מִפְּנֵי תִּיקּוּן הָעוֹלָם.
לטובת העולם, כדי שלא לגרום לעלייה בגניבת חפצי פולחן יהודיים קדושים כדי למוכרם בסכומי כסף גדולים.
גְּמָ׳ אֲמַר לֵיהּ רַב בּוּדְיָא לְרַב אָשֵׁי: יָתֵר עַל כְּדֵי דְמֵיהֶן הוּא דְּאֵין לוֹקְחִין, הָא בִּכְדֵי דְמֵיהֶן – לוֹקְחִין; שְׁמַע מִינַּהּ סֵפֶר תּוֹרָה שֶׁנִּמְצָא בְּיַד גּוֹי – קוֹרִין בּוֹ? דִּילְמָא לִגְנוֹז.
גמרא:רב בודיא אמר לרב אשי שניתן להסיק את הדברים הבאים מן המשנה: אסור לקנותם ביותר משוויים הכספי הממשי; אבל בשוויים המדויק מותר לקנותם. האם ניתן ללמוד מן המשנה כי לגבי ספר תורה שנמצא ברשותו של גוי, אפשר לקרוא בו לאחר שמקבלים אותו מן הגוי, ואין לחשוש שמא הגוי כתבו והוא פסול? רב אשי השיב: שמא אין הכוונה שספר התורה נקנה כדי לקרוא בו, אלא כדי לקוברו ולא להשתמש בו; ואף על פי כן קונים אותו כדי שלא יחולל בידי הגויים.
אָמַר רַב נַחְמָן, נָקְטִינַן: סֵפֶר תּוֹרָה שֶׁכְּתָבוֹ מִין – יִשָּׂרֵף, כְּתָבוֹ גּוֹי – יִגָּנֵז. נִמְצָא בְּיַד מִין – יִגָּנֵז. נִמְצָא בְּיַד גּוֹי – אָמְרִי לַהּ יִגָּנֵז, וְאָמְרִי לַהּ קוֹרִין בּוֹ.
רב נחמן אומר: יש לנו מסורת שספר תורה שנכתב בידי מין דינו להישרף; ספר תורה שנכתב בידי גוי דינו להיגנז; ספר תורה שנמצא ברשות מין, ולא ברור מי כתבו, דינו להיגנז. לגבי ספר תורה שנמצא ברשות גוי, יש אומרים שדינו להיגנז ויש אומרים שמותר לקרוא בו.
סֵפֶר תּוֹרָה שֶׁכְּתָבוֹ גּוֹי – תָּנֵי חֲדָא: יִשָּׂרֵף, וְתַנְיָא אִידַּךְ: יִגָּנֵז, וְתַנְיָא אִידַּךְ: קוֹרִין בּוֹ!
הגמרא שואלת: בנוגע לספר תורה שנכתב על ידי גוי, שנינו בברייתא אחת: יש לשרפו, ושנינו בברייתא אחרת: יש לגונזו, ושנינו בברייתא אחרת: מותר לקרוא בו. יש כאן סתירה משולשת בנוגע להלכה של ספר תורה שנכתב על ידי גוי.
לָא קַשְׁיָא, הָא דְּתַנְיָא ״יִשָּׂרֵף״ – רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הִיא, דְּאָמַר: סְתָם מַחְשֶׁבֶת גּוֹי לַעֲבוֹדָה זָרָה.
הגמרא מסבירה: אין זה קשה: מה שנלמד בברייתא, שהוא צריך להישרף, הוא דעתו של רבי אליעזר, שאומר: כוונותיו הסתמיות של גוי הן לשם עבודה זרה, ולכן כל מה שכתב נחשב כאילו נכתב לשם פולחן עבודה זרה וחייב להישרף.
וְהָא דְּתַנְיָא ״יִגָּנֵז״ – הַאי תַּנָּא הוּא, דְּתָנֵי רַב הַמְנוּנָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא מִפַּשְׁרוּנְיָא: סֵפֶר תּוֹרָה, תְּפִלִּין וּמְזוּזוֹת שֶׁכְּתָבָן מִין, וּמָסוֹר, גּוֹי, וְעֶבֶד, אִשָּׁה, וְקָטָן, וְכוּתִי, וְיִשְׂרָאֵל מְשׁוּמָּד – פְּסוּלִין; שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּקְשַׁרְתָּם״–״וּכְתַבְתָּם״ – כֹּל שֶׁיֶּשְׁנוֹ בִּקְשִׁירָה יֶשְׁנוֹ בִּכְתִיבָה, וְכֹל שֶׁאֵינוֹ בִּקְשִׁירָה אֵינוֹ בִּכְתִיבָה.
וזה שנלמד בברייתא, שאמרה כי יש לגונזו, הוא כשיטת תנא זה, כפי שלימד רב המנונא, בנו של רבא מפשרוניא: ספר תורה, תפילין או מזוזות שנכתבו בידי מין או מוסר, גוי או עבד, אישה או קטן, או כותי או יהודי מומר, פסולים, שנאמר: “וקשרתם לאות על ידך…וכתבתם על מזוזות ביתך” (דברים ו:ח–ט). מן הסמיכות הזאת אפשר ללמוד כך: כל מי שהוא כלול ב מצוות קשירה של התפילין, כלומר מי שמחויב במצווה וגם מקיים אותה, כלול גם ב קבוצת האנשים הרשאים לכתוב ספרי תורה, תפילין ומזוזות; אבל כל מי שאינו כלול ב מצוות קשירה אינו כלול ב קבוצת האנשים הרשאים לכתוב כתבי קודש. ברייתא זו משווה את ההלכה של ספר תורה שנכתב בידי גוי להלכה של ספרי תורה שנכתבו בידי סוגי האנשים האחרים הללו, שנגנזים.
וְהָא דְּתַנְיָא ״קוֹרִין בּוֹ״ – הַאי תַּנָּא הוּא, דְּתַנְיָא: לוֹקְחִין סְפָרִים מִן הַגּוֹיִם בְּכׇל מָקוֹם, וּבִלְבַד שֶׁיִּהְיוּ כְּתוּבִין כְּהִלְכָתָן. וּמַעֲשֶׂה בְּגוֹי אֶחָד בְּצַיְדָּן שֶׁהָיָה כּוֹתֵב סְפָרִים, וְהִתִּיר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל לִיקַּח מִמֶּנּוּ.
וְבְּנוֹגֵעַ לְמַה שֶּׁנִּשְׁנָה בְּבָּרַיְיתָא, כְּלוֹמַר, שֶׁמֻתָּר לִקְרוֹא מִמֶּנָּה, אוֹתָהּ בָּרַיְיתָא הִיא לְפִי שִׁיטָתוֹ שֶׁל תַּנָּא זֶה שֶׁלְּהַלָּן, כְּפִי שֶׁנִּשְׁנָה בְּבָּרַיְיתָא (תּוֹסֶפְתָּא, עֲבוֹדָה זָרָה 3:6): מֻתָּר לִקְנוֹת מְגִלּוֹת תּוֹרָה מִגּוֹיִם בְּכָל מָקוֹם, וּבִלְבַד שֶׁהֵן כְּתוּבוֹת בְּהֶתְאֵם לְהֲלָכוֹתֵיהֶן. וְהָיָה מַעֲשֶׂה בְּגוֹי בְּצַיְדָן שֶׁהָיָה כּוֹתֵב מְגִלּוֹת תּוֹרָה, וְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל הִתִּיר לַיְּהוּדִים לִקְנוֹת אֶת מְגִלּוֹת הַתּוֹרָה מִמֶּנּוּ.
וְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל – עִיבּוּד לִשְׁמָן בָּעֵי, כְּתִיבָה לִשְׁמָן לָא בָּעֵי?!
הגמרא שואלת: והאם רבן שמעון בן גמליאל דורש שעיבוד הקלף של ספרי תורה, תפילין ומזוזות יהיה לשמן, כלומר, לשם השימוש בהם במצווה, אך אינו דורש שהכתיבה תהיה לשמן?
דְּתַנְיָא: צִיפָּן זָהָב אוֹ שֶׁטָּלָה עֲלֵיהֶן עוֹר בְּהֵמָה טְמֵאָה – פְּסוּלוֹת. עוֹר בְּהֵמָה טְהוֹרָה – כְּשֵׁרוֹת, וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא עִיבְּדָן לִשְׁמָן. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: אֲפִילּוּ עוֹר בְּהֵמָה טְהוֹרָה – פְּסוּלוֹת, עַד שֶׁיְּעַבְּדֵן לִשְׁמָן.
הגמרא מצטטת את המקור לכך שרבן שמעון בן גמליאל דורש שהקלף יוכן לשמם: כפי שנלמד בברייתא: אם אדם לקח תפילין וציפה אותן בזהב או תיקן אותן בטלאי מעור של בהמה טמאה, אזי הן פסולות. אולם, אם תיקן אותן בטלאי מעור של בהמה כשרה, אזי הן כשרות, וכך הוא אף על פי שלא הכין אותן, כלומר, את העור, לשמן, כלומר, לשם השימוש שלהן במצווה. רבן שמעון בן גמליאל אומר: אפילו אם תיקן אותן בטלאי מעור של בהמה כשרה, הן פסולות, עד שיכין אותן לשמן. מכיוון שהוא סבור שהקלף צריך להיות מוכן לשמן, ודאי שגם הכתיבה עצמה צריכה להיעשות לשמן.
אָמַר רַבָּה בַּר שְׁמוּאֵל: בְּגֵר שֶׁחָזַר לְסוֹרוֹ. לְסוֹרוֹ?! כׇּל שֶׁכֵּן דְּהָוֵי לֵיהּ מִין! אָמַר רַב אָשֵׁי: שֶׁחוֹזֵר לְסוֹרוֹ מִשּׁוּם יִרְאָה.
רבה בר שמואל אומר: אותו מעשה בצידאן עסק בגר שחזר לדרכיו המקולקלות הקודמות [suro] בכך שחזר לחיות כגוי. ואף על פי כן הוא נשאר יהודי. הגמרא שואלת: אם חזר לדרכיו המקולקלות הקודמות, על אחת כמה וכמה שספר התורה צריך להיפסל, שהרי הוא מין. משעה שלמד את האמונה היהודית ונטש אותה, הוא נחשב למין. רב אשי אומר: הכוונה היא שחזר לדרכיו המקולקלות הקודמות מחמת פחד, ולא מפני שדחה את האמונה היהודית. הוא חדל לנהוג כיהודי מתוך פחד מנקמה. מאחר שהוא יהודי, מותר לו לקרוא מספרי התורה שהוא כותב.
תָּנוּ רַבָּנַן: מַעֲלִין בִּדְמֵיהֶן, עַד כְּדֵי טַרְפָּעִיק. מַאי טַרְפָּעִיק? אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: אִיסְתֵּירָא.
§ הגמרא מבהירה את ההלכה מן המשנה שאין לקנות חפצי קודש מגוי ביותר משוויים האמיתי. שנו חכמים: מותר להוסיף בתשלום מעבר לשוויים עד טירפאיק. הגמרא שואלת: מהו טירפאיק? אמר רב ששת: זהו איסתרא, ששווה חצי דינר.
הָהִיא טַיַּיעְתָּא דְּאַיְיתַי חַיְיתָא דִתְפִילֵּי לְקַמֵּיהּ דְּאַבָּיֵי. אֲמַר לַהּ: יָהֲבַתְּ לִי רֵישׁ רֵישׁ בְּתַמְרֵי? אִימַּלְיָא זִיהֲרָא, שְׁקַלָא שְׁדָתִינְהוּ בְּנַהֲרָא. אֲמַר: לָא אִבְּעַי לִי לְזַלְזוֹלִינְהוּ בְּאַפַּהּ כּוּלֵּי הַאי.
הגמרא מספרת: הייתה סוחרת ערבייה אחת [טייעתא] שהביאה שק [חייתא] של תפילין לפני אביי. הוא אמר לה: האם תתני לי כל זוג בתמורה לתמר? היא התמלאה כעס, ולקחה את התפילין והשליכה אותם לנהר משום שאביי הציע לה סכום כה קטן בתמורה להם. אביי אמר מתוך חרטה: לא הייתי צריך לזלזל בתפילין כל כך בפניה, אלא היה עליי להציע לשלם לה את ערכם האמיתי.
מַתְנִי׳ הַמּוֹצִיא אֶת אִשְׁתּוֹ מִשּׁוּם שֵׁם רַע – לֹא יַחְזִיר. מִשּׁוּם נֶדֶר – לֹא יַחְזִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כׇּל נֶדֶר שֶׁיָּדְעוּ בּוֹ רַבִּים – לֹא יַחְזִיר, וְשֶׁלֹּא יָדְעוּ בּוֹ רַבִּים – יַחְזִיר.
משנה: אדם המגרש את אשתו משום שם רע, כלומר, שמע שזינתה, אינו רשאי להחזירה לו לאישה, אפילו אם מתברר שלא זינתה למעשה. וכן, אם אדם מגרש את אשתו משום נדר שנדרה, והוא לא היה יכול לחיות עמה בתנאי נדרה, אינו רשאי להחזירה לו לאישה. רבי יהודה אומר: אם הוא מגרש אותה משום כל נדר שהרבים ידעו עליו, אינו רשאי להחזירה לו לאישה, אבל אם הוא מגרש אותה משום נדר שהרבים לא ידעו עליו, רשאי להחזירה לו לאישה.
רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: כׇּל נֶדֶר שֶׁצָּרִיךְ חֲקִירַת חָכָם – לֹא יַחְזִיר, וְשֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ חֲקִירַת חָכָם – יַחְזִיר. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: לֹא אָסְרוּ זֶה אֶלָּא מִפְּנֵי זֶה.
המשנה ממשיכה: רבי מאיר אומר: אם הוא מגרש אותה בגלל כל נדר שדורש חקירה והתרה על ידי סמכות הלכתית, אסור לו להחזיר אותה, אבל אם הוא מגרש אותה בגלל נדר שאינו דורש חקירה והתרה על ידי סמכות הלכתית, והוא מותר אף בלא זאת, מותר לו להחזיר אותה. רבי אלעזר אמר: אסרו עליו להחזירה במקרה זה, שבו היא אמרה נדר שדורש התרה על ידי סמכות הלכתית, רק משום אותו מקרה, שבו היא אמרה נדר שאינו דורש התרה על ידי סמכות הלכתית.
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה: מַעֲשֶׂה בְּצַיְדָּן, בְּאֶחָד שֶׁאָמַר לְאִשְׁתּוֹ: ״קֻוֽנָּם אִם אֵינִי מְגָרְשִׁיךְ״, וְגֵרְשָׁהּ, וְהִתִּירוּ לוֹ חֲכָמִים שֶׁיַּחְזִירֶנָּה, מִפְּנֵי תִּיקּוּן הָעוֹלָם.
רבי יוסי, בנו של רבי יהודה, אמר: היה מעשה בצידן באדם אחד שאמר לאשתו: הרי זה קונם, כלומר, הרי זה אסור כקרבן, אם איני מגרשך, וגירשה; והתירו לו חכמים להחזירה מפני תיקון העולם.
גְּמָ׳ אָמַר רַב יוֹסֵף בַּר מִנְיוֹמֵי אָמַר רַב נַחְמָן: וְהוּא שֶׁאָמַר לָהּ: ״מִשּׁוּם שֵׁם רַע אֲנִי מוֹצִיאֵךְ״;
גמרא:רב יוסף בר מיניומי אומר שרב נחמן אומר: וההלכה שנאמרה במשנה, האומרת שבמקרים מסוימים אדם המגרש את אשתו אינו רשאי להחזירה, חלה רק כאשר אמר לה במפורש: הרי אני מוציאך מן הבית משום שם רע,
תרגומים שנוצרו על ידי בינה מלאכותית עשויים שלא להיות מדויקים לחלוטין.
למשוב או תיקוני תרגום, צור קשר עם drashot@drashot.ai.
טקסטים מסופקים על ידי Sefaria