיעַ לָךְ דְּמַכְשַׁר רַבִּי מֵאִיר בִּשְׁתִיקָה — לָא דְּקָרוּ לֵיהּ ״חָלָל״ וְשָׁתֵיק, אֶלָּא דְּקָרוּ לֵיהּ ״מַמְזֵר״ וְשָׁתֵיק. וְהַאי דְּשָׁתֵיק, סָבַר מַמְזֵר קָלָא אִית לֵיהּ. אֲבָל מַמְזֵר וְצוֹוֵחַ, חָלָל וְשׁוֹתֵק — פָּסוּל. וְהַאי דְּאִשְׁתִּיק, סָבַר מִיסָּתְיֵיהּ דְּלָא מַפְּקִי לֵיהּ מִקָּהָל.
ורבי שמעון בן אלעזר אומר לתנא הראשון שציטט את רבי מאיר כאומר: שמעתי וכו'. אם שמעת שרבי מאיר מכשיר את נישואיה לכהן במקרה של שתיקה בתגובה להאשמות, אין זה במקרה שבו קראו לו חלל והוא שותק; אלא, זהו מקרה שבו קוראים לו ממזר והוא שותק. במקרה זה, הטעם שהוא שותק הוא שהוא סבור: העובדה שאדם הוא ממזר יוצרת פרסום, ומכיוון שאין לו שם של ממזר, אין הוא מתייחס להאשמה. אבל, במקרה שבו קוראים לו ממזר והוא צועק במחאה, או שקוראים לו חלל והוא שותק, הרי הוא פסול. והעובדה שהוא שותק ואינו מוחה היא משום שהוא סבור: די לו בכך שאינם מוציאים אותו מן הקהל של ישראל.
תָּנֵי חֲדָא, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: שְׁתוּק מַמְזֵר — כָּשֵׁר, שְׁתוּק חָלָל — פָּסוּל. וְתַנְיָא אִידַּךְ: שְׁתוּק חָלָל — כָּשֵׁר, שְׁתוּק מַמְזֵר — פָּסוּל.
הגמרא מציינת: נלמד בברייתא אחת שרבי יוסי אומר: אף על פי שבשתיקה בתגובה לטענות של ממזר אדם הוא כשר; שתיקה בתגובה לטענות של חלל עושה אותו פסול. נלמד בברייתא אחרת: אף על פי שבשתיקה בתגובה לטענות של חלל אדם הוא כשר; שתיקה בתגובה לטענות של ממזר עושה אותו פסול.
לָא קַשְׁיָא: הָא תַּנָּא קַמָּא אַלִּיבָּא דְּרַבִּי מֵאִיר, הָא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אַלִּיבָּא דְּרַבִּי מֵאִיר.
הגמרא מסבירה: הסתירה בין הברייתות אינה קשה. ברייתא שנייה זו היא דעתו של התנא הראשון בהתאם לדעתו של רבי מאיר, הסבור ששתיקה בתגובה לטענות של חלל אינה פוסלת אדם. וזו הברייתא הראשונה היא הדעה של רבי שמעון בן אלעזר בהתאם לדעתו של רבי מאיר, הסבור ששתיקה בתגובה לטענות של ממזר נובעת מאדישות ואינה פוסלת אותו; אולם שתיקה בתגובה לטענות של חלל היא סימן שהטענות נכונות והוא פסול.
מַתְנִי׳ אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: מַעֲשֶׂה בְּתִינוֹקֶת שֶׁיָּרְדָה לְמַלּאוֹת מַיִם מִן הָעַיִן, וְנֶאֱנָסָה. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי: אִם רוֹב אַנְשֵׁי הָעִיר מַשִּׂיאִין לִכְהוּנָּה, הֲרֵי זוֹ תִּינָּשֵׂא לִכְהוּנָּה.
משנה:רבי יוסי אמר: היה מעשה בנערה אחת שירדה למלא את כדה מים מן המעיין, ונאנסה, וזהות האונס לא הייתה ידועה. רבי יוחנן בן נורי אמר: אם רוב אנשי העיר משיאים את בנותיהם לבני הכהונה, נערה זו מותרת להינשא לבן הכהונה.
גְּמָ׳ אֲמַר לֵיהּ רָבָא לְרַב נַחְמָן: רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי דְּאָמַר כְּמַאן? אִי כְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל — אֲפִילּוּ בְּרוֹב פְּסוּלִין נָמֵי מַכְשַׁר. אִי כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ — אֲפִילּוּ בְּרוֹב כְּשֵׁרִים נָמֵי פָּסֵיל! אֲמַר לֵיהּ, הָכִי אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב:
גמרא:רבא אמר לרב נחמן: בהתאם לדעתו של מי אמר רבי יוחנן בן נורי את דעתו? אם הוא בהתאם לדעתו של רבן גמליאל, אפילו במקרה שבו רוב האנשים הם בעלי ייחוס פגום גם כן, הוא מחשיב אותה כשרה להינשא לכהונה. אם הוא בהתאם לדעתו של רבי יהושע, אפילו במקרה שבו רוב האנשים הם בעלי ייחוס בלתי פגום, הוא מחשיב אותה כפסולה להינשא לכהונה. רב נחמן אמר לרבא שזהו מה שרב יהודה אמר שרב אמר:
תרגומים שנוצרו על ידי בינה מלאכותית עשויים שלא להיות מדויקים לחלוטין.
למשוב או תיקוני תרגום, צור קשר עם drashot@drashot.ai.
טקסטים מסופקים על ידי Sefaria