אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אָבִין אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קׇרְחָה, סָח לִי זָקֵן אֶחָד מֵאַנְשֵׁי יְרוּשָׁלַיִם: בְּבִקְעָה זוֹ הָרַג נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים מָאתַיִם וְאַחַת עֶשְׂרֵה רִבּוֹא, וּבִירוּשָׁלַיִם הָרַג תִּשְׁעִים וְאַרְבַּע רִבּוֹא עַל אֶבֶן אַחַת, עַד שֶׁהָלַךְ דָּמָן וְנָגַע בְּדָמוֹ שֶׁל זְכַרְיָה, לְקַיֵּים מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: ״וְדָמִים בְּדָמִים נָגְעוּ״.
§ בנוגע לגלות בבל שלאחר חורבן בית המקדש הראשון, רבי חייא בר אבין אומר כי רבי יהושע בן קרחה אומר: זקן אחד מבין יושבי ירושלים סיפר לי: בעמק הזה שלפניכם, נבוזראדן, רב הטבחים של נבוכדנצר מלך בבל, הרג 2,110,000 בני אדם. ובירושלים עצמה הרג 940,000 בני אדם על אבן אחת, עד שהדם של קורבנותיו זרם ונגע בדמו של זכריה, כדי לקיים את מה שנאמר: "ודמים בדמים נגעו" (הושע ד:ב).
אַשְׁכְּחֵיהּ לִדְמֵיהּ דִּזְכַרְיָה דַּהֲוָה קָא מִרְתַח וְסָלֵיק, אֲמַר: מַאי הַאי? אֲמַרוּ לֵיהּ: דַּם זְבָחִים דְּאִשְׁתְּפוּךְ. אַיְיתִי דְּמֵי וְלָא אִידְּמוֹ.
הגמרא מבהירה את פרטי מה שאירע: נבוזראדן מצא את דמו של זכריה, בן יהוידע הכהן, וראה שהוא מבעבע מן הקרקע, ואמר: מה זה? אלה שהיו במקדש אמרו לו: זהו דם קורבנות שנשפך שם. הוא הביא דם של בהמה, השווה אותו לדם שבעבע מן הקרקע, וראה כי אינו דומה לו.
אֲמַר לְהוּ: אִי אָמְרִיתוּ לִי – מוּטָב, וְאִי לָאו – מְסָרֵיקְנָא לְבִשְׂרַיְיכוּ בְּמַסְרְקֵי דְפַרְזְלֵי. אָמְרִי לֵיהּ: מַאי נֵימָא לָךְ? נְבִיָּיא הֲוָה בַּן דַּהֲוָה קָא מוֹכַח לַן בְּמִילֵּי דִשְׁמַיָּא, קַמְינַן עִילָּוֵיהּ וּקְטַלְינַן לֵיהּ, וְהָא כַּמָּה שְׁנִין דְּלָא קָא נָיַיח דְּמֵיהּ.
נבוזראדן אמר להם: אם תאמרו לי של מי הדם הזה, ייטב לכם. ואם לא, אסרוק את בשרכם במסרקות של ברזל. אמרו לו: מה נאמר לך? היה בינינו נביא, שהיה מוכיח אותנו בענייני שמים, וקמנו עליו והרגנוהו (דברי הימים ב׳ 24:20–22), ומשנים רבות עתה דמו לא נח.
אֲמַר לְהוּ: אֲנָא מְפַיֵּיסְנָא לֵיהּ. אַיְיתִי סַנְהֶדְרִי גְּדוֹלָה וְסַנְהֶדְרִי קְטַנָּה קְטַל עִילָּוֵיהּ, וְלָא נָח. בַּחוּרִים וּבְתוּלוֹת קְטַל עִילָּוֵיהּ, וְלָא נָח. אַיְיתִי תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן קְטַל עִילָּוֵיהּ, וְלָא נָח. אֲמַר לֵיהּ: זְכַרְיָה, זְכַרְיָה, טוֹבִים שֶׁבָּהֶן אִיבַּדְתִּים, נִיחָא לָךְ דְּאֹבְדִינְהוּ לְכוּלְּהוּ? כְּדַאֲמַר לֵיהּ הָכִי, נָח.
נבוזראדן אמר להם: אפייס את זכריה. הביא את חברי הסנהדרין הגדולה ואת חברי הסנהדרין הקטנה והרג אותם לצד הדם המבעבע, אך הוא עדיין לא נח. אחר כך הביא בחורים ובתולות והרג אותם לצדו, אך הוא עדיין לא נח. הוא אחר כך הביא תינוקות של בית רבן והרג אותם לצדו, אך הוא עדיין לא נח. לבסוף נבוזראדן אמר לו: זכריה, זכריה, הרגתי את המובחרים שבהם. האם נוח לך אם אשמיד את כולם? כאשר אמר זאת, הדם סוף סוף נח.
בְּהַהִיא שַׁעְתָּא הַרְהַר תְּשׁוּבָה בְּדַעְתֵּיהּ, אֲמַר: וּמָה אִם עַל נֶפֶשׁ אַחַת, כָּךְ; הָהוּא גַּבְרָא דִּקְטַל כׇּל הָנֵי נִשְׁמָתָא – עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה! עֲרַק, אֲזַל שַׁדַּר שְׁטַר פִּרְטְתָא בְּבֵיתֵיהּ, וְאִגַּיַּיר.
באותו רגע נבוזראדן הרהר ברעיון של תשובה ואמר לעצמו: אם, על מותה של נפש אחת, זו של זכריה, אלוהים מעניש את העם היהודי כך, אז אותו אדם, כלומר אני, שהרגתי את כל אותן נפשות, על אחת כמה וכמה אהיה צפוי לעונש גדול מאלוהים. הוא ברח, שלח לביתו מסמך המפרט מה יש לעשות ברכושו, והתגייר ליהדות.
תָּנָא: נַעֲמָן גֵּר תּוֹשָׁב הָיָה; נְבוּזַרְאֲדָן גֵּר צֶדֶק הָיָה;
חכם לימד ברייתא הנוגעת לעניין זה: נעמן, שר צבא מלך ארם (ראו מלכים ב׳, פרק ה׳), לא היה גר צדק, שכן לא קיבל עליו את כל המצוות, אלא היה גר תושב, גוי היושב בארץ ישראל ושומר את שבע מצוות בני נח. נבוזראדן, לעומת זאת, היה גר צדק, כפי שהוסבר קודם לכן.
מִבְּנֵי בָנָיו שֶׁל הָמָן לִמְּדוּ תּוֹרָה בִּבְנֵי בְרַק; מִבְּנֵי בָנָיו שֶׁל סִיסְרָא לִמְּדוּ תִּינוֹקוֹת בִּירוּשָׁלַיִם; מִבְּנֵי בָנָיו שֶׁל סַנְחֵרִיב לִמְּדוּ תּוֹרָה בָּרַבִּים – מַאן אִינּוּן? שְׁמַעְיָה וְאַבְטַלְיוֹן.
הגמרא מוסיפה כי כמה מצאצאיו של המן למדו תורה בבני ברק, וכמה מצאצאיו של סיסרא לימדו ילדים תורה בירושלים, וכמה מצאצאיו של סנחריב לימדו תורה ברבים. מי הם? הם שמעיה ואבטליון, רבותיו של הלל הזקן.
הַיְינוּ דִּכְתִיב: ״נָתַתִּי אֶת דָּמָהּ עַל צְחִיחַ סָלַע לְבִלְתִּי הִכָּסוֹת״.
באשר למקרה הנוגע לדמו של זכריה, הדבר הזה נרמז על ידי מה שנכתב: "שַׂמְתִּי אֶת־דָּמָהּ עַל־צְחִיחַ סֶלַע לְבִלְתִּי הִכָּסוֹת" (יחזקאל כד:ח).
״הַקּוֹל קוֹל יַעֲקֹב וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו״ – ״הַקּוֹל״, זֶה אַדְרִיָּינוּס קֵיסָר, שֶׁהָרַג בַּאֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּא שֶׁל מִצְרַיִם שִׁשִּׁים רִבּוֹא עַל שִׁשִּׁים רִבּוֹא, כִּפְלַיִם כְּיוֹצְאֵי מִצְרַיִם. ״קוֹל יַעֲקֹב״ – זֶה אַסְפַּסְיָינוּס קֵיסָר, שֶׁהָרַג בִּכְרַךְ בֵּיתֵּר אַרְבַּע מֵאוֹת רִבּוֹא, וְאָמְרִי לַהּ: אַרְבַּעַת אֲלָפִים רִבּוֹא. ״וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו״ – זוֹ מַלְכוּת הָרְשָׁעָה, שֶׁהֶחְרִיבָה אֶת בָּתֵּינוּ, וְשָׂרְפָה אֶת הֵיכָלֵנוּ, וְהִגְלְתָנוּ מֵאַרְצֵנוּ.
§ אגב הדיון שלו על חורבן המקדש והפורענויות שפקדו את ישראל, הגמרא מביאה את הפסוק: "הקול קול יעקב והידיים ידי עשו" (בראשית כז:כב), שאותו דרשו חכמים כך: "הקול"; זה הוא הזעקה שעורר הקיסר אדריאנוס, אשר גרם לעם היהודי לזעוק כאשר הרג שש מאות אלף על שש מאות אלף באלכסנדריה של מצרים, פי שניים ממספר האנשים שיצאו ממצרים. "קול יעקב"; זו היא הזעקה שעורר הקיסר אספסיאנוס, שהרג ארבעה מיליון אנשים בעיר ביתר. ויש אומרים: הרג ארבעים מיליון אנשים. "והידיים ידי עשו"; זו היא המלכות הרשעה של רומי שהחריבה את מקדשנו, שרפה את היכלנו, והגליתנו מארצנו.
דָּבָר אַחֵר: ״הַקּוֹל קוֹל יַעֲקֹב״ – אֵין לְךָ תְּפִלָּה שֶׁמּוֹעֶלֶת, שֶׁאֵין בָּהּ מִזַּרְעוֹ שֶׁל יַעֲקֹב. ״וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו״ – אֵין לְךָ מִלְחָמָה שֶׁנּוֹצַחַת, שֶׁאֵין בָּהּ מִזַּרְעוֹ שֶׁל עֵשָׂו.
לחלופין, "הקול הוא קול יעקב" פירושו שאין תפילה יעילה בעולם אלא אם כן לאחד מבני זרעו של יעקב יש חלק בה. הפסוק השני בפסוק, "והידיים ידי עשו," פירושו שאין מלחמה מעניקה ניצחון אלא אם כן לאחד מבני זרעו של עשו יש חלק בה.
וְהַיְינוּ דְּאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: ״בְּשׁוֹט לָשׁוֹן תֵּחָבֵא״ – בְּחִירְחוּרֵי לָשׁוֹן תֵּחָבֵא. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב, מַאי דִּכְתִיב: ״עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל, שָׁם יָשַׁבְנוּ גַּם בָּכִינוּ בְּזׇכְרֵנוּ אֶת צִיּוֹן״? מְלַמֵּד שֶׁהֶרְאָהוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְדָוִד חוּרְבַּן בַּיִת רִאשׁוֹן וְחוּרְבַּן בַּיִת שֵׁנִי. חוּרְבַּן בַּיִת רִאשׁוֹן – שֶׁנֶּאֱמַר: ״עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל שָׁם יָשַׁבְנוּ גַּם בָּכִינוּ״. בַּיִת שֵׁנִי – דִּכְתִיב: ״זְכוֹר ה׳ לִבְנֵי אֱדוֹם אֵת יוֹם יְרוּשָׁלִָים, הָאוֹמְרִים עָרוּ עָרוּ עַד הַיְסוֹד בָּהּ״.
וזהו מה שרבי אלעזר אומר: הפסוק שאומר: "תֵּחָבֵא מִשּׁוֹט לָשׁוֹן" (איוב ה:כא), פירושו: תצטרך להסתתר בגלל מריבות שהתעוררו על ידי הלשון. רב יהודה אומר שרב אומר: מה פירושו של מה שנכתב: "עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל שָׁם יָשַׁבְנוּ גַּם בָּכִינוּ בְּזָכְרֵנוּ אֶת צִיּוֹן" (תהילים קלז:א)? דבר זה מלמד שהקדוש ברוך הוא הראה לדוד את חורבן בית המקדש הראשון ואת חורבן בית המקדש השני. הוא ראה את חורבן בית המקדש הראשון, כפי שנאמר: "עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל שָׁם יָשַׁבְנוּ גַּם בָּכִינוּ." הוא ראה את חורבן בית המקדש השני, כפי שנכתב בהמשך אותו מזמור: "זְכֹר ה׳ לִבְנֵי אֱדוֹם אֵת יוֹם יְרוּשָׁלָ͏ִם הָאֹמְרִים עָרוּ עָרוּ עַד הַיְסוֹד בָּהּ" (תהילים קלז:ז), שכן בית המקדש השני נחרב בידי הרומאים, "בני אדום".
אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל, וְאִיתֵּימָא רַבִּי אַמֵּי, וְאָמְרִי לַהּ בְּמַתְנִיתָא תָּנָא: מַעֲשֶׂה בְּאַרְבַּע מֵאוֹת יְלָדִים וִילָדוֹת שֶׁנִּשְׁבּוּ לְקָלוֹן, הִרְגִּישׁוּ בְּעַצְמָן לְמָה הֵן מִתְבַּקְּשִׁים, אָמְרוּ: אִם אָנוּ טוֹבְעִין בַּיָּם – אָנוּ בָּאִין לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא? דָּרַשׁ לָהֶן הַגָּדוֹל שֶׁבָּהֶן: ״אָמַר ה׳ מִבָּשָׁן אָשִׁיב, אָשִׁיב מִמְּצוּלוֹת יָם״ – ״מִבָּשָׁן אָשִׁיב״, מִבֵּין שִׁינֵּי אַרְיֵה; ״אָשִׁיב מִמְּצוּלוֹת יָם״, אֵלּוּ שֶׁטּוֹבְעִין בַּיָּם.
רב יהודה אומר ששמואל אומר, ויש אומרים שרבי אמי הוא שאומר זאת, ויש אומרים שכך נלמד בברייתא: היה מעשה בארבע מאות נערים ונערות שנשבו לשם זנות. ילדים אלה הבינו מעצמם למה הם מיועדים, ואמרו: אם אנו נאבד את עצמנו ונטבע בים, האם נבוא לחיי העולם הבא? הגדול שבהם דרש את הפסוק: "אמר ה', מבשן אשיב, אשיב ממצולות ים" (תהילים סח:כג). "מבשן אשיב," כלומר, מבין שיני [בין שן] האריה, ו"אשיב ממצולות ים" מתייחס לאלה שטובעים בים לשם שמים.
כֵּיוָן שֶׁשָּׁמְעוּ יְלָדוֹת כָּךְ, קָפְצוּ כּוּלָּן וְנָפְלוּ לְתוֹךְ הַיָּם. נָשְׂאוּ יְלָדִים קַל וָחוֹמֶר בְּעַצְמָן, וְאָמְרוּ: מָה הַלָּלוּ, שֶׁדַּרְכָּן לְכָךְ – כָּךְ; אָנוּ, שֶׁאֵין דַּרְכֵּנוּ לְכָךְ – עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה! אַף הֵם קָפְצוּ לְתוֹךְ הַיָּם. וַעֲלֵיהֶם הַכָּתוּב אוֹמֵר: ״כִּי עָלֶיךָ הֹרַגְנוּ כׇל הַיּוֹם, נֶחְשַׁבְנוּ כְּצֹאן טִבְחָה״.
כאשר שמעו זאת הבנות, כולן קפצו ונפלו אל הים. לאחר מכן הסיקו הבנים קל וחומר לגבי עצמם ואמרו: אם הבנות הללו, שעבורן קיום יחסי מין עם גברים הוא דרכן הטבעית, נוהגות כך, אזי אנו, שעבורנו קיום יחסי מין עם גברים אינו דרכנו הטבעית, על אחת כמה וכמה שעלינו לנהוג כך. גם הם קפצו אל הים. עליהם ועל אחרים כמותם אומר הכתוב: "כי עליך הורגנו כל היום, נחשבנו כצאן טבחה" (תהילים מד:כג).
וְרַב יְהוּדָה אָמַר: זוֹ אִשָּׁה וְשִׁבְעָה בָּנֶיהָ – אַתְיוּהּ לְקַמָּא לְקַמֵּיהּ דְּקֵיסָר, אֲמַרוּ לֵיהּ: פְּלַח לַעֲבוֹדָה זָרָה! אֲמַר לְהוּ, כָּתוּב בַּתּוֹרָה: ״אָנֹכִי ה׳ אֱלֹהֶיךָ״. אַפְּקוּהּ וְקַטְלוּהּ.
ואמר רב יהודה: פסוק זה חל על האישה ושבעת בניה שמתו כקדושים על קידוש השם. המעשה אירע כך: הביאו את הראשון מבני האישה לפני הקיסר ואמרו לו: עבוד את הפסל. אמר להם: איני יכול לעשות כן, שכן כך כתוב בתורה: "אנכי ה' אלוהיך" (שמות כ:ב). הם מיד הוציאו אותו והרגוהו.
אַתְיוּהּ לְאִידַּךְ לְקַמֵּיהּ דְּקֵיסָר, אֲמַרוּ לֵיהּ: פְּלַח לַעֲבוֹדָה זָרָה! אֲמַר לְהוּ, כָּתוּב בַּתּוֹרָה: ״לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי״. אַפְּקוּהּ וְקַטְלוּהּ. אַתְיוּהּ לְאִידַּךְ, אֲמַרוּ לֵיהּ: פְּלַח לַעֲבוֹדָה זָרָה! אֲמַר לְהוּ, כָּתוּב בַּתּוֹרָה: ״זוֹבֵחַ לֵאלֹהִים יׇחֳרָם״. אַפְּקוּהּ וְקַטְלוּהּ.
ואז הם הביאו בן אחר לפני הקיסר, ואמרו לו: עבוד לפסל. אמר להם: איני יכול לעשות כן, שכן כך כתוב בתורה: "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני" (שמות כ:ג). וכך הם הוציאו אותו והרגו אותו. ואז הם הביאו עוד בן אחר לפני הקיסר, ואמרו לו: עבוד לפסל. אמר להם: איני יכול לעשות כן, שכן כך כתוב בתורה: "זובח לאלהים יחרם, בלתי לה' לבדו, יוחרם" (שמות כב:יט). וכך הם הוציאו אותו והרגו אותו.
אַתְיוּהּ לְאִידַּךְ, אֲמַרוּ לֵיהּ: פְּלַח לַעֲבוֹדָה זָרָה! אֲמַר לְהוּ, כָּתוּב בַּתּוֹרָה: ״לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לְאֵל אַחֵר״. אַפְּקוּהּ וְקַטְלוּהּ. אַתְיוּהּ לְאִידַּךְ, אֲמַרוּ לֵיהּ: פְּלַח לַעֲבוֹדָה זָרָה! אֲמַר לְהוּ, כָּתוּב בַּתּוֹרָה: ״שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה׳ אֱלֹהֵינוּ ה׳ אֶחָד״. אַפְּקוּהּ וְקַטְלוּהּ.
הם אז הביאו בן אחר, ואמרו לו: עבוד את הפסל. הוא אמר להם: איני יכול לעשות כן, שכן כך כתוב בתורה: "לא תשתחווה לאל אחר" (שמות לד:יד). ואז הם הוציאו אותו והרגו אותו. הם אז הביאו עוד בן אחר, ואמרו לו: עבוד את הפסל. הוא אמר להם: איני יכול לעשות כן, שכן כך כתוב בתורה: "שמע ישראל, ה׳ אלוהינו, ה׳ אחד" (דברים ו:ד). ואז הם הוציאו אותו והרגו אותו.
אַתְיוּהּ לְאִידַּךְ, אֲמַרוּ לֵיהּ: פְּלַח לַעֲבוֹדָה זָרָה! אֲמַר לְהוּ, כָּתוּב בַּתּוֹרָה: ״וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבוֹתָ אֶל לְבָבֶךָ, כִּי ה׳ הוּא הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת, אֵין עוֹד״. אַפְּקוּהּ וְקַטְלוּהּ.
הם אז הביאו בן אחר, ואמרו לו: עבוד את הפסל. הוא אמר להם: איני יכול לעשות כן, שכן כך כתוב בתורה: "וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ כִּי ה׳ הוּא הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת אֵין עוֹד" (דברים ד:לט). ואז הוציאו אותו והרגוהו.
אַתְיוּהּ לְאִידַּךְ, אֲמַרוּ לֵיהּ: פְּלַח לַעֲבוֹדָה זָרָה! אֲמַר לְהוּ, כָּתוּב בַּתּוֹרָה: ״אֶת ה׳ הֶאֱמַרְתָּ וְגוֹ׳ וַה׳ הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם״, כְּבָר נִשְׁבַּעְנוּ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁאֵין אָנוּ מַעֲבִירִין אוֹתוֹ בְּאֵל אַחֵר, וְאַף הוּא נִשְׁבַּע לָנוּ שֶׁאֵין מַעֲבִיר אוֹתָנוּ בְּאוּמָּה אַחֶרֶת.
אז הביאו עוד בן אחר, ואמרו לו: עבוד את הפסל. אמר להם: איני יכול לעשות כן, שכן כך כתוב בתורה: "את ה׳ האמרת היום להיות לך לאלוהים…וה׳ האמירך היום להיות לו לעם סגולה" (דברים כו:יז–יח). כבר נשבענו לקדוש ברוך הוא שלא נחליפנו באל אחר, ואף הוא נשבע לנו שלא יחליפנו באומה אחרת.
אֲמַר לֵיהּ קֵיסָר: אֶישְׁדֵּי לָךְ גּוּשְׁפַּנְקָא וּגְחֵין וְשִׁקְלֵיהּ, כִּי הֵיכִי דְּלֵימְרוּ: קַבֵּיל עֲלֵיהּ הַרְמָנָא דְּמַלְכָּא. אֲמַר לֵיהּ: חֲבָל עֲלָךְ קֵיסָר, חֲבָל עֲלָךְ קֵיסָר; עַל כְּבוֹד עַצְמְךָ כָּךְ, עַל כְּבוֹד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה!
היה זה האח הצעיר ביותר שאמר זאת, והקיסר ריחם עליו. בבקשו דרך לחוס על חיי הנער, אמר לו הקיסר: אשליך את חותמי לפניך; התכופף והרם אותו, כדי שאנשים יאמרו כי קיבל את סמכות המלך [harmana]. הנער אמר לו: אוי [ḥaval] לך, קיסר, אוי לך, קיסר. אם אתה סבור כי למען כבודך עליי לקיים את פקודתך ולעשות זאת, אז למען כבודו של הקדוש ברוך הוא, על אחת כמה וכמה שעליי לקיים את מצוותו.
אַפְּקוּהּ לְמִיקְטְלֵיהּ, אֲמַרָה לְהוּ אִימֵּיהּ: יַהֲבוּהּ נִיהֲלִי וְאֶינַשְּׁקֵיהּ פּוּרְתָּא. אָמְרָה לוֹ: בָּנַיי, לְכוּ וְאִמְרוּ לְאַבְרָהָם אֲבִיכֶם: אַתָּה עָקַדְתָּ מִזְבֵּחַ אֶחָד וַאֲנִי עָקַדְתִּי שִׁבְעָה מִזְבְּחוֹת! אַף הִיא עָלְתָה לַגַּג וְנָפְלָה וּמֵתָה. יָצְתָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה: ״אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה״.
כאשר הוציאו אותו להורג, אמרה להם אמו: תנו לי אותו כדי שאוכל לתת לו נשיקה קטנה. אמרה לו: בני, לך ואמור לאביך אברהם, אתה עקדת בן אחד על המזבח, ואני עקדתי שבעה מזבחות. אף היא לבסוף עלתה לגג, נפלה ומתה. יצאה בת קול ואמרה: "אם הבנים שמחה" (תהילים קיג:ט), שכן גידלה את ילדיה להיות מסורים בעבודת האל.
רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר: זוֹ מִילָה שֶׁנִּיתְּנָה בַּשְּׁמִינִי. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר: אֵלּוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁמַּרְאִין הִלְכוֹת שְׁחִיטָה בְּעַצְמָן, דְּאָמַר רָבָא: כֹּל מִילֵּי לִיחְזֵי אִינִישׁ בְּנַפְשֵׁיהּ, בַּר מִשְּׁחִיטָה וְדָבָר אַחֵר.
רבי יהושע בן לוי אומר בנוגע לפסוק: "כי עליך הורגנו כל היום" (תהילים מד:כג), כי זה מתייחס לברית מילה, שניתנה ליום השמיני, שכן דם בנינו הנולדים נשפך למען הברית עם אלוהים. רבי שמעון בן לקיש אומר: פסוק זה נאמר בהתייחס לחכמי תורה המדגימים על עצמם את הלכות השחיטה, כלומר, שהם מדגימים על גופם שלהם כיצד יש לבצע שחיטה כשרה ולעיתים פוצעים את עצמם בתהליך. זהו כפי שרבא אומר: אדם רשאי להדגים כל דבר על עצמו כדי להמחיש את המעשה חוץ משחיטה ודבר אחר, לשון נקייה ליחסי מין.
רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר: אֵלּוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁמְּמִיתִין עַצְמָן עַל דִּבְרֵי תוֹרָה, כִּדְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ – דְּאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: אֵין דִּבְרֵי תוֹרָה מִתְקַיְּימִין אֶלָּא בְּמִי שֶׁמֵּמִית עַצְמוֹ עֲלֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״זֹאת הַתּוֹרָה אָדָם כִּי יָמוּת בְּאֹהֶל וְגוֹ׳״. אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אַרְבָּעִים סְאָה
רב נחמן בר יצחק אומר: אלה האנשים שבפסוק הם תלמידי חכמים שממיתים את עצמם על דברי תורה, בהתאם לאמרתו של רבי שמעון בן לקיש. שכן רבי שמעון בן לקיש אומר: דברי התורה מתקיימים רק במי שממית את עצמו עליהם, שנאמר: "זאת התורה, אדם כי ימות באוהל" (במדבר יט:יד). רבה בר בר חנה אומר שרבי יוחנן אומר: ארבעים סאה
תרגומים שנוצרו על ידי בינה מלאכותית עשויים שלא להיות מדויקים לחלוטין.
למשוב או תיקוני תרגום, צור קשר עם drashot@drashot.ai.
טקסטים מסופקים על ידי Sefaria