והן אינן כפופות לטענה בנוגע לבתוליהן. מאחר שהיו נשואות, אף אם לא קיימו יחסי אישות עם בעליהן, חזקתן היא של מי שאינן בתולות, והבעל השני אינו יכול לטעון שהוטעה באשר למעמדן כבתולות.

וכן לענין גיורת, או שבויה, או שפחה, שנפדו לענין השבויה, או שנתגיירו לענין הגיורת, או שנשתחררו לענין השפחה, כשהייתה בת יותר משלוש שנים ויום אחד, לכל אלו כתובתה מאה דינרים ואין להן טענת בתולים. כשנישאו, חזקתן הייתה של בעולה.

גמרא:רב יהודה אמר שרב אמר: קטן שבא על אישה גדולה עושה אותה כמי שבתוליה נבקעו בעץ, שכן המעשה אינו נחשב ביאה גמורה. רב יהודה ממשיך: כשאמרתי הלכה זו לפני שמואל, הוא אמר לי: אישה אינה נעשית כמי שבתוליה נבקעו בעץ על ידי בשר, כלומר, ביאה.

יש המלמדים הלכה זו בנפרד מרב יהודה: לגבי קטן שקיים יחסי אישות עם אישה בוגרת, אמר רב: הוא עושה אותה כמי שבתוליה נבקעו בעץ. ושמואל אמר: אישה אינה מקבלת מעמד של מי שבתוליה נבקעו בעץ באמצעות בשר.

רב אושעיא הקשה על דעתו של רב מן המשנה: לגבי איש בוגר שבעל קטנה פחותה מבת שלוש שנים, או קטן פחות מבן תשע שנים שבעל אישה בוגרת, או אישה שבתוליה נבקעו בעץ או בכל חפץ זר אחר, כתובתה של כל אחת מן הנשים הללו מאתיים דינרים. זהו דבריו של רבי מאיר. וחכמים אומרים: כתובתה של אישה שבתוליה נבקעו בעץ היא מאה דינרים. בניגוד לדעתו של רב, חכמים מבחינים בין ההלכה במקרה של ביאת קטן לבין ההלכה במקרה של אישה שבתוליה נבקעו בעץ.

רבא אמר שכך אומרת המשנה: איש בוגר שבעל קטנה פחותה מבת שלוש שנים לא עשה כלום, שכן ביאה עם ילדה פחותה מבת שלוש שנים כמוה כהכנסת אצבע לעין. בעין, לאחר שדמעה נופלת ממנה נוצרת דמעה אחרת במקומה. כך גם קרום הבתולים שנבקע אצל ילדה שטרם מלאו לה שלוש שנים חוזר ומתאחה. וקטן שבעל אישה בוגרת עושה אותה כמי שקרום בתוליה נבקע בעץ. ובאשר למקרה של אישה שקרום בתוליה נבקע בעץ עצמו, יש מחלוקת בין רבי מאיר לחכמים. רבי מאיר סבור שכתובתה מאתיים דינר, וחכמים סבורים שהיא מאה דינר.

רמי בר חמא אמר: מחלוקת זו היא דווקא במקרה שבו הבעל ידע שבתוליה נבקעו בעץ, שכן במקרה זה רבי מאיר מדמה אותה לבוגרת, שבתוליה אינם סותמים לגמרי את הפתח כתוצאה מתהליך הבשלות. ואף על פי כן, כתובתה היא כשל בתולה, מאתיים דינר. וחכמים מדמים אותה לבעולה שקיימה יחסי אישות בעבר. כתובתה מאה דינר. אבל אם לא ידע שבתוליה נבקעו בעץ והיה סבור שהיא בתולה גמורה, הכול מודים שהיא אינה מקבלת שום כתובה כלל כאשר הוא נעשה מודע למצבה, שכן הנישואין היו מקח טעות.

הגמרא שואלת: ומדוע רבי מאיר מדמה אותה לבוגרת? ידמה אותה לבעולה, שקיימה יחסי אישות בעבר. הגמרא משיבה: במקרה של בעולה, נעשה בה מעשה על ידי אדם; אך לגבי זו האישה, שבתוליה נבקעו על ידי עץ, לא נעשה בה מעשה על ידי אדם. הגמרא שואלת: ולגבי חכמים, במקום לדמות אותה לבעולה, ידמו אותה לבוגרת. הגמרא משיבה: במקרה של בוגרת, לא נעשה בה מעשה; אך לגבי זו האישה, שבתוליה נבקעו על ידי עץ, נעשה בה מעשה.

רמי בר חמא סיכם את דבריו: אולם, אם הוא לא היה מודע לכך שקרום הבתולים שלה נקרע על ידי עץ, הכול מסכימים שהיא מקבלת שום כתובה כלל. רב נחמן הקשה ממשנה (יג ע"א): במקרה שבו היא אומרת: אני אחת שקרום בתוליה נקרע על ידי עץ, כלומר, היא מודה שקרום בתוליה אינו שלם אך טוענת שלא נקרע באמצעות יחסי אישות, והחתן אומר: לא; אלא, את אחת שנבעלה על ידי גבר ואינך עוד בתולה, רבן גמליאל ורבי אליעזר אומרים: היא נחשבת נאמנת וטענתה מתקבלת. במקרה זה, היא טוענת שהיא זכאית לכתובה. למרות העובדה שלחתן לא הייתה ידיעה מוקדמת על מצבה, רבן גמליאל ורבי אליעזר סבורים שהיא נחשבת נאמנת ומקבלת כתובה של לפחות מאה דינרים. לכאורה, לא הכול מסכימים שבמקרה זה היא אינה מקבלת דבר כלל.

אלא, רבא אמר: כך אומרת המשנה: בין אם הבעל היה מודע לכך שקרום הבתולים שלה נקרע על ידי עץ ובין אם לא היה מודע למצבה, לדעת רבי מאיר היא מקבלת כתובה של מאתיים דינרים ואין זה מקח טעות. לדעת חכמים, אם היה מודע למצבה היא מקבלת כתובה של מאה דינרים כמו בעולה; אם לא היה מודע למצבה היא מקבלת שום כתובה כלל, שכן זהו מקח טעות, שהרי כאשר נשא אותה סבר שקרום בתוליה שלם. לפי הסבר זה, המשנה שציטט רב נחמן היא בהתאם לדעת רבי מאיר.

ורבא חזר בו מדעתו, כפי שנלמד בברייתא: כיצד מתרחשת הוצאת השם הרע המתוארת בתורה? אם החתן בא לבית הדין ואומר: פלוני, אבי הכלה, לא מצאתי בבתך בתולים שלמים. אם יש עדים שזינתה כשהייתה תחת רשות הבעל לאחר האירוסין, היא מקבלת כתובה של מאה דינרים. הגמרא שואלת: אם יש עדים שזינתה כשהייתה תחת רשותו לאחר האירוסין, הרי היא חייבת מיתה בסקילה. ברור שאין היא במצב לקבל כתובה. הגמרא משיבה שכך המשנה אומרת: אם יש עדים שזינתה כשהייתה תחת רשותו לאחר האירוסין, הרי היא חייבת במיתה בסקילה. אולם, אם נבעלה מתחילה, קודם לאירוסין, היא מקבלת כתובה של מאה דינרים, ככל בעולה.

ורב חייא בר אבין אמר שרב ששת אמר: זאת אומרת, אם החתן נשא אישה בחזקת בתולה ונמצאה בעולה, היא מקבלת כתובה של מאה דינרים. ורב נחמן הקשה על דברי רב ששת ממשנה (יב ע"ב): יש מקרה של מי שנושא אישה ולא מצא לה בתולים שלמים, והיא אומרת: משאירסתני נאנסתי, ושדהו, כלומר, שדה בעלה הוצפה, כלומר שזה מזלו הרע שאינה בתולה, שכן נאנסה לאחר האירוסין. והוא אומר: לא; אלא, נאנסת לפני שאירסתיך, ומקחי מקח טעות. האירוסין היו על סמך חזקתך כבתולה, ולמעשה לא היית בתולה אז. במקרה זה, אין לה כלל כתובה כל עיקר.

ורב חייא בר אבין אמר לנוכחים: האם ייתכן שרב עמרם וכל החכמים החשובים של הדור ישבו כאשר רב ששת אמר הלכה זו, ושאלתו של רב נחמן הייתה קשה להם, והם השיבו: מהי משמעות מקח טעות בהקשר זה? גם הוא פירושו שהוא פטור מהתחייבותו לשלם את כתובת בתולה, מאתיים דינרים, מפני שאינה זכאית לסכום זה. אולם היא זכאית למאה דינרים. ו, בניגוד לאותה הסכמה, אתה אומר שהיא אינה מקבלת שום כתובה כלל?

ורבא אמר: מי שהעלה את הקושיה, רב נחמן, מעלה את הקושיה היטב, שכן הלשון: מקח טעות, מלמדת שהקידושין בטלים לגמרי. הגמרא שואלת: אבל אותהברייתא בעניין הוצאת שם רע עדיין קשה, שהרי במקרה ההוא, אם גילה שאינה בתולה, היא מקבלת כתובה של מאה דינרים. הגמרא משיבה: יישב את הסתירה הנראית ואמור כך בנוסח הברייתא: אם יש עדים שזינתה כשהייתה ברשותו לאחר הקידושין, היא חייבת בסקילה. אם נבעלה מתחילה, קודם הקידושין, אינה מקבלת כלום כלל. אם נמצאה כמי שקרום בתוליה נקרע בעץ, הרי היא זכאית לכתובה של מאה דינרים.

אבל האם אין זה רבא עצמו שאמר שלדעת חכמים, במקרה של אישה שבתוליה נבקעו על ידי עץ, אם הוא לא היה מודע למצבה היא מקבלת שום כתובה כלל? אלא, הסק מכך שרבא חזר בו מאותה אמירה, והוא סבור שאפילו לדעת חכמים, אפילו אם לא היה מודע למצבה היא מקבלת כתובה של מאה דינרים.

§ החכמים לימדו: אם בעלה הראשון הכניס אותה לביתו לשם נישואין, ויש לה עדים שהעידו שלא נתייחדה עמו, או לחלופין, העידו כי נתייחדה עמו ולא שהתה עמו בייחוד במשך זמן השווה לזמן הנדרש לביאה, אם הבעל הראשון מת או גירש אותה והיא נישאת מחדש, למרות עדות העדים, הבעל השני אינו יכול לטעון טענת בתולים, ולומר שהקידושין היו מבוססים על ההנחה שהייתה בתולה ועליה להפסיד את כתובתה. מאחר שהבעל הראשון הכניס אותה לביתו, היה על הבעל השני להביא בחשבון שאישה שנכנסה לבית בעלה שוב אינה בתולה.