בַּת לֵוִי – מִן הַמַּעֲשֵׂר. בַּת כֹּהֵן – מִן הַתְּרוּמָה.
אם הייתה בת לוי, באמצעות שני הנישואין הללו היא נעשית אסורה מלהשתתף במעשר הניתן ללויים. אם הייתה בת כהן, היא נעשית אסורה מלהשתתף בתרומה, אפילו לאחר שהיא חוזרת לבית אביה הכהן.
וְאֵין יוֹרְשִׁין שֶׁל זֶה וְיוֹרְשִׁין שֶׁל זֶה יוֹרְשִׁים כְּתוּבָּתָהּ. וְאִם מֵתוּ – אָחִיו שֶׁל זֶה וְאָחִיו שֶׁל זֶה חוֹלְצִין, וְלֹא מְיַיבְּמִין.
ויורשי זה הבעל ויורשי זה הבעל אינם יורשים את הזכות לגבות את כתובתה אם היא מתה. ואם הבעלים מתים, אחיו של זה הבעל הראשון ואחיו של זה הבעל השני חולצים, שכן היא הייתה מקודשת גם לשני, ואינם מייבמים.
שִׁינָּה שְׁמוֹ, וּשְׁמָהּ, שֵׁם עִירוֹ, וְשֵׁם עִירָהּ – תֵּצֵא מִזֶּה וּמִזֶּה, וְכׇל הַדְּרָכִים הָאֵלּוּ בָּהּ.
המשנה ממשיכה ללמד הלכה נוספת הנוגעת לגט שנכתב שלא בהתאם להלכותיו: אם הוא שינה את שמו, כלומר, כתב שם אחר בגט, או שינה את שמה, או אם שינה את שם עירו או את שם עירה, והיא נישאה מחדש על סמך גט זה, אזי היא חייבת לצאת הן מזה, הבעל הראשון, והן מזה, הבעל השני. וכל אותן הדרכים שנזכרו לעיל לקנוס אישה שנישאה מחדש על סמך גיטין המפורטים ברישה של המשנה חלות עליה גם במקרה זה.
כׇּל עֲרָיוֹת שֶׁאָמְרוּ ״צָרוֹתֵיהֶן מוּתָּרוֹת״ –
המשנה מלמדת הלכה נוספת הקשורה להלכות הקודמות: לגבי כל אותם המקרים שבהם אמרו שאדם שמת ללא ילדים והותיר אחריו אלמנה שהיא, ביחס לאחיו של האיש, מן הנשים שאסורות עליו בעריות, למשל, שהיא אחות אשתו, לא זו בלבד שאין לגביה זיקת ייבום, אלא שגם הצרות של האח שמת מותרות להינשא ללא ייבום או חליצה.
הָלְכוּ הַצָּרוֹת הָאֵלּוּ וְנִישְּׂאוּ, וְנִמְצְאוּ אֵלּוּ אַיְילוֹנִיֹּת – תֵּצֵא מִזֶּה וּמִזֶּה, וְכׇל הַדְּרָכִים הָאֵלּוּ בָּהּ.
המשנה דנה במקרה נוסף: צרות אלו הלכו ונישאו לאיש אחר בלי חליצה, ואלו האלמנות שהיו אסורות בקשרי עריות נמצאו להיות איילוניות שאינן מסוגלות ללדת [ailonit]. לכן התברר למפרע שהנישואין לאח המת מעולם לא היו תקפים, ובהתאם לכך, הצרות מעולם לא נפטרו מחובת ייבום מחמת היותן צרות של ערווה. כתוצאה מכך, נאסר על הצרות להינשא לכל אדם אחר בלי חליצה, והצרות חייבות לצאת הן מזה האיש שאליו נישאו מחדש, והן מאותו יבם, כלומר, אינן יכולות להיכנס עמו לייבום. וכל אותן הדרכים שנזכרו לעיל לקנוס אישה שנישאה מחדש על סמך גיטי הגירושין המפורטים ברישה של המשנה חלות עליה גם במקרה זה.
הַכּוֹנֵס אֶת יְבִמְתּוֹ, וְהָלְכָה צָרָתָהּ וְנִישֵּׂאת לְאַחֵר, וְנִמְצֵאת זוֹ – שֶׁהָיְתָה אַיְילוֹנִית; תֵּצֵא מִזֶּה וּמִזֶּה, וְכׇל הַדְּרָכִים הָאֵלּוּ בָּהּ.
בדומה לכך, לגבי מי שנושא את יבמתו, וצרתה הלכה ונישאה לאיש אחר, ונמצא שזו יבמה הייתה איילונית, על הצרה לצאת מזה האיש שנישאה לו מחדש ומזה היבם, כלומר, אין היא יכולה להיכנס עמו לייבום. מאחר שהיבמה הייתה איילונית, חובת הייבום מעולם לא חלה עליה, וייבומה לא פטר את צרתה. וכל אותן דרכים שנזכרו לעיל לקנוס אישה שנישאה מחדש על סמך גיטי הגירושין המפורטים ברישה של המשנה חלות עליה גם במקרה זה.
כָּתַב סוֹפֵר גֵּט לָאִישׁ, וְשׁוֹבָר לָאִשָּׁה; וְטָעָה וְנָתַן גֵּט לָאִשָּׁה, וְשׁוֹבָר לָאִישׁ, וְנָתְנוּ זֶה לָזֶה;
המשנה דנה כעת במקרה נוסף: סופר כתב גט לאיש, כדי שהאיש יוכל לגרש בו את אשתו; וכן כתב קבלה לאישה, כדי שתיתן אותה לבעלה עם קבלת תשלום כתובתה, המאשרת שקיבלה את התשלום. והסופר טעה ונתן את הגט לאישה ואת הקבלה לאיש, ומבלי לדעת מה כתוב במסמכים שהיו ברשותם, הם נתנו זה לזה את מה שקיבלו מן הסופר . האישה נתנה לבעלה גט והבעל נתן לאשתו קבלה, וכתוצאה מכך לא היה גירושין כלל.
וּלְאַחַר זְמַן הֲרֵי הַגֵּט יוֹצֵא מִיַּד הָאִישׁ וְשׁוֹבָר מִיַּד הָאִשָּׁה – תֵּצֵא מִזֶּה וּמִזֶּה, וְכׇל הַדְּרָכִים הָאֵלּוּ בָּהּ.
ולאחר זמן מה, גט הגירושין נמצא ברשות האיש, והקבלה נמצאת ברשות האישה, ומתברר שהגירושין מעולם לא התרחשו בפועל. אם האישה נישאה מחדש לאיש אחר, עליה לעזוב את זה, את הבעל הראשון, ואת זה, את הבעל השני. וכל אותן הדרכים האמורות לעיל להעניש אישה שנישאה מחדש על סמך שטרי הגירושין המפורטים בסעיף הקודם של המשנה חלות עליה גם במקרה זה.
רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: אִם לְאַלְתַּר יָצָא, אֵין זֶה גֵּט; אִם לְאַחַר זְמַן יָצָא, הֲרֵי זֶה גֵּט – לֹא כָּל הֵימֶנּוּ מִן הָרִאשׁוֹן לְאַבֵּד זְכוּתוֹ שֶׁל שֵׁנִי.
רבי אלעזר אומר: אם הגט נמצא מיד [לאלתר] ברשות הבעל, אין זה גט כשר, שכן ברור שמעולם לא מסר אותו לה. אבל אם הוא נמצא ברשותו לאחר זמן מה, אז זהו גט כשר, שכן אין בכוחו של הבעל הראשון לבטל את זכותו של הבעל השני. ההנחה היא שהבעל אכן מסר לה את הגט כהלכה, אך בשלב מסוים חזר ולקח אותו ממנה.
גְּמָ׳ מַאי ״מַלְכוּת שֶׁאֵינָהּ הוֹגֶנֶת״? רוֹמִי. וְאַמַּאי קָרֵי לַהּ מַלְכוּת שֶׁאֵינָהּ הוֹגֶנֶת? מִשּׁוּם דְּאֵין לָהֶם לֹא כְּתָב, וְלֹא לָשׁוֹן.
גמרא: נאמר במשנה שאם כתב את התאריך בגט לפי מלכות שאינה הוגנת, הרי הוא פסול. הגמרא שואלת: מה פירוש התיאור: מלכות שאינה הוגנת? הגמרא משיבה: הכוונה היא לאימפריה הרומית, והוא כתב את הגט בארץ אחרת, כגון בבל, שבה הרומאים לא שלטו. ומדוע היא נקראת: מלכות שאינה הוגנת? מפני שאין להם לא כתב משלהם ולא לשון משלהם, אלא לקחו אותם מאומות אחרות.
אָמַר עוּלָּא: מִפְּנֵי מָה תִּיקְּנוּ מַלְכוּת בְּגִיטִּין – מִשּׁוּם שְׁלוֹם מַלְכוּת.
אולה אמר: מאיזו סיבה תיקנו החכמים שיש לכתוב את התאריך לפי שנות המלכות המקומית בגיטי נשים? משום הצורך לשמור על יחסי שלום עם המלכות, שכן השלטון מקפיד שמסמכים חשובים המונפקים בתחומו ייכתבו לפי התאריך של אותה ממשלה.
וּמִשּׁוּם שְׁלוֹם מַלְכוּת – תֵּצֵא וְהַוָּלָד מַמְזֵר?!
הגמרא שואלת: אך משום תקנה שתיקנו החכמים אך ורק לשם שמירת יחסי שלום עם המלכות, האם היו מחמירים כל כך עד שהאישה תיאלץ לעזוב את בעלה, ויקבעו שמעמד הוולד הוא ממזר?
אִין, רַבִּי מֵאִיר לְטַעְמֵיהּ – דְּאָמַר רַב הַמְנוּנָא מִשְּׁמֵיהּ דְּעוּלָּא, אוֹמֵר הָיָה רַבִּי מֵאִיר: כָּל הַמְשַׁנֶּה מִמַּטְבֵּעַ שֶׁטָּבְעוּ חֲכָמִים בְּגִיטִּין – הַוָּלָד מַמְזֵר.
הגמרא משיבה: כן. רבי מאיר הולך לפי קו ההיגיון שלו. כפי שאומר רב המנונא בשם עולא: רבי מאיר היה אומר שכל הסוטה מן הנוסח שטבעו חכמים לגיטי נשים, אפילו אם זו רק סטייה קלה, הגט פסול, ואם האישה נישאה מחדש על סמך גט זה, אז הוולד מאותו נישואין הוא ממזר.
לְשׁוּם מַלְכוּת יָוָן. וּצְרִיכָא; דְּאִי אַשְׁמוֹעִינַן מַלְכוּת שֶׁאֵינָהּ הוֹגֶנֶת – מִשּׁוּם דִּמְלִיכָא; אֲבָל מַלְכוּת מָדַי וּמַלְכוּת יָוָן – מַאי דַהֲוָה הֲוָה;
נאמר במשנה: אם כתב את התאריך בגט בשם מלכות יוון, הרי הגט פסול. הגמרא מעירה: ויש צורך להשמיע הלכה זו ואת שאר ההלכות גם כן. שאם המשנה הייתה מלמדת אותנו הלכה זו רק לגבי מלכות שאינה הוגנת, היה אפשר לומר שהגט פסול מפני שמלכות זו שולטת כעת, ולכן השלטון המקומי במקום שבו הוא כותב את הגט מקפיד על כך שהוא כותב את התאריך לפי מלכות אחרת. אבל לגבי מלכות מדי ומלכות יוון, אין צורך לפסול את הגט, שכן מה שהיה, היה, ומכיוון שמלכויות אלו אינן עוד בשלטון, השלטון המקומי אינו מקפיד אם הן נזכרות במסמך.
וְאִי אַשְׁמְעִינַן מַלְכוּת מָדַי וּמַלְכוּת יָוָן – מִשּׁוּם דְּמַלְכְוָתָא הָווּ; אֲבָל בִּנְיַן הַבַּיִת – מַאי דַהֲוָה הֲוָה;
ואם המשנה הייתה מלמדת אותנו הלכה זו לגבי מלכות מדי ומלכות יוון, היה אפשר להבין את החשש, מפני שהיו מלכויות, והשלטון הנוכחי מתנגד לכך שמלכות אחרת תוזכר במסמך. אבל אם כתב את התאריך לפי מניין בניין בית המקדש, היה אפשר לומר מה שהיה, היה, והשלטון המקומי אינו מקפיד אם הדבר נזכר במסמך. לפיכך, היה צורך שהמשנה תלמד אותנו גם הלכה זו.
וְאִי אַשְׁמְעִינַן בִּנְיַן הַבַּיִת – דְּאָמְרִי: קָמַדְכְּרִי שְׁבָחַיְיהוּ; אֲבָל חוּרְבַּן הַבַּיִת, דְּצַעֲרָא הוּא – אֵימָא לָא; צְרִיכָא.
ואם המשנה הייתה מלמדת אותנו הלכה זו בנוגע לבניין המקדש, היה אפשר לומר שהסיבה שזה בעייתי היא מפני שהשלטונות יאמרו: היהודים מזכירים את השבח של עצמם, במקום לכבד את השלטון המושל. אבל בנוגע לחורבן המקדש, שהוא גורם לצער עבורנו, אמור שלא, השלטון אינו מקפיד על כך. לכן נחוץ להזכיר את כל ההלכות הללו.
הָיָה בַּמִּזְרָח וְכָתַב בַּמַּעֲרָב: מַאן? אִילֵּימָא בַּעַל, הַיְינוּ ״שִׁינָּה שְׁמוֹ וּשְׁמָהּ, שֵׁם עִירוֹ וְשֵׁם עִירָהּ״!
§ נאמר במשנה, שאם הוא היה במזרח והוא כתב את המקום בגט כבמערב, אז הגט פסול. הגמרא שואלת: במי עוסקת המשנה? אם נאמר שמקומו של הבעל שונה, הרי זהו אותו דבר כמו מה שנאמר בהמשך המשנה: שינה את שמו, או את שמה; את שם עירו או את שם עירה.
אֶלָּא לָאו סוֹפֵר – כְּדַאֲמַר לְהוּ רַב לְסָפְרֵיהּ, וְכֵן אֲמַר לְהוּ רַב הוּנָא לְסָפְרֵיהּ: כִּי יָתְבִיתוּ בְּשִׁילֵי, כְּתוּבוּ בְּשִׁילֵי; וְאַף עַל גַּב דְּמִימַּסְרָן לְכוּ מִילֵּי בְּהִינֵי. וְכִי יָתְבִיתוּ בְּהִינֵי, כְּתוּבוּ בְּהִינֵי; וְאַף עַל גַּב דְּמִימַּסְרָן לְכוּ מִילֵּי בְּשִׁילֵי.
אלא, האין זה מתייחס אל סופר ששינה את המקום שבו נכתב גט הגירושין, ולא ציין את המיקום הנכון שבו היה כאשר כתב את הגט? כפי שרב אמר לסופריו, וכן רב הונא אמר לסופריו: כאשר אתם מצויים במקום הנקרא שילי, כתבו את מקום המסמך כך: בשילי, אף על פי שהדברים הובאו לפניכם, כלומר, העסקה המתועדת במסמך התרחשה, במקום הנקרא היני. וכאשר אתם מצויים במקום הנקרא היני, כתבו: בהיני, אף על פי שהדברים הובאו לפניכם בשילי. יש להקפיד לכתוב את המיקום המדויק שבו נכתב המסמך ולא מקום אחר, שכן הדבר נחשב לסטייה פסולה.
אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל:
רב יהודה אומר ששמואל אומר:
תרגומים שנוצרו על ידי בינה מלאכותית עשויים שלא להיות מדויקים לחלוטין.
למשוב או תיקוני תרגום, צור קשר עם drashot@drashot.ai.
טקסטים מסופקים על ידי Sefaria