Drashot AI Logo
לִבְרוּקְתִּי – לַיְתֵי עַקְרַבָּא דְּשַׁב חוּמְרֵי, וּנְיַיבְּשֵׁיהּ בְּטוּלָּא; וְנִישְׁחוֹק תַּרְתֵּי מְנָתָא כּוּחְלָא, וַחֲדָא מְנָתָא מִינֵּיהּ; וְלִימְלֵי תַּלְתָּא מַכְחָלֵי בְּהַאי עֵינָא וּתְלָתָא מַכְחָלֵי בְּהַאי עֵינָא; טְפֵי לָא לִימַלֵּי, דְּאִי לָא – פָּקַע עֵינֵיהּ.
§ כתרופה למחלת עיניים [beroketi], יביא את גופו של עקרב בשבעה צבעים, ייבש אותו בצל, ויטחן יחד שני חלקים של כחל וחלק אחד של העקרב המיובש. וישים שלוש מברשות עיניים מלאות בעין זו, ושלוש מברשות עיניים מלאות בעין ההיא. אך אל לו לשים יותר, שכן אם יעשה כן ולא ישמע לעצה זו והוא אכן ישים יותר, עינו תתבקע.
לְשַׁבְרִירֵי דְלֵילְיָא – נֵיתֵי שׁוּדְרָא בָּרְקָא, וְנֵיסַר חֲדָא כַּרְעָא מִינֵּיהּ וַחֲדָא כַּרְעָא מִכַּלְבָּא; וְנִיטְרְפוּ יָנוֹקֵי חַסְפָּא אַבָּתְרֵיהּ, וְלֵימְרוּ לֵיהּ: ״אַסָּא כַּלְבָּא אַכְסָא תַּרְנְגוֹלָא״; וְלִיגְבֵּי שַׁב אוּמְצֵי מִשִּׁבְעָה בָּתֵּי, וְלִיתְּבִינְהוּ נִיהֲלֵיהּ בְּצִינּוֹרָא דְּדַשָּׁא, וְנֵיכְלִינְהוּ בְּקִלְקְולֵי דְּמָתָא. בָּתַר הָכִי, לִפְשׁוֹט שׁוּדְרָא בָּרְקָא, וְנֵימְרוּ הָכִי: ״שַׁבְרִירֵי דִּפְלוֹנִי בַּר פְּלוֹנִיתָא (שַׁבְקִינְהוּ) [לִישְׁבְּקוּהּ] לִפְלוֹנִי בַּר פְּלוֹנִיתָא, וְלִיחֲרוּ לְכַלְבָּא בְּבָבִיתָא דְּעֵינֵיה״ּ.
כתרופה לעיוורון לילה, עליו להביא חבל משיער של בעל חיים [shudra barka], ולקשור רגל אחת שלו ורגל אחת של כלב יחד בחבל. ויש להניח לילדים להשליך שברי חרס מאחוריו, ושיאמרו לו: הכלב זקן והתרנגול טיפש. וייקח שבעה חתיכות של בשר נא משבעה בתים וישאיר אותן עבורו במפתן הדלת. ואז יאכל אותן במזבלה של העיר. לאחר מכן, עליו להתיר את חבל השיער ולומר כך: עיוורונו של פלוני בן פלוני; עזוב את פלוני בן פלוני; ואז הם אומרים: שינשפו לתוך עינו של הכלב.
לְשַׁבְרִירֵי דִימָמָא – לַיְתֵי שִׁבְעָה סוּמָּקֵי מִגַּוּוֹא דְחֵיוְתָא, וְנִיטְוִינְהוּ אַחַסְפָּא דְאוּמָּנָא; וְלִיתֵיב אִיהוּ מִגַּוַּאי וְאִינִישׁ אַחֲרִינָא מֵאַבָּרַאי, וְנֵימָא לֵיהּ עַוִּירָא: ״הַב לִי דְּאֵיכוֹל״, וְנֵימָא לֵיהּ הַאיְךְ פְּתִיחָא: ״סַב אֵיכוֹל״; וּבָתַר דְּאָכֵיל לִיתְבְּרֵיהּ לְחַסְפָּא, דְּאִי לָא – הָדְרִי עִילָּוֵיהּ.
כתרופה לעיוורון יום, המרלופיה, שהיא חוסר היכולת לראות בבירור באור חזק, יביא שבעה טחולים של בעלי חיים, וייתן לחולה לצלות אותם על שבר חרס של מקיז דם. וייתן לחולה לשבת בפנים הבית וישב אדם אחר בחוץ, וייתן לחולה לומר אל עצמו: עיוור, תן לי משהו לאכול, וייתן האחר לומר אל החולה: רואה, קח ואכול. ולאחר שהחולה אוכל, ישבור את החרס, שאם לא כן, העיוורון ילך אחריו.
לִדְמָא דְּאָתֵי מִנְּחִירָא – לֵיתֵי גַּבְרָא כֹּהֵן דִּשְׁמֵיהּ לֵוִי, וְלִיכְתּוֹב לֵיהּ לֵוִי לְמַפְרֵעַ. וְאִי לָא – לַיְתֵי אִינִישׁ מֵעָלְמָא, וְנִיכְתּוֹב לֵיהּ: ״אֲנָא פַּפֵּי שֵׁילָא בַּר סוּמָּקֵי״ – לְמַפְרֵעַ.
כתרופה לדימום מהאף, יביא החולה אדם בשם לוי שהוא כהן, ועל אותו אדם לכתוב עבור החולה את השם לוי, לאחור. ואם החולה אינו מסוגל לעשות זאת, יביא אדם רגיל, ועל אותו אדם לכתוב עבור החולה את הביטוי הבא: אני פפי שילה בר סומכי. ועל אותו אדם לכתוב גם זאת לאחור.
וְאִי לָא – נִיכְתּוֹב לֵיהּ הָכִי: טַעַם דְּלִי בְּמֵי כֶסֶף, טַעַם דְּלִי בְּמֵי פְגָם. וְאִי לָא – לַיְתֵי עִיקָּרָא דְאַסְפַּסְתָּא, וְאַשְׁלָא דְפוּרְיָיא עַתִּיקָא, וְקוּרְטְסָא, וּמוֹרִיקֵי, וְסוּמָּקָא דְלוּלִיבָּא; וְנִקְלִינְהוּ בַּהֲדֵי הֲדָדֵי; וְלַיְתֵי גְּבָבָא דְעַמְרָא וְנִיגְדּוֹל תַּרְתֵּי פְּתִילָתָא, וְלִטְמִישׁ בְּחַלָּא, וְנִיגַדְבֵּל בְּקִיטְמָא הָדֵין, וְנִיתֵּיב בִּנְחִירֵיהּ.
ואם הוא אינו מסוגל לעשות זאת, יניחו לאותו אדם לכתוב עבור החולה כך: טעם מדלי במי כסף, טעם מדלי במים עכורים. ואם החולה אינו מסוגל לעשות זאת, יביא את שורש המספוא [aspasta], חבל [ashla] ממיטה ישנה, ונייר [kurtesa], וכרכום, ואת החלק האדום של ענף דקל, וישרוף אותם זה עם זה. ויביא החולה גיזת צמר ויטווה אותה לשני חוטים, וישרה [litmish] אותם בחומץ, יגלגל אותם באפר זה של החומרים השרופים, וישים אותם בנחיריו.
וְאִי לָא – לִיחְזֵי אַמַּת הַמַּיִם דְּאָזְלָא מִמִּזְרָח כְּלַפֵּי מַעֲרָב; וְנִפְסַע וְנֵיקוּם חַד כַּרְעָא לְהַאי גִּיסָא וְחַד כַּרְעָא לְהַאי גִּיסָא; וְנִישְׁקוֹל טִינָא בִּידֵיהּ דְּיַמִּינָא מִתּוּתֵי כַּרְעָא דִשְׂמָאלֵיהּ, וּבִידֵיהּ דִּשְׂמָאלָא מִתּוּתֵי כַּרְעָא דְיַמִּינֵיהּ; וְנִיגְדּוֹל תַּרְתֵּי פְּתִילָתָא דְעַמְרָא וְנִיטְמִישׁ בְּטִינָא, וְנִיתֵּיב בִּנְחִירֵיהּ.
ואם החולה אינו מסוגל לעשות זאת, יביט בזרם מים הזורם מן המזרח אל המערב, ויפשק את רגליו ויעמוד כשרגל אחת בצד זה ורגל אחת בצד האחר. וייקח טיט בידו הימנית מתחת לרגלו השמאלית, וייקח טיט בידו השמאלית מתחת לרגלו הימנית. ויסובב שני חוטי צמר, ישרה אותם בטיט, וישים אותם בנחיריו.
וְאִי לָא – לֵיתֵיב תּוּתֵי מַרְזָבָא, וְנַיְיתוֹ מַיָּא וְלִישְׁדּוֹ עֲלֵיהּ, וְלֵימְרוּ: ״כִּי הֵיכִי דְּפָסְקִי הָנֵי מַיָּא, לִיפְסוֹק דְּמֵיהּ דִּפְלָנְיָא בַּר פְּלָנִיתָא״.
ואם החולה אינו מסוגל לעשות זאת, ישב תחת המרזב ויביאו מים וישפכו עליו. ויאמרו: כשם שהמים פסקו, כך ייפסק דמו של פלוני בן פלוני.
לִדְמָא דְּאָתֵי מִפּוּמָּא – בָּדְקִינַן לֵיהּ בְּגִילָא דְחִיטְּתָא, אִי סָרֵיךְ – מֵרֵיאָה קָאָתֵי וְאִית לֵיהּ תַּקַּנְתָּא, וְאִי לָא – מִכַּבְדָּא קָאָתֵי וְלֵית לֵיהּ תַּקַּנְתָּא.
כתרופה לדם שיוצא מן הפה בודקים את החולה בקש של חיטה. אם הדם נדבק לקש, הרי שהוא בא מן הריאות ויש לו תרופה. אבל אם הדם אינו נדבק לקש, פירוש הדבר שהדם בא מן הכבד ואין לו תרופה.
אֲמַר לֵיהּ רַב אַמֵּי לְרַב אָשֵׁי, וְהָאֲנַן אִיפְּכָא תְּנַן: נִיטָּל הַכָּבֵד וְלֹא נִשְׁתַּיֵּיר הֵימֶנָּה כְּלוּם, הָרֵיאָה שֶׁנִּיקְּבָה אוֹ שֶׁחָסְרָה! אֲמַר לֵיהּ: כֵּיוָן דְּמִפּוּמֵּיהּ קָאָתֵי, אֵימַר אִיתְּמוֹחֵי אִיתְּמַח.
רב אמי אמר לרב אשי: והרי לא למדנו את ההפך במשנה (חולין מב ע"א): אם הכבד ניטל לגמרי ולא נשתייר ממנו כלום, הרי זו נחשבת בהמה שיש בה מום שיגרום לה למות בתוך שנים עשר חודש [טרפה]. אבל במקרה של ריאה שניקבה או שחסרה, הבהמה נחשבת טרפה, אפילו אם לא ניטלה לגמרי. מכאן שנזק לריאה חמור יותר מנזק לכבד. רב אשי אמר לו: מאחר שהדם יוצא מפיו של זה, יש לומר שהכבד נימוח והוא לא יחיה.
אָמַר מָר: אִי מֵרֵיאָה קָאָתֵי, אִית לֵיהּ תַּקַּנְתָּא. מַאי תַּקַּנְתֵּיהּ? לַיְתֵי שִׁבְעָה כּוּנֵי מִפִּירְמָא דְסִילְקָא, וְשִׁבְעָה כּוּנֵי פִּירְמָא דְכַרָּתֵי, וְחַמְשָׁה כּוּנֵי פְּרִידָא, וּתְלָתָא כּוּנֵי דִּטְלָפְחֵי, וְכוּנָא דְּכַמּוֹנָא, וְכוּנָא (דְּחַבְלֵי) [דְּתַבְלֵי]; וּכְנֶגְדָּן – כַּנְתָּא פְּטִירְתָּא; וְלִיבַשֵּׁיל וְלֵיכוֹל, וְלִישְׁתֵּי אַבָּתְרֵיהּ שִׁיכְרָא חֲרִיפָא דְּטֵבֵת.
המאסטר אמר: אם הדם בא מן הריאות אז יש לו תרופה. הגמרא שואלת: מהי תרופתו? הגמרא משיבה: יביא שבעה מלואי אגרוף של סלק חתוך, ושבעה מלואי אגרוף של כרישה חתוכה, וחמישה מלואי אגרוף של עשב פרידה, ושלושה מלואי אגרוף של עדשים, ומלוא אגרוף של כמון, ומלוא אגרוף של חבלים, וכשיעור הזה של מעי בהמה בכורה. ויבשל את הכול יחד ויאכל את הכול ולאחר מכן ישתה שיכר טוב וחזק.
לְכַכָּא – אָמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא: לַיְתֵי תּוּמָא יְחִידָאָה וְנִימְרְסֵיהּ בְּמִישְׁחָא וּמִילְחָא, וְנִתְּבֵיהּ אַטֻּופְרָא דְאִלְיוֹנָא דְּהָהוּא גִּיסָא דְּכָיֵיב לֵיהּ, וְנַהְדַּר לֵיהּ גְּדָנְפָא דְלֵישָׁא. וְנִיזְדְּהַר לְבִישְׂרֵיהּ, דְּקָשֵׁי לְחִיוָּרָא.
באשר לתרופה לכאב בשיניו [lekhakha], אמר רבה בר רב הונא: יביא שן שום יחידה שגדלה כשן אחת ויטחן אותה עם שמן ומלח. ויניח זאת על ציפורן האגודל בצד שכואב לו, ויקיף זאת בשפה [gedanpa] של בצק. ועליו להיזהר שלא ייגע בבשרו, משום שזה מזיק ועלול לגרום לשחין.
לְחִינְכֵי – אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: חוּמְתִי – כִּי מַמְרוּ, וְעִיקָּרָא דְחוּמְתִי – עֲדִיף מִמַּמְרוּ, וְנִינְקוֹט בְּפוּמֵּיהּ. הָנֵי לְאוֹקוֹמֵי; לְבַשּׁוֹלֵי – לַיְיתֵי פָּארֵי דְּרֵישׁ נָפְיָיא, וּטְלָפְחֵי בְּעַפְרַיְיהוּ, וְשׁוּבְלִילְתָּא, וְחוּמַרְתָּא דִכְשׁוּתָא, וְנִינְקוֹט כְּאַמְגּוּזָא בְּפוּמֵּיהּ.
בנוגע לתרופה לחניכיים, אמר רבי יוחנן: צמח הקמומיל הספרדי [ḥomti] דומה לצמח mamru, ושורש הקמומיל הספרדי עדיף על mamru, ויניח אותו בפיו. דבר זה נועד לייצב את המחלה כדי שלא תחמיר. כדי להרתיחם, כלומר לגרום לפצעים להיפתח כדי שניתן יהיה להוציא מהם את המוגלה, יביא את הסובין הגסים ביותר הנמצאים בחלקו העליון של הנפה, ועדשים בעפרן, וחילבה [shuvlilta], ופרח הכשות. וייקח כמות בגודל של אגוז בפיו.
לְאִיפְּתוֹחֵי – לִינְפַּח לֵיהּ חַבְרֵיהּ תַּחְלֵי חִיוָּרְתָּא בְּגִילָא דְחִיטְּתָא. לְאַסּוֹקֵי – לַיְתֵי עַפְרָא מִטּוּלָּא דְּבֵית הַכִּסֵּא, וְנִיגְבּוֹל בְּדוּבְשָׁא וְנֵיכוֹל, דִּמְעַלֵּי לֵיהּ.
כדי לפתוח את השלפוחיות כדי להוציא את המוגלה, ינשוף חברו גרגיר לבן לתוך פיו באמצעות קש של חיטה. ואם ירצה לרפא את השלפוחיות, יביא עפר שנמצא בצל בית המרחץ וילוש אותו בדבש ויאכל אותו, שכן זה מועיל לריפוי השלפוחיות.
לְבַרְסָם – לַיְתֵי כִּי פִיסְתְּקָא דְּנִישָׁדוּר, וְכִי אַמְגּוּזָא דְחֶלְבְּנִיתָא דּוּבְשָׁנִיתָא, וּמְלֵי תַּרְווֹדָא דּוּבְשָׁא חִיוָּרָא, וּמְלֵי נַטְלָא בַּת מָחוֹזָא חַמְרָא נְקִידָא; וְנִישְׁלוֹקִינְהוּ בַּהֲדֵי הֲדָדֵי; וְכִי בְּשִׁיל נִשָׁדוּר – בְּשִׁיל לֵיהּ כּוּלֵּיהּ. וְאִי לָא – לַיְתֵי רְבִיעֵתָא דַּחֲלָבָא דְּעִיזָּא חִיוַּורְתִּי
לזיהום בסימפונות [לוורסם], יביא כמות בגודל אגוז של מי אמוניה [נישדור] וכמות בגודל אגוז של חלבנה מתוקה, וכף גדולה של דבש לבן, כלי ממחוזא, כלומר, כלי שמכיל רבע לוג של נוזל, מלא יין צלול [נקידא], וירתיח אותם יחד. ומשעה שהאמוניה מתבשלת, הכול יתבשל. ואם הוא אינו יכול לעשות זאת, יביא רבע לוג של חלב מעז לבנה,

תרגומים שנוצרו על ידי בינה מלאכותית עשויים שלא להיות מדויקים לחלוטין.

למשוב או תיקוני תרגום, צור קשר עם drashot@drashot.ai.

טקסטים מסופקים על ידי Sefaria