רַבִּי אֶלְעָזָר הִיא, דְּאָמַר: עֵדֵי מְסִירָה כָּרְתִי.
זוהי דעתו של התנארבי אלעזר, האומר: עדי המסירה של הגט מחילים את הגירושין. מאחר שהעדים קוראים את הגט לפני שהוא נמסר בפניהם, ניתן לסמוך עליהם כדי לאשר את תוכן הגט בבית הדין. לכן, אפילו אם הוא נכתב על נייר מחוק, אין אפשרות שיזויף, שכן העדים קראו את מה שנכתב לפני שניתן.
וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: לֹא הִכְשִׁיר רַבִּי אֶלְעָזָר אֶלָּא לְאַלְתַּר, אֲבָל מִכָּאן עַד עֲשָׂרָה יָמִים – לָא; חָיְישִׁינַן דִּילְמָא הֲוָה בֵּיהּ תְּנָאָה וְזַיֵּיפְתֵּיהּ.
והאמורא רבי אלעזר אומר: התנא רבי אלעזר הכשיר גט כזה רק כאשר הובא לבית הדין כדי לאשר את תוכנו מיד לאחר שנמסר לאישה. אולם, אם העדים מעידים מעתה ועד עשרה ימים, כלומר, בשלב מאוחר יותר, הוא לא הכשיר אותו. מדוע? אנו חוששים שאולי היה תנאי כתוב על הגט והיא זייפה אותו על ידי מחיקת התנאי, שכן גט זה נכתב על חומר שמאפשר לאדם לשנות בקלות את הכתוב. רק אם העדים מעידים מיד יכול בית הדין להיות בטוח שהם לא שכחו מה כתוב.
וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: אֲפִילּוּ מִכָּאן עַד עֲשָׂרָה יָמִים; דְּאִם אִיתָא דַּהֲוָה בֵּיהּ תְּנַאי – מִידְכָּר דְּכִירִי.
ורבי יוחנן אומר: אפילו אם הם מעידים מעכשיו ועד עשרה ימים הרי זה כשר, שכן אם אכן הייתה בו התניה, אז העדים יזכרו אותה, כי לא ישכחו דבר כה ברור. לכן, אם האישה מחקה את ההתניה, העדים לא יאשרו את גט הגירושין.
וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: לֹא הִכְשִׁיר רַבִּי אֶלְעָזָר אֶלָּא בְּגִיטִּין, אֲבָל בִּשְׁאָר שְׁטָרוֹת – לָא, דִּכְתִיב: ״וּנְתַתָּם בִּכְלִי חָרֶשׂ לְמַעַן יַעַמְדוּ יָמִים רַבִּים״.
ורבי אלעזר האמורא גם אומר: התנא רבי אלעזר הכשיר מסמך הכתוב על משטחים אלה רק לגבי גיטי גירושין אך לא לגבי מסמכים אחרים, כפי שנאמר לגבי שטר קניין: "ונתתם בכלי חרש; למען יעמדו ימים רבים" (ירמיהו לב:יד). מכאן ששטר קניין ומסמכים דומים אחרים חייבים להיעשות מחומר שיחזיק מעמד זמן רב בלי להשתנות. אין להסתמך לאורך זמן על מסמך שניתן לזייפו.
וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: אֲפִילּוּ בִּשְׁטָרוֹת. וְהָכְתִיב: ״לְמַעַן יַעַמְדוּ יָמִים רַבִּים״! הָתָם עֵצָה טוֹבָה קָא מַשְׁמַע לַן.
ורבי יוחנן אומר: רבי אלעזר הכשיר משטחים אלה אפילו במקרה של שטרות אחרים. הגמרא שואלת ביחס לדעתו של רבי יוחנן: והרי לא נאמר: "למען יעמדו ימים רבים"? הגמרא משיבה: שם הפסוק מלמדנו עצה טובה, אך אין זו דרישה הלכתית. הוא ייעץ שהשטר ייכתב באופן שיוכל להתקיים במשך זמן ממושך, שכן ייתכן שיידרש להוכחת הבעלות על הקרקע.
מַתְנִי׳ הַכֹּל כְּשֵׁרִין לִכְתּוֹב אֶת הַגֵּט, אֲפִילּוּ חֵרֵשׁ, שׁוֹטֶה וְקָטָן. הָאִשָּׁה כּוֹתֶבֶת אֶת גִּיטָּהּ, וְהָאִישׁ כּוֹתֵב אֶת שׁוֹבָרוֹ. שֶׁאֵין קִיּוּם הַגֵּט אֶלָּא בְּחוֹתְמָיו.
משנה:הכול כשרים לכתוב גט, אפילו חרש, שוטה או קטן. ועוד, אישה רשאית לכתוב את הגט שלה ולתת אותו לבעלה כדי שיוכל למסור אותו לה. ואיש רשאי לכתוב את הקבלה שלו, שעל האישה לתת לו כדי לאשר ששילם לה את שווי כתובתה. זאת משום שקיומו של גט הוא רק באמצעות עדיו החתומים עליו, ואין זה משנה מי כתב אותו.
גְּמָ׳ וְהָא לָאו בְּנֵי דֵּיעָה נִינְהוּ! אָמַר רַב הוּנָא:
גמרא: הגמרא שואלת: אבל כיצד יכול חירש-אילם, שוטה או קטן לכתוב גט? אין הם כשירים מבחינה הלכתית, ואין הם מסוגלים לכתוב גט מתוך כוונה שיהיה עבור אישה מסוימת. רב הונא אומר:
תרגומים שנוצרו על ידי בינה מלאכותית עשויים שלא להיות מדויקים לחלוטין.
למשוב או תיקוני תרגום, צור קשר עם drashot@drashot.ai.
טקסטים מסופקים על ידי Sefaria