טוֹחֲנִין וּמַפְקִידִין אֵצֶל אוֹכְלֵי שְׁבִיעִית, וְאֵצֶל אוֹכְלֵי פֵירוֹתֵיהֶן בְּטוּמְאָה; אֲבָל לֹא לְאוֹכְלֵי שְׁבִיעִית, וְלֹא לְאוֹכְלֵי פֵירוֹתֵיהֶן בְּטוּמְאָה!
מותר לטחון את התבואה המעושרת שלו ולהפקיד אותה אצל מי שאוכלים פירות שביעית ואצל מי שאוכלים את פירותיהם שלהם במצב של טומאה, מפני שאין לחשוש שיחליפו תבואה זו בפירות שביעית או בפירות טמאים, או שייגעו בתבואה. אבל אין לטחון עבור מי שאוכלים פירות שביעית או עבור מי שאוכלים את פירותיהם שלהם במצב של טומאה, כדי שלא לסייע להם לעבור עבירה. דבר זה קשה לפי הסברו של רבא למשנה, שאשת חבר רשאית לטחון חולין עם אשת עם הארץ, שאוכל את פירותיו שלו במצב של טומאה פולחנית.
אָמַר אַבָּיֵי: הָתָם, בְּכֹהֵן הֶחָשׁוּד לֶאֱכוֹל תְּרוּמָה בְּטוּמְאָה עָסְקִינַן – דַּהֲוָה לֵיהּ טוּמְאָה דְּאוֹרָיְיתָא.
אביי אמר: שם, באותה ברייתא, אנו עוסקים בכהן החשוד לגבי אכילת תרומה במצב של טומאה פולחנית, אשר כרוכה באיסור של טומאה על פי דין תורה.
אִי הָכִי, מַפְקִידִין?! וּרְמִינְהוּ: מַפְקִידִין תְּרוּמָה אֵצֶל יִשְׂרָאֵל עַם הָאָרֶץ, וְלֹא אֵצֶל כֹּהֵן עַם הָאָרֶץ, מִפְּנֵי שֶׁלִּבּוֹ גַּס בָּהּ!
הגמרא שואלת: אם כן, אם הברייתא מתייחסת לכהן, כיצד אם כן מותר להפקיד אצלו תוצרת שעושרה? הגמרא מקשה סתירה ממה שנשנה בברייתא (תוספתא, דמאי ד:כח): מותר להפקיד תרומה אצל ישראל שהוא עם הארץ. אף שאינו מדקדק בהלכות טהרה, אין לחשוש שיטמא את התרומה. אבל אין להפקיד תרומהאצל כהן שהוא עם הארץ, מפני שהוא רגיל בתרומה, ולכן ייתכן שלא ינהג בה כראוי וייגע בה ויטמאנה.
אָמַר רַבִּי אִילְעָא: הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן – בִּכְלִי חֶרֶשׂ הַמּוּקָּף צָמִיד פָּתִיל.
רבי אילעא אומר: במה אנו עוסקים כאן, בברייתא שהוזכרה קודם, המלמדת שאדם רשאי להפקיד את תוצרתו המעושרת אצל מי שאוכל את תוצרתו שלו במצב של טהרה פולחנית? מדובר במקרה שבו הפקיד את התוצרת בכלי חרס עם מכסה מהודק היטב. במקרה כזה, אין חשש שהכהן החשוד באכילת תרומה במצב של טומאה פולחנית ייגע בתוצרת ויטמא אותה.
וְלֵיחוּשׁ שֶׁמָּא תְּסִיטֶנּוּ אִשְׁתּוֹ נִדָּה!
הגמרא שואלת: ועדיין יש בכל זאת לחשוש שמא אשתו הנידה של הכהן תזיז את הכלי ותטמא את התוצרת שבתוכו. אישה נידה מטמאת את התוצרת שבתוך הכלי על ידי הזזתו, אפילו אם התכולה חתומה היטב בתוך הכלי, ואף אם אינה באה במגע ישיר עם התכולה.
אֶלָּא אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה: לָא קַשְׁיָא; כָּאן בְּפֵירוֹת שֶׁהוּכְשְׁרוּ, כָּאן בְּפֵירוֹת שֶׁלֹּא הוּכְשְׁרוּ.
אלא, רבי ירמיה אומר שאין זה קשה. כאן, במקום שאסור להפקיד תבואה אצל כהן החשוד בנוגע לאכילת תרומה בטומאה, אנו עוסקים בתבואה שבאה במגע עם משקה והוכשרה לקבל טומאה. לפיכך, יש חשש שהכהן יטמא אותה. שם, במקום שמותר להפקיד תבואה אצל כהן כזה, אנו עוסקים בתבואה שעדיין לא הוכשרה לקבל טומאה, ובמקרה כזה אין חשש שהכהן יטמא אותה.
וּרְמִינְהוּ: הַמּוֹלִיךְ חִטִּין לְטָחוֹן כּוּתִי אוֹ לְטָחוֹן עַם הָאָרֶץ – הֲרֵי אֵלּוּ בְּחֶזְקָתָן לְמַעֲשֵׂר וְלִשְׁבִיעִית, אֲבָל לֹא לְטוּמְאָה!
והגמרא מעלה סתירה ממה ששנינו במשנה (דמאי ג:ד): לגבי מי שמביא חיטים מעושרות לטוחן כותי או לטוחן שהוא עם הארץ, החיטים שומרות על חזקתן לעניין מעשרות ופירות שנת השמיטה, שכן אין חוששים שהטוחן החליף את התבואה. אבל החיטים אינן שומרות על חזקתן לעניין טומאה, שכן יש לחשוש שמא הטוחן נגע בהן וטימא אותן.
הַאי מַאי רוּמְיָא? לָאו אוֹקֵימְנָא בְּפֵירוֹת שֶׁלֹּא הוּכְשְׁרוּ?
הגמרא שואלת: איזו סתירה יש כאן? האם לא העמדנו שהברייתא המתירה להפקיד תבואה עוסקת בתבואה שעדיין לא הוכשרה לקבל טומאה, ולכן אינה נטמאת כאשר אדם טמא נוגע בה? כאן, המשנה במסכת דמאי עוסקת בתבואה שכבר הוכשרה לקבל טומאה, ולכן יש חשש שהתבואה תיטמא.
וּדְקָאָרֵי לַהּ – מַאי קָאָרֵי לַהּ? מִשּׁוּם דְּקָא בָּעֵי לְמִירְמֵי אַחֲרִיתִי עֲלַהּ – הֲרֵי אֵלּוּ בְּחֶזְקָתָן לְמַעֲשֵׂר וְלִשְׁבִיעִית, וּלְחַלּוֹפֵי לָא חָיְישִׁינַן.
הגמרא שואלת: וזה ששאל את השאלה, מדוע שאל אותה? והלא תשובה זו כבר נאמרה קודם לכן? הגמרא משיבה: זה ששאל את השאלה הביא משנה זו רק מפני שביקש להקשות עליה ממשנה אחרת, שכן לפי משנה זו החיטים שהובאו אל הטוחן החשוד שומרות על חזקתן לעניין מעשרות ותבואת שנת השמיטה, ואין אנו חוששים שמא הטוחן החליף את התבואה שקיבל בתבואה משלו שהייתה אסורה בדרך כלשהי.
וּרְמִינְהוּ: הַנּוֹתֵן לַחֲמוֹתוֹ, מְעַשֵּׂר אֵת שֶׁהוּא נוֹתֵן לָהּ וְאֵת שֶׁהוּא נוֹטֵל הֵימֶנָּה, מִפְּנֵי שֶׁחֲשׁוּדָה מַחְלֶפֶת הַמִּתְקַלְקֵל!
והגמרא מעלה סתירה לכך ממה ששנינו במשנה (דמאי ג:ו): לגבי מי שנותן אוכל לחמותו, שהיא אשת עם הארץ, כדי שתכין לו אותו, עליו לעשר את כל מה שהוא נותן לה ואת כל מה שהוא לוקח ממנה. זאת מפני שהיא חשודה שמחליפה כל מאכל שקיבלה ממנו שהתקלקל במאכל משלה שלא התקלקל. אם כן, ייתכן שלא החזירה את המאכל שהוא נתן לה אלא מאכל שעדיין לא עושר. במשנה זו יש חשש שעם הארץ עשוי להחליף תבואה שקיבל בתבואה משלו.
הָתָם כִּדְקָתָנֵי טַעְמָא, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: רוֹצֶה הִיא בְּתַקָּנַת בִּתָּהּ, וּבוֹשָׁה מֵחֲתָנָהּ.
הגמרא משיבה כי שם החשש הוא מן הטעם שנשנה במפורש באותה משנה: רבי יהודה אמר: חמותו רוצה במה שהוא טוב לבתה, שלא תאכל דבר מקולקל, והיא מתביישת מפני חתנה לומר לו שנתן לה דבר מקולקל. משום כך, אינה אומרת לו שהחליפה את האוכל.
וּלְעָלְמָא – לָא חָיְישִׁינַן?! וְהָתְנַן: הַנּוֹתֵן לַפּוּנְדָּקִית, מְעַשֵּׂר אֶת שֶׁהוּא נוֹתֵן לָהּ וְאֶת שֶׁהוּא נוֹטֵל הֵימֶנָּה, מִפְּנֵי שֶׁמַּחְלֶפֶת! הָתָם מוֹרְיָא וְאָמְרָה: בַּר בֵּי רַב לֵיכוֹל חַמִּימָא, וַאֲנָא אֵיכוֹל קָרִירָא?!
הגמרא שואלת: וכי יש לומר שבמקרה של אנשים רגילים אין אנו חוששים שמא יוחלף האוכל במצב דומה? והרי למדנו במשנה (דמאי ג:ה): אם אדם נותן אוכל לפונדקית [pundakit] כדי שתכין לו אותו, עליו לעשר את כל מה שהוא נותן לה ואת כל מה שהוא לוקח ממנה, מפני שהיא מחליפה את האוכל שקיבלה ממנו באוכל משלה. מכאן שהחשש אינו מוגבל למקרה של חמות. הגמרא משיבה: שם, הפונדקית פוסקת לעצמה שמותר לה לעשות כן ואומרת: למה שיאכל תלמיד תורה זה אוכל חם ואילו אני אוכל אוכל קר? במילים אחרות, הפונדקית עשויה להצדיק את התנהגותה בעיני עצמה ולהחליף את האוכל שלו בשלה.
וְאַכַּתִּי, לְעָלְמָא לָא חָיְישִׁינַן?! וְהָתַנְיָא: אֵשֶׁת חָבֵר טוֹחֶנֶת עִם אֵשֶׁת עַם הָאָרֶץ – בִּזְמַן שֶׁהִיא טְמֵאָה אֲבָל לֹא בִּזְמַן שֶׁהִיא טְהוֹרָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: אַף בִּזְמַן שֶׁהִיא טְמֵאָה לֹא תִּטְחוֹן, מִפְּנֵי שֶׁחֲבֶרְתָּהּ
הגמרא שואלת: ועדיין, במקרה של אנשים רגילים, האם אין אנו חוששים שמא יוחלף האוכל? והרי שנינו בברייתא (תוספתא, טהרות ח:ד): אשת חבר רשאית לטחון עם אשת עם הארץ כאשר היא, אשת החבר, טמאה, כגון כשהיא נידה ולכן נזהרת שלא לגעת באוכל. ואין חוששים שתבוא לאכול תבואה שלא הופרשו ממנה מעשרות. אבל אין היא רשאית לעשות זאת כשהיא טהורה. רבי שמעון בן אלעזר אומר: אין היא רשאית לטחון אפילו כשהיא טמאה, מפני שהאחרת, האישה, אשת העם הארץ,
תרגומים שנוצרו על ידי בינה מלאכותית עשויים שלא להיות מדויקים לחלוטין.
למשוב או תיקוני תרגום, צור קשר עם drashot@drashot.ai.
טקסטים מסופקים על ידי Sefaria