וְדִלְמָא בִּשְׁמָא דַאֲבוּהּ חָתֵים! לָא שָׁבֵיק אִינִישׁ שְׁמֵיהּ וְחָתֵים שְׁמָא דַאֲבוּהּ.
הגמרא שואלת: אבל אולי ראובן חתם על שני הגיטין, והוא חתם על השני בשם אביו? הגמרא משיבה: אין אדם משמיט את שמו שלו וחותם במקום זאת בשם אביו.
וְדִילְמָא סִימָנָא שַׁוְּיֵיהּ – דְּהָא רַב צָיֵיר כְּווֹרָא, רַבִּי חֲנִינָא – חֲרוּתָא, רַב חִסְדָּא – סָמֶךְ, רַב הוֹשַׁעְיָא – עַיִן, רַבָּה בַּר רַב הוּנָא צָיֵיר מָכוּתָא!
הגמרא שואלת: אבל אולי הוא עשה את שם אביו לסמל עבור חתימתו שלו? כשם שרב היה מצייר דג במקום לחתום את שמו, רבי חנינא היה מצייר דקל, רב חסדא היה כותב סמ"ך, רב הושעיא היה כותב עי"ן, ורבה בר רב הונא היה מצייר מפרש.
לָא חֲצִיף אִינִישׁ לְשַׁוּוֹיֵי לִשְׁמָא דַאֲבוּהּ סִימָנָא.
הגמרא משיבה: אדם אינו כה נועז עד שיעשה את שם אביו לסימן. לכן מניחים שהמילה יעקב היא המשך חתימתו של ראובן על גט הגירושין הראשון, ולא חתימה נפרדת על גט הגירושין השני.
וְלִיתַּכְשַׁר הַאי בִּשְׁנֵי עֵדִים עִבְרִים, וְלִיתַּכְשַׁר הַאי בִּשְׁנֵי עֵדִים יְוָנִים – דִּתְנַן: גֵּט שֶׁכְּתָבוֹ עִבְרִית וְעֵדָיו יְוָנִית, יְוָנִית וְעֵדָיו עִבְרִית – כָּשֵׁר!
הגמרא מעלה שאלה אחרת: אבל יהא זה גט מאומת על ידי שני עדים עבריים, ויהא אותו גט מאומת על ידי שני עדים יווניים, כפי שלמדנו במשנה שלאחר מכן שגט שנכתב בעברית ועדיו חתמו ביוונית, או שנכתב ביוונית ועדיו חתמו בעברית, כשר.
וְכִי תֵּימָא, כֵּיוָן דְּמוּפְלָג בִּשְׁנֵי שִׁיטִין – לָא; וְהָאָמַר חִזְקִיָּה: מִלְּאָהוּ בִּקְרוֹבִים – כָּשֵׁר!
ואם תאמר שמכיוון שחתימות העדים של הגט השני מרוחקות שתי שורות מן הגט עצמו, הרי הוא אינו כשר, שכן זו ההלכה לגבי שטר שיש בו רווח בין הכתב לבין החתימות, והלא חזקיה אמר שאם הרווח מולא, אפילו בחתימות של קרובים הפסולים לעדות, הרי הוא כשר?
הָא תָּנֵי זְעֵירִי: שְׁנֵיהֶן כְּשֵׁרִין. וְתַנָּא דִּידַן – דִּלְמָא גּוּנְדָּלִית חֲתֻים, וְכוּלְּהוּ אַחַד הוּא דַּחֲתִימִי.
הגמרא מעירה: זעירי אכן מלמד כי שני הגיטין כשרים, ולא רק זה שמתחתיו מופיעים שמותיהם של שני העדים הראשונים. הגמרא שואלת: ומה טעמו של התנא של משנתנו, שאינו מסכים לפסיקה זו? הגמרא משיבה: הוא חושש ששמא שני העדים התחתונים חתמו במהופך [גונדלית]. לדוגמה, אם שתי החתימות העליונות הן בעברית, ייתכן שהעדים שחתמו ביוונית הפכו את סדר המילים בחתימותיהם, בחיקוי הסגנון העברי, ולמעשה כל העדים חתמו על גט אחד.
עֵד אֶחָד עִבְרִי וְעֵד אֶחָד יְוָנִי. וְלִיתַּכְשַׁר הַאי בְּעֵד אֶחָד עִבְרִי וְעֵד אֶחָד יְוָנִי, וְהַאי בְּעֵד אֶחָד עִבְרִי וְעֵד אֶחָד יְוָנִי – דְּהָא תְּנַן: עֵד אֶחָד עִבְרִי וְעֵד אֶחָד יְוָנִי – כָּשֵׁר!
§ נאמר במשנה שאם עד אחד חתם בעברית ולאחר מכן עד אחד חתם ביוונית, ולאחר מכן עד נוסף חתם בעברית ועד נוסף ביוונית, שני הגיטין פסולים. הגמרא שואלת: אבל יהא זה הגט כשר על ידי עד אחד עברי ועד אחד יווני, ואותו גט יהא כשר על ידי הזוג האחר המורכב מ־עד אחד עברי ועד אחד יווני. והרי למדנו במשנה שלאחר מכן שגט שנחתם על ידי עד אחד בעברית ועד אחד ביוונית כשר?
הָא תָּנֵי זְעֵירִי: שְׁנֵיהֶם כְּשֵׁרִים. וְתַנָּא דִּידַן – דִּלְמָא גּוּנְדָּלִית חֲתֻים; וּתְלָתָא אַחַד, וְחַד אַחַד.
הגמרא משיבה: זעירי אכן מלמד ששניהם כשרים. הגמרא שואלת: ומה טעמו של התנא של משנתנו? הגמרא משיבה: הוא חושש ששמא חתמו בסדר הפוך, כלומר, שמא אחד העדים שחתם ביוונית הפך את סדר המילים בחתימתו, ולמעשה חתם על גט הגירושין האחר. לפיכך, שלושה עדים חתמו על גט גירושין אחד, ורק עד אחד חתם על הגט האחר. לכן, שניהם נפסלים.
מַתְנִי׳ שִׁיֵּיר מִקְצָת הַגֵּט וּכְתָבוֹ בְּדַף הַשֵּׁנִי, וְהָעֵדִים מִלְּמַטָּה – כָּשֵׁר. חָתְמוּ עֵדִים בְּרֹאשׁ הַדַּף, מִן הַצַּד, אוֹ מֵאַחֲרָיו; בְּגֵט פָּשׁוּט – פָּסוּל.
משנה: אם סופר השמיט חלק מגט הגירושין וכתב אותו בטור השני, כלומר, הגט כתוב בשני טורים על דף אחד, וחותמות העדים הן מתחת לטור השני, הרי זה גט כשר. אם העדים חתמו בראש הטור, מן הצד, או מאחור של גט גירושין פשוט, שאינו מקופל, הרי הוא פסול.
הִקִּיף רֹאשׁוֹ שֶׁל זֶה בְּצַד רֹאשׁוֹ שֶׁל זֶה, וְהָעֵדִים בָּאֶמְצַע – שְׁנֵיהֶם פְּסוּלִין. סוֹפוֹ שֶׁל זֶה בְּצַד סוֹפוֹ שֶׁל זֶה, וְהָעֵדִים בָּאֶמְצַע – אֶת שֶׁהָעֵדִים נִקְרִין עִמּוֹ, כָּשֵׁר. רֹאשׁוֹ שֶׁל זֶה בְּצַד סוֹפוֹ שֶׁל זֶה, וְהָעֵדִים בָּאֶמְצַע – אֶת שֶׁהָעֵדִים נִקְרִין בְּסוֹפוֹ, כָּשֵׁר.
אם הסופר הניח את ראשו של גט זה לצד ראשו של אותו גט, כך ששניהם כתובים באותו טור אך כשהטקסט בכיוונים מנוגדים, והעדים חתמו באמצע, בין הגיטין, שני הגיטין פסולים. אם הניח את סופו של גט זה לצד סופו של אותו גט, והעדים חתמו באמצע ביניהם, הגט שעמו נקראות חתימות העדים, כלומר, הגט הכתוב באותו כיוון כמו החתימות, כשר. אם הניח את ראשו של גט זה לצד סופו של אותו גט, והעדים חתמו באמצע, הגט שבסופו נקראות חתימות העדים, כלומר, הגט העליון, כשר.
גֵּט שֶׁכְּתָבוֹ עִבְרִית וְעֵדָיו יְווֹנִית; יְווֹנִית וְעֵדָיו עִבְרִית; עֵד אֶחָד עִבְרִי וְעֵד אֶחָד יְווֹנִי; כָּתַב סוֹפֵר וְעֵד – כָּשֵׁר.
באשר לגט שנכתב בעברית ועדיו חתמו ביוונית, או שנכתב ביוונית ועדיו חתמו בעברית, או שבו עד אחד חתם בעברית ועד אחד חתם ביוונית, או אם בגט יש כתב ידו של סופר, והסופר מזהה את כתב ידו, ועד אחד מאמת את חתימתו, הרי הוא כשר כאילו שני עדים העידו לקיים את חתימותיהם.
״אִישׁ פְּלוֹנִי, עֵד״ – כָּשֵׁר. ״בֶּן אִישׁ פְּלוֹנִי, עֵד״ – כָּשֵׁר; ״אִישׁ פְּלוֹנִי בֶּן אִישׁ פְּלוֹנִי״, וְלֹא כָּתַב ״עֵד״ – כָּשֵׁר, וְכָךְ הָיוּ נְקִיֵּי הַדַּעַת שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם עוֹשִׂין. כָּתַב חֲנִיכָתוֹ וַחֲנִיכָתָהּ – כָּשֵׁר.
באשר לנוסח החתימה, אם עד חתם: פלוני, עד, בלי להזכיר את שם אביו, הרי זה כשר. וכן, אם לא כתב את שמו ובמקום זאת כתב: בן פלוני, עד, הרי זה כשר. אם כתב: פלוני בן פלוני, אך לא כתב את המילה עד, הרי זה כשר. וכך היו נוהגים אנשי ירושלים המדקדקים, כלומר, היו חותמים בלי המילה עד. ובאשר לשמות האיש והאישה, אם הסופר כתב את שם משפחתו [ḥanikhato] או כינויו ואת שם משפחתה או כינויה, הרי זה כשר.
גְּמָ׳ וְלֵיחוּשׁ דִּלְמָא הָנֵי תְּרֵי גִּיטֵּי הֲווֹ; וְאִיתְרְמִי לֵיהּ זְמַן דְּקַמָּא, וְעֵדִים דְּבָתְרָא; וְגַזְיֵיהּ לִזְמַן דְּבָתְרָא וְעֵדִים דְּקַמָּא!
גמרא: לגבי גט שנכתב בשני טורים, יש לנו לחשוש שאולי היו אלה שני גיטין סמוכים, השני גבוה יותר בעמוד מן הראשון, והתאריך שנכתב בראש הראשון וחתימות העדים שנכתבו בתחתית האחרון הזדמנו להיכתב זה לצד זה, ומישהו חתך את התאריך של האחרון ואת חתימות עדי הראשון כך שייראה כגט אחד הכתוב בשני טורים.
אָמַר רַבִּי אַבָּא אָמַר רַב: כְּשֶׁיֵּשׁ רֶיוַח מִלְּמַטָּה. וְדִלְמָא זְמַן דְּבָתְרָא מִיגָּז גַּזְיֵיהּ! כִּדְאָמַר רַבִּי אַבָּא אָמַר רַב: כְּשֶׁיֵּשׁ רֶיוַח מִלְּמַטָּה;
רב אבא אומר שרב אומר: מדובר במקרה שיש רווח על הנייר מתחת לגט הראשון, ולכן ברור שלא נחתך ממנו דבר. הגמרא שואלת: ושמא חתך את התאריך של הגט האחרון, וכך גרם לו להיראות כהמשך של הראשון, שלמעשה מעולם לא הושלם? הגמרא משיבה: כשם שרבי אבא אומר שרב אומר שמדובר במקרה שיש רווח מתחת לגט הראשון,