בִּשְׁתֵּי תְּרוּמוֹת הַכָּתוּב מְדַבֵּר: אַחַת תְּרוּמָה גְּדוֹלָה וְאַחַת תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר; כְּשֵׁם שֶׁתְּרוּמָה גְּדוֹלָה נִיטֶּלֶת בְּאוֹמֶד וּבְמַחְשָׁבָה, כָּךְ תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר נִיטֶּלֶת בְּאוֹמֶד וּבְמַחְשָׁבָה; וּכְשֵׁם שֶׁיֵּשׁ לוֹ רְשׁוּת לְבַעַל הַבַּיִת לִתְרוֹם תְּרוּמָה גְּדוֹלָה, כָּךְ יֵשׁ לוֹ רְשׁוּת לְבַעַל הַבַּיִת לִתְרוֹם תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר.
הפסוק מדבר על שתי תרומות; אחת היא תרומה רגילה ואחת היא תרומת המעשר. מאחר שהן נזכרות יחד, ניתן להשוות ביניהן: כשם שתרומה רגילה ניטלת באומדן, שכן אין דרישה שהכמות המופרשת תימדד בדיוק, וניתן ליטול אותה במחשבה, שכן אין חובה להפריש אותה בפועל לפני אכילת שאר התוצרת, כך גם תרומת המעשר יכולה להילקח באומדן ובמחשבה. והשוואה זו גם מלמדת כי כשם שלבעל הבית יש רשות, כלומר הזכות, להפריש תרומה רגילה, כך גם לבעל הבית יש רשות להפריש תרומת המעשר.
מַתְנִי׳ הַמַּנִּיחַ פֵּירוֹת, לִהְיוֹת מַפְרִישׁ עֲלֵיהֶן תְּרוּמָה וּמַעַשְׂרוֹת; מָעוֹת, לִהְיוֹת מַפְרִישׁ עֲלֵיהֶן מַעֲשֵׂר שֵׁנִי – מַפְרִישׁ עֲלֵיהֶן בְּחֶזְקַת שֶׁהֵן קַיָּימִין. אִם אָבְדוּ – הֲרֵי זֶה חוֹשֵׁשׁ מֵעֵת לְעֵת, דִּבְרֵי רַבִּי אֶלְעָזָר.
משנה: באשר למי שמפריש תוצרת מתוך הבנה שיפריש באמצעותה תרומות ומעשרות, כך שכאשר יש לו תוצרת שלא הופרשו ממנה מעשרות, הוא יכול להתירה באמירה שהתרומה והמעשרות שיש להפריש יהיו מן התוצרת שהפריש לשם כך, או מי שמפריש כסף מתוך הבנה שיפריש ויפדה בו מעשר שני, הרי שלאחר מכן הוא רשאי להפריש את התרומה או המעשר באמצעותם, על סמך החזקה שהתוצרת או הכסף קיימים. אין הוא צריך לחשוש שמא התוצרת או הכסף אבדו בינתיים. אם הוא מגלה שאבדו, אזי עליו לחשוש שהתוצרת או הכסף שהפריש אבדו, מן הזמן ועד אותו זמן, כפי שיוסבר בגמרא, ועליו להפריש תרומה ומעשרות מן התוצרת פעם שנייה; זהו דבריו של רבי אלעזר.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בִּשְׁלֹשָׁה פְּרָקִים בּוֹדְקִין אֶת הַיַּיִן – בְּקִידּוּם שֶׁל מוֹצָאֵי הַחַג, וּבְהוֹצָאַת סְמָדַר, וּבִשְׁעַת כְּנִיסַת מַיִם בְּבוֹסֶר.
רבי יהודה אומר: בודקים את היין שהופרש כדי להשתמש בו להפרשת תרומות ומעשרות מיין אחר, לראות אם החמיץ, דבר שהיה פוסל אותו למטרה זו, בשלוש פעמים במהלך השנה: כאשר רוח קדים נושבת בסוף החג של סוכות, וכאשר הניצנים נושרים ושריגי הענבים מופיעים ונראים כאשכולות קטנים, ובזמן שהמים נכנסים וממלאים את הענב הבוסר. מאחר שיש שינוי במזג האוויר בזמנים הללו, יש לבדוק כדי לוודא שהיין לא החמיץ.
גְּמָ׳ מַאי מֵעֵת לְעֵת? רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: מֵעֵת לְעֵת שֶׁל בְּדִיקָה. רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן אַנְטִיגְנוֹס אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי יַנַּאי:
גמרא: המשנה לימדה שאם התוצרת או הכסף אבדו, אזי יש לחשוש שהדבר אירע מן העת לעת. הגמרא שואלת: מה פירוש: מן העת לעת? רבי יוחנן אמר: הכוונה היא מן הזמן שבו נבדק ונמצא שאבד, עד אותה שעה ביום הקודם. אם אדם השתמש באותה תוצרת כדי להכשיר תוצרת אחרת בתוך עשרים וארבע השעות שלפני שהבחין שהיא אבדה, עליו להפריש שוב תרומה ומעשרות עבור אותה תוצרת. רבי אלעזר בן אנטיגנוס אומר בשם רבי אלעזר, בנו של רבי ינאי:
תרגומים שנוצרו על ידי בינה מלאכותית עשויים שלא להיות מדויקים לחלוטין.
למשוב או תיקוני תרגום, צור קשר עם drashot@drashot.ai.
טקסטים מסופקים על ידי Sefaria